חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ס"ט ; שמות משפחה

ראשי תיבות המופיעים לאחר הזכרת שם אדם; סקירה על שמות משפחה

בניגוד לתפיסה העממית, אין ראשי התיבות מייצגים "ספרדי טהור", כינוי ליהודי מצאצאי גולי ספרד. שלשה פירושים נתנו לראשי התיבות האלה:

א. סין [ו]טין, כלומר עפר ואפר, כפי שאומר אברהם לקב"ה 'וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר' (בראשית יח, כז), ביטוי של ענווה והתבטלות בפני ה'.
ב. סופו טוב, כלומר איחולי כל טוב.
ג. סימנא טבא. כך מובא במאמר בכתב עת "ישע ימינו" שם דוחה את כל שאר הפירושים.

לא היה מקובל שיהודי יהיה גאה במוצאו הגיאוגרפי– תרבותי ויכריז בפרהסיה: אנוכי ספרדי טהור.


מקור הערך: ד"ר אברהם שפיר


הערות לערך:
שם המעיר: אברהם טולידאנו
הערה: הפירוש השני גם הוא בארמית - ס'ופיה ט'ב (שאכן תרגומו סופו טוב)

וכמו הפירוש הראשון (ס'ין ט'ין) מקורו בדברי רבינו "אבודרהם"
מקור ההערה: אבודרהם


שם המעיר: מיכה גרסטן
הערה: שמות משפחה יהודים-יהודי אשכנז
במשך רוב תקופת הקיום היהודי בתפוצות למרבית היהודים לא היו שמות משפחה. בדומה לתקופה המקראית, כל אדם נקרא בשמו הפרטי, ולפעמים גם בתוספת שם אביו, לדוגמא: דוד בן יעקב. "בן יעקב" לא היה שם משפחה, אלא חלק משמו הפרטי של האדם, כאשר בנו כבר לא נקרא "בן יעקב" אלא "בן דוד".
השימוש בשמות משפחה אצל יהודים מופיע לראשונה במאה העשירית בצרפת, ספרד, איטליה, וצפון אפריקה. במרכז אירופה ובמזרחה, שמות משפחה נכנסו לשימוש במאה השש עשרה , בעיקר אצל משפחות ממעמד גבוה. נשיאת שם משפחה הייתה סימן למעמד גבוה ומכובד.
רק במאה השמונה עשרה בקירוב החלו רוב היהודים לאמץ להם שמות משפחה. הסיבות לכך רבות ומגוונות, ותלויות בנסיבות השונות בכל מקום ותקופה. לעתים קרובות היה זה השלטון, אשר לצורכי מיסוי, מפקדי אוכלוסין, גיוס לצבא וכו', קבע בחוק כי לכל משק בית חייב להיות שם משפחה קבוע, שעובר מדור לדור. התהליך התרחש בתקופה של שינויים בשיטות הממשל העירוני והארצי, שנבעו, בין היתר, מגידול מהיר של אוכלוסיית הערים. יש גם קיבוצים יהודים שבהן לא השתמשו בשמות משפחה עד המאה העשרים, למשל יהודי אתיופיה.
שמות המשפחה היהודיים נחלקים לכמה קבוצות עיקריות. ההבחנה הראשונית היא בין שמות שמשפחות יהודיות בחרו לעצמן, לבין שמות שהוצמדו להן על ידי הסביבה או השלטון.
