חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

סזון: חטיפת מנחם שיף

מנחם שיף נחטף בירושלים לאור היום והועבר במכונית לקיבוץ קריית-ענבים, שם נחקר תוך שימוש בעינויים. דבר החטיפה נודע למשטרה, ובעקבות לחציה, שוחרר שיף והוסגר למשטרה הבריטית.

מנחם שיף השתייך למחלקת הכספים של האצ"ל, שמשרדה הראשי היה בתל-אביב. יצחק אבינועם, האחראי על המחלקה, שלח את מנחם שיף לירושלים כדי להתרים את רופא-השיניים, ד"ר וילציק, שהיה בעל מרפאה ברחוב בן-יהודה. הרופא השיב למנחם שיף שעליו לשקול בדבר, והציע לקיים פגישה נוספת כעבור מספר ימים. בינתיים הודיע את דבר הפגישה להגנה, ובמטה הש"י הוחלט לארוב לשיף. איש ההגנה מזוין באקדח, התיישב במרפאה והיה נכון לאותת על בואו של שיף באמצעות הורדת התריס. חוליה של הפלמ"ח שהמתינה בבניין ההסתדרות, לא הרחק משם, קלטה את האות ב-30 בינואר 1945, בשעה 12.30 ומיהרה לצאת למשימה. בינתיים שלף הבחור ששהה במרפאה את אקדחו והורה לשיף לשבת בשקט ולא לזוז. שיף לא גילה כל התנגדות והתמיד בכך גם כששלושת הפלמ"חאים נכנסו למרפאה והורו לו להתלוות אליהם. אבל כשהחבורה ירדה מן הקומה השנייה אל הרחוב הסואן, בדרכה למכונית שחנתה בסמוך, ניצל שיף את הנסיבות, השתחרר מיידי חוטפיו והחל לברוח, תוך שהוא צועק:
"חוטפים אותי! הצילו!".
החוטפים השיגוהו, תפסו אותו בידיו וברגליו והכניסו אותו בכוח אל תוך המכונית בלוויית צעקות: "גנב, קראו למשטרה!" ועד מהרה נמלטה המכונית מן המקום בדהירה, מבלי שהקהל הספיק להתערב בנעשה. על כל פנים, נמצא מי שרשם את מספר המכונית - מ1959 והעבירו למשטרה, שהגיעה למקום תוך זמן קצר.
המכונית עם החטוף נסעה דרך מאה שערים ונבי-סמואל לקריית ענבים ושם הושם שיף בחדר המעצר שבמגדל השמירה. על החקירה, שהחלה כעבור מספר שעות, מספר שיף בעדותו: (מכון ז'בוטינסקי, עדות מנחם שיף)
החוקר פנה בדרכי נועם ואמר: שמך מנחם שטיינהקר [זה היה השם שהופיע בתעודת הזהות המזויפת של מנחם שיף]. האם זה שמך האמיתי?
תשובה: חושבני שכן.
החוקר: אם כך, שמע נא מנחם; אנו הסתכנו וחטפנו אותך בצהרי היום במרכז העיר, ולא ניתן לך לצאת מכאן עד אשר תספר לנו את כל הידוע לך על האצ"ל. בעצם אין הבדל בינינו לביניכם. גם אנו רוצים בהקמת מדינה עברית, אלא שהדרך שבה בחרתם היא פסולה ותעכב את הקמתה של המדינה העברית. אתה עושה רושם של בחור שאפשר להחזיר אותך למוטב, על כן ספר לנו את כל הידוע לך ואנו נשחרר אותך עוד היום ונעזור לך להסתדר בחיים, אתה הרי יודע את האפשרויות שלנו. אם אתה חושש מחבריך, ניתן לך מחסה באחד מהקיבוצים שלנו ואיש לא ידע על תוכן השיחה בינינו.
תשובה: אני אשמח לשוחח אתך על בעיות אידיאולוגיות, אולם תחילה אני מבקש שתשחרר את הכבלים מעל ידי ותסיר את הכיסוי מעל עיני.
כך נמשכה השיחה מספר דקות. כאשר היה ברור שהחקירה אינה מניבה תוצאות, עבר החוקר ל"חקירה קשה" (שם נרדף לעינויים). סטירת לחי מצלצלת היוותה את אות הפתיחה ולאחריה - שורה ארוכה של מכות "יבשות" בבטן ובחלק התחתון של הגוף. המכות הופסקו עם התעלפותו של שיף, אולם כאשר התעורר (לאחר ששפכו עליו מים צוננים), חזרו המכים למלאכתם. מן המכות "היבשות", עברו החוקרים למלקות על כפות הרגליים וכשגילו שגם בהן אין תועלת, ניסו שיטות "קשות" יותר. שיף התעלף מספר פעמים, אולם לא פתח את פיו. לבסוף הביאו רופא שהורה להפסיק את החקירה כדי לאפשר לנחקר לאגור כוח.
בעת ששיף נחקר בקריית ענבים, הציבה המשטרה מחסומים בכל הדרכים. באחד מהם, בשכונת סנהדריה, נתפסה מכונית החוטפים בשובה לירושלים והנהג, יהודה אלשייך, נעצר ונחקר.
למחרת היום נקרא מיקי האפט (שהיה אחראי לכל הפעולה) למשרדי הסוכנות היהודית. שם סיפר לו טדי קולק (שכזכור, היה איש הקשר של הסוכנות היהודית עם הבריטים) כי הבולשת יודעת שהחטוף נמצא בקריית-ענבים, ועומדת לערוך חיפוש - אם האיש לא יוסגר לפני כן. האפט, נצטווה אפוא לבצע את ההסגרה. כעבור זמן-מה קיבל ממפקד הבולשת, ג'יילס, מכתב הקובע שאין לעצור אותו או לחפש בכליו. על אשר אירע, מספר מיקי האפט: )עדות האפט, מכון ז'בוטינסקי כ8-129)
בו ביום הוצא מנחם שיף מחדר המעצר והושכב בעיניים קשורות על רצפת מכונית שנשכרה מטקסי "נשר". המונית יצאה את קריית-ענבים בכיוון ירושלים, ומשוריין בריטי עצר אותה ליד מוצא-תחתית. מיקי האפט הגיש לסמל הבריטי את מכתבו של ג'יילס, אולם להפתעתו הרבה הוכנס יחד עם חברי לתוך המשוריין. הסמל מצא את שיף על רצפת המונית, הסיר את הכיסוי מעל עיניו, העבירו למשוריין ויצא למשרדי הבולשת שבמגרש הרוסים. ברור היה לגמרי שחיכו לנו. נהג המונית הורשת להמשיך בדרכו לירושלים. בסי.אי.סי. היו נבוכים וכועסים. סירבתי לתת את תעודת הזהות שלי, אך לקחו אותה בכוח. טדי קולק היה צריך לחכות לנו בבית-קפה מסויים בעיר, בחברת הקצינים הבריטים, וסוכם שאם לא נגיע עד השעה 7 בערב, עליו להבין שקרה לנו משהוא. לפי שסופר לי, אמר להם טדי שאם לא ישחררו אותנו מיד - אין יותר שיתוף פעולה. ואכן לא הספקנו להתארגן לשינה בתא המעצר - קראו לשנינו, החזירו לי את האקדח ושחרררונו... למחרת בבוקר הלכתי לבנייני הסוכנות היהודית ושם סיפרו לי שג'יילס (מפקד הבולשת) קיבל על הראש מהמפקח הכלל. שרף [לימים זכיר ממשלת ישראל] אמר לי: "ג'יילס רוצה לראות אותך אישית, ואם אעמוד על כך, הפגישה תהיה בנוכחות טדי קולק". עניתי: "אני לא מאמין יותר לאף אחד ואיני רוצה לראות את ג'יילס".
מנחם שיף הופרד מאנשי ההגנה ונשלח לבית-הסוהר המרכזי. כעבור מספר ימים נקרא לבולשת ולאחר חקירה קצרה, הודיע לו סרג'נט דַק שהוא מוכן לשחררו, ובלבד שיימצא מי שיחתום ערבות. שיף נקב בשמו של ד"ר הפנר, שנהג לטפל בפצועי האצ"ל ולח"י. מספר ד"ר הפנר: (עדות הפנר, מכון ז'בוטינסקי)
לאחר שטלפנו אלי מן הבולשת ושאלו באם אני מוכן לחתום על כתב ערבות של 50 לא"י (לירות ארץ-ישראליות) לשם שחרורו של מנחם שטיינהקר, הגעתי למשרדי הבולשת ופגשתי שם את סרג'נט דק. לידו שכב בחור צעיר, מכונס בתוך עצמו, נפוח בפניו; היה זה מנחם שיף. פניתי אל דק ואמרתי: "אתם, שידועים כג'נטלמנים, אינכם מתביישים להכות כך עציר?" בתשובה אמר הסרג'נט: "אנחנו הבריטים לא מתנהגים כך. זוהי פעולתה של ההגנה". חתמתי על כתב הערבות ויצאתי עם שיף אל ביתו.
שיף הצטווה להתייצב למחרת היום במשטרה, אולם הוא התעלם מכך ונסע באוטובוס לתל-אביב.

ב-3 באפריל 1946, נתפסו בבת-ים 31 לוחמי אצ"ל בשעה שחזרו מפיצוץ מסילות-ברזל וגשרים בדרום הארץ. גם מנחם שיף היה ביניהם. הבחורים הועברו לבית-הסוהר המרכזי בירושלים ונתקבלו בחמימות רבה על-ידי חבריהם. אולם לאחר התאקלמות ראשונית, זיהה שיף לפתע את אחד מחוטפיו; היה זה דוד לוין, שנעצר ב-23.2.45 (כחודש לאחר חטיפתו של שיף).6 הפגישה בין החטוף לחוטפו הייתה קשה וגרמה לשיבוש היחסים בין אסירי האצ"ל ואסירי ההגנה.

מקור הערך: פרופ' יהודה לפידות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
סזון


נושאים קרובים באתר דעת
סזון