לדף
ראשי
חנוך כלי המקדש
מצווה לחנך מזבח הזהב, המזבח החיצון, השולחן והמנורה, בעבודות מסוימות; עבודה בכלי-שרת* המחנכתם לקדושה וקובעת עליהם תורת כלי שרת. הפרקים: א. המצווה, גדרה ודיניה; ב. חינוך כלי שרת; ג. העבודה המחנכת. א. המצווה, גדרה ודיניה בכמה מכלי המקדש אמרו שבתחילת עשייתם לא יתחילו לעבוד בהם אלא בעבודות מסוימות, וכן שנינו: אין מחנכים מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים של בין הערבים1, ולא מזבח העולה - החיצון - אלא בתמיד של שחר, ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים2. עניין החינוך שאמרו הוא ההרגל, והושאלה מלת "חינוך" לתחילת העשייה, כאילו מרגילים הכלי לעבודה זו, בדומה לאדם שמלמדים אותו שום חכמה או מידה להרגיל עצמו בה, עד שתהא קבועה בו3. מצות חינוך המזבח החיצון בהקרבת התמיד למדוהו מהאמור: וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים4, ופרשה זו אמורה בחינוך המזבח5 בימי המילואים6. ואין מחנכים אותו אלא בשל שחר, שנאמר: ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ודרשו: שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים7, לפיכך אם לא הקריבו עליו כבש בבוקר לא יקריבו בין הערבים8, שדווקא אם "את הכבש האחד תעשה בבקר" הוכשר השני להיקרב בין [טור רג] הערבים9. ולא אמרו שאם לא הקריבו תמיד של שחר, מקריבים בין הערבים את התמיד של בין הערבים10, אלא כשכבר נתחנך המזבח, אבל אם לא נתחנך עדיין לא יקריבו עליו תחילה בין הערבים11. רבים ממוני המצוות לא מנו חינוך המזבח במניין המצוות12. וכתבו ראשונים טעם לדבר, שאין כאן עניין נוסף על מצות הקרבת התמידים, שבכל יום מקריבים שני תמידים13, וכשבונים מזבח חדש ומתחילים להקריב תמיד של שחר, קרויה אותה התחלה חינוך14. ויש שכתבו שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה, שלא להתחיל להקריב על המזבח החדש בתמיד של בין הערבים15, ואין מונים לאו הבא מכלל עשה במניין המצוות16. מהגאונים יש שמנו חינוך המזבח במניין המצוות17, לפי שהיא מצווה הנוהגת לדורות, שנאמר: וזה אשר תעשה על המזבח וגו'18, ואינה בכלל מצות הקרבת התמידים, אלא היא מצווה בפני עצמה לחנך המזבח בתמיד של שחר19. עבר זמן הקרבת תמיד של שחר20, יש מן האחרונים שכתבו שבטלה עבודת אותו יום, שאי אפשר להקריב שום קרבן על מזבח שלא נתחנך עדיין21. מזבח הזהב אין מחנכים אותו אלא בקטורת [טור רד] הסמים22, ואם לא נתחנך בקטורת - שהיה המזבח חדש ועדיין לא הקריבו עליו קטורת מעולם23 - לא היה מזה עליו24 דם פר כהן משיח25, וכן דם פר העלם דבר של ציבור ודם פר יום הכיפורים 26, שנאמר: ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד27, שכיון שנאמר לפני ה' אנו יודעים שמזבח זה מזבח הזהב הוא28, ולא נקרא על שם הקטורת אלא לפי שתחילת חינוכו בה29. וכן שנינו בתורת כהנים: "מזבח קטורת", שיתחנך המזבח בקטורת30, ולא יתחנך בדם31; "קטורת", שתהא משל צבור32, שלכן נאמר קטורת הסמים ב"ה", לומר שהיא אותה שסממניה מפורשים במקום אחר, והיא אותה של צבור, או לפי שלמדים "קטורת קטורת" מקטורת של צבור, ואם נתחנך המזבח בקטורת של יחיד, כאילו לא נתחנך, שהרי עובר על הלאו: לא תעלו עליו קטורת זרה33; "הסמים", שיהיו סממניה לתוכה34, היינו שיקטיר כל סממניה, ואם חיסר אחד מהם כאילו לא נתחנך35, או לומר שמערב כל סממניה ביחד ואחר כך מקטירם, ולא יביא כל אחד ואחד מסממניה ויקטירנו על המזבח36. באיזו קטורת מחנכים אותו, נחלקו תנאים: יש אומרים שמחנכים אותו בקטורת של בין הערבים37, [טור רה] שכשם שהמנורה מתחנכת בערב38, כך מזבח הזהב מתחנך כערב, שנאמר: ובהעלת אהרן את הנרת בין הערבים יקטירנה39. ויש אומרים שמחנכים אותו בקטורת של שחר40, שכשם שהמזבח החיצון מתחנך בתמיד של שחר41, כך מזבח הזהב מתחנך בקטורת של שחר42. הלכה שמתחנך בקטורת של בין הערבים43. על שיעור הקטורת כשמקטירים של בין הערבים תחילה, ע"ע הקטרה (ב): שיעורה44. אם הקטרה של חינוך מצוותה בכהן גדול, ע"ע הנ"ל45. השולחן, אין מחנכים אותו אלא בלחם הפנים בשבת46, ולא בחול, שאין השולחן מקדש לחם הפנים אלא כשסידרוהו עליו בשבת47. וכתבו אחרונים שאף על פי שהשולחן מקדש מנחה להיפסל בלינה48, אין מחנכים אותו בכך, אלא בלחם הפנים בלבד49. המנורה, אין מחנכים אותה אלא בשבעת נרותיה בין הערבים50, היינו בהדלקתם51, שנאמר: בבקר בבקר בהטיבו את הנרת52, ואם לא הדליק הנרות מבערב, אין לו מה להיטיב בבוקר53. מן הראשונים יש שכתבו לימוד אחר, שנאמר: מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר54, שתחילת החינוך יהא בערב55. עבדו בכלי המקדש הללו קודם שחינכום, כגון [טור רו] שהקריבו על המזבח החיצון בתחילה תמיד של בין הערבים, שאין זה חינוך56 או שהקטירו על מזבח הזהב בתחילה קטורת של שחר וכיוצא, יש מהאחרונים שכתבו שכיון שאין זה חינוך הרי התמיד והקטורת פסולים57, ויש סוברים שאין החינוך אלא למצווה, ובדיעבד הקורבנות כשרים58. בגדר החינוך נחלקו אחרונים: יש שכתבו שכל זמן שלא נתחנך המזבח החיצון בתמיד של שחר, אין עליו תורת מזבח כל עיקר59. ויש שכתבו שהחינוך שאמרו בכלים הללו הוא מתורת קידוש כלי שרת שעבודתם מחנכתם60, שכלים הללו יש לחנכם לקדושת כלי שרת בעבודות הללו דווקא61, וכל זמן שלא חינכום בעבודות הללו אין עליהם תורת כלי שרת62. ויש חולקים וסוברים שחינוך שאמרו אינו קידוש בתורת כלי שרת, אלא מצווה לחנכם בקורבנות הללו, כעין הקרבת המילואים במשכן לאחר הקמתו63, ולכן אף כלים הללו שעשה משה במדבר שחלה עליהם תורת כלי שרת על ידי משיחה64, מצווה לחנכם בעבודות הללו65. ויש שהסתפקו אם חינוך כלים הללו עניינו להכשירם על ידי עבודות הללו, או שעניינו בעבודות, שמצווה להתחיל העבודה בכלים אלה בעבודות הללו66. המזבח החיצון הטעון חינוך בתמיד של שחר, [טור רז] כתבו ראשונים שהדברים אמורים כשהיה חדש, שלא הקריבו עליו עדיין כלום67, והסתפקו אחרונים אם דווקא בחדש לגמרי, או שאפילו אם נתקלקל המזבח החיצון ונפסל, כגון שנתקלקל הריבוע68, או שנפגמה בו אבן או שנגע בה ברזל וצריך להחליפה באחרת69, ותיקנוהו, טעון חינוך בתמיד של שחר70. ויש מהאחרונים שכתב שאין מצות חינוך נוהגת במזבח שנפגם, במקדש הבנוי מכבר, ותיקנוהו, ולא נאמרה אלא בבניין שלמה ובבניין עזרא ובבניין העתיד, והיא מכלל חנוכת הבית ליום חידושו71, ולפיכך בבניין שלמה ובבניין עזרא, אפילו היה מזבח הקטורת של משה קיים, היו צריכים לשוב ולחנכו בקטורת הסמים של בין הערבים72. נגמרו הכלים שלא בזמנם, אמר ר' שמעון: אין מחנכים אותם אלא בזמנם73, שאם נגמר המזבח בחצי היום וכן השולחן שנגמר בחול, אין מחנכים אותם אלא בזמנם74, ואם חינך את המזבח החיצון בתמיד של בין הערבים או שחינך את מזבח הזהב בקטורת של שחר, או שחינך את השולחן בחול, לא נתחנכו75. ויש שכתבו שאם חינכו את המזבח החיצון בתמיד של בין הערבים, נתחנך, מה שאין כן בשאר קורבנות76. על הקורבנות שהוקרבו בשבעת ימי המילואים לכפר על המזבח, ואם הם נוהגים לדורות, ע"ע מלואים. ב. חינוך כלי שרת קידוש כלי שרת שבא [טור רח] על ידי עבודה, קרוי חינוך77, וכתבו ראשונים שחינוך הוא לשון התחלה78. החינוך שאמרו בכלי שרת הוא לקדשם קדושת הגוף79, שלא ייצאו לחולין אף על ידי פדיון80 - לסוברים שכלי שרת אין להם פדיון81 - או על ידי מעילה, אלא יש בהם מועל אחר מועל82, ואם נשברו טעונים גניזה83, וכן לתת עליהם תורת כלי שרת לקדש את מה שהוכנס לתוכם84, ולהיותם ראויים לעבודות הקורבנות הטעונות כלי שרת85. וכתבו אחרונים שאין שני דברים הללו - קדושת הגוף, וקדושתם לקדש אחרים - תלויים זה בזה86, ולכן כלי שרת שלא נמשח מבחוץ, אינו מקדש אלא בפנים ולא מבחוץ87, אף על פי שכולו קדוש קדושת הגוף88. לדעת הסוברים שאין כלי שרת קדושים קדושת הגוף מן התורה, ויש להם פדיון89 אף לאחר שנתחנכו, החינוך שהוזכר בכלי שרת אינו אלא כדי לתת עליהם תורת כלי שרת90. כל הכלים - כלי המקדש91 - שעשה משה, משיחתם בשמן המשחה מקדשתם - לצאת מדין כלי חול ולהכנס לקדושת כלי שרת92, אף על פי שלא נשתמשו בהם עדיין לעבודות המשכן93 - מכאן ואילך עבודתם מחנכתם94 לקדושה94א, שאין המשיחה נוהגת לדורות, אלא מתקדשים על ידי שמשתמשים בהם במקדש95, ואפילו נמשחו, לא נתקדשו אלא על ידי עבודה96, שנאמר בכלים שעשה משה: וימשחם ויקדש אתם97, ובכלים [טור רט] שלדורות נאמר: ולקחו את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש98 - "ישרתו" להבא משמע, היינו לדורות הבאים99 - הכתוב תלאם בשירות100, שכפל הכתוב: כלי השרת אשר ישרתו, לומר שנעשו כלי שרת על ידי שירות101, ומתקדשים בעבודה בלבד ואין צריך למשחם כדי לקדשם, שנאמר: וימשחם ויקדש אתם, ודרשו: אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה102. כתבו ראשונים שלימוד זה אינו אמור אלא לדעת ר' עקיבא, אבל לדעת ר' יאשיה ור' יונתן, שלמדים ממקרא זה שמדות היבש או הלח לא נמשחו מבחוץ103, אין למדים ממנו לכלי שרת שלדורות שאינם טעונים משיחה104. וכתבו אחרונים שאף לדעת ר' יאשיה ור' יונתן אין כלי שרת מתקדשים לדורות אלא בעבודה, שכיון שלמדנו מהאמור: אשר ישרתו בם, שמתחנכים בעבודה, סברא היא שאינם זקוקים לדבר נוסף לקדשם105. בספרי שנינו: רבי אומר וימשחם ויקדש אתם, למה נאמר, והלא כבר נאמר: וימשח אתו ויקדש אתו ואת כל כליו106, מגיד שבמשיחתם של אלו הוקדשו כל הכלים שלעתיד לבוא107, שלא יהיו הם טעונים משיחה108, אלא מתקדשים בעבודה בלבד109, שמשיחתו של משה לכלים שעשה, הועילה לכלים שלדורות110 שיתקדשו בעבודה, בלא שיימשחו הם עצמם111. ויש שכתבו שלדעת רבי מתקדשים אף בלא עבודה, שבמשיחתם של הכלים שעשה משה הוקדשו כל הכלים שלדורות ביחוד - שייחדום לכלי שרת - בלבד112. בירושלמי הסתפקו : כלי שרת מאימתי הם קדושים, מיד - [טור רי] כשמקדשם בפה113 - או בשעת ההשתמשות114. על דיני משיחת הכלים שעשה משה, ע"ע משיחה. אף הכלים שנעשו במדבר לאחר הקמת המשכן ומשיחת כליו, כגון המזרקות שנדבו הנשיאים, לא נמשחו, אלא עבודתם חינכתם, שאין הם בכלל כלי המשכן שנאמר בהם: וימשחם115. ואפילו אם היה משה רבנו עושה עוד כלים, לא היו נמשחים, אלא עבודתם הייתה מחנכתם116. כלי שרת שעשה משה שנתקדשו במשיחה, ואחר כך פקעה קדושתם, דינם ככלים שלדורות שעבודתם מחנכתם, ואינם מתקדשים במשיחה117. כלי שרת שנשברו והתיכם וחזר ועשאם כלים, שאין קדושתם מסתלקת מהם118, יש אחרונים שכתבו שאף על פי שקדושת הגוף לא נסתלקה מהם בשבירתם, בטלה מהם תורת כלי שרת לקדש הנכנס לתוכם, עד שיתחנכו מחדש בעבודה, לפי שפנים חדשות באו לכאן119. ואף על פי שבכלים חדשים, קדושת הגוף ותורת כלי שרת לקדש הנכנס בתוכם באות בהם כאחת על ידי חינוכם120, אין שני דברים אלו תלויים זה בזה, ולכן כיון שבשבירתם בטלה מהם תורת כלי שרת, אף שלא בטלה מהם קדושת הגוף, טעונים חינוך מחדש121. ויש שכתבו שכיון שעשאם כלים מחדש, הרי הם כלי שרת ואינם צריכים חינוך מחדש122. כלי שרת שנטמאו, כתבו אחרונים שמטבילם, ואינם טעונים חינוך מחדש123. הכפות והקערות שמקבלים בהן המנחות, וכן המזרקות שמקבלים בהם הדם, ושאר כלי השרת [טור ריא] כולם, מתקדשים במלאכתם124. וכן הסכין ששוחטים בו הקורבנות, לדעת הסוברים שהוא כלי שרת125, הוא בכלל כל הכלים, שאותם סכינים שעשה משה משיחתם מקדשתם, ומכאן ואילך עבודתם מחנכתם126. וכן בגדי-כהנה*, לסוברים שאינם יוצאים לחולין על ידי מעילה127, מתקדשים בעבודה128, ואף שאין בהם אלא קדושת דמים ויוצאים לחולין בפדיון או על ידי מעילה129, חלה עליהם תורת בגדי כהונה על ידי עבודה130. אותם כלי שרת שאינם מקדשים אלא מבפנים ולא מבחוץ לפי שלא נמשחו אלא מבפנים131, אף לדורות, שעבודתם מחנכתם, אין מקדשים אלא מבפנים ולא מבחוץ132, לפי שהקדושה הבאה על הכלים על ידי עבודתם היא כערך הקדושה שהייתה באה עליהם על ידי המשיחה בימי משה133. אין כלי שרת מתחנך אלא אם כן הוקדש תחילה בקדושת פה וחלה עליו קדושת דמים134. ג. העבודה המחנכת כל הכלים, כיון שנשתמשו בהם במלאכתם, נתקדשו135, ואף על פי שאין זו עבודה גמורה136. וכן אמרו בירושלמי: כלי שרת מתקדשים בשעת ההשתמשות137, שאם פינו לתוך כלי דבר שנתקדש כבר בכלי שרת, הרי כלי זה מתקדש ונעשה כלי שרת138, שכלי חול, כיון שהוא מתמלא מן הקודש, הרי זה מתקדש139, ואם לא היה להם דבר שכבר נתקדש, [טור ריב] כגון בשעה שעלו מן הגולה, הרי הכלים מתקדשים להיותם כלי שרת ומקדשים את הניתן לתוכם בבת אחת140, שלכתחילה יש לקדש הכלי על ידי שמשתמש בו בדבר שכבר נתקדש, אלא שכשאין לו, יכול לקדש על ידי דבר של חול ויתקדש ויקדש כאחת141, וכתבו אחרונים שאין הלכה כן, אלא אף לכתחילה אפשר לקדש הכלי בדבר שעדיין לא נתקדש142. וכן כתבו אחרונים שהמידות - כלי מידה - נתקדשו במדידה ובבלילה, אף על פי שאינן עבודה143. ויש מהראשונים סוברים שאין כלי שרת מתחנך אלא בעבודה - הפסולה בזר*144 - ולכן הקלפי שבו היו עושים את הגורל של שעירי יום הכיפורים 145 אינה כלי שרת - אף אם היו עושים אותה ממתכת146 - שכיון שהגרלה אינה עבודה147 אינה מחנכת את הקלפי לעשותה כלי שרת148. וכתבו אחרונים לדעה זו, שדווקא הגרלה שאינה טעונה כלי שרת אינה מחנכת, כיון שאינה עבודה, אבל אם הוא מקדש מנחה בכלי, הרי זה מתקדש ומקדש כאחת149, לפי שקידוש מנחה טעון כלי שרת150, וכן כתבו ראשונים בסכינים שבמקדש, שכיון שצריך לדעתם לשחוט הקורבנות לכתחילה בכלי שרת כדי לקדש את הדם, אלא שבדיעבד שוחט בכלי חול ומקדש הדם בקבלה*151, הרי הם קדושים ומקדשים את הדם152, שכיון [טור ריג] שעושה בכלי מלאכה הטעונה כלי שרת, הרי זו חשובה כעבודה לעשות הכלי לכלי שרת153. ויש ראשונים שכתבו שכיון שעבודת קלפי זו אינה אלא בהגרלה, זו היא עבודתה לקדשה, ואנו קוראים בה: אשר ישרתו וגו'154. המחתות שהקטירו בהן עדת קרח, שנאמר בהן: כי קדשו155, פירשו ראשונים שאסורות בהנאה, לפי שעשאון כלי שרת156, שכיון שעבדו בהן עבודתן מחנכתן157, וכן אותה שכתבו ראשונים שאם עברו ועשו בית, חוץ למקדש, להקריב בו קורבנות לה', ונשתמשו שם בכלים הרי אלו יגנזו158, כתבו אחרונים הטעם שחלה עליהם תורת כלי שרת של המקדש159. ויש מהראשונים חולקים וסוברים שזר שעשה כלי להקטיר בו בחוץ באיסור אינו מקודש, וכן אותן המחתות של עדת קרח לא נעשו כלי שרת, שהרי קטורת זרה הקטירו160, ואין זו עבודה לחנכן161. ויש מן האחרונים שכתבו שאין כלי שרת מתחנכים במלאכתם אלא במקדש, אבל לא מחוץ למקדש, שנאמר: אשר ישרתו בם בקדש162, במקדש במשמע163. ויש שכתבו בדעת ראשונים שמלאכה שכשרה מחוץ למקדש, אף אם יעשנה במקדש אינה מקדשת את הכלי164. זו שאמרו: כלי שרת מקדשים את הפסולים להקרב165, כתבו אחרונים שאינו אלא בכלי שרת שכבר נתחנך, אבל אינו מתחנך כשמניח בתוכו מנחה פסולה166, שהוא שלא כדין ושלא כמצותו167. [טור ריד] עשה בכלי שרת עבודה בטומאה, יש מהאחרונים שכתבו שאפילו הייתה עבודה שדוחה את הטומאה, לא נתחנך הכלי168. כלי שרת שמתחנך על ידי שנותן בתוכו מנחה לקדשה169, כתבו אחרונים שאף לסוברים שכלי שרת מקדשים שלא לדעת170, אינם מתקדשים אלא לדעת171. אותם כלי שרת הקדושים ומקדשים מבפנים ומבחוץ172, הסתפקו אחרונים בדבר אם על ידי תשמישם מבפנים מתקדשים ממילא אף מבחוץ, או שצריך להשתמש בהם מבחוץ כדי לקדשם173. מזבח הזהב והמזבח החיצון והשולחן והמנורה, שמצווה לחנך אותם בעבודות מסויימות174, לדעת הסוברים שלא נאמרו הדברים בחינוכם לקדשם בתורת כלי שרת175, כתבו אחרונים שלעניין קידושם בתורת כלי שרת, דינם ככל כלי שרת, שכל שעבודתם מחנכתם ולאו דווקא בעבודות הללו176, או שאף אינם טעונים עבודה או מלאכה לקדשם, שכיון שיש להם מקום קבוע במקדש, העמדתם במקומם חשובה מלאכתם להתקדש בכך177. בגדי-כהונה* שעבודתם מחנכתם178, כתבו אחרונים שלבישת הבגדים מחנכתם, ואף על פי שלא עבד בהם עדיין179, שהרי הלבישה עצמה מצווה היא180. כהן גדול המתחנך לכהונה גדולה בלבישת בגדי כהן גדול181, כתבו אחרונים שאפילו הם חדשים שעדיין לא נתחנכו, הרי הם מתקדשים ומקדשים את הכהן הגדול בבת אחת182. [טור רטו] בגדי כהונה של כהן גדול, כתבו אחרונים שאפילו אותם השווים לבגדי כהן הדיוט183, צריכים חינוך לשם בגדי כהן גדול184. הערות 1. עי' מנחות נ א. 2. משנה שם מט א. רמב"ם תו"מ פ"ג ה"א במזבח הזהב, ושם פ"א הי"ב במזבח החיצון, ושם פ"ה ה"ג בשלחן, ושם פ"ג הי"א במנורה. 3. פיהמ"ש שם, מהדו' הר"י קאפח. 4. שמות כט לח - לט. 5. גמ' ורש"י נ א. 6. רש"י עה"ת במדבר כח ד. 7. גמ' נ א. 8. משנה מט א, ע"פ גמ' שם נ א: חיסורא מיחסרא. [טור רג] 9. רש"י נ א. 10. ע"ע תמיד. 11. משנה שם וגמ' שם; רמב"ם שם פ"א הי"ב. ועי' ס' שאלת הכהנים תורה (נדפס בסוף שו"ת ושב הכהן) שצידד לומר שרבי (יומא לד ב) חולק וסובר שאפשר לחנך בתמיד של בין הערבים. ועי' עמק הנצי"ב לספרי פנחס פסקא יב שר"ש בתוספתא מנחות פ"ז סובר שאם לא חינכוהו בתמיד של שחר באונס או בשוגג מחנכים אותו בתמיד של בין הערבים, אבל בק"א מנחות שם ובחסדי דוד לתוספתא שם הגיהו בתוספתא, ולדבריהם אין ר"ש חולק. 12. עי' סהמ"צ וסמ"ג והחינוך שהשמיטו, ואף הרמב"ן לא הוסיפה במ"ע הנוספות שלו. 13. ע"ע תמיד. 14. זהר הרקיע אות נ ומגלת אסתר לסהמ"צ שורש ג, בדחיית דברי הרמב"ן בד' בה"ג, עי' להלן. 15. מרגניתא טבא שם אות יד. וכעי"ז במגל"א שם. ועי"ש שתמה למה לא מנו לאו הבא מכלל עשה זה בכלל הלאוים, ועי' פי' ר"י פרלא לסהמ"צ רס"ג פרשה מט שכ' שאין כאן איסור, אלא למדים שאינו מתחנך בתמיד של בין הערבים. 