היהודים, בכל העולם, בבואם לבחור שם משפחה, נשענו בעיקר על המקורות היהודיים, התנ"ך והשפה העברית והארמית. הם השתמשו בשמות הפרטיים התנ"כיים, ששימשו אותם דורות רבים (שמעון, דוד, יעקב, אברהם, אהרון, ועוד רבים אחרים). הם לקחו גם שמות של מקומות תנ"כיים, ערים, אתרים ומבנים בארץ ישראל (ירושלים, בית לחם, ועוד). אלא שבדרך כלל לא השתמשו היהודים בשם כפשוטו, אלא שינו מעט את צורתו (בצליל או בכתיב) או הוסיפו לו תחיליות או סופיות בלשון המקום שבו חיו. הם עשו זאת מפני שרצו בו זמנית גם לשמור על מסורת אבותיהם, וגם לחיות בשלום במקומם, ולהשתלב בחברה הלא-יהודית שבקרבה חיו. כך למשל, הפך השם הפרטי התנ"כי נתן, לשם המשפחה נתנזון, שפירושו בגרמנית וביידיש - בן נתן. הסופית "זון" שיוותה לשם צליל גרמני; השם הפרטי התנ"כי יעקב הפך לשם המשפחה ועקנין, שהוא שם חיבה והקטנה ליעקב בלשון הברברית. שינוי הצורה שיווה לשם צליל ערבי-ברברי.
לפעמים השתמשו בראשי תיבות או בשיכול-אותיות, כדי לשנות את צלילו של השם, אך לא את משמעותו. למשל כ"ץ, שפירושו כהן צדק, אך צלילו אירופאי ופירושו בגרמנית חתול, או וייל, שהוא שיכול-אותיות של לוי.
לעתים תירגמו את השם העברי לשפה אחרת. חיים הפך לויוואס או ביבאס אצל דוברי הלדינו; כהן תורגם לקפלן אצל דוברי הגרמנית. הרבה תפקידים במסגרת הקהילה היהודית (כמו גבאי, חזן, רב, שוחט, מוהל) הפכו גם הם, בתרגום או בשינוי צורה או צליל, לשמות משפחה (כמו קנטור - חזן, שוב - שוחט ובודק, שור - שוחט ורב, ועוד).
שמות המשפחה שנגזרו משמות של מקצועות, בכל השפות, מהווים קטגוריה חשובה. לדוגמא טישלר (נגר בגרמנית), אטאר (רוקח בערבית), ועוד.
קבוצה גדולה אחרת כוללת שמות משפחה שנובעים משמות של מקומות המוצא או המגורים. לדוגמא: ברלינר, שפירושו מברלין, גרמניה; טולדנו, שפירושו מטולדו, ספרד; דמארי, מדמאר שבתימן, ועוד. שמות כאלה אינם בהכרח מעידים על מוצא המשפחה מן המקום, אלא על קשר כלשהו שהיה לה למקום: מגורים זמניים, עסקים, או קרבה משפחתית.
ישנם גם שמות שהיו במקור כינויים אישיים לגנאי, לשבח, או כינויים סתמיים: קליין - קטן (בגרמנית); רוט - אדום שיער, ג'ינג'י (בגרמנית); זע'ירי - נמוך (בערבית); טוויל - גבוה (בערבית), וכו'. השמות בקטגוריה זו הוצמדו בדרך כלל ליהודים על ידי השלטון. במקור היה השם הכינוי אישי של אחד מאבות המשפחה.
משפחות מסוימות השתמשו בצפני החלפה ,בצפנים אלו מוחלפת כל אות בשפה באות אחרת.
(תוך שמירה על סדר האותיות המקורי וכך שכל אות מקורית מיוצגת על ידי אות אחת ויחידה בטקסט המוצפן.
כתב אלב"ם
כתב אלב"ם הוא כתב סתר קדום, אשר בו מתחלפת כל אות באות האחת עשרה שאחריה או לפניה. הסטה זו נובעת מפיצול האלף בית לשניים. אפשר להשתמש בהסטה מתוחכמת יותר, בה מספר האותיות המוסטות יהיה קטן יותר או גדול יותר.
