חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

קריאת שמע

שלוש פרשיות שקוראים בתפילת שחרית וערבית בין ברכו ושמונה עשרה.

התוכן:
הפסוק הראשון
כל הפרשיות בקריאת שמע
ברכות קריאת שמע
אהבת עולם ואהבה רבה
זמן קריאת שמע
פורס על שמע
קריאת שמע על המטה


הפרשות נקראות נקרא גם כן "שמע", שהיא המלה הראשונה של הקריאה "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד".
מצווה לקרות קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר 'ודברת בם... ובשכבך ובקומך'.
שמַע יִשרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד:
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלוהיך בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשעָרֶיךָ:

וְהָיָה אִם שמֹעַ תִּשמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשר אָנֹכִי מצווה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹש וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשב בְּשדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשבָעְתָּ: הִשּמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אלוהים אֲחֵרִים וְהִשתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשּמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשר ה' נֹתֵן לָכֶם: וְשמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשכֶם וּקְשרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשעָרֶיךָ: לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשר נִשבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשּמַיִם עַל הָאָרֶץ:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מצוות ה' וַעֲשיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשים לֵאלֹהֵיכֶם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אֱמֶת:
קריאת שמע בשלימותה כוללת:
פרשת שמע (דברים ו' ד'-ח').
פרשת והיה אם שמוע (שם י"א י"ג-כ"א)
ופרשת ציצית (במדבר ט"ו ל"ז-מ"א).
ירושלמי (ברכות פ"א)
מפני מה קורין פרשיות הללו בכל יום? מפני שעשרת הדברות כלולין בה,: אנכי - שמע ישראל; לא יהיה לך - ה' אחד; לא תשא – ואהבת. מאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה לשקרא, זכור את יום השבת - למען תזכרו.
הפסוק הראשון
הפסוק הראשון בקריאת שמע, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הוא יחוד השם וקבלת עול מלכות שמים.
כתב אבודרהם:
"שמע" הוא דרך עדות, כאילו כל אחד אומר לחבירו:
שמע! שאני מאמין כי ה' אלהינו הוא יחיד בעולמו.
ולכן עי"ן של שמע גדולה שהוא סימן "עד".
וכתב עוד:
שמע נוטריקון: ש'או מ'רום ע'יניכם,
מתי? ש'חרית מ'נחה ע'רבית,
למי? ש'די מ'לך ע'לית,
ואם תעשה כן תקבל עליך ע'ול מ'לכות ש'מים (עי' ילקוט רמז תתל"ה).

הקורא את שמע צריך שיכוין את לבו. רב אחא משום ר' יהודה אומר כיון שכוון לבו בפרק ראשון שוב אינו צריך, ור' מאיר סבר כי די בפסוק הראשון לכוונה הלב. סומכוס אומר: כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. ר' ירמיה אמר כיון דאמליכיתה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכים.
ר' יהודה הנשיא כשהיה שונה לתלמידיו והגיע זמן קריאת שמע, היה מפסיק ואומר הפסוק הראשון בלחש, והיה מעביר ידו על פניו לקבל עליו עול מלכות שמים (ברכות י"ג). פירש הרא"ש, שעשה כן כדי שיוכל לכוון, מפני שהיה יושב לפני הצבור, ולא מצי לכוין בעינים פתוחות. וכן נוהגין עתה כל הקורין קריאת שמע, כדי שלא יסתכלו בדבר אחר ויוכלו לכוין כראוי (לבוש סי' ס' ה').

