לדף
ראשי
סמיכה בקרבן
הנחת היד והשענות על הקורבן לפני הקרבתו. בקורבן, היינו הנחת היד על הקורבן לפני הקרבה, כמו שנאמר וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו ושחט וגו' (ויקרא א' ד'). אין סמיכה נוהגת בקורבנות צבור אלא בקורבנות יחיד, אחד עולת נדבה ואחד עולת חובה טעונה סמיכה, פרט לעולת העוף שאינה צריכה סמיכה. נאמר וסמך ושהם, לומר שסומכין במקום שחיטה ותיכף לסמיכה שחיטה (ספרא פ"ג ו' ד'). כיצד סומך? הזבח עומד בצפון ופניו למערב והסומך עומד במזרח ופניו למערב ומניח שתי ידיו בין שתי קרנות של זבח, ומתוודה (יומא ל"ו.). מחלוקת בסמיכה ביו"ט המחלוקת הראשונה שהייתה בין חכמי ישראל היא מחלוקת הזוגות אם סומכים על הקורבן ביו"ט, יוסי בן יועזר אמר שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אמר לסמוך. המחלוקת נמשכה דורות אחדים, עד דור שמאי והלל: שמאי אומר שלא לסמוך והלל אומר לסמוך. הלכה כהלל שהסמיכה מותרת ביו"ט (ביצה כ':). מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|