חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

בונה

העושה מלאכת בניין בשבת

א. תולדותיו
ב. נראה כבונה
ג. בניין בכלים
הערות

גדרו ומהותו בניין הוא אחד מל"ט אבות [עמוד ג טור 1] המלאכות, שמנו חכמים במשנה1. במלאכת המשכן היה בניין של קרשי המשכן, שהיו נותנים אותם על גבי האדנים, ומכיון שכל מה שהייתה מלאכה במשכן הוא אב, לכן הבניין הוא אב מלאכה2.

שיעור מלאכת הבניין הוא בכל שהוא3, שאף בכל שהוא מלאכה חשובה היא, שכן בעל הבית שיש לו נקב בבית שהוא אוכל ושוכב שם ומקפיד על חור קטן שבו, סותמו בטיט, ואף במשכן היה בניין בכל שהוא, שכן קרש שאכלה בו תולעת מטיף לתוכו אבר וסותמו4.

גדרו של בניין הוא שיהיה בניין קבוע5 העומד להתקיים ימים רבים6 ושיתקבץ חלק אל חלק עד שיעשה גוף אחד7.

בבניין של אבנים יש הבדל בין חלקי הבניין בנוגע לחיובם: בשורה התחתונה, שהיא יסוד הבניין, כשמושיב את האבן ומצדדה עד שמתיישבת יפה בקרקע ועפר סביב לה, חייב משום בונה אפילו כשלא חיברה בטיט, שיש שמקיימים כך בלא טיט, ובשורות האמצעיות, שהן כל הבניין שמן היסוד עד הנדבך העליון, אינו חייב עד שיצדד את האבנים ויחברן בטיט, ולפיכך אחד נתן את האבן ואחד נתן את הטיט הנותן את הטיט חייב, ובשורה העליונה, שאין על גבה כלום, אפילו בהנחה בלבד בלי צידוד ובלי טיט חייב8, שהרי אין מניחים עליה טיט אחר9, וגם לא איכפת לו אם תטה האבן לצד אחר10.
ונחלקו ראשונים
:
יש אומרים שדין זה לדברי הכל הוא11, אלא מהם שסוברים שאף בשורה התחתונה אין חיובו אלא משום מכה-בפטיש* ולא משום בונה12.

ויש אומרים שר' יוסי הוא שסובר כן, אבל חכמים סוברים שאף בשורה העליונה אינו חייב בלא חיבור בטיט13.

בירושלמי אמרו שחכמים ור' יוסי חולקים באחד נתן את האבן ואחר נתן את הטיט, שחכמים מחייבים את הנותן את הטיט, ור' יוסי [עמוד ג טור 2] אומר ששניהם חייבים, שאבן בלא טיט אף הוא בניין, אבל בשורה העליונה אף חכמים מודים שהוא חייב14, וראשונים פירשו שלא אמרו אלא כשהושיב את האבן בראש השורה וצידד אותה שתשב יפה ונתן אותה בעפר, ובאופן זה מודים חכמים שחייב, אבל בהנחה בלבד נחלקו בה חכמים ור' יוסי15.

המשוה פני הקרקע בבית, כגון שהשפיל תל או מילא גומא או גיא, הרי זה בונה וחייב16. ודווקא כשהתל היה מחובר לקרקע הבית, אבל אם היה תלוש והסירו, אין בו משום בונה, אלא אם כן ביטלו להבית שישאר שם תמיד17. חצר שנתקלקלה במי גשמים, אסור לזרות בה מלח וכיוצא מהדברים שמבטל אותם שם, שהרי הוא משוה הגומות, שהוא כבונה18, אבל מותר לזרות בה תבן, שכיון שראוי למאכל בהמה או לטיט אינו מבטלו19.

המסתת את האבן, חייב20, והיינו שמרבע את האבן ומתקנה, לפי הרגילות באותו המקום אם להחליק או לחרוץ בה חריצים21.

ונחלקו אמוראים: רב אמר שחייב משום בונה22, שכל שהוא עושה באבן לצורך בניין, בניין הוא23, ושמואל ור' יוחנן אומרים שחייב משום מכה בפטיש24.
יש מהראשונים
שפסקו כשמואל ור' יוחנן25, ויש שפסקו כרב26.

הקודח ועושה נקב בעץ או באבן של כותל, חייב27.
ונחלקו אמוראים: רב אמר שחייב משום בונה28, ואף על פי שאין נקב זה עשוי להכניס ולהוציא, שיהיה בניין כמו פתח, מכל מקום הועיל לבניין שעשוי לתקוע בו יתד29 או לשום בו מפתח30, ושמואל אמר שאין חיובו אלא משום מכה בפטיש, אם עשהו באופן שהוא גמר מלאכה31. וכן נחלקו בעושה נקב בלול של תרנגולים בשביל שיוציא הריח של הצואה ולא יזיק להם ולהכניס בו האויר32, שלרב חייב משום בונה ולשמואל משום מכה בפטיש33. הלכה כרב34. [עמוד ד טור 1] דלת המחוברת לקרקע, כגון דלת של בור ודות וכיוצא, שנטלה, כשמחזירה חייב משום בונה35.

בניין לשעה, היינו שדעתו לסותרו לאחר זמן, נחלקו בו אמוראים אם הוא בניין:
ר' יוסי סובר שאינו בניין, ואף על פי שהבניין שהיה במשכן36 לא היה עשוי שיהיה לעולם, שהרי פרקוהו בזמן נסיעתם במדבר, מכל מקום כיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדיבור, הרי זה כמי שהוא לעולם37, שהרי לא ידעו אימתי יסעו38,
ור' יוסי ב"ר בון אמר כיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסם לארץ כמי שהוא לשעה, ומכאן ראיה שבניין לשעה הוא בניין39.
יש מהאחרונים סוברים שהלכה שבניין לשעה הוא בניין40,
ויש שסוברים שאינו בניין41.
בניין לשעה, לסוברים שהוא בניין, אפילו שדעתו לסתור באותו יום עצמו, הרי זה בניין42.

א. תולדותיו
העושה אהל קבוע, הרי זה תולדת בונה וחייב43. המגבן את הגבינה, חייב משום בונה44, ותולדת בונה היא זו45, שכל המקבץ חלק אל חלק ודבק הכל עד שיעשה גוף אחד הרי זה דומה לבניין46.
ויש מהראשונים
הסוברים שזוהי דעת ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים שאינו אסור אלא משום שבות47. שיעור המגבן הוא בגרוגרת48.

התוקע עץ בעץ, בין שתקע במסמר בין שתקע בעץ עצמו עד שנתאחד, הרי זה תולדת בונה49.

המפיס מורסא, היינו שמבקע את המכה שבגופו, בשביל לעשות לה פה, חייב50, משום בונה פתח51, ומצינו בניין בבעלי חיים, שנאמר52: ויבן וגו' את הצלע53, ואף על פי שכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח54, פתח זה של המורסא עשוי להכניס אויר ולהוציא ליחה55.

ויש מהראשונים
[עמוד ד טור 2] שסוברים שחיוב המפיס מורסא הוא משום מכה בפטיש56. לא נתכוון לעשות לה פה, אלא להוציא ממנה ליחה, פטור, ומותר אף לכתחילה57, שמשום צערו התירו לו58.

הגודלת, היינו קולעת שער ראשה, וכן הפוקסת, היינו מתקנת שערה במסרק או בידיה, או שטחה כמין בצק על פניה וכשנוטלתה מאדים הבשר59, נחלקו תנאים:

ר' אליעזר מחייב60
, משום בונה60א, ודרך בניין בכך, שנאמר: ויבן ה' אלהים את הצלע61, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא ביניתא62, ותולדת בונה היא63, וחייבת רק כשקולעת לחברתה, שאז יכולה לראות ולקלוע יפה, אבל הקולעת לעצמה פטורה, שאינה יכולה לבנות יפה64,

וחכמים אוסרים
משום שבות*65, לפי שאין דרך בניין בכך66 ואינה אלא נראית כבונה67.
הלכה כחכמים68.

יש מהראשונים שכתב שהעושה את הלבד הוא כמגבן שהוא תולדת בונה68א.

ב. נראה כבונה
דלת שבפתח שאין משתמשים בו תמיד, כגון ברחבה שאחורי הבתים, שאין עושים שם דלת קבועה, אלא או זקופה כנגד הפתח וכשפותחים מטילים אותה לארץ, או שתלויה ונגררת בארץ, אין נועלים בה, אלא אם כן הייתה גבוהה מן הארץ69, והוא הדין כשתלה בה מחצלת של קנים, או פרצה שגדרה בקוצים כעין דלת70, שכיון שאין זו דלת קבועה נראה כבונה71,

ויש אומרים הטעם שכיון שאין משתמש שם תמיד, הרי כשסותם פתח זה דעתו שישאר כן לימים מרובים, ולכן נראה כבונה72. במה דברים אמורים כשאין ציר בדלת, אבל יש לה ציר, ניכר הדבר שדלת גמורה היא ולא [עמוד ה טור 1] נראה כבונה, אפילו בקשורה ותלויה לבד והיא נגררת כארץ ואינה גבוהה ממנה73. אין לה עכשיו ציר, והיה לה ציר קודם לכן, נחלקו אמוראים: אביי אוסר ורבא מתיר, אם ניכר שהיה לה ציר74. הלכה כרבא75.

יש מפרשים
שהציר הוא בפתח, מתוקן לדלת, ואפילו שאין בגופה של דלת שום היכר ציר לא נראה כבונה76. הייתה גבוהה מן הארץ, אפילו כמלא נימא, מותר לנועלה77, אם קשרה וקבעה שם באופן שאף כשפותחה אינה נגררת בארץ78, שכיון שאף בשעת פתיחתה היא מחוברת וקבועה שם אינו נראה כבונה79.

ויש סוברים שבגבוהה מן הארץ אפילו אינה קשורה ותלויה מותר לנועלה80, ו"גבוהה" פירושו שעשויה באופן כשינעלו אותה תהיה קצת גבוהה מהארץ81.

הייתה הדלת עשויה לכניסה ויציאה תמיד, נועלים בה אפילו אין לה היכר ציר והיא נגררת על הארץ82, שכיון שמשתמש בה תמיד הרי אין דעתו בנעילתה לסתום הפתח לימים רבים ולא נראה כבונה83, ואפילו שומטים אותה לגמרי כשפותחים אותה, שאינה קשורה שם כלל84, ויש סוברים שצריכה להיות קשורה על כל פנים85.
ויש חולקים וסוברים שכל שהיא דלת עראית, היינו שמוטה על הארץ או נגררת ואין לה היכר ציר, הרי זה נראה כבונה, אפילו שמשתמשים בה תמיד86.

"דלת אלמנה" אין נועלים בה87, ואפילו יש לה ציר88, שכיון שאין לה צורת שאר פתחים, נראה כבונה וסותם במקום הפתוח89.

בפירוש "דלת אלמנה" נחלקו בגמרא:
יש אומרים שאין לה אלא לוח אחד,
ויש אומרים שאין לה האסקופה התחתונה90, או שאין לה בריחים המחברים אותה91.

להלכה נחלקו ראשונים
:
יש מחמירים כשתי [עמוד ה טור 2] הלשונות, שבין בלוח אחד ובין שאין לה אסקופה אסור92,
ויש שפסקו כשתי הלשונות להקל, שאינו אסור אלא כשהיו שתי הרעותות: לוח אחד וגם אין לה אסקופה93, שכיון שאין האיסור אלא מדרבנן, שנראה כבונה, ספיקו להקל94.
דלת אלמנה יש סוברים שאסור לנעלה אפילו כשהיא קשורה ונגררת לארץ95,
ויש סוברים שדווקא כששומטים אותה ועוקרים אותה לארץ96, ואינה קשורה כלל97.
ומחלוקת אחרת:
יש אומרים שהאיסור הוא אפילו בפתח העשוי לכניסה ויציאה תמיד98,
ויש אומרים שבפתח כזה מותר99. וכתבו אחרונים שיש להקל100.

קנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו את הדלת, בזמן שקשור ותלוי בפתח פותח ונועל בו, אין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו, רבן שמעון בן גמליאל אומר מתוקן - שהזמינו לכך - אף על פי שאינו קשור ואינו תלוי101, ואף על פי שאין עליו תורת כלי102. הלכה כרשב"ג בדבר אחד, שאינו צריך להיות קשור ותלוי, אבל צריך שיהיה עליו תורת כלי103, שאם לא כן הרי זה דומה לבניין104.

ונחלקו ראשונים
:
יש סוברים שצריך שיהיה ראוי לאיזה שימוש אחר, כגון להפוך בו זיתים או לפצח בו אגוזים105, ומשום זה יש עליו תורת כלי המוציאו מתורת בניין106,
ויש סוברים שאין צריך שיהיה ראוי לדבר אחר, אלא כשתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לנעילת הדלת דיו107 להוציאו מתורת בניין108.
יש מהראשונים הסוברים שכל דין קנה שהתקינו לנעול בו לא נאמר לעניין איסור בונה, שאינו נראה כבונה כלל, ולא דנו חכמים בדבר אלא לעניין להתירו בטלטול109.

נגר - יתד שתוחבים אותו בחוד שבאסקופה לנעול הדלת110 או קורה כעין בריח שנותנים אותה [עמוד ו טור 1] ברוחב הדלת לנעלה111 - שיש בראשו גלוסטרא, היינו שראשו עב ועגול כעין רמון112 וראוי לכתוש ולשחוק בו פלפלים, שתורת כלי עליו113, והוא ניטל באגד שלו, הכל מודים שמותר לנעול בו הדלת ואינו נראה כבונה, ואם אינו ניטל באגדו, נחלקו תנאים: ר' אליעזר אוסר, שנראה כבונה, ור' יוסי מתיר, שהגלוסטרא מוכיחה שכלי הוא ואינו נראה כבונה114.

בפירושו של "ניטל באגדו" נחלקו ראשונים:
יש מפרשים שקשור ותלוי בחבל חזק, שראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק, ואינו ניטל באגדו הוא שהחבל הוא דק ואם היה רוצה ליטלו משם ולטלטלו על ידי אותו חבל מיד נפסק115.

ויש מפרשים שניטל באגדו הוא שעשו לו בראשו קשר אחד ונוטלים אותו בקשר ההוא ותולים אותו בכותל כשאר כלים, ולפיכך אף ר' אליעזר מתיר לנעול בו, שכלי גמור הוא ואינו נראה כבונה116. הלכה כר' יוסי117, ואפילו אם אינו קשור בדלת עצמה אלא בבריח הדלת, ואפילו אם החבל ארוך ואינו תלוי כלל באויר אלא כולו מונח בארץ118.

ויש סוברים שאפילו אם אינו קשור כלל, לא בדלת ולא בבריח, מותר לנעול בו, כיון שכלי גמור הוא, וכמו שלא הצריכו קשירה בקנה שהתקינו לנעול בו119.

נגר שאין בראשו גלוסטרא, והוא נגרר בארץ, שקשור ותלוי וראשו מגיע לארץ, נחלקו תנאים: חכמים אוסרים לנעול בו, שנראה כבונה, אבל אינו בונה ממש, ולכן במקדש מותר לנעול בו120, ור' יהודה מתיר אפילו במדינה. היה מונח בארץ, שאינו לא קשור ולא תלוי אלא מונח בקרן זוית, חכמים אוסרים לנעול בו אפילו במקדש, ור' יהודה מתיר במקדש ואוסר במדינה121.

יש מפרשים
בדעת חכמים שסוברים שבמונח בניין גמור הוא מן התורה, ולכן אסרו אפילו במקדש, ור' יהודה סובר שאינו [עמוד ו טור 2] אלא נראה כבונה122.

ויש מפרשים שאף לחכמים אינו בונה גמור אלא נראה כבונה, אלא שלא כל השבותים שוות, ובשבות זו אסרו אף במקדש123.

ויש סוברים שבנגר אין בכלל איסור בונה, אפילו מדרבנן, ולא דנו בדבר אלא משום איסור טלטול124. הלכה כר' יהודה125, אלא שאם הוא קשור בדלת מותר אפילו באין ניטל באגדו ואם הוא קשור בבריח צריך שיהיה דווקא ניטל באגדו126.

ויש סוברים שבניטל באגדו אין צריך כלל שיהיה קשור, ומותר אפילו מונח בקרן זוית127.

הנגר שאמרו הוא כשהאסקופה גבוהה, וכשנועצים אותו במפתן אינו נוקב בארץ128, אבל אם נפחתה האסקופה בעניין שכשמכניס הנגר בחור נוקב תחתיו בארץ, נחלקו תנאים: תנא קמא מתיר לנעול בו ור' יהודה אוסר129. הלכה כר' יהודה, לפי שנראה כבונה130, ואפילו יש בראשו גלוסטרא והוא קשור131, אלא אם כן עשה לו בית יד באמצעיתו ודומה למקבת, שניכר הדבר שהוא כלי132, וכיון שעשה בו מעשה לעשותו כלי לא נראה כבונה, אין דרך לשקע כלי בבניין לבטלו שם, ומותר אפילו אינו קשור133.

ויש סוברים שבנכנס הנגר בחור עד לארץ אינו מועיל בית יד134. וכל זה כשהאסקופה נתקלקלה ונעשה בה נקב ועל ידי כך הנגר נוקב בארץ ודומה לבניין, אבל אם בתחילה עשה נקב בקרקע שיהיה מקום להנגר להיכנס בו ואינו מוסיף נקב על ידי הנגר, אינו נראה כבונה ומותר לנעול בו135.

ג. בניין בכלים
נחלקו תנאים אם יש תורת בניין בכלים. בית שמאי סוברים יש בניין בכלים ובית הלל סוברים אין בניין בכלים136. החיוב לבית שמאי הוא משום תולדה של בונה137, ושיעורו ככל שהוא כבונה138. הלכה כבית הלל139.

ונחלקו ראשונים:
יש סוברים שאין איסור בונה [עמוד ז טור 1] בכלים מן התורה כל עיקר, והעושה כלי בשבת או ביום טוב חייב משום מכה-בפטיש* או משום מלאכה אחרת אם ישנה שם140,

ויש סוברים שהעושה כלי חייב לדברי הכל משום בונה, ואין לך בניין גדול מזה, שאין זה בניין בכלים אלא עשיית כלים, ולא אמרו אין בניין בכלים אלא בהחזרת כלי שנתפרק וכיוצא בזה141, ואחד העושה כלי אדמה, כגון תנור וחבית קודם שצרפם, ואחד העושה כלי קנים142, חייב, וחיובו משום תולדה של בונה143. ואף כלי שנתפרק, אם צריך אומן להחזירו חייב משום בונה כעושה כלי מתחילתו, שכשנתפרק כל כך עד שאין הדיוט יכול להחזירו בטל תורת כלי ממנו144.

ויש שמחלקים
בין שני כלים זה על גבי זה, כגון שידה תיבה ומגדל, שדרך בני אדם לעשותם תחתיים שניים ושלישים, וכיוצא בהם, שבזה הוא שאמרו אין בניין בכלים, לכלי אחד, שלדברי הכל יש בניין בכלים145.

הגודל כלי צורה - שקולע כלי מצורי דקל146, או שצר צורה על כלי147 - והנופח בכלי זכוכית בתחילת עשייתו, שעל ידי כך מתהווה הכלי, והעושה כלי בדפוס, חייבים משום בונה148, שבעשיית כלי יש בניין בכלים149. בצר צורה בכלי וכן בנופח בכלי זכוכית אמרו בבבלי שחיובו משום מכה בפטיש150 וכן הלכה151.

המכניס יד הקרדום בתוך העץ שלו, או שתחב היתד הקטן בתוך בית יד של קרדום כשהוא בנקב הברזל כדי להדקו152, נחלקו אמוראים: רב אמר חייב משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש153.

ונחלקו ראשונים
:
יש מפרשים שרב סובר יש בניין בכלים154, ולפיכך אין הלכה כמותו155, ושמואל סובר אין בניין בכלים156, או שאף שמואל [עמוד ז טור 2] סובר שיש בניין בכלים אלא שסובר שאין דרך בניין בכך157.

ויש מפרשים שאף רב סובר שאין בניין בכלים, ולא אמר משום בונה אלא לומר שאין כאן חיוב של מכה בפטיש, שכל שמחוסר בניין אין לדעתו משום מכה בפטיש158. ורוב הפוסקים סוברים שלרב חייב משום בונה, אע"פ שאין בניין בכלים, שכאן הוא עושה כלי מתחילתו וחייב לדברי הכל, לפיכך הלכה כמותו159.

מנורה של חוליות שנפרקה, וכן מיטה של פרקים, וכיוצא בהן, אם החזירן ותקע בחוזק על ידי יתדות, חייב משום עושה כלי160, וכן אם הדקן בחוזק בעניין שצריך לזה גבורה ואומנות161. ולכן אסור לטלטל מנורה של פרקים, שמא תיפול ותתפרק ויחזירנה, ואפילו אין בה פרקים אלא יש בה חתוכים וחריצים הנראים כמו פרקים אסור לטלטלה, אם היא גדולה, גזרה משום זו שיש בה חוליות. הייתה קטנה, שאין דרך לעשותה של חוליות, ר' יוחנן אוסר וריש לקיש מתיר162.

יש מהראשונים
סוברים שאין הדברים אמורים אלא לדעת האומרים יש בניין בכלים ולפיכך אין הלכה כמותם163, אבל למפרשים שעשיית כלי לדברי הכל יש בה משום בניין בכלים, הדברים אמורים גם לפי ההלכה164, אלא שבמחלוקת של מנורה קטנה שיש בה חיתוכים נחלקו ראשונים: יש פוסקים כר' יוחנן165, ויש פוסקים כריש לקיש166.

כלי של פרקים שאינו מהדקו אלא מעט והוא רפוי, נחלקו בדבר:
יש מתירים להחזירו אף לכתחילה167,

ויש אוסרים לכתחילה168. הלכה שמותר169, והוא שדרכו של הכלי להיות כך רפוי לעולם, אבל אם דרכו להיות תקוע בחוזק אף שעכשיו מניחו רפוי אסור להחזירו, גזירה שמא [עמוד ח טור 1] יתקע170. היה רפוי ואינו רפוי, אסור לכתחילה, גזירה שמא יתקע בחוזק171, משום שנראה כבונה172.

ביום טוב, נחלקו בית שמאי ובית הלל: לבית שמאי אין זוקפים את המנורה של חוליות ביו"ט ולבית הלל זוקפים173, לפי שלבית שמאי יש בניין בכלים ונראה כבונה ולבית הלל אין בניין בכלים174. ואף על פי שמדרבנן גם לבית הלל אסור, ביו"ט הקילו, או שהמדובר כאן הוא במנורה מחוברת שלא נתפרקה וצריך להקימה ולזקפה בלבד175. הלכה כבית הלל176.

דלת של שידה תיבה ומגדל שניטלה, מן התורה מותר להחזירה, שאין בניין בכלים, אבל מדרבנן אין מחזירים, גזרה שמא יתקע בחוזק177, שאם יתקע יתחייב משום בונה, לסוברים שבניין גמור יש גם בכלים, או משום מכה בפטיש, לסוברים שלעולם אין בניין בכלים178.

שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מן הצד ויש להם שני צירים, אחד למעלה בחור שבמשקוף ואחד למטה בחור שבאסקופה179, אם יצא ציר התחתון כולו ממקומו, אסור להחזירו, גזרה שמא יתקע בחוזק, ואם תקע חייב חטאת180 ר' יהודה מתיר להחזירו181. הלכה כחכמים182. יצא מקצתו, דוחקו עד שמחזירו למקומו183, שכיון שהעליון נשאר במקומו, יכול בנקל להחזיר את התחתון184.

יצא ציר העליון כולו, נחלקו ראשונים,
יש סוברים שאסור להחזיר מן התורה, שהוא בונה ממש185,
ויש אומרים שאף הוא איסור חזרתו מדרבנן, גזרה שמא יתקע186.
יצא מקצתו אסור לדוחקו187, גזרה [עמוד ח טור 2] שמא יתקע, שהעליון צריך להדקו בחוזק יותר מהתחתון188. אין להם ציר כל עיקר מותר להחזיר189. יש להם ציר באמצע דופן פתח התיבה, בשבת אסור להחזיר, וביו"ט מותר משום שמחת יו"ט190.

כלי המחובר לקרקע יש בו תורת בניין191. ואף כלי שאינו מחובר לקרקע, אם הוא גדול כל כך שמחזיק ארבעים סאה*, הרי הוא כאוהל, ויש בו משום בניין192.

הערות
1. שבת עג א.
2. ירושלמי שבת פ"ז סוה"ב ופי"ב ה"א. וע"ע אבות מלאכות.
3. משנה שבת קב ב; רמב"ם שבת פ"י הי"ב.
4. גמ' שם.
5. ביצה לב ב.
6. עי' פנ"י סוכה טז ב.
7. רמב"ם שבת פ"ז ה"ו. ועי' קובץ "כנסת ישראל", ירושלים תש"ג, בדברי הרא"ז מלצר. וע"ע אהל ציון 4.
8. שבת קב ב ורש"י.
9. רמב"ם שבת פ"י הי"ב.
10. רש"י שם.
11. תוס' שם ד"ה ולטעמיך, ע"פ תוספתא שבת פי"ב; רמב"ם שם לפי המ"מ שם.
12. רמב"ם שם הי"ח, ועי' מ"מ שם הי"ב ושו"ת הרדב"ז ח"ה סי' א תקצט (רלה), ועי' רדב"ז שם שאף באמצע הבנין בלא טיט חייב משום מכה בפטיש להרמב"ם. ועי' תוס' שם ד"ה ה"ג המצדד.
13. רמב"ן שבת שם, לגירסתנו בגמ' ר' יוסי אומר כו', ועי"ש ברש"י ד"ה עילאה; רשב"א שם. [טור 2]
14. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.
15. רמב"ן שם, ועי' חזון יחזקאל תוספתא שבת שם. ועי' שי"ק בירושלמי שם, ולא ראה בגוף דברי הרמב"ן.
16. שבת עג ב בגבשושית וגומא ורש"י ד"ה בבית; רמב"ם שם הי"ב.
17. נשמת אדם כלל מ סי' א.
18. ערובין קד א ורש"י; ב"ח ומג"א סו"ס שיג.
19. ערובין שם; רמב"ם שבת פכ"א ה"ד; טוש"ע שיג. וע"ע דבר שאינו מתכוין על השוויית גומות ע"י כיבוד הבית וכיוצא.
20. משנה שבת קב ב.
21. רש"י שם, ועי' מאירי שם.
22. גמ' שם.
23. מאירי שם.
24. גמ' שם, ועי' שבת עה ב מימרא של ר' יהושע בן לוי, וע"ע מכה בפטיש.
25. רמב"ם שם הי"ח.
26. מאירי שם.
27. משנה שם ורש"י.
28. גמ' שם.
29. שם קג א ורש"י ותוס'.
30. מנחות נז א ורש"י.
31. שבת שם, וע"ע מכה בפטיש באיזה אופן כאן הוא גמר מלאכה.
32. עי' שבת קמו א.
33. שבת קב שם.
34. רמב"ם פ"י הי"ד ומ"מ, ועי"ש בלח"מ ובמנ"ח מוסך השבת מלאכת בונה שרב מודה שחייב גם משום מכה בפטיש אלא שמוסיף אף משום בונה ולק"מ מרמב"ם שם הט"ז. ועי' מג"א סי' שיד ס"ק ג. [טור 1]
35. ערובין קב ב, ועי' שבת קכב ב ורמב"ם פ"י הי"ד, ובפכ"ב הכ"ה ומ"מ וס' קובץ שם, ועי' ט"ז סי' שיג ס"ק ה.
36. עי' לעיל.
37. ירושלמי שבת פ"ז ה"ב.
38. קה"ע שם.
39. ירושלמי שם, ועי"ש בפ"מ שמפרש שזהו ר' יוסי הקודם ואין מחלוקת.
40. ישועות יעקב סי' שיד ס"ק א: אור שמח שבת פ"י, ע"פ שבת עד ב בקשירה; שביתת השבת לר"י מאלצאן דף ח, ועי"ש בארוכה.
41. שו"ת חת"ס חאו"ח סי' עב, ועי' אור שמח שהשיגו; תפא"י למשניות בכלכלת שבת בענין מטריה.
42. עי' שו"ת חת"ס שם. ועי' ירושלמי יומא פ"א ה"א שבשבעת הימים היו בכל יום פורקים את המשכן, ועי' אור שמח שם. ובתפא"י שם לא כ"כ.
43. רמב"ם פ"י הי"ג. וע"ע אהל על גדרי האהל והלכותיו.
44. שבת צה א. ועי' ירושלמי שבת פ"ז ה"ב שהמגבן חייב משום לש.
45. רמב"ם פ"ז ה"ו ופ"י הי"ג.
46. רמב"ם פ"ז שם. ועי' קובץ הנ"ל בציון 7 שהחיבור והבנין יחד הרי זה אב ובונה ממש, והחיבור לחוד הרי זו תולדה. וע"ע אהל ציון 4.
47. פי' א' ברמב"ן שם, ועי' מ"מ שבת פ"ח ה"ז.
48. שבת שם; רמב"ם פ"י הי"ג.
49. רמב"ם שם; שו"ע שיג ט. ועי' מ"ב ס"ק נד: בין בבנין ובין בכלי. ועי' להלן: בנין בכלים.
50. עדיות פ"ב מ"ה.
51. רש"י שבת קז א לפי' א' וכתובות ו ב.
52. בראשית ב כב.
53. רש"י כתובות שם. ועי' להלן בגודלת.
54. עי' שבת קמו א.
55. תוס' שבת ג א ד"ה ומפיס, ועי' שמ"ק כתובות שם. [טור 2]
56. רמב"ם שבת פ"י הי"ז. ועי' רש"י שבת קז א בפי' ב'.
57. שבת ג א. וע"ע מכה בפטיש וע' מלאכה שאצל"ג.
58. ע"ע הנ"ל.
59. רש"י שבת צד ב ועי"ש בתוס'.
60. משנה שבת שם.
60א. ועי' ירוש' שבת ספ"י שפוקסת חייבת משום צובע.
61. בראשית ב כב.
62. גמ' שם צה א. ועי' ברכות סא א, ותוס' מו"ק ט ב ד"ה פוקסת.
63. פהמ"ש שבת שם.
64. ר' שמעון ב"א בתוספתא שבת פ"י ובגמ' שם צה א ורש"י.
65. משנה שם.
66. פהמ"ש שם.
67. רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ו.
68. רמב"ם שם; טוש"ע או"ח שג כו. ועי' ר"ן בשם ר"ח שפוסק כר"א.
68א. ראב"ד שבת פ"ט הט"ו וע"ע טווה.
69. משנה ערובין קא א ורש"י; רמב"ם שבת פכ"ו ה"ח; טוש"ע שיג ג.
70. שם ושם.
71. רש"י. ועי' ר"ח שהטעם משום חופר, ורש"י שדחה.
72. רא"ש שם בשם הראב"ד, ועי' ב"י וט"ז ס"ק ג. [טור 1]
73. גמ' שם ורש"י.
74. גמ' שם ורש"י, ועי' מג"א ס"ק ו.
75. רמב"ם שם; טוש"ע שם.
76. ריטב"א ערובין שם, הביאו ב"י.
77. ברייתא ערובין שם. ועי' רבינו יהונתן שם ובקיצור פסקי הרא"ש ערובין פ"י סי' יג שכתבו שתהיה גבוהה מן הארץ שלשה טפחים, ועי' ב"י שם שיש ספרים גם בטור שכתוב כן וטעות היא, ועי' דרישה שם שמקיים הגרסא.
78. ריטב"א שם; שו"ע הרב שם ס"ט. ועי' באור הלכה של המ"ב שמוכיח שכ"ד רש"י והרמב"ם ועוד.
79. שו"ע הרב שם.
80. מ"מ פכ"ו ה"ח.
81. נשמת אדם כלל לט אות א, ועי"ש בארוכה. ועי' באור הלכה שם שדחהו.
82. רא"ש ערובין פ"י סי' טו; טוש"ע שם ג.
83. ט"ז ס"ק ג; שו"ע הרב שם ס"י.
84. שו"ע הרב שם; באור הגר"א ס"ק כא וכב בדעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"א בשו"ע שם ד.
85. הגר"א שם בדעת המחבר שם ג: והוא נגרר, ועי' מ"ב ס"ק כט ולג.
86. ב"י שם לדעת רש"י בטעם דלת שברחבה לעיל; ט"ז ס"ק ג בדעתו. ועי' ב"ח שסובר שאף רש"י מודה במשתמשים תמיד.
87. תני ר' חייא בערובין קא א.
88. תוס' שם.
89. ט"ז סי' שיג ס"ק ד.
90. ב' לשונות בגמ' שם, לפי' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטוש"ע.
91. לפרש"י שם. [טור 2]
92. טוש"ע שם ד.
93. רמב"ם פכ"ו ה"ט, ועי"ש במ"מ ובב"י.
94. ב"י שם.
95. כגרסתנו בגמרא: נגררת, ועי' הגר"א ס"ק כא בדעת התוס'.
96. רי"ף ורא"ש וטוש"ע שם.
97. הגר"א שם בדעתם, לגירסתם בגמ': ואינה נגררת, ועי' מ"ב ס"ק לב.
98. מג"א ס"ק ח ממשמעות הב"י והשו"ע, ועי' שו"ע הרב סי"א ושער הציון להמ"ב ס"ק כג.
99. ב"ח שם, ועי' מג"א שם ובאור הגר"א שם.
100. מג"א ושו"ע הרב שם.
101. תוספתא שבת פט"ו; שבת קכו א.
102. גמ' שם ב.
103. ר' יוחנן בגמ' שם; רמב"ם שבת פכ"ו ה"ז; טוש"ע שיג א.
104. רא"ש שבת שם; טור שם, ועי"ש בב"י ובב"ח.
105. רש"י שם ב ד"ה וכ"ת.
106. ב"ח שם.
107. ר"ת בתוס' שם.
108. ב"ח שם. ב' הדעות הובאו בשו"ע שם בלי הכרעה, ועי"ש במ"ב ס"ק ז שבסי' שח ס"י מוכח שמקיל כר"ת.
109. ר"ת בתוס' שבת קכו א. וע"ע מוקצה.
110. ערוך ע' נגר בפי' ב; רש"י. ועי' רגמ"ה ב"ב סה ב. [טור 1]
111. ערוך שם בפי' א; פהמ"ש להרמב"ם ערובין פ"י מ"י.
112. פהמ"ש ורע"ב שם.
113. רש"י ורע"ב.
114. משנה ערובין קא ב וגמ' שם קב א ורש"י.
115. רש"י שם; רבינו יהונתן שם; טוש"ע שיג א.
116. ריטב"א שם בשם ה"ר ישעיה. ועי' כ"מ שבת פכ"ו ה"י וב"י סי' שיג שמצדד לומר שאף הרמב"ם מפרש כן, אלא שמפרש גם פירוש אחר בדעת הרמב"ם.
117. רמב"ם שבת שם; טוש"ע שיג א.
118. טוש"ע שם, ע"פ הגמ' קב א באין בראשו גלוסטרא.
119. עי' לעיל. ב"י שם, ועי' ריטב"א שם שכ"כ בניטל באגדו לר' אליעזר, ומשמע שהוא הדין באינו ניטל באגדו לר' יוסי. ועי' ט"ז ס"ק א שחולק, וכ"מ מלשון השו"ע וכ"כ בבאור הגר"א ס"ק יא.
120. ע"ע אין שבות במקדש.
121. משנה וברייתא ערובין קב א ורש"י. [טור 2]
122. רש"י שם.
123. ריטב"א שם בשם התוס'. וע"ע אין שבות במקדש.
124. תוס' שבת קכו א בשם ר"ת. וע"ע מוקצה.
125. שמואל בגמ' שם; רמב"ם שם ה"י; טוש"ע שם.
126. גמ' שם; ראב"ד בהשגות שבת שם; טוש"ע שם. לדעתם בפי' ניטל באגדו, כרש"י לעיל.
127. רמב"ם שם ה"י, לדעתו בפי' ניטל באגדו, ועי"ש במ"מ בשם תוס' ורשב"א, ומה שאמרו בגמ' בעיברא דדשא מעשה שהיה כך היה ולא שצריך, וכ"כ הריטב"א ערובין בשם ה"ר ישעיה, והגר"א ס"ק יד כ"כ אף בדעת רש"י.
128. תוס' ערובין קב א ד"ה נקמז; טוש"ע שם ב.
129. ברייתא בגמ' שם: נקמז, ורש"י.
130. גמ' שם; טוש"ע שם: הוי בנין.
131. ב"י שם; מ"ב ס"ק כ, ועי"ש בבאור הלכה.
132. גמ' שם ורש"י; מג"א ס"ק ה.
133. ב"י שם.
134. באור הגר"א ס"ק יד בדעת רש"י והטור.
135. ט"ז ס"ק ב.
136. ביצה י א וכב א.
137. עי' ר"ח שבת קב ב וס' העתים עמ' 346. ועי' רמב"ם שבת פ"י הי"ג.
138. רש"י ביצה כב א ד"ה יש.
139. רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ו ויו"ט פ"ד הי"ג; רמב"ן ורשב"א ומאירי ור"ן (הנדפס בחי' הריטב"א) ותלמידו (חי' הר"ן) שבת קב ב וריטב"א (רייכמן) שם מו א; טוש"ע או"ח שיד א. ועי' רבנו חננאל שבת קב ב שפסק יש בנין בכלים, ולא הוזכרה דעתו בפוסקים. ועי' להלן ציון 149 בדעת הירושלמי. [טור 1]
140. רש"י שבת מז א ועד ב וביצה יא ב. וכ"ד רב האי גאון ברשב"א שבת שם והרי"ף לפי הר"ן שם וס' יראים השלם סי' רעד בפי' שיפתא בקופינא והגהות מרדכי שבת פ' הבונה בשמו. וכ"ד הר"ח שבת ק ב להסוברים אין בנין בכלים.
141. תוס' שבת עד ב וקב ב וערובין לד ב; רמב"ן ורשב"א ומאירי ור"ן שבת קב ב; רא"ש ערובין פ"ג סי' ה; מ"מ שבת פ"י הי"ג בדעת הרמב"ם. ועי' טושו"ע שיד א ובאור הגר"א שם ס"ק ב.
142. שבת עד ב, ועי' רמב"ם שבת פ"י הי"ג.
143. רמב"ם שם.
144. רמב"ן ורשב"א ור"ן שבת שם. ועי' שו"ע הרב סימן שיג סי"ט וס"כ.
145. בעל המאור שבת פי"ב.
146. קה"ע.
147. פ"מ.
148. ירושלמי שבת פ"ז סוה"ב.
149. קה"ע שם. ולהחולקים צ"ל שהירושלמי סובר יש בנין בכלים, ועי' ירושלמי פי"ב ה"א.
150. שבת עה ב.
151. רמב"ם שבת פ"י הט"ז. וע"ע מכה בפטיש.
152. עי' רמב"ם פ"י הי"ג ורש"י שבת קב ב. ועי' מאירי שבת שם.
153. שבת קב ב.
154. רב האי גאון ברשב"א שם; ר"ח שבת שם; רמב"ן במלחמות שם; ביאור הגר"א סי' שיד ס"ק ד לדעת רש"י.
155. רב האי גאון ברשב"א שם ורמב"ן במלחמות שם. ועי' ר"ח שבת שם שמטעם זה פסק שיש בנין בכלים כרב.
156. ר"ח שם. [טור 2]
157. רמב"ן במלחמות שם.
158. יראים השלם סי' רעד והגמ"ר שבת שם בשמו. וע"ע מכה בפטיש.
159. ראשונים לעיל בציון 141.
160. שבת מו א ורש"י ד"ה בשל חליות; רב ושמואל שם מז א ושם ב ורש"י ד"ה יתקע. ועי' ב"ח סו"ס רעט וט"ז שם ס"ק ו.
161. סמ"ג לאוין סה; מג"א סי' שיג ס"ק יא ושו"ע הרב שם פ"כ.
162. שבת מו א ורש"י.
163. הרי"ף שבת פ"ג כמש"ש הר"ן בדעתו, ועי' רשב"א שם וב"י סי' רעט.
164. רמב"ם שבת פכ"ו הי"א; טוש"ע רעט ז. ועי' תוס' ושאר ראשונים שבת מו א.
165. רא"ש שם; טוש"ע שם, ועי"ש בב"י וב"ח ושו"ע הרב שם ס"ח.
166. רמב"ם שם, ועי"ש שלדעתו בחיתוכים האיסור משום מוקצה, ועי' כ"מ שם. וע"ע מוקצה.
167. רבן שמעון בן גמליאל בשבת מז ב ואמוראים שם מו א.
168. רב יהודה שם א, עי"ש ב בתוס', ולדעתם אף ת"ק בברייתא אוסר.
169. רמב"ם פכ"ב הכ"ו; טוש"ע שיג ו. [טור 1]
170. עבודת הקודש להרשב"א שער ג אות ג; ב"י סי' שיג מדיוק לשון הרמב"ם והטור; רמ"א בשו"ע שם, ועי"ש במג"א ס"ק יא.
171. רשב"א בעבודת הקודש שם, ועי' שו"ע הרב שם סכ"א.
172. רמב"ם שם, ונראה לדעתם שאין ת"ק חולק על רשב"ג אלא שבאינו רפוי לגמרי הוא.
173. משנה ביצה כא ב וגמ' שם כב א.
174. גמ' שם.
175. תוס' ביצה שם, ועי' תוס' שבת מו א ורשב"א ור"ן שם.
176. רמב"ם יו"ט פ"ד הי"ג; טוש"ע תקיט ב. ואפילו של חוליות, עי"ש.
177. שבת קכב ב; רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ה; טוש"ע שח ט.
178. עי' לעיל, ועי' שו"ע הרב סי' שיד סי"ז.
179. עי' שו"ע שיג ה ומג"א שם ס"ק ט.
180. משנה וברייתא ערובין קב ב.
181. משנה שם.
182. רמב"ם פכ"ב הכ"ה; טוש"ע שיג ה.
183. ברייתא שם ורש"י; רמב"ם שם; טוש"ע שם.
184. טוש"ע שם.
185. רש"י שם.
186. תוס' שם; רמב"ם שם, וכ"מ ל' הטוש"ע. וע"ע אין שבות במקדש על חזרתו במקדש.
187. רא"ש שם; טוש"ע שם. [טור 2]
188. שו"ע הרב שם.
189. ביצה יא ב בתריסי חנויות, ועי' מ"מ יו"ט פ"ד הי"ב בשם הרשב"א; רמב"ם יו"ט שם; טוש"ע תקיט א.
190. ביצה שם ורש"י; רמב"ם שם; טוש"ע שם. ועי' מג"א סי' שיג ס"ק ט ושו"ע הרב שם סט"ו.
191. שבת קכב ב; טוש"ע שח ט. ועי' רמב"ם שבת פכ"ב הכ"ה ובמ"מ שם ובס' קובץ שם. וע"ע מחובר.
192. ר"ן שבת פכ"ב; תה"ד סי' סה; רמ"א בשו"ע שיד א. ועי"ש במג"א ס"ק א ובשו"ע הרב סי' שיג סי"ח.


מקור הערך: אינצקלופדיה תלמודית

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
אבות מלאכה
אבות מלאכות