כל הפרשיות בקריאת שמע
בשלש הפרשיות של קריאת שמע שמע והיה אם שמוע ופרשת ציצית יש י"ח אזכרות כנגד י"ח חוליות שבשדרה, ורמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברים שבאדם, לקיים מה שנאמר 'כל עצמותי תאמרנה ה''.
ואף על פי שאין בקריאת שמע אלא רמ"ח תיבות, אמרו באגדה ר' נחמיה ור"ע אמרו: חסידים הראשונים תקנו שיהא ש"ץ חוזר 'ה' אלהיכם אמת', להשלים רמ"ח.
ובצרפת אומרים (ביחידות) אל מלך נאמן להשלים, והוא במקום 'אמן' על ברכת 'הבוחר בעמו ישראל' (ס' האשכול ח"א הל' הפלה וקריאת שמע סי' ה').
ומנהגנו כי בתפלת צבור הש"צ חוזר לומר 'ה' אלהיכם אמת', והיחיד שמתפלל בלי מנין אומר 'אל מלך נאמן' להשלים רמ"ה תיבות. עם 'ה' אלהיכם אמת' שאומר הש"צ יש י"ט אזכרות כנגד תפלת העמידה (מנהגי מהר"י טירנא מנהג של חול).
אמר ר' מני: לא תהא קריאת שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ"ח תיבות כמנין איברים שבאדם, ומהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר הקב"ה: אם תשמור את שלי לקרותה כתיקונה, אני אשמור את שלך.
אמר דוד לפני הקב"ה: שמרני כאישון בת עין (תהילים י"ז ח'), השיבו הקב"ה: שמור מצותי וחיה (משלי ד' ד'). כך אמר הקב"ה לישראל: שמרו מצוות קריאת שמע שחרית וערבית, ואני אשמור אתכם. ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך (תהילים קכ"א ז') וגו' (סדור רש"י סי' י"ז, שבלי הלקט השלם סי' ט"ו, תנחומא קדושים סי' ט"ו, שם, הוצאת בובר אות ו' עי' שם בהערה כ,ה).
לדעת בעל פרקי דרבי אליעזר (פל"ג), הפרשה השניה אינה מן התורה (כדעת התוס' אליבא דר"ע ברכות י"ג. ועי' פר"ח או"ח סי' ס"ז). והתקינו חכמים שיהיו מזכירים אותה בכל יום, לפי שנאמר בה 'למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם... כימי השמים על הארץ' (דברים י"א כ"א), ודרש מה שנאמר 'אשר נשבע ה'', שנמשך אל 'כימי השמים על הארץ', וכן כתוב בנח 'עוד כל ימי הארץ זרע וקציר... לא ישבותו'.

ופרשת ציצית קבעוה לומר בקריאת שמע מפני שיש בה חמישה (או ששה) דברים:
מצוות ציצית,
יציאת מצרים,
עול מצוות,
ודעת מינים,
הרהור עבירה,
והרהור עבודה זרה (ברכות י"ב).

ברכות קריאת שמע
בתפילת ערבית אומרים שתי ברכות לפני קריאת שמע והן:
בא"י אלוהינו מלך העולם אשר בדברו מעריב ערבים וכו'
אהבת עולם בית ישראל וכו'
ואינה פותחת בברוך מפני שהיא סמוכה לחברתה.

ושתים לאחריה והן:
אמת ואמונה ברוך אתה ה’ גאל ישראל,
השכיבנו וכו' ברוך אתה ה’ שומר עמו ישראל לעד.
ובשחרית אומרים שתי ברכות לפניה והן:
ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם יוצר אור וכו' ברוך אתה ה’ יוצר המאורות,
אהבה רבה וכו' ברוך אתה ה’ הבוחר בעמו ישראל באהבה,
ואחת לאחריה והיא:
אמת ויציב וכו' ברוך אתה ה’ גאל ישראל.
אהבת עולם ואהבה רבה
בברכה שניה שלפני קריאת שמע חלוקים אמוראים (ברכות י"א:)
רב יהודה אמר: אהבה רבה
ורבנן אמרי: אהבת עולם,
ופסק רב אלפסי כרבנן וכן מנהג הספרדים.
אך הגאונים הכריעו לומר בשחרית אהבה רבה, ובערבית אהבת עולם, לצאת ידי שניהם, וכן נוהגים האשכנזים (וכן הוא בסדור רב עמרם גאון, ועי' תוס' ברכות י"א).

ועוד טעם לחילוף בין אהבה רבה לאהבת עולם, כדי לחלק בין תפילת שחרית לתפילת ערבית, ולא יטעה אדם בשיגרת לשונו. כמו שחלקו בסוף קריאת שמע בין 'אמת ויציב' ל'אמת ואמונה' בין שחרית וערבית (עבודת ישראל 80).

וכתב הכלבו עניין ברכת אהבה ליוצר המאורות לפי שבה מזכירים יחוד שמו של הקב"ה, ונתינת התורה המאירה מכל המאורות, ואחזו דרך המשורר במזמור 'השמים מספרים', שהזכיר יצירת המאורות וסמך לה 'תורת ה' תמימה'.

זמן קריאת שמע
זמן קריאת שמע למדו מהמילים 'בשכבך ובקומך' - בערבית ובשחרית.
נחלקו בית שמאי ובית הלל בדרכי הקריאה:
בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטה (על צדו) ויקרא, ובבקר יעמוד. שנאמר 'בשכבך ובקומך' (כמשמעו).
ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר 'ובלכתך בדרך'. אם כן למה נאמר 'בשכבך ובקומך'? בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים (ברכות י').
נחלקו חז"ל בזמן הקריאה בערבית. ר' אליעזר אומר עד סוף האשמורה הראשונה, רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר, וחכמים אומרים עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה שלא יעבור הזמן.

זמן ק"ש בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. ר"מ אומר בין תכלת לכרתי. וגומרה עם הנץ החמה. ר' יהושע אומר עד ג' שעות, והקורא מכאן ואילך לא יצא ידי חובת קריאת שמע בזמנו (שם ט'). הלכה שהזמן מתחיל משיאיר היום, עד רבע היום. מי שלא קרא, יוכל לקרות עד שליש היום.

פורס על שמע
אין פורסין את שמע פחות מעשרה (מגילה כ"ג). פירש"י, מנין הבא לביהכ"נ לאחר שקראו הצבור את שמע, עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע (שם), מפני שהפורס את שמע אומר גם כן קדושה, וכל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה. ולשון פורסין פירושו מברכין כרכתיב כי הוא יברך הזבח, מתרגמינן יפרס על מדבחא (ס' האשכול חיא סי' י.ד).

קריאת שמע על המטה
אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בביהכ"נ, מצווה לקרותו על מטתו, אמר ר' יוסי מאי קרא? 'רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה' (תהילים ד'). וא"ר נחמן: אם תלמיד חכם הוא אין צריך (שהתורה מגינה עליו). אמר אביי: אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקי דרחמי, כגון 'בידך אפקיד רוחי' (ברכות ד').

הנכנס לישון על מטתו אומר 'שמע ישראל' עד 'והיה אם שמוע' וברכת 'המפיל חבלי שינה' (שם ס'). ונראה מזה כי אומר ברכת המפיל בסוף. ומנהגנו לומר ברכת המפיל בתחלה, ואח"כ שמע ישראל כדי שיסיים בזה. כמו שנראה מהירושלמי (ברכות פ"א) שצריך שלא יפסיק קריאת שמע עד דהוה שקע מגו שנתיה [=שקע בשינה].
במדרש ויכולו נאמר: כשבא אחד מישראל לישון, אינו ישן עד שימליך להקב"ה: 'לא ישכב עד יאכל טרף', שאומר 'ה' אלהינו ה' אחד', והמחבלין שומעים שהזכיר שמו של הקב"ה, חומלים עליו, ומלחשים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובורחים (רוקח ס" שכ"ז).
מוסיפים הרבה פסוקים של רחמים ו'המלאך הגואל' (שם סי' שמ"ה ותשב"ץ סי' ר"ס) - הוא המלאך ההולך תמיד עם האדם לשמרו בכל דרכיו.
קריאת שמע על המיטה היא מעין קידוש השם לפני שנתו, שמפקיד רוחו לה'. כמו שמחויב לומר לפני מיתתו להודות ביחוד השם.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
ביאור פרשת שמע בספר "חובות הלבבות", שער היחוד - הקדמה
רבי משה חיים לוצאטו על קריאת שמע וברכותיה

מנהגים הקשורים לקריאת שמע, מתוך הספר "אוצר טעמי המנהגים" מאת שמואל פנחס גלברד



מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
ברוך שם כבוד מלכותו
הרהור הלב