16. מרגניתא טבא שם, וע"ע תרי"ג מצוות. 17. בה"ג במנין הפרשיות (דפוס ורשה אות ד), וזה מלבד פרשת חנוכת המזבח שמנאה שם לחוד (אות לג), והיא מצות חנוכת המקדש, ע"ע חנכת המקדש ציון 12. 18. רמב"ן בהשגותיו לסהמ"צ שורש ג בד' בה"ג. ועי"ש בזהר הרקיע שחולק וסובר שבה"ג לא נתכוין לדין זה לפי שהוא בכלל מצות התמידים, עי' לעיל, ועי' קנאת סופרים שם שמלשון בה"ג מוכח כהרמב"ן. ועי' פי' הר"י פרלא לסהמ"צ רס"ג פרשה מט, שפי' דברי בה"ג על הבאת פר חטאת של המלואים (ע"ע). 19. פי' הר"י פרלא שם בכוונת הרמב"ן, ועי"ש שלדעתו לא חלה על המזבח קדושת מזבח אלא ע"י חינוכו, ועי' להלן. ועי"ש ברמב"ן שנ' שהסכים לבה"ג, ואעפ"כ לא מנאה במנין המצוות הנוספות שלו, ואולי לדעתו היא בכלל מצות בנין המקדש, שכוללת מצות עשיית המזבח, וע"ע חנכת המקדש ציון 13. 20. ע"ע תמיד. 21. גבורת ארי תענית יז א, וכן נקט בתשובת הר"א פארדו הובאה בציון 76. ועי' מקדש דוד קדשים סי' א אות א ד"ה מיהו ושו"ת מהרש"א (אלפנדרי) או"ח סי' טו, שלא נתמעט אלא תמיד של בין הערבים, אבל אפשר לחנכו בשאר קרבנות. [טור רד] 22. עי' ציון 2. 23. רש"י זבחים מ ב. 24. גמ' שם; רמב"ם עבודת יום הכפורים פ"ה הכ"ד. 25. גמ' שם. 26. עי' תוס' שם ד"ה לאת. הרמב"ם לא הביא הדין אלא בפר יום הכפורים, ועי' ק"א שם שתמה, ועי' צפנת פענח למנין המצוות מ"ע כ. 27. ויקרא ד ז. גמ' שם. ועי' צפנת פענח שם ומקדש דוד קדשים סי' א אות א והגרי"ז מנחות מט א שהק' למה צריך לימוד על כך, והרי עדיין לא נתחנך המזבח, ועי' הגרי"ז שם שחינוך אינו מעכב, עי' להלן ציון 58, ולימוד זה בא לפסול ההזאה. אבל בראב"ד ורבנו הלל וקרבן אהרן להלן מ' שמפסוק זה למדים שאין מחנכים אלא בקטורת, ועי' עמק הנצי"ב פנחס פסקא יב. 28. רש"י שם. 29. קרבן אהרן לתו"כ להלן. 30. תו"כ ויקרא דיבורא דחובה פרשתא ג, ועי"ש בראב"ד שהביא ע"ז המשנה שאין מחנכים מזבח הזהב אלא בקטורת, ומ' שמכאן למדים דין זה, וכ"מ מל' הראב"ד שבציון 33. 31. פי' רבנו הלל שם. 32. תו"כ שם. 33. שמות ל ט. ראב"ד לתו"כ שם, ועי"ש בקרבן אהרן. 34. תו"כ שם. 35. ראב"ד שם. 36. רבנו הלל שם. וכן פי' בקרית ספר כלי המקדש סופי"ב, אלא שמשמע שם שהלימוד בא על כל קטורת. 37. משנה מנחות מט א, כפי שהובאה בגמ' שם נ א. [טור רה] 38. עי' להלן. 39. שמות ל ה. רש"י מנחות א בפי' גמ' שם, ועי' רגמ"ה שם. 40. ברייתא מנחות שם, ועי' תוספתא מנחות פ"ז. 41. עי' לעיל. 42. גמ' מנחות שם. 43. רמב"ם תמידים ומוספים פ"ג ה"א. 44. כרך י. 45. עמ' תפח ציון 28. 46. עי' לעיל ציון 2. 47. ע"ע לחם הפנים. גמ' שם נ א ורש"י. וצ"ב מניין עיקר חינוך בשלחן. 48. עי' מנחות צו א ורש"י ד"ה ט"ו טפחים, וע"ע כלי שרת וע' מנחות. 49. עמק הנצי"ב לספרי פנחס פיסקא יב, שזהו שמיעטה המשנה, ועי' חזו"א מנחות סי' ל ס"ק ו. 50. עי' לעיל ציון 2. ועי' חסדי דוד לתוספתא מנחות פ"ז שלד' התוספתא שם מחנכים אותה בהטבת הנרות בבוקר. 51. רמב"ם שם. ועי' אוצר הספרא משנה ו אות ח שלשיטתו שחינוך האמור במנורה הוא לענין קדושת כלי שרת, עי' להלן, היא מתחנכת כשנותן לתוכה שמן שנתקדש בכלי שרת, ועי' חזו"א מנחות סי' ל ס"ק ו. 52. שמות ל ז. וע"ע הטבת הנרות כרך ח. 53. גמ' מנחות נ א. וצ"ב היכן מצינו עיקר מצות חינוך במנורה. ועי' צפנת פענח תנינא עמ' 118 שאע"פ שהדלקת הנרות כשרה בזר, (ע"ע הדלקת הנרות: המדליק), כשמדליקים בתורת חינוך עבודה היא וטעונה כהן, ועי' הל' מתנות עניים עמ' 66, ומשך חכמה ריש בהעלותך. 54. שמות כז כא. פיהמ"ש שם, ועי' במהדורת הר"י קאפח. 55. מקדש דוד קדשים סי' כא אות ב, ועי"ש הטעם למה לא הביא הרמב"ם הלימוד שבגמ', וע"ע הדלקת הנרות ציון 42. ועי' רגמ"ה שם שחינוך המנורה אינו אלא בחול ולא בשבת, והובא במלאכת שלמה למשניות מנחות ספ"ד, ועי' מקדש דוד שם אות א מש"כ בטעמו. [טור רו] 56. עי' לעיל ציון 11, ועי' להלן ציון 76 שיש אחרונים סוברים שבדיעבד איתחנך בו. 57. ספרי דבי רב פנחס פסקא ו, ועי' ציון הבא. 58. ערוך השלחן העתיד תמידים סי' קב אות יד ושו"ת מהרש"א (אלפנדרי) או"ח סי' טו, שאין הקרבן נפסל כיון שלא שנה - עליו - הכתוב - לעכב (ע"ע), והבינו בטעם הפסול משום שעברו על המצוה להתחיל בהקרבת תמיד של שחר, וזה לסוברים שהחינוך מענין העבודות, עי' להלן, אבל בספרי דבי רב שבציון הקודם, משמע שהטעם משום שהמזבח לא הוכשר להקרבה קודם חינוכו, ועי' להלן: הגרי"ז מנחות מט א, שאפילו בא להכשיר המזבח, עי' ציון 66, אינו מעכב. 59. פי' הר"י פרלא לסהמ"צ רס"ג פרשה מט, לשיטתו שמצוה זו היא מענין המזבח ואינה בכלל מצות הקרבת התמידים, עי' לעיל. 60. עי' להלן: חינוך כלי שרת; העבודה המחנכת. 61. אוצר הספרא להר"מ זעמבא משנה ו אות ג וח, (ומפרש שהמנורה מתחנכת בנתינת השמן, עי' לעיל ציון 51), וכ"נ בצפנת פענח למנין המצוות מ"ע כ. ועי' חזו"א מנחות סי' ל ס"ק ג. 62. אוצר הספרא שם. 63. חזון איש מנחות סי' ל אות ה - ו, וכעי"ז באוצר הספרא שם אות יג לד' הרמב"ם שהמנורה מתחנכת בהדלקה שאינה עבודה לחינוך כלי שרת. ועי"ש בחזו"א שלדעתו היא מכלל חינוך בית המקדש, ועי' להלן ציון 71, וכ"מ מסתימת הש"ס והרמב"ם שאף במזבח החיצון של אבנים נאמר דין חינוך זה, אע"פ שאינו כ"ש. 64. עי' להלן: חינוך. 65. חזו"א שם. 66. הגרי"ז מנחות מט א, ועי"ש שמהרמב"ן שהחינוך מצוה בפ"ע מ' כצד הא', ועי' זהר הרקיע הובא לעיל ציון 14 שנ' מדבריו כצד השני. ועי' מקדש דוד קדשים סי' ב אות א שכ' כצד השני. [טור רז] 67. רמב"ם הל' תמידים ומוספים פ"א הי"ב. ועי' רש"י שבציון 23, בחינוך מזבח הזהב. 68. ע"ע מזבח החיצון. 69. ע"ע הנ"ל. 70. מנ"ח תא, ועי"ש שאם נפל ובנאוהו מאותם האבנים, אפשר שאינו נחשב חדש ואינו טעון חינוך. 71. חזו"א מנחות סי' ל ס"ק ה - ו, ועי' לעיל ציון 63. ולדבריו אף אם נהרס ובנאוהו אינו טעון חינוך, ול"מ כן מלשון הרמב"ם לעיל. 72. חזו"א שם. 73. ספרי פנחס פסקא קמג. 74. פי' רבנו הלל שם. 75. ספרי דבי רב שם, ועי' לעיל ציון 57. 76. תשובת הר"א פארדו בשו"ת יוסף אומץ (לחיד"א) סי' ו, שלכן אם נבנה המזבח בערב פסח לאחר חצות מחנכים אותו לכתחילה בתמיד של בין הערבים, שמצות פסח שיש בה כרת דוחה לאו הבא מכלל עשה שלא לחנך בתמיד של בין הערבים, ועי' מ"ש בדעתו בס' מקדש מלך להרצ"פ פרנק עמ' קנז. ועי' ציונים 21, 56. [טור רח] 77. יד רמה סנהדרין טז ב: כדכתיב זאת חנכת המזבח ביום המשח אתו (במדבר ז סד), וצ"ב ששם נתקדש ע"י משיחה, עי' להלן, ועי"ש שהביא ג"כ האמור אצל שלמה: ויחנכו את בית ה' וגו', וצ"ב ששם חינוך בתורת התחלת עבודות, ע"ע חנכת המקדש, ולא בתורת קידוש. 78. רש"י שבועות טו א ד"ה מכאן. ועי' לעיל ציון 3. 79. רש"י שבועות טו א ד"ה משיחתן; מאירי וחי' הר"ן סנהדרין שם. 80. מאירי וחי' הר"ן שם. 81. עי' תוס' מנחות ק ב ד"ה וכלי, שכ"ד ר' נחמיה שסובר שאין יוצאין לחולין ע"י מעילה, עי' מעילה יט ב. וע"ע כלי שרת, שכן פסק הרמב"ם. ועי' תוס' מעילה שם ד"ה מ"ט שאף לר"נ יש להם פדיון, אלא שאין יוצאים לחולין ע"י מעילה. 82. תוס' קדושין נד א ד"ה בכתנות לד' ר' נחמיה, ועי' מעילה שם שלד' חכמים יוצאים לחולין. ועי"ש בתוס' שלפני חינוכם אין בהם אלא קדושת בדק הבית, וע"ע הנ"ל. 83. מאירי סנהדרין שם. ועי' מקדש דוד קדשים סי' ב אות ב שצידד לומר שאף בלא משיחה או חינוך טעונים גניזה. 84. רש"י שבועות שם, ועי' רש"י שמות ל כט. וכ"כ במאירי סנהדרין שם שמקדש הנכנס להפסל בלינה ובטבו"י ובמחו"כ, וע"ע כלי שרת וע' מנחות. 85. ע"ע כלי שרת, ובכל עבודה בערכה. חזו"א מנחות סי' ל ס"ק א. 86. אבן האזל לרמב"ם כלי המקדש פ"א הי"ג בהשמטות; חזו"א שם ס"ק א וב. 87. עי' מנחות נז ב מחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן אם הדברים אמורים בכלי הלח או בכלי היבש, ועי' רמב"ם שם הי"ט, וע"ע כלי שרת. 88. אבן האזל שם, ועי' להלן ציון 121. ועי' חזו"א שם. 89. עי' תוס' מנחות שם שכ"כ לד' חכמים שיוצאים לחולין ע"י מעילה. ועי' ק"א מנחות שם ובאו"ש אסו"מ פ"ו ה"ד שמצדדים להיפך שאף לחכמים קדושים קדוה"ג ואין להם פדיון, וע"ע כלי שרת. 90. חזו"א שם. 91. עי' רמב"ם כלי המקדש פ"א הי"ב. 92. מאירי יומא יב ב. 93. מאירי סנהדרין טז ב ושבועות טו א, ע"פ גמ' שם ושם. 94. ברייתא יומא שם וש"נ, וכעי"ז ברמב"ם שם, עי' להלן ציון 135. 94א. רש"י שבועות שם. 95. רמב"ם שם. 96. מאירי שבועות שם, ע"פ גמ' שם ושם. 97. במדבר ז א, וע"ע משיחה. [טור רט] 98. במדבר ד יב. 99. רש"י סנהדרין שם. 100. גמ' שם ושבועות שם; רמב"ם שם. 101. רש"י שבועות שם. 102. גמ' שם ושם. 103. עי' מנחות נז ב, וע"ע כלי שרת. 104. תוס' מנחות שם ד"ה ר' יאשיה. 105. מל"מ מעה"ק פ"ב ה"ט בד' הרמב"ם שם וכלי המקדש פ"א הי"ט שפסק כר' יאשיה, ואעפ"כ פסק שלדורות בעבודה בלבד. ועי' עמק הנצי"ב על הספרי להלן שלדעת ר' יאשיה ור' יונתן למדים שאין טעונים משיחה מהלימוד שבספרי. ועי' ק"א מנחות שם שהבין בדברי התוס' שלר' יאשיה ור"י אף לדורות טעונים משיחה, (ותמה ע"ז שלא מצינו מחלוקת בזה), וכ"כ בשו"ת חיים שאל סי' עב בד' רש"י וריטב"א ע"ז נב ב, אלא שצידד שם שלמסקנת הגמ' שם מודים. וכן מוכרח, שהרי שמן המשחה נגנז בימי יאשיהו, עי' הוריות יב א. 106. במדבר ז א. 107. ספרי נשא פסקא מד, והובא בסהמ"צ מ"ע לה ובחינוך קז. 108. סהמ"צ שם; פי' רבינו הלל לספרי שם; החינוך שם. 109. עי' חינוך שם, וכ"כ בשו"ת חת"ס או"ח סי' לז ובספרי דבי רב שם בשם מוהרא"נ ובעמק הנצי"ב. 110. חת"ס שם, וכעי"ז בשו"ת חיים שאל שם. וכעי"ז כ' הר"מ זעמבא בס' גור אריה יהודה קונ' התשו' סי' ד אות עב בבאור תוספתא מנחות פי"א: מה מנורה שעשה משה כו'. ועי' להלן ציון 133. 111. חת"ס שם, וכ"נ בשו"ת חיים שאל שם, ועי' בתשו' הר"מ זעמבא שם. 112. ספרי דבי רב שם, ועי' בפי' רבנו הלל שם שכתב בפירוש הספרי שלעתיד לבוא לא צריך לקדש כלים שמביאים למקדש, ולא הזכיר שמתקדשים בעבודה. [טור רי] 113. קרבן העדה ופני משה לירושלמי יומא פ"ג ה"ו. 114. ירוש' יומא שם ומגילה פ"ג ה"א. ועי' להלן: העבודה המחנכת, מחלוקת ראשונים איזו השתמשות בכלי שרת מקדשתם. 115. ספר שאלת הכהנים תורה (נדפס בסו"ס ושב הכהן) מעילה ט א. ועי' תשובה מאהבה ח"ב סי' רפט. 116. שו"ת חת"ס או"ח סי' לז. 117. שו"ת חיים שאל סי' עב. ועי' שאלת הכהנים תורה יומא יב א שכ' שאף בעבודה לא יתחנכו, ונגנזים. 118. עי' רמב"ם כלי המקדש פ"א הי"ג, וע"ע כלי שרת. 119. אבן האזל לרמב"ם שם ובהשמטות; חזו"א מנחות סי' ל ס"ק ב, ועי"ש הנפ"מ שלא יקדשו מנחה פסולה, שאין זו עבודה לחנך הכלי, עי' להלן ציון 167. 120. עי' לעיל ציונים 79 - 84. 121. אבן האזל בהשמטות שם, ועי' לעיל ציון 88, וכעי"ז כ' בחזו"א שם. 122. צפנת פענח שחיטה פ"ב ה"ד ומשך חכמה צו ד"ה ויקדש את אהרן, ע"פ רמב"ם שבציון 118. ועי"ש בצפנת פענח שברש"י ע"ז נב ב ל"מ כן. 123. חזו"א מנחות סוס"י ל. ועי"ש בתיקונים והגהות שבסוף מנחות, שברש"י הנ"ל ל"מ כן. [טור ריא] 124. רמב"ם כהמ"ק פ"א הי"ג, וכ"כ תוס' מנחות ז א בכלי שמקבלים בו המנחה, וריטב"א יומא לט א בקלפי של הגרלת השעירים אילו היה עשוי ממתכת, ועי' תו"י שם, ועי' להלן: העבודה המחנכת. על השלחן והמנורה ומזבח הזהב עי' להלן ציונים 176 - 177. 125. ע"ע כלי שרת, מחלוקת ראשונים בדבר. 126. רש"י סוטה יד ב. 127. ע"ע מעילה וע' כלי שרת. ועי' לעיל ציון 82. 128. תוס' קדושין נד א ד"ה בכתנות. ועי' להלן: העבודה המחנכת, מהות העבודה שמחנכתם. 129. עי' ריטב"א שם, ועי' לעיל ציון 80 שיש סוברים כן בכל כלי שרת. 130. חזו"א מנחות סי' ל ס"ק א. ועי' ויקרא ח ל שמשה משח אותם, ועי' תו"כ צו מכילתא דמלואים פרשתא א אות י וראב"ד שם. 131. ע"ע כלי שרת. 132. קרית ספר כלי המקדש סוף פ"א, וכ"מ ברמב"ם שם הי"ח והי"ט. 133. לקוטי הלכות מנחות צ א, וכעי"ז בקרן אורה שם. ועי' לעיל ציון 110 שהמשיחה שבימי משה הועילה לכלים לדורות, אך יתכן שהטעם שלא נמשחו מבחוץ בימי משה הוא מפני שאין להם תורת כ"ש מבחוץ, ומאותו טעם אין עבודתם מקדשתם מבחוץ. 134. קדושת יו"ט (לרי"ט אלגזי) סי' לג, בד' תוס' פסחים סו א ד"ה תוחב וזבחים מו א ד"ה איזהו ורשב"א וחי' הר"ן חולין ג א שכ"כ בסכין, ועי' גור אריה יהודה בקונ' התשובות סי' ו אות ה. 135. רמב"ם כלי המקדש פ"א הי"ב. 136. שיח יצחק יומא לט א (בפי' תו"י) בד' הרמב"ם, וכ"כ במקדש דוד קדשים סי' ב אות א. 137. ירושלמי יומא פ"ג ה"ו ומגילה פ"ג ה"א, ועי' שיח יצחק שם שמכאן מקור הרמב"ם הנ"ל. 138. ירושלמי שם ושם, ועי' אוצר הספרא להר"מ זעמבא משנה ו אות י. 139. שמות רבה פט"ו כד, שלדורות היה הכהן מקבל בכלי דבר של קודש והכלי מתקדש. [טור ריב] 140. ירושלמי שם ושם לפי' הפ"מ שם, וכ"פ בקה"ע שם ושם בפי' שני ובס' שאלת הכהנים תורה יומא יב א וקדושת יו"ט (לרי"ט אלגזי) סי' לג ועמק יהושע סוף דרוש יב ואוצר הספרא שם אות ו. ועי"ש בקה"ע פי' א, וע"ע באים כאחת, כרך ב ציון 17. 141. שאלת הכהנים תורה ומקדש דוד שם בפי' הירושלמי, ועי' בית האוצר מערכת ב כלל ט. 142. שאלת הכהנים תורה שם, ע"פ רמב"ם שם שכתב בסתם במלאכתם. ועי' שם שהמקור מלשון הברייתא בסתם; עבודתם מחנכתם. 143. מקדש דוד שם, ועי"ש שהוכיח כן ממחבת ומרחשת שהן כלי שרת, אע"פ שאפיית המנחות אינה עבודה, ועי' חזו"א מנחות סי' כו ס"ק ב שלא המדידה מחנכת הכלי, אלא קידוש ראשון של המנחה בשעת המדידה היא העבודה לחנך הכלי, ועי' לקוטי הלכות מנחות פח ב בזבח תודה ד"ה אי. 144. אוצר הספרא משנה ו אות ד. 145. ע"ע גורל, כרך ה: בשעירי יוהכ"פ. 146. עי' יומא לט א. 147. עי' רמב"ם עבודת יוהכ"פ פ"ג ה"ג שהגרלה אינה עבודה אף על פי שפסולה בזר, וע"ע שעירי יום הכפורים. 148. תו"י יומא שם; תוס' הרא"ש שם, ועי"ש שאפשר לקדש את הקלפי אם יעשו בה עבודה אחרת. 149. עי' לעיל מירושלמי. 150. אוצר הספרא שם אות ו שלא תהא סתירה מהירושלמי, ועי"ש אות ח שאף כשמפנה דבר של קודש לכלי מועיל לחנך אע"פ שאינה עבודה. 151. ע"ע שחיטה. 152. רמב"ן חולין ג א. ועי' רש"י סוטה יד ב שהסכין כלי שרת לפי שכל הכלים עבודתם מחנכתם, ובתוס' הרא"ש שם כ' שאינה ראיה כיון ששחיטה כשרה בזר ואינה עבודה, והביא הלימוד שבגמ' מנחות פב ב ששחיטת עולה טעונה כלי, ועי"ש שדעתו שצריכה כלי שרת, וצ"ב. [טור ריג] 153. אוצר הספרא שם אות ד. ועי' או"ש ביאמ"ק פ"ט ה"ז שאין כ"ש מתחנך אלא בעבודה הטעונה כלי שרת לעיכובא, ופשוט שמ"מ מתחנך בשחיטה לפי שקידוש הדם טעון כלי שרת לעיכובא להרמב"ן. 154. ריטב"א יומא שם. ולפ"ז אף מחבת ומרחשת יתקדשו במלאכתן, ועי' לעיל ציון 143. ועי' אוצר הספרא שם אות ד שלפ"ז יכול הסכין להתקדש בשחיטה, כיון שאין לה עבודה אחרת. ועי' תוס' מנחות קא א ושמ"ק ב"מ צט א בשם תוס' שנץ שקרדום המיוחד לשיפוי עצי המערכה הוא כלי שרת, ונ' שסוברים שמתחנך ע"י השיפוי. 155. במדבר יז ב. 156. רש"י עה"ת שם. ועי' רמב"ן שם שכ' שבעבור שעשו כן ע"פ ציווי משה נתקדשו, כי חשבו שיענה אותם ה' באש ויהיו מחתות אלו כלי שרת באוהל מועד לעולם. 157. עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' לז ואוצר הספרא משנה ו אות ז. 158. רמב"ם ביאמ"ק פ"ט הי"ד. 159. מנ"ח מצוה מ, ועי"ש שהרמב"ם סובר כרש"י. 160. רמב"ן עה"ת שם. 161. עי' חת"ס שם. 162. קרית ספר פסוהמ"ק פ"ג, ועי"ש שלכן אין כלי שרת מקדשים הנכנס בהם אלא במקדש, ועי' אוצר הספרא משנה ו אות יד. וכ"מ ברמב"ם כלי המקדש פ"א הי"ב שכ' כיון שנשתמשו בהם במקדש. 163. אוצר הספרא שם בפי' דברי ק"ס, ע"פ זבחים קיט ב. 164. אוצר הספרא שם בד' ריטב"א שבועות יא א בטעם שאין מכתשת כלי שרת, לדעתו. 165. ע"ע פסולי המוקדשים מחלוקת בדבר. 166. נועם ירושלמי יומא סופ"ד; אבן האזל כלי המקדש פ"א הי"ג, ועי"ש בהשמטות; חזון איש מנחות סי' ל ס"ק ב. ועי' או"ש שם הי"ב שנסתפק בדבר. 167. נועם ירושלמי שם. [טור ריד] 168. עי' חכמת שלמה לשו"ע או"ח סי' תרע ואמבוהא דספרי סו"פ נשא בשם אחרונים, ועוד. ועי"ש באמבוהא דספרי שהאריך לדחות. 169. עי' לעיל. 170. ע"ע כלי שרת. 171. חזו"א שם וסי' כז ס"ק יא; הר"מ זעמבא בס' גור ארי' יהודה קונ' התשובות סי' ו. 172. ע"ע כלי שרת. 173. חזו"א מנחות סי' כז ס"ק יא וסי' ל ס"ק א, ועי"ש שצידד שלצד השני אף מבפנים אינו מתקדש עד שימלאנו וישתמש בו גם מבחוץ. ועי' חזו"א שם ושם שהדבר תלוי אם בימי משה נמשחו אף מבחוץ, או שנמשחו מבפנים ע"מ שיתקדשו אף מבחוץ. 174. עי' לעיל: המצוה, גדרה ודיניה. 175. עי' לעיל, ציון 63. 176. חזו"א מנחות סי' ל ס"ק ה; אוצר הספרא משנה ו אות יג. 177. מקדש דוד קדשים סי' ב אות א. 178. עי' לעיל ציון 128 מתוס' קדושין. 179. ס' שאלת הכהנים תורה (נדפס בסו"ס ושב הכהן) יומא יב א ומקדש דוד קדשים סי' ב אות א, ודימו לכלי שרת שמתקדשים במלאכתם אע"פ שאינה עבודה, עי' לעיל; או"ש כלי המקדש פ"א הי"ב. 180. או"ש שם, וע"ע בגדי כהונה, כרך ב: מצותם. 181. ע"ע כהן גדול. 182. שאלת הכהנים תורה שם ואו"ש שם, ע"פ ירושלמי לעיל ציון 140 בכלי שרת. [טור רטו] 183. ע"ע בגדי כהונה. 184. מקדש דוד קדשים סי' לו, ועי"ש שלסוברים שאבנטו של כה"ג שוה לאבנטו של כהן הדיוט (ע"ע אבנט), אין תורת בגדי כהן גדול על ארבעת הבגדים של כהן גדול השוים לבגדי כהן הדיוט. מקור הערך: אינצקלופדיה תלמודית
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|