לדף ראשי




בסוכות שאחרי שנת השמיטה מתכנס עם ישראל בבית המקדש למצווה נוספת, והיא מתוארת בדברים לא:י-יג:

ויצו משה אותם לאמר:
מקץ שבע שנים,
במועד שנת השמטה,
בחג הסכות,
בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך
במקום אשר יבחר,
תקרא את התורה הזאת
נגד כל ישראל באוזניהם.
הקהל את העם,
האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך,
למען ישמעו ולמען ילמדו,
ויראו את ה' אלוהיכם,
ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת.
ובניהם אשר לא ידעו
ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלוהיכם
כל הימים אשר אתם חיים על האדמה
אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה.

בעל "ספר החינוך" מבאר (במצווה תריב) את הרעיון המונח בבסיס המצווה:

לפי שכל עיקרם של עם ישראל היא התורה, ובה ייפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכים לחיי-עד, תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים: על כן בהיות כל עיקרן בה, ראוי שייקהלו הכול יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם, אנשים ונשים וטף, לאמור: מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצו יחד כולנו? ותהיה התשובה: לשמוע דברי התורה, שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו. ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה, ויכניסו הכול בלבם חשקה, ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה', ויזכו לטובה, וישמח ה' במעשיו. וכעניין שכתוב בפירוש בזאת המצווה: ולמען ילמדו ויראו את ה'.

את מעמד "הקהל" מתאר רמב"ם בהלכות חגיגה ג:ג-ד:

אימתי היו קורין?
במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות, שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית. והמלך הוא שיקרא באזניהם, ובעזרת הנשים היו קורין. וקורא כשהוא יושב, ואם קרא מעומד - הרי זה משובח.

מהיכן הוא קורא?
מתחילת חומש "אלה הדברים" עד סוף פרשת "שמע" (דברים א:א-ו:ט);
ומדלג ל"והיה אם שמוע" וגו' (עקב יא:יג-כא),
ומדלג ל"עשר תעשר" (ראה יד:כב),
וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות, עד "מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב" (כי תבוא כח:סט), ופוסק.

כיצד הוא קורא?
תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, ומביאין בימה גדולה, ושל עץ הייתה, ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים, והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו. וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו. וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, וסגן לכהן גדול, וכהן גדול למלך, כדי להדרו ברוב בני אדם. והמלך מקבלו כשהוא עומד, ואם רצה - ישב. ופותח ורואה ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת. וקורא הפרשיות שאמרנו, עד שהוא גומר וגולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות, ומוסיף שבע ברכות.

סקירה רחבה על מצוות הקהל, כולל תמצית המאמרים לחידוש המצווה והערך באנציקלופדיה התלמודית

מקור הערך: יהודה איזנברג

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן