לדף ראשי



ב-29 ביולי 1936 הודיע שר המושבות, אורמסבי-גור, לפרלמנט על החלטת ממשלת בריטניה למנות וועדה מלכותית, שתחקור את בעיית ארץ-ישראל ותמליץ לפני הממשלה על פתרונות. בראש הוועדה עמד הלורד ויליאם רוברט פיל, ששימש שר בממשלות אחדות ובין השאר היה שר לענייני הודו (1922-1924) וכן לורד שומר החותם (1931). הוועדה הגיעה ארצה בחודש נובמבר וגבתה עדויות ממנהיגי הערבים והיהודים. בעוד היהודים טענו כי יש להמשיך ולפתח את "הבית הלאומי" בהתאם לכתב המנדט, דרשו הערבים את הפסקתה המוחלטת של העלייה היהודית והפיכת ארץ-ישראל כולה למדינה ערבית ריבונית.
לאחר שמיעת העדויות, המשיכה ועדת פיל את חקירותיה וב-7 ביולי 1937 פרסמה את הדין-וחשבון המפורט שלה. הוועדה קבעה כי כדי להגשים את הצהרת בלפור, העומדת בייסוד המנדט, יש להמשיך בעליית יהודים ארצה, אולם בגלל התנגדות הערבים אין אפשרות להגשים מטרה זו. מכאן, שאם יימשך המנדט הקיים, יביא הדבר לאי שקט בארץ.
לדעת הוועדה אין לפתור את בעיית ארץ-ישראל על-ידי מלוי כל דרישותיהם של הערבים או של היהודים. אין לעלות על הדעת ש-400,000 יהודים, שעלו ארצה באישור שלטונות המנדט, יעברו לשלטון הערבים. כן אין זה הגיוני שאם היהודים יהפכו לרוב בארץ, הם ישלטו במליון ערבים.
לכן ממליצה הוועדה שארץ-ישראל תחולק לשתי מדינות ריבוניות: מדינה יהודית, שתשתרע על-פני אזור החוף והגליל, ומדינה ערבית שתאוחד עם עבר הירדן. בנוסף לשתי המדינות, ועל-מנת לשמור על המקומות הקדושים, יימשך המנדט הבריטי על אזור ירושלים רבתי (שיכלול גם את בית-לחם), עם פרוזדור ליפו. בשלב הביניים ממליצה הוועדה להגביל את העלייה ולאסור מכירת קרקעות ליהודים.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן