 לדף
ראשי
ישמעאל בן אלישע
מגדולי התנאים בדור הרביעי, בתחילת המאה השניה לספירה. הוא ר' ישמעאל סתם. בילדותו נלקח בשבי לרומי, ונפדה על ידי ר' יהושע: מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורים, יפה עיניים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. הלך ועמד על פתח בית האסורים. אמר: 'מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים'? ענה אותו תינוק ואמר: 'הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו' (ישעיה מב:כד). אמר, מובטחני בו שמורה הוראה בישראל. העבודה, שאיני זה מכאן עד שאפדנו בכל ממון שפוסקין עליו. אמרו, לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה, ולא היו ימים מועטין עד שהורה הוראה בישראל. ואותו תינוק ר' ישמעאל בן אלישע היה (גטין נח:א).חברו היה רבי עקיבא. שניהם פיתחו שיטות שונות בדרשת התורה. לפרטים ראה: הערך "מידות הדרש של רבי ישמעאל ורבי עקיבא היה הראשון שקבע את שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן והשתמש בהן במדרשי ההלכה שלו. מן הכללים שקבע: "דיברה תורה כלשון בני אדם" (ספרי במדבר, קיב); "אין מוקדם ומאוחר בתורה" (מכילתא בשלח, מסכתא דשירתא, פרשה ז); "כל פרשה שנאמרה ונשנית, לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה" (סוטה ג:א). היה גדול גם באגדה. העיד עליו רבי טרפון: חכם גדול הוא ובקי באגדות (מו"ק כח:ב). והרי אחדות ממחלוקותיו עם ר' עקיבא: "וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידם" (שמות כ:טו) - רואין הנראה ושומעין הנשמע, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: רואין הנשמע ושומעין הנראה (מכילתא יתרו פרשה ט); "עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול" (תהלים קד:יב) - ר' עקיבא אומר: אלו מלאכי השרת. אמר לו ר' ישמעאל: כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות... אלא אמר ר' ישמעאל: זה עוף ששוכן על האילנות, שקילוסו של הקב"ה עולה מהם (שו"ט שם).מקום מושבו הקבוע של ר' ישמעאל היה בדרומה של יהודה, סמוך לאדום (משנה כתובות ה:ח), בכפר עזיז (משנה כלאים ו:ד). מחייו הפרטיים ידוע רק מעט. שני בניו מתו עליו בזה אחר זה. ארבע חבריו באו אליו לנחמו באבלו: ר' טרפון, ר' יוסי הגלילי, ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא. הוא צידק על עצמו את הדין במלים: "רבו עוונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו" (מו"ק כח:ב). דבריו על למוד תורה: "תנא דבי ר' ישמעאל, דברי תורה לא יהו עליך חובה, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן" (מנחות צט:ב). כששאל ממנו אלעזר בן דמה בן אחותו אם מותר לו ללמוד חכמת יוונית, אחרי שכבר למד כל התורה כולה, קרא עליו את המקרא: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (יהושע א:ח), ואמר לו: צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יוונית. בימיו החלה להתפשט הנצרות. ר' ישמעאל הזהיר להתרחק מהם. כשבן אחותו אלעזר בן דמה נושך על ידי נחש, ובא אחד מהנוצרים הראשונים לרפאו בשם ישוע הנוצרי, לא הניחו ר' ישמעאל, ואמר שמוטב למות מלהתרפא על ידו. מן המקורות מסכת נדרים פרק ט משנה י הערות לערך: שם המעיר: הערה: יש הטוענים כי הסיפור בברכות היה חיזיון, חלום, ולא מציאות גשמית, ישנם מאפיינים בסיפור המתאימים לדמותו של ר' ישמעאל בן אלישע מקור ההערה: ידע אישי שם המעיר: תשובות הערה: לגבי הזיהוי תוספות אומרים ביבמות שהיו שני ר' ישמעאל בן אלישע סבא ונכד. האחד חי בימי הבית ושני אחרי החורבן, וזה פותר את כל הבעיות.כך כתב גם היימן בתולדות תנאים ואמוראים עמ' 817 ואילך. לגבי המחזה המסופר בברכות שראה את אכתריאל יה ה' צבאות בבית קודש הקדשים כמובן כמו כל המחזות הנבואיים אין מדובר במראה גשמי אלא באיזשהו מראה ברמה של נבואה ולא משהו מוחשי. שם המעיר: שריה הערה: היו שני ר ישמעאל: ר' ישמעאל בן אלישע (דור רביעי לתנאים) *היה ילד בתקופת החורבן, והיה שבוי בידי הרומים, עד שרבי יהושע הצילו. *חבר של ר' עקיבה *החזיק בדעה של לימוד על דרך הפשט, שיטת:"דיברה תורה בלשון בני-אדם", ובר- פלוגתא (בעל מחלוקת) לר' עקיבה. *הלך לשיטת בית הילל. *היה ידוע באהבת ישראל, תפישת התורה עם דרך ארץ. *הוסיף שבע מידות שהתורה נדרשת בהן על השש של הילל. *העדיף את שיטת הלימוד "בכלל ופרט". *היה יפה תואר. רבי ישמעאל בן אלישע (דור שני לתנאים) *הוצא להורג יחד עם רשב"ג. *שמואל הקטן חזה את הריגתו מראש. *עלה לשמים לבירור גזירת עשרת הרוגי-מלכות. *היה כהן גדול בבית המקדש. *קיימת סברה שר' ישמעאל בן אלישע היה נכדו של ר' ישמעאל בן אלישע כהן גדול. שם המעיר: מיכאל שכטר הערה: גרשם שלום רואה בקטע הסוגיה בברכות שריד של חיבור מיען ספר היכלות, ובכך מקדים את ספרי ההיכלות לתקופת התנאים. וידועה המחלוקת בעניין זה בין החוקרים. בער רואה בקטע זה הד למציאות היסטורית מקור ההערה: יוסף דן, תולדות תורת הסוד ב עמוד 693 שם המעיר: הערה: רבי ישמעאל נכדו הוא כתב את שלוש עשרה מדות והוא רבי ישמעאל דבריתות, ולו שיכת המשנה באבות שם המעיר: הערה: באבות רבי נתן מובא: חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ומפני המורין בתורה שלא כהלכה וכשתפשו את רבי שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רבי שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו, ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים. אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע: רצונך שאומר לפניך דבר אחד, אמר לו, אמור. אמר לו: שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך, ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו, אמר לו, השמים אם עשיתי כן. אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח, כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי, ואוכלין ושותין אצלי, ומברכין לשם שמים. אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית, והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך, זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי, מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. אמר להם: הפילו גורלות. והפילו, ונפל הפור על רבי שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו, והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה יג, ז) חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי. לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו. ועליהם אמר הכתוב (שמות כב, כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים ממשמע שנאמר וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, איני יודע שהנשים נעשו אלמנות ובנים יתומים, אלא אלמנות ולא אלמנות, כגון שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא, כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, איני יודע שהבנים יתומים, אלא יתומים ושאינן יתומים, שהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם, ולא היו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן: במדרש אלה אזכרה מובא: יצאו מלפניו וחלו את פני רבי ישמעאל כהן גדול שיזכיר השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזרה מאת השם יתברך וטהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקדושין ונתעטף בטלית ובתפלין והזכיר השם המפורש בפירושו. מיד נשאו הרוח והביאו למעלה עד הרקיע הששי ופגע בו גבריאל המלאך. וא”ל אתה הוא ישמעאל שקונך משתבח בך בכל יום שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו. א”ל אני הוא. א”ל למה עלית בכאן. א”ל לפי שמלכות הרשעה גזרה גזרה עלינו לאבד ממנו עשרה חכמי ישראל ועליתי לידע הגזרה אם היא מאת הקב”ה. א”ל גבריאל אם היא גזרה לא חתומה תוכל לבטלה. א”ל הן. א”ל במה. א”ל בשם יתברך. מיד ענה גבריאל ואמר אשריכם בני אברהם יצחק ויעקב שגילה הקב”ה לכם מה שלא גילה למלאכי השרת: א"ר ישמעאל בן אלישע שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים. אל תטול חלוקך בשחרית מיד השמש ותלבש ואל תטול ידיך ממי שלא נטל ידיו ואל תחזיר כוס אספרגוס אלא למי שנתנו לך מפני שתכספית ואמרי לה אסתלגנית של מלאכי חבלה מצפין לו לאדם ואומרים אימתי יבא אדם לידי אחד מדברים הללו וילכד. (ברכות נא.) תפילת רבי ישמעאל כהן גדול אמר רבי ישמעאל כל האומר בקשה זו בכל יום פניו מזהירות ואימתו מוטלת על הבריות וכל החלומות שלו מהוננים ותורתו תהיה משתמרת בלבו כל ימי חייו ועונות נעוריו נמחלים לו וינצל מיצה"ר ומלשון הרע ומפגע רע ומחיות רעות ומליסטים ומנחשים ומעקרבים ומרוח רעה ומן השדים ומן המזיקין ומכל האויבים ומכל השונאים אותו וירוויח במשא ומתן שלו: וכן א"ר ישמעאל אני ור' עקיבא ערבים אני שיהיה לו חלק טוב בעולם הבא כדכתיב: להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא: וזאת התפילה צריך לאמרה בכוונה נכונה בכל יום אחר תפילתו וה' יקבל תפילתו אכי"ר. אָנָא ה' אֱלוֹהֵי יִשְרָאל מֶלֶךְ גָדוֹל וְנוֹרָא חָכָם הָרָזִים מְגַלֶה נִסְתָרוֹת מַגִיד תַעֲלוּמוֹת מוֹשֵל בָּעֶלְיוֹנִים וְשַׁלִיט בַּתַחְתוֹנִים קָרוֹב לְכָל קוֹרְאָיו לְכָל אֲשֶׁר ייקְרָאוּהוּ בֶּאֶמֶת מַצִיל וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגוֹזְלוֹ פְּנֵה אֶל תְפִילַת עַבְדְךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְקוָה אֶלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִשְׁמְרֵנִי מִכָּל רָע כִּי אַתָּה שוֹמֵר יִשְֹרָאֵל וְתֹאמָר לְצַרוֹתַי דַי ותִפְדֵנִי מִכָּל צָרָה וְצוּקָה וּמִכָּל שְׁמוּעָה רָעָה וּמִכָּל בּוּשָׁה וּכְלִימָה וּמֵחֶרְפַת אָדָם וּמִבִּיזוּי עָם וּמִכָּל נֶגֶף וּמִכָּל מַשְׁחִית וּמַגֵפָה וּמִכְשוֹל וּמִפֶּגַע רָע וּמֵעַיִן הָרַע וּמִלָשוֹן הָרַע וְתַצִילֵנִי מִיֵצֶר הָרַע וּמִכָּל מַשְחִית וּמַזִיק וּמִכָּל רְגָזוֹת וּגְזֵרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וּמִכָּל חֵטְא וָפֶשַע וּמִכָּל עָווֹן וְאַשְׁמָה וָרֶשָׁע אכי"ר: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְקוָה אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתָרִיב אֶת רִיבֵי נַפְשִׁי בַּיוֹם וְכָל הַמְקַטְרֶגִים אֶת נַפְשִי בּלַיְלָה וְתִנְקוֹם אֶת נִקְמָתִי מֵהֶם וּתְקַצֵר יְמֵיהֶם וּתְמַלֵא אֶת עֲונוֹתֵיהם בְּרָע. וְכּוּלָם כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ וּבַעֲגָלָה וּבִּזְמַן קָרִיב יִכָרֵתוּ מִן הָעוֹלָם וְתַשְׁלִיךְ אֵימָה וַחֲשֵכָה גְדוֹלָה וְתַרְדֵמָה עֲצוּמָה וּבֶהָלָה וְשִיגָעוֹן וְעִיוָרוֹן וְתִימְהוֹן לֵבָב עַל כָּל אוֹיְבַי וְשוֹנְאַי וְעַל כָּל צַר וּמַשְטִין וּמְקַטְרֵג עָלַי וְעַל אַנְשֵי בֵיתִי בֵּין אִיש בֵּין אִישָׁה בֵּין שֵד בֵּין מַזִיק בֵּין רוּחִין בִּישִין וְלִילִין כְדִכְתִיב תִּיפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַּחַד בִּגְדוֹל זְרוֹעֲךָ יִדְמוּ כָּאָבֶן יִדְמוּ זְרוֹעֲך בִּגְדוֹל וָפַּחַד אֵימָתָה עֲלֵיהֶם תִּיפּוֹל: וְעַל כָּל הַקָמִים עָלַי לְרָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם וּמוֹרָאֲך וּפַּחְדְךָ יִהְיוּ עֲלֵיהֶם שֶיְהֶיוּ מַשְתִקִים מִלְפֶנַי אִם יִרְאוּנִי בְּעַין רָעָה חָלִילָה: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְקוָה אֶלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶתֵאָלַמְנָה שִפְתוֹתָם מִדַבֵּר וְתֶחְשַכְנָה עֵינֵהֶם מֵרְאוֹת וְתֶחְרַשְנָה אָזְנֵיהֶם מִשְמוֹע וּמָתְנֵיהֶם תָמִיד הַמְעֵד חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָם וְקַשְתוֹתָם תִּשָבַרְנָה.הֵמָה יֵבוֹשוּ וַאֲנִי לֹא אֶבוֹש הֵמָה יָנוּסוּ וְאֲנִי לֹא אָנוּס כְּדִכְתִיב קוּמָה יְקוָה וְיָפוּצוּ אוֹיְבֶיךָ וְיָנוּסוּ מְשַנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ אכי"ר: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְקוָה אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶתַשְלִיךְ אֵימָה וָפַחַד עַל הַבְּרִיוֹת וְתִגְזוֹר עֲלֵיהֶם לַעֲשוֹת רְצוֹנִי כְּנַפְשִי הַחֲפֵצָה וּבְלֵבָב שָלֵם וְקַיָם בָּנוּ מִקְרָא שֶכָתוּב וְרָאוּ כָּל עַמֵי הָאָרֶץ כִּי שֶם יְקוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶךָ וְנֶאֶמַר לֹא יִתְיַצֵב אִיש בִּפְנֵיכֶם פַּחְדֵכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵן יְקוָה אֶלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶר תִדְרְכוּ בָה כַּאֲשֶר דִבֵּר לָכם אכי"ר: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְקוָה אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֶלֹהֵי אַבְרָהָם ואֶלֹהֵי יִצְחָק וְאֵלֹהֵי יַעֲקֹב שֶתִפְתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ וְתִיתֶן לִי דֵעָה וּבִינָה וְחָכְמָה וּתְרַחֵם עָלַי וְתָאִיר עֵינַי בְּחָכְמָה בְּחֶמְלָתֶך וּתְלַמְדֵנִי מִידוֹת חָכְמָתֶךָ וּתְבִינֵנִי דְבָרִים עֲמוּקִים בְּתוֹרָתֶךָ וּתְגַלֶה רָזִים סְתוּמִים בְּעֶזְרָתֶךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹש בִּפְנֵי חַכְמֵי עַמֶךָ וְלֹא אֶכָּלֵם בְּתוֹך חֲסִידֵי עֲדָתֶךָ וּתְיַחֵד כַּוָנַת לִבִּי וַעֲרִיכַת שְפָתַי וְעָזְרֵנִי לִלְמוֹד וּלְלַמֵד לִשְמוֹר לַעֲשוֹת וּלְקֲיֵם אֶת כָּל דִבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ באהבה אכי"ר: יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְקוָה אֶלוֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אֶלוֹהֵי הַמֶרְכָּבָה, שֶׁתַצִילֵנִי מֵרְעָבוֹן וְצִימָאוֹן וּמֵעֵרוֹם. וְהַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִי בְּכָל יוֹם וּתְפַרְנֵסֵנִי בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִיסוּר, בְּרֶוַח וְלא בְּצִמְצוּם וּתְמַלֵא מֵעשֶר מַתְנוֹת יָדֶךָ וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל עֲסָקַי וְעִנְיָנַי וּבְכָל מַעֲשֵׂה יָדַי שֶׁיִהְיוּ לִי וּתְנֵנִי לְאַהֲבָה בְּעֵינֶיך וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְיוֹדְעַי וּמַכִּרִי אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: יְהִי רָצוֹן מִלִפְנֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָׂרֵת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים שֶׁתַּעֲשוּ עִמִי חֶסֶד גָדוֹל וְעִם אַנְשֵׁי בֵיתִי וּלְמַעַן קְדוּשַׁת ה' וּלְמַעַן תוֹרָתוֹ הַקְדוֹשָׁה וְהַטְהוֹרָה וּלְמַעַן קְדֻשַׁתְכֶם תַּעַמְדוּ לִפְנֵי ה' אֶלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא רַחֲמִים בְּבַקָשָה וּבְתַחֲנוּנִים לְהַשְׁמִיע אֶת תְפִלָתִי וְאֶת תְּחִנָתִי כְּדֵי לַעֲשוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי וּבַקָשָׁתִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְיִמְחֹל לִי אֶת כָּל עֲוֹנוֹתַי וְחַטאתַי וְאַשְמוֹתַי שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנָיו בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בַּסֵתֶר בֵּין בַּגָלוּי בֵּין בְּמִתְכַּוֵן בֵּין שֶׁלא בְּמִתְכַּוֵן בֵּין בְּדִיבּוּר בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּהִרְהוּר מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: בְּבָעוֹ מִכֶּם בְּמָטוֹ מִכֶּם מַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים וְהַמֻפְרָשִׁים בִּנְקִיוּת, שֶׁתַּעֲשוּ חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים גְדוֹלִים בִּזְכוּת הַשֵׁם הַגָדוֹל אכתריא"ל יוֹשֵׁב תְהִילוֹת יִשְׂרָאֵל וּבִזְכוּת שִבְעִים וּשְתַיִם שֵׁמוֹת הַקְדוֹשִׁים וְהַטְהוֹרִים תִּיקְחוּ מַפְתְּחוֹת בִּרְשוּת הקב"ה וְתִפְתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים וְשַׁעֲרֵי שָׁלוֹם וְשַׁעֲרֵי שַׁלְוָה וְשַׁעֲרֵי חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת וְשַׁעֲרֵי עוֹשֶׁר וְכָבוֹד וְשַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה וְשַׁעֲרֵי תְשׁוּעָה וְאֶמְצָא חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵכֶם וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְיוֹדְעַי וּמַכִּירַי וְתַצְלִיחוּ אוֹתִי וְתַעַזְרוּ אוֹתִי עַל כָּל עֲסָקַי לְטוֹבָה וּכְשֶׁאֶשְׁכַּב לא אֶפְחַד כְּדִכְתִיב אִם תִשְׁכַּב לא תִפְחָד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ: וְיִהְיוּ חַיַי מְתוּקִים מִדְבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים וְתִהְיוּ עִמִי לְעֵזֶר וּלְהוֹעִיל וּלְהוֹשִׁיעַ וְלִסְמוֹך כִּתְקוּפַת הַשֶׁמֶש בְּתַמוּז וּכְמְלוּאַת הַלְבָנָה אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: "יְהִי לְרָצוֹן אִמְרֵי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגאֲלִי": יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|
