 לדף
ראשי
אביב
בלשון מקרא: עונה בה התבואה מגיעה לשלב גידול גבוה. בלשון ימינו: העונה שבין החורף והקיץ בלשון המקרא, המילה "אביב" מציינת מצב של גרגרי תבואה: "והפשתה והשערה נכתה, כי השערה אביב והפשתה גבעל" (שמות ט,לא).השעורה נפגעה בברד, כי השעורה כבר היתה בשלה וקשה (בניגוד לחיטה, שהיתה עדיין רכה ולכן לא נפגעה). "ואם תקריב מנחת בכורים לה', אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך" (ויקרא ב,יד).אחד הסוגים של קרבן מנחה הוא קרבן שעשוי מגרגרי תבואה בשלים הקלויים באש. כך גם במילה אֵב , שהיא מאותו שורש - השורש אבב: "עדנו בְּאִבּוֹ לא יקטף, ולפני כל חציר ייבש" (איוב ח,יב)כאשר הוא בשל. "אל גנת אגוז ירדתי, לראות באבי הנחל, לראות הפרחה הגפן, הנצו הרמנים" (שיר השירים ו,יא)לראות את הפירות הבשלים שליד הנחל. המילה 'אביב', מעידה על מצב צעיר. כאמור האביב הינו שלב בהבשלת הדגן: לאחר ההשתבלות והפריחה מתחילים הגרעינים להתמלא בחומר מוצק ובמים. בהגיעם למצב ההתמלאות המקסימלי, מגיע מצב האביב לשיאו. לאחר מכן פוחתת כמות המים והגרעינים מתקשים ומצהיבים ומגיעים להבשלה מלאה. במצב שבו הגרעינים כבר מלאים בתוכן, אך עדיין רכים, ניתן כבר לאכול אותם, הן במצב טרי - כמלילות, והן במצב קלוי - ככרמל. לשלב זה ציפו בקוצר רוח במיוחד בעתות רעב. מצב האביב בשיבולת נמשך בין שלושה לארבעה שבועות, ואילו השלב שבו ניתן כבר לאוכלו, נמשך כשבוע . "חודש האביב" נזכר שש פעמים במקרא. רש"י מפרש: 'אביב' - לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות. 'חודש האביב' – שהתבואה מתמלאת בו באביה" (שמות כג,טו)ראב"ע מפרש: "זהו האביב - שעורה. ופירוש 'אביב' - כמו ביכור, כי הוא מגזרת 'אב' שהוא כמו ראשון לאשר הוליד, או חכם לתלמיד שלמד. וכתוב (שמות ט,לא) כי השעורה אביב. והעד: שאמר בחג שבועות 'בכורי קציר חטים'" (אבן עזרא, ביאורו לשמות יג, ד)רד"ק מפרש: "שבלת עם הקנה תקרא אביב, על שם הקנה שהוא העץ, כי העץ כמו האב המוליד ענפים" (ספר השרשים, שרש 'אבב) שד"ל מתנגד לפירושים הקושרים את המונח אביב במילה אב, וטוען כי אין קשר בין השניים. הוא פרש, כי השעורה בתחילת בישולה נקראת 'אביב', והחיטה בתחילת בישולה נקראת 'כרמל'. ופירוש הפסוק "בחדש האביב" - בחודש בו מתחיל בישול התבואה (ביאור שד"ל לשמות י"ג,ד). פירושים אלה מתייחסים למלה 'אביב' במשמעותה המקורית: התחלת הבשלת השעורים. לפי פירוש זה "חודש האביב" פירושו החודש בו מתחילים השעורים להבשיל. השעורה מבשילה בחודש ניסן, ולכן היא הובאה לבית המקדש כ"כקרבן עומר שעורים" בט"ז בניסן (ויקרא ב,יד). לעומתה החיטה, מבשילה מאוחר יותר, והיא הובאה כמנחה בחג השבועות, הקרוי על שם כך: 'חג הקציר', דהיינו, חג קציר החיטה. המונח 'אביב' במשמעות המצומצמת של 'תבואה' מופיע במקרא פעמיים בלבד: "כי השעורה אביב" (שמות ט,לא), ו"אביב קלוי באש" (ויקרא ב,יד) לעומת אלה מופיע הביטוי "חודש האביב" שש פעמים - כולם בתורה, וכולם בהתייחסות לחודש יציאת מצרים. המונח 'אביב' קיבל, אפוא, משמעות רחבה יותר מאשר משמעותו בפסוק "אביב קלוי". הביטוי "חדש האביב" משמעותו המילולית הוא 'החודש בו מתחילה השעורה להבשיל' – אבל במשמעות מושאלת פירושו 'החודש בו מתחילה תקופת האביב'. ואמנם, הפרשנות מתייחסת למונח חודש האביב גם במשמעות זו. רמב"ן כותב: "שתשמור לעשות חג בתחילת האביב" (שמות ט,לא).במדרש סוד העיבור נאמר: "שמור את חודש האביב - הא אין אתה יוצא ידי חובתך עד שתעשה פסח בעונת האביב"וכן הדבר בדרשה המוזכרת בשני מקומות בתלמוד: "שמור את חדש האביב - שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן" (ראש השנה כא, ע"א, סנהדרין יג, ע"ב)וכך דברי רש"י (סנהדרין יא, ע"ב) המפרש את דברי רבן שמעוןבן גמליאל: "או דילמא על התקופה לחודה מעברין, ומפני שעיבורה מן התורה". מכאן שבידינו שני פירושים למונח 'אביב': (א) השלב בו מתחילים השעורים להבשיל. (ב) התקופה בה מתחילים השעורים להבשיל, ובמשמעות מדויקת יותר: היום בו משתווה אורך היום ואורך הלילה, ומתחילה בו עונת האביב. מלבד הביטוי "חודש האביב" שכאמור מתפרש גם כחודש בו מתחילה עונת האביב, בשום מקום לא נזכר "אביב" כשם של עונה מעונות השנה. בלשון המקרא העונה שבין החורף לקיץ נקראת כנראה, "קציר" - כי זו העונה שבה קוצרים את התבואה. אביב השיבולים מתרחש בעונה בה נפסקים הגשמים, יוצאת השמש והטמפרטורות מתחילות לעלות, וכך קיבלה עונת המעבר בין החורף לקיץ בימינו את השם "אביב". פרשנות נוספת לביטוי "חודש האביב" מופיעה במחקרו של מ' כהן הטוען שהביטוי חודש מתייחס לשמה של עונה חקלאית ולא לחודש קלנדרי. לדעתו ההקשר, בו מופיע הביטוי, הוא תמיד אחד - חגים. בנוסף לכך, מציין כהן, שהמילה מופיעה בצירוף 'ה' הידיעה, כלומר חודש האביב ולא חודש אביב, כפי שניתן היה לצפות משמו של חודש כלשהו. לפי ההגדרה האסטרונומית האירופאית, האביב מתחיל ביום השוויון, בו שווה אורך היום לאורך הלילה, ונגמר ביום בו היום הוא הארוך ביותר בשנה והלילה הוא הקצר ביותר בשנה. זה אומר שבחצי הכדור הצפוני מתחיל האביב ב-21 במרץ ומסתיים ב-21 ביוני. בתלמוד בבלי (עירובין נו, ע"א) מדברים על ארבע עונות: "תקופת ניסן, ותקופת תמוז, תקופת תשרי, ותקופת טבת" - המקבילות לארבע העונות המקובלות בימינו: אביב, קיץ, סתיו, חורף. חכמים בתלמוד גם חילקו את השנה לשש עונות: "חצי תשרי, מרחשון וחצי כסלו – זרע.תקופות השנה (דהיינו -ימי השינוי האסטרונומיים של שני ימי השוויון והיום הקצר והארוך בשנה), שימשו נקודות בקורת למהלך השנה. מהמקורות ניתן ללמוד, כיצד בדקו עצמם החכמים על פי הלוח השמשי: "ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין" (ירושלמי ברכות א,א דף ב,ע"ג). האביב ידוע כעונה של התעוררות והתחדשות. באויר נישאים ריחות פריחה משכרים וקולות ותנועה רבה של ציפורים, חרקים ועוד חיות שהיו רדומים או איטיים יותר בחורף, ומתחילים עכשיו את חייהם מחדש. מבחינה אקלימית קשה לטעון שבאקלים הים-תיכוני אליו משתייכת ארץ ישראל (שדרת ההר, השפלה ומישור החוף) יש עונה הקרויה אביב (באנגלית Spring). האקלים הים- תיכוני מתאפיין בשתי עונות עיקריות: קיץ - חם ושחון וחורף – קר וגשום. אמנם, יש תקופת מעבר כשלהי בין שתי העונות, אולם זו קצרה יחסית וקשה לראות בה עונה העומדת בפני עצמה. כשבאו העולים מאירופה, קשה היה להם לוותר על עונת הפריחה וההתחדשות האירופאית הזאת, ושיבצו אותה בלוח השנה הישראלי. אפילו הראי"ה קוק השתמש במשמעות זו של התחדשות והתעוררות ב"מגד ירחים" לחודש ניסן: "משכן אל וחרות עולם יחדו, יעשו אביב עם". מקור הערך: מקור ערך: יהושע דוד אלישיב ע"פ מאמרים של יהודה אייזנברג, אראל סגל, אברהם אופיר שמש, רונית מעוז.
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|