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת
ישעיהו הנביא כתב את השם בן טבאל, אך יש שסבורים שהתכוון לפקח בן רמליהו, שכן בשפת אלב"ם "טבאל" הוא "רמלא" (=רמליה).
שיטה זו של כתב סתרים מוזכרת בתלמוד הבבלי במסכת שבת דף קד עמוד א.
[עריכה] צופן החלפה כללי
ניתן לשכלל את צופן ההזזה שתואר בסעיף הקודם באמצעות הרחבת האפשרויות להתאמת אותיות זו לזו, לכל התאמה אפשרית בין 24 אותיות האלפבית. במקרה זה, קיימים לשיטת ההצפנה מפתחות שונים - מספר עצום בגודלו אשר הופך את שיטת הניסוי וטעייה לבלתי סבירה.
למרות שאין צופן ההחלפה שומר על אותיות האלפבית בהן נכתבה ההודעה המקורית, שיטתו שומרת על מאפיינים מסוימים של השפה. למשל, האות "e" היא האות הנפוצה ביותר באנגלית, ולכן סביר יהיה להניח שהאות הנפוצה ביותר בהודעה שהוצפנה על ידי צופן ההחלפה תייצג את האות "e". השימוש בסטטיסטיקת התפלגויות האותיות לשם פיצוח צופן ההחלפה מכונה ניתוח תדירויות. כלים נוספים אשר עומדים לרשותו של הקריפטואנליסט בפיצוח צופן זה הוא נתונים סטטיסטיים העוסקים בקשרים בין אותיות בשפה בה נכתבה ההודעה המקורית. למשל באנגלית, אחד מצמדי האותיות הנפוצים ביותר הוא "th", וכמעט תמיד לאחר הופעת "q" במילה, תופיע אחריה האות "u". כל מאפיינים אלה לא נפגעים על ידי ההצפנה.
כל הנכתב לעיל מניח שידועה השפה בה נכתבה ההודעה המקורית לפני הפענוח, אך הנחה זו סבירה לרוב, ובמידת הצורך ניתן להפעיל נסיון פענוח במספר שפות אפשריות במקביל עד שתמצא השפה הנכונה.
[עריכה] כתב אתב"ש
כתב אתב"ש הוא כתב סתרים המבוסס על חילופי אותיות מנוגדות באלפבית העברי: א תבוא במקום ת', ב' במקום ש וכך הלאה. ירמיהו הנביא מתייחס בנבואותיו ל"ששך" ול"לב קמי", שהן "בבל" ו"כשדים" בצופן אתב"ש.
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
ת ש ר ק צ פ ע ס נ מ ל
שיטה זו היא המפורסמת בשיטות להחלפת אותיות, ומוזכרת בתלמוד הבבלי במסכת שבת דף ק"ד עמוד א'. צופן אתב"ש משמש גם במיסטיקה היהודית וגם כאקרוסטיכון בפיוטים.
להלן מ"ס דוגמאות המיצגות צופן הזזה זה:
בד"כ מתחלפת כל אות אות השלישית החמישית השבעית ובאות האחת עשרה שאחריה או לפניה.(אותיות אי זוגים ובעלי ערך קדוש)
וייל –לוי
אם נבדוק את ההיסט מהסוף >צופן הזזה בשם זה מסמן היסט בן 5 אותיות
האות ל כאות ל ,האות י כאות ו (5),האות י כאות י וכך גם אם נהפוך את השם מצידו השני.
סטבסקי –כהן (הרב דניאל דוב –בעריל הכהן)
בדיקת ההיסט>צופן הזזה זה מסמן היסט בן 5 אותיות
האות ס כאות כ (5),האות ט כאות ה(5)
סג"ל –לוי (סגן-לויה)
בדיקת ההיסט
האות ס כאות ל(4),האות ג כאות ו(4).
מזא"ה –מזרע אהרן הכהן
ההיסט>האות ז כאות כ(5),האות א כאות ה(5),האות ה כאות ן (10-סך ההיסט)
וולך –לוי
היסט>האות ו כאות ל(7) האות ל כאות ו(7) ך חופפת י (ניגודית)-כל השם כנגוד המקביל זה לזה.
בלוך-"בני לוי כולם"
כמו השם "וולך" בסיקול אותיות הדומה ללוי .
מיכה יוסף הכהן –לונזון- (משורר)
ההיסט>האות כ כאות ל(1)האות ו כאות ה(1)נ כאות נ
שמות ס"ט
סטאשעווסקי-גרשון עמנואל הלוי
היסט 4 ס –ל ,ו –ט
אפשטיין –לוי
היםט 12 :א-ל,פ-ו,י –ש
אורביץ או הורביץ
מייסד השושלת היה לוי בשם ישעיהו הלוי איש –הורוביץ (במשך מאות שנים הם נושאים עימם את הכינוי "איש")
ההיסט 12 –א –ל ,ו-י,י-ש (12,5,12)והשם הנוסף מקורו מהעירה הורוביצה ליד פראג בבוהמיה ,שם הללו התישבו החל מהמאה ה-15.
גרסטן
הפירוש מאידיש וגרמנית הוא "שערים"משמרת הכהנים הרביעית (מתוך 24 משמרות הכהונה)
דברי הימים א פרק כד
א וְלִבְנֵי אַהֲרֹן, מַחְלְקוֹתָם: בְּנֵי אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. ב וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם, וּבָנִים לֹא-הָיוּ לָהֶם; וַיְכַהֲנוּ, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר. ג וַיֶּחָלְקֵם דָּוִיד--וְצָדוֹק מִן-בְּנֵי אֶלְעָזָר, וַאֲחִימֶלֶךְ מִן-בְּנֵי אִיתָמָר: לִפְקֻדָּתָם, בַּעֲבֹדָתָם. ד וַיִּמָּצְאוּ בְנֵי-אֶלְעָזָר רַבִּים לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִים, מִן-בְּנֵי אִיתָמָר--וַיַּחְלְקוּם: לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִׁים לְבֵית-אָבוֹת, שִׁשָּׁה עָשָׂר, וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם, שְׁמוֹנָה. ה וַיַּחְלְקוּם בְּגוֹרָלוֹת, אֵלֶּה עִם-אֵלֶּה: כִּי-הָיוּ שָׂרֵי-קֹדֶשׁ וְשָׂרֵי הָאֱלֹהִים, מִבְּנֵי אֶלְעָזָר וּבִבְנֵי אִיתָמָר. {ס} ו וַיִּכְתְּבֵם שְׁמַעְיָה בֶן-נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר מִן-הַלֵּוִי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְצָדוֹק הַכֹּהֵן וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת, לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם--בֵּית-אָב אֶחָד, אָחֻז לְאֶלְעָזָר, וְאָחֻז אָחֻז, לְאִיתָמָר. {פ}
ז וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הָרִאשׁוֹן, לִיהוֹיָרִיב, {ס} לִידַעְיָה, הַשֵּׁנִי. {ס} ח לְחָרִם, {ר}
הַשְּׁלִישִׁי, {ס} לִשְׂעֹרִים, הָרְבִעִי. {ס} ט לְמַלְכִּיָּה, {ר}
הַחֲמִישִׁי, {ס} לְמִיָּמִן, הַשִּׁשִּׁי. {ס} י לְהַקּוֹץ, {ר}

הַשְּׁבִעִי, {ס} לַאֲבִיָּה, הַשְּׁמִינִי. {ס} יא לְיֵשׁוּעַ, {ר}
הַתְּשִׁעִי, {ס} לִשְׁכַנְיָהוּ, הָעֲשִׂרִי. {ס} יב לְאֶלְיָשִׁיב, {ר}
עַשְׁתֵּי עָשָׂר, {ס} לְיָקִים, שְׁנֵים עָשָׂר. {ס} יג לְחֻפָּה, {ר}
שְׁלֹשָׁה עָשָׂר, {ס} לְיֶשֶׁבְאָב, אַרְבָּעָה עָשָׂר. {ס} יד לְבִלְגָּה, {ר}
חֲמִשָּׁה עָשָׂר, {ס} לְאִמֵּר, שִׁשָּׁה עָשָׂר. {ס} טו לְחֵזִיר, שִׁבְעָה {ר}
עָשָׂר, {ס} לְהַפִּצֵּץ, שְׁמוֹנָה עָשָׂר. {ס} טז לִפְתַחְיָה, תִּשְׁעָה {ר}
עָשָׂר, {ס} לִיחֶזְקֵאל, הָעֶשְׂרִים. {ס} יז לְיָכִין, אֶחָד {ר}
וְעֶשְׂרִים, {ס} לְגָמוּל, שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים. {ס} יח לִדְלָיָהוּ, שְׁלֹשָׁה {ר}
וְעֶשְׂרִים, {ס} לְמַעַזְיָהוּ, אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים. {פ}
יט אֵלֶּה פְקֻדָּתָם לַעֲבֹדָתָם, לָבוֹא לְבֵית-יְהוָה כְּמִשְׁפָּטָם, בְּיַד, אַהֲרֹן אֲבִיהֶם: כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. {פ}
כ וְלִבְנֵי לֵוִי, הַנּוֹתָרִים: לִבְנֵי עַמְרָם שׁוּבָאֵל, לִבְנֵי שׁוּבָאֵל יֶחְדְּיָהוּ. {ס} כא לִרְחַבְיָהוּ--לִבְנֵי רְחַבְיָהוּ, הָרֹאשׁ יִשִּׁיָּה. {ס} כב לַיִּצְהָרִי שְׁלֹמוֹת, לִבְנֵי שְׁלֹמוֹת יָחַת. {ס} כג וּבְנָי, יְרִיָּהוּ; אֲמַרְיָהוּ, הַשֵּׁנִי, יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי, יְקַמְעָם הָרְבִיעִי. {ס} כד בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה, לִבְנֵי מִיכָה שמור (שָׁמִיר). כה אֲחִי מִיכָה יִשִּׁיָּה, {ס} לִבְנֵי יִשִּׁיָּה זְכַרְיָהוּ. {ס} כו בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי, {ס} בְּנֵי יַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ. {ס} כז בְּנֵי, מְרָרִי--לְיַעֲזִיָּהוּ בְנוֹ, וְשֹׁהַם וְזַכּוּר וְעִבְרִי. {ס} כח לְמַחְלִי, אֶלְעָזָר, וְלֹא-הָיָה לוֹ, בָּנִים. {ס} כט לְקִישׁ, בְּנֵי-קִישׁ יְרַחְמְאֵל. {ס} ל וּבְנֵי מוּשִׁי, מַחְלִי וְעֵדֶר וִירִימוֹת; אֵלֶּה בְּנֵי הַלְוִיִּם, לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם. לא וַיַּפִּילוּ גַם-הֵם גּוֹרָלוֹת לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם בְּנֵי-אַהֲרֹן, לִפְנֵי דָוִיד הַמֶּלֶךְ וְצָדוֹק וַאֲחִימֶלֶךְ, וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת, לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם--אָבוֹת הָרֹאשׁ, לְעֻמַּת אָחִיו הַקָּטָן. {ס}

גרסטן
ג כנגד ר (הראשונה 3 אותית מההתחלה ואחת 3 אותיות מהסוף-ניגוד זה כנגד זה).ס-ט-ן כנגד כ-ה-ן בהיסט של 5 אותיות (בדומה גם לשמות למעלה).
בגימטריא
5*5 (ההפרש)+50 (ן)=כהן (75)
*ראה דוגמאות נוספות
משפחת הכהנים-גראס
משפחת לווים-גראסמאן


שם המעיר: שלום עזריאל
הערה: לעתים חכמי תפילאלת ( ביניהם חכמי משפחת אבוחצירא ) היו מוסיפים לשמם -סי"ט - שפירושו ספיה יטב זאת אומרת שהחותם מאחל לעצמו ומבקש מאלוהים שסופו ( סוף חייו ) יהיה טוב על משקל "הטיבה אחריתנו מראשיתנו".ואכן גם בערבית של אנשי תפילאלת מקובל לאחל " אללאה יתלליהאלנא בלכיר " שפירושו ה' יסיים לנו בטוב .
מקור ההערה: ידע אישי


שם המעיר: אורי לינק
הערה: ברצוני להעיר כמה הערות למאמרו של מיכה גרסטן.
הספור הידוע או יותר נכון האגדה שיהודים קנו את שם המשפחה שלהם בכסף או שהם הוכרחו לקבל שמות על ידי השלטונות אין לו אף אחיזה במציאות. באם בודקים בארכיונים אז אפשר למצוא שיהודים ולא יהודים יכלו לשנות את שם המשפחה שלהם עד בערך 1840 באירופה מבלי שזה יהיה תלוי באיזה תשלום כל שהוא. בתחילת המאה ה-19 שאז היו יהודים ולא יהודים חיבים לקבל שמות משפחה, לגלגו הרבה אנשים בחוקים האלה ולקחו לעצמם שמות שהיום היינו אומרים שהם שמות "גועליים", או שמות לגלוג. ידוע שיש מקרים שבעל משפחה שינה כמה פעמים את שם משפחתו מבלי שהשלטונות יתערבו בזה.
אפשר תמיד להגיד שאדם נותן או מקבל שוחד והוא לא מספר זאת לאחרים, אבל ידועים מספיק מקרים שפקידים לקחו שוחד וזה התגלה במהירות בכל מיני מגזרים של החברה והכלכלה. ואז נשאל מדוע שם זה כן התגלה ובנתינת שמות זה היה נסתר מכל עין. התשובה היא פשוטה , זה כמעט ולא היה קיים מלבד בסיפורי עם משנים הרבה יותר מאוחרות מבלי כל בסיס לכך.

מר גרסטן מציין שהשם העברי חיים נהפך לויוואס.
הייתי מבקש לציין שהמילה חיים היא מילה עברית אבל לא השם חיים. בתרבות השמות היהודית השם הזה לא קיים עד המאה התשיעית או העשירית. בספר הזכרונות של נירנברג שבו מופיעים כחמשת אלפים שמות של אנשים במרכז אירופה בתקופה שבין 1090 עד 1320, כלומר למעלה מ 200 שנה מופיע רק 4 פעמים השם חיים וזה אומר דרשני. השם חיים הוא שיבוש של השם הספרדי חיימה שהוא בא מהשם העברי יעקב והוא הועבר דרך דרום איטליה שהיתה תחת שלטון ספרד לצפון איטליה ומשם לגרמניה ושאר אירופה. השם הלטיני ויוואס היה קים לפני השם חיים ולכן הוא לא היה יכול להשתנות לחיים.

שם המשפחה וויל הוא לא שיכול של האותיות של לוי, השם וויל הוא שם משפחה טופונימי, שם שמוצאו הוא גיאוגרפי. אנו מכירים את רבי יעקב בן רבי יהודה וויל שנולד בעיר וויל בגרמניה וחי במאה ה-15 בגרמניה ובאף מקום לא מוזכר שהוא לוי או ששיכל את שמו מלוי.
השם בלוך לפי מר גרסטן הוא היפוך של "בני לוי כולם". אבקש לציין שזו לפי עניות דעתי משולל מציאות. המילה בלוך פירושה או וולך הוא בגרמנית ציון לבן אדם זר שבא ממקום אחר או ארץ אחרת לגרמניה או לחלופין מי שבא מולכיה. והשם ולכיה פרושו ארץ זרה והכונה היא בעיקר לאנשים שמוצאם מאיטליה, צרפת ורומניה. לכן לא השם בלוך ולא השם וולך הם שמות הפוכיים.

כל הספור על צפנים בשמות משפחה הוא מאד מאד רחוק מהמציאות. עם תוכנה טובה אפשר לעשות מניפולציות עם כל שם שהוא בלי בעיות. וכמו כן אפשר עם קצת מאמץ למצוא ראשי תיבות בכל שם משפחה. זאת לא אומרת שאין שמות שמורכבים מראשי תיבות ,לי במאגר הנתונים שלי יש בערך למעלה מ 500 שמות משפחה המורכבים מראשי תיבות, אבל הם חלק מאד מועט מכלל מאגר שמות המשפחה היהודיים.
ועכשיו לשם המשפחה גרסטן, השם הוא במקורו שם משפחה יהודי שמוצאו מהשם גרשון ,דבר שמבואר בכל ספר רציני על שמות משפחה יהודיים בגרמניה ובפולין.
אני מסכים עם מר גרסטן שהתרגום המילולי של המילה גרסטן מגרמנית הוא שעורים אבל מוצא השם הוא כמעט בודאות הוא מהשם גרשון.
מלבד זאת המניפולציה של מר גרסטן עם האותיות הוא לא הגיוני, היות ובאם הוא היה כותב את שם המשפחה שלו באידיש או בכתיב עברי ביודו-דויטש אז הוא היה חייב לאיית זאת בצורה הבאה: גערסטען ולא כפי שהוא כתב גרסטן ואז לכל הספור שלו אודות חילוף אותיות לא היה על מה להתבסס.
במידה ומר גרסטן ירצה לדעת מה המקורות שלי אז אשמח לשלוח לו רשימה של הספרים הרבים אודות שמות הנמצאים בארון הספרים שלי ומלבד זאת יש לי ידע אישי אודות שמות יהודיים שרכשתי במשך השנים הרבות של חיי

כל טוב
אורי לינק


מקור ההערה: ידע אישי וארון ספרים עשיר בספרים אודות שמות


שם המעיר: ג'הסי ישראל
הערה: בהתייחס לראשי התיבות ס"ט- סין וטין- אינן התרגום של המילים עפר ואפר כפי שצוין בסעיף א' ,
אלא תרגום המילים עפר ואפר הוא "עפר וקטם" (אונקלוס/רבי יונתן בן עוזיאל בראשית י"ח כ"ז)
מילים אלו, אמנם מבטאות ענווה והתבטלות,
אך לא במקום זה, אלא בספר ישעיה פרק נ"ז פסוק כ' למילים רפש וטיט מתרגם רבי יונתן בן עוזיאל
סין וטין
מקור ההערה: ידע אישי


שם המעיר: אלעד פורטל
הערה: היו גם חכמים אשכנזים שחתמו את דבריהם בראשי תיבות 'ס"ט'.
ויש לעיין במה שכתב הרה"ג מוהר"ר שלום משאש זצוק"ל בשו"ת שמ"ש ומגן חלק ד' עניינים שונים סימן י"ד (עמ' קצ"ג), שפרש כן.


שם המעיר: חייס יוסף שווב חרדי
הערה: המשפחה שווב מקורה ממחוז שוואבין בדרום גרמניה
מקור ההערה: ידע אישי


שם המעיר: שנ"א כהנא
הערה: אכן כפי שהעיר אחד המעירים, אם כי השתמשו בר"ת זה בעיקר חכמי הספרדים, עדיין מצינו גם לאשכנזים שחתמו כן, דוגמא ידועה היא ה'חכם צבי' שהיה אשכנזי וחתם ס"ט.


שם המעיר:
הערה: סט אכן ראשי תיבות של ספרדי טהור, בניגוד מוחלט לכותב המבסס את דעתו האישית כממצא מחקרי לא כך הוא , ספרדי טהור מגולי ספרד, יהדות שמקורה בירושלים וסביבותיה בימי בית שני , ומכיוון שהיא מסמלת א משפחות המלוכה והכהנים שהתגוררו בעיקר בירושלים, דם כחול, הגלו הרומאים את היהדות הזאת למקום הרחוק ביותר (למנוע מרידות, החרזרת המלוכה, ופגיעה בשלטון הקיים) כפי שנהוג היה באותה תקופה ובתקופות אחרות בין העמים, בהתבסס על מקורה המקורי של היהדות רבים מזרע מלכות (בית דוד) וכהונה אך טבעי שהדם הכחול יהיה ניכר ביהדות זו שהיא התפארת של כלל עם ישראל לדורותיו בגלות!!!! מתכונותיהם של האנשים בין השאר עיניים תכולות, או בהירות, חכמה גדולה מהמקובל, ותכונות נדיבות יידע בתורה ובמצוותיה כמו גם במקצועות המדע האחרים, קל לזהות סט בעיקר מאחר וגולי ספרד נהגו לדבר לדינו למקומות בהם גלו, איטלי, טורקיה, קובה, וכו,

זהר איזנברג


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן