חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

ברוך שאמר

ברכה והודיה בתפילת שחרית בתחילת פסוקי דזמרה

ברכה זו אינה בגמרא שלנו, אך הרי"ף (ברכות ל"ב) מזכירה:

הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהודות וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּורְאִי לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:
בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעולָם. בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ אומֵר וְעושֶׂה. בָּרוּךְ גּוזֵר וּמְקַיֵּם. בָּרוּךְ עושֶׂה בְרֵאשִׁית. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ. בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּות. בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוב לִירֵאָיו. בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח. בָּרוּךְ פּודֶה וּמַצִּיל. בָּרוּךְ שְׁמו:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. הָאֵל אָב הָרַחֲמָן הַמְהֻלָּל בְּפֶה עַמּו. מְשֻׁבָּח וּמְפאָר בִּלְשׁון חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו. וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּךָ. נְהַלֶּלְךָ ה' אֱלהֵינוּ בִּשְׁבָחות וּבִזְמִירות. וּנְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וְנַמְלִיכְךָ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלהֵינוּ. יָחִיד חֵי הָעולָמִים. מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפאָר עֲדֵי עַד שְׁמו הַגָּדול:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחות:

תקינו רבנן למימר ברכה מקמייהו (דפסוקי דזמרה). ומאי ניהו? ברוך שאמר וישתבח, הילכך מיבעי ליה לאינש דלא לאשתאי מכי מתחיל בברוך שאמר עד דמסיים ליה.
[תקנו חכמים לומר ברכה לפני פסוקי דזמרה, ומהי? ברוך שאתה וישתבח. לכן צריך אדם שלא לדבר מתחילת ברוך שאמר ועד סופה]
לדעת צונץ נתחברה הברכה בימי רבנן סבוראי, והראשון שהזכירה הוא ר' משה גאון בראשית המאה התשיעית לספירה (עי' ערוך ערך תפל).
הברכה נמצאת בסדר רב עמרם גאון וברמב"ם ובכל המנהגים. וחלק גדול ממנה מובא בס' אליהו זוטא פרק ד.
יש כמה שינויים בנוסחאות בין האשכנזים ובין הספרדים, כנראה מאבודרהם וממנורת המאור (כלל תפילה סי' צ"ג). במנהג שלנו יש בה פ"ז תיבות (טור או"ח סי' נ"א), וסימן לה ראשו כתם פ"ז (רוקח סי' ש"כ).
בימי הבינים באשכנז היו אומרים אותה בנגון ובנעימה, והאריכו את נגינתה בשעה אחת, והוא על פי מנהג ישן.
כתב בעל ספר היוחסין כי בשבת הראשון של מנוי ראש גלויות בבבל היה החזן משורר "ברוך שאמר והיה העולם", והבחורים היו עונים "ברוך הוא", והחזן אומר "ברוך עושה בראשית" והבחורים ענו "ברוך הוא", וכן על כל המאמרים המתחילים ברוך היו עונים ברוך הוא.

בספר שבט יהודה מסופר גם כן על מינוי ראש גלות, ומובא שם אמירת ברוך שאמר באופן אחר: החזן התחיל ברוך שאמר, וראשי ישיבות ענו ברוך אומר ועושה, וחוזר החזן ואומר ברוך גוזר ומקיים, והם עונים ברוך עושה בראשית וכו'. וכל זה היה רק לרוממות ריש גלותא ולהדרת שמחתו. אבל בתפילה לא שרו אותו כפזמון אלא כברכה שלמה. ותיבות "ברוך הוא" הם מגוף הברכה (עבודת ישראל עמ' 58, ועי' כלבו סי' ד).

אחר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד יאמר קדיש, ואחר כך יתחיל ברוך שאמר בנעימה וקול זמרה
בנחת ובכוונה מלה במלה, וראוי לעמוד בו כי הוא שבח משובח ומפואר מיוסד על אדני פז כי תיבותיו עולים פ"ז, ואין להוסיף עליהם ולא לגרוע מהם. יש לנו קבלה כי פתקה מן שמים נפלה בנוסח זה השבח ובמעלתו, ויש בו עשרה ברוך כנגד עשר ספירות חוץ מברוך של הברכה עצמה (סדר העם, תפילת שחרית דף י' ע"א).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
אמירת "נשמת כל חי" בשבת ויום טוב / מרדכי ברויאר


מקור הערך: מבוסס על אוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
ישתבח