חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

שילה

עיר עתיקה בלב הר אפרים, שמקומה מצוין במקרא עצמו: "מצפונה לבית אל, מזרחה השמש למסילה העולה מבית אל שכמה..." (שופטים כא, יט).

במקרא
שילה כמרכז מדיני
שילה בחורבנה
שילה בדברי חז"ל
חורבות שילה
הישוב שילה כיום

מקומה הגיאוגרפי של שילה במרחק שווה משבטי הדרום והצפון, קרבתה למעברות הירדן ומקומה על גבעה מבודדת בצד דרך ההר הגדולה, הכשירוה להיהפך למרכז בין שבטי מיד לאחר הכיבוש.

לאחר שנכבשה הארץ לפני בני ישראל, השכינו בשילה את אוהל מועד עם ארון הברית, שהביאו אתם מהמדבר אל הגלגל (יהושע יח, א). לדעת חז"ל היו
"ימי אהל מועד שבגלגל 14 שנה ושבשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת" (תוספתא זבחים יג,).
עם קביעת המשכן בה הייתה שילה למרכז המקודש ביותר בישראל לפני מקדש שלמה, וקדושתה דמתה כמעט לזו של ירושלים. וכן שנינו במשנה:
"אין בין שילה לירושלים אלא... קדושת שילה יש אחריה התר, וקדושת ירושלים אין אחריה" (מגילה א, יא).
קדושת שילה הפכה את העיר למקום "עליה לרגל" במועדי ישראל, ואף למרכז מדיני ומקום אספות העדה של כלל ישראל.

במקרא
כבר בימי יהושע נקהלו "כל עדת בני ישראל שלה" להחליט על גורלם של שבעת השבטים אשר טרם התנחלו. שבטים אלה "יתהלכו בארץ ויכתבו אותה", ירשמו את עריה ושטחיה שמחוץ לנחלות יהודה ובני יוסף, ויחלקוה לשבעה חלקים. בשובם השליך להם יהושע גורל במשכן "לפני ד'", ובזה השלים בשילה את חלוקת הארץ, שהחלה בעבר הירדן מזרחה ונמשכה בגלגל (יהושע יח, א-י).

בתום החלוקה נקהלו שוב "כל עדת בני ישראל שלה" לעלות למלחמה על אחיהם בעבר הירדן בעוון המדומה של הקמת המזבח הגדול על הירדן (יהושע כב, יב). "אל מחנה שלה" הביאו את 400 הנערות שנלקחו בשבי מיושבי יבש גלעד כדי לתת אותן לנשים לפליטי בנימין שנותרו ממלחמת האחים על דבר "פילגש בגבעה" (שופטים כא, יב).

בימי השופטים קיים היה "חג ד' בשלו מימים ימימה" בו יוצאות היו "בנות שילו לחול במחולות" (שופטים כא, יט-כא). מדברי הכתובים מסתבר, כי מחולות אלה נערכות היו בכרמים, ויש לשער שהיה זה חג עממי, חג הביצור או "חג האסיף". מעין ה"הלולים" שעשו בעלי שכם לאחר הבציר בימי אבימלך (שופטים ט, כז).

ימי פריחתה של שילו חלו, ככל הנראה, בימי עלי הכהן. בימים ההם היה משכן שילה היכל רב מדות עם דלתות ושערים "אשר על ארון האלהים" (שמואל א ג, ג). מסביב לו חצרות למזבחות ולעם הבא להקריב קרבנות ולאכול מזבחי שלמיו (שמואל א א, ט). במשכן היו, מלבד עלי הכהן הגדול, גם בניו הכהנים ונערים המשרתים את הכהנים (שמואל א א, ג: ב, יג, טו). משכן שילה היה אז מרכז דתי חשוב, שעולים היו אליו לרגל גם ממרחק, כמסופר על אלקנה הרמתי שהיה "עולה מעירו (22.5 ק"מ מדרום לשילה) מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לד' צבאות בשלה" ולשלם את נדרו (שמואל א א, ג, כא). נראה כי בגלל קדושתו הרבה של המשכן נוהגים היו להביא שמה נערים שיתחנכו בעבודת הקודש, וכן הביאה שמה חנה אשת אלקנה את בנה שמואל, שיהיה משרת את ה' לפני עלי.

שילה כמרכז מדיני
בימי עלי, בתקופת הביניים שבין השופטים והמלכים, הייתה שילה גם המרכז המדיני לשבטי ישראל כמו בסוף ימי יהושע, ובה נקבעו גם עניני מלחמה ושלום. בימיו האחרונים של עלי יצאו בני ישראל משילה לקראת הפלשתים אשר, לפי נוסחת השבעים, התאספו למלחמה בישראל (שמואל א ד, א). במלחמה זו ניגף ישראל לפני הפלשתים: בני עלי נהרגו במלחמה, וארון הברית נלקח בשבי. כאשר הגיעה השמועה לעלי הזקן, היושב בשער ההיכל ומצפה לידיעות מהמערכה, "ויפל מעל הכסא אחורנית, ותשבר מפרקתו וימת" (שמואל א ד, י-יג, יח).

שילה בחורבנה
אין בסיפור המלחמה דבר על גורלה של שילה. אבל מעדותם של כתובים רבים במקרא ומדברי חז"ל ברור, כי העיר חרבה חורבן נורא, שנזכר כזיכרון אימה מאות שנים. על גודל החורבן אנו שומעים מפי אחד מצאצאי בית עלי, הנביא ירמיהו האומר לבאי שער המקדש בירושלים: "כי לכו נא למקומי אשר בשילו... וראו את אשר עשיתי לו מפני רעת עמי בני ישראל" (ז, יב. וע' גם כו, ב, ו).

לדברי אהרוני "חורבנה של שילה מוכח מן החפירה הארכיאולוגית" (א"י בתקופת המקרא, 237). וכן כותב אחד הפרשנים:
שילה היא ציבור חורבות חסרות צורה, שאין להבחין ביניהן לבין הטרשים הגסים שמסביב. אין בכל ערמות האבנים של שטח החורבות הרחב אף שריד אחד שאפשר יהיה להראות עליו כעל זכרון למקום הקדום שעמד פה. כה רב היה ההרס והחורבן של משכן ארון האלהים בשילה, ביתם של עלי הכהן ושמואל הנביא. (על פי הערותיו של G. F. Maclear ליהושע יח, א בספרי קמברידג' ביבל...).
על חורבן משכן שילה מקונן גם המשורר אסף במזמור המתייחס לימים שלאחר חורבן שומרון: "ויטש משכן שלו, אהל שכן באדם. ויתן לשבי עזו, ותפארתו ביד צר....כהניו בחרב נפלו..." (תהלים עח, ס-סד).

נראה כי בעיקר פגע החורבן במשכן, במרכז הדתי והמדיני החשוב שבשילה, ואילו כישוב מדולדל המשיכה שילה בקיומה דורות על דורות: בימי שלמה יצא נביא משילה, אחיה השילוני, אשר ניבא לקריעת המלוכה 1450 מיד שלמה ולהמלכתו של ירבעם בן נבט, ורק בסוף ימיו עמד הנביא על טעותו וחזה חזות קשה לירבעם על מעשיו הרעים (מלכים א יא, כט-לא: יד, ד, ז-י). וכן מסופר על שמונים איש משכם ומשילה ומשומרון, שבאו אחר חורבן הבית אל גדליהו בן אחיקם, וליד מצפה נרצחו על ידי ישמעאל בן נתניה (ירמיהו מא, ה-ז).

בתקופת התלמוד ידועה הייתה שילה כעיר מושב לתלמידי חכמים, שנקראה גם בשם: בית שילה. כך, למשל, נזכרים לשבח שני תלמידיו של ר' יהודה הנשיא, שמואל ואילין מבית שילה, שהיו שואלים בכל יום בשלום רבם (ירושלמי תענית ד, ב). במסכת ערובין (ח, א) מביא ר' חלבו דברי אגדה בשם אילין דבית שילה. משילה בא גם ר' שמעון השילוני בעל אגדה (פסחים קיח.). גם בתעודות שנמצאו במורבעאת שבמדבר יהודה, מתקופת בר כוכבא, נזכר אדם בשם "השילוני".

שילה בדברי חז"ל
זכרה של שילה הקדומה לא מש בקרב חז"ל, והם הרבו לדון עליה ועל מקומה וחורבנה. לדעתם הייתה גם שילה שבלב הרי אפרים בחלקו של מטה בנימין (זבחים קיח:). כאסמכתא לכך ישמש, אולי, הכתוב המספר, כי האיש שרץ מהמערכה לשילה (32.5 ק"מ) להודיע על תוצאות המלחמה היה "איש בנימין" (שמואל א ד, יב). מדברי המשורר: "ויטש משכן שלו... וימאס באהל יוסף, ובשבט אפרים לא בחר" (תהלים עח, ס, סז) מסתבר כי שילה הייתה באפרים. ייתכן שהשתייכה בזמן מן הזמנים לנחלת בנימין, אף על פי שמבחינה גיאוגרפית ישבה בהר אפרים. ויתכן גם כן, שהיה בה ישוב מעורב מבני שני השבטים גם יחד.

באשר לחורבנה "אמר ר' יוחנן בן תורתא: מפני מה חרבה שילה? – מפני שהיו בה שני דברים: גילוי עריות ובזיון קדשים..." (יומא ט.), בדבריו מסתמך ר' יוחנן על הכתובים בספר שמואל א (ב, יב, יז, כב), המספרים בגנותם של בני עלי בגלל חטאים אלה. הד קול חשיבותה של שילה בעיני חז"ל עולה אלינו גם משיחות החולין שלהם, שנאמרו על דרך ההפרזה המליצית:
"...אמר ר' יהושע בן קרחה (תנא בן המאה השניה לספירה הנוצרית) סח לי זקן אחד: פעם אחת הלכתי לשילה, והרחתי ריח קטורת מבין כותליה" (יומא לט:).

חורבות שילה
שמה של שילה הקדומה, נשמר בכפר הערבי סילון ובחורבה שעל ידו (נ. צ. 177.6-162.6), בגובה 660 מ' מעל פני הים. נראה כי העיר הקדומה עמדה במקום התל הסמוך שממזרח לדרך העולה מירושלים לשכם, כ-15 ק"מ צפון מזרח לבית אל וכ-18 ק"מ דרום מזרח לשכם החדשה. בביקורו של רבי אשתורי הפרחי בשנות העשרים של המאה הי"ד לספירה הנוצרית ראה שם
"כיפה קורין לה קובה אל סכינה (כיפת השכינה), וסמוך לה מקום קורין לו מאידה בני ישראל, כלומר: לוחות בני ישראל" (כפתור ופרח מז, ב).
בחפירות שנערכו בתל ובחורבה על ידי ארכיאולוגים מדניה בשנות 1932-1926 הוכח כי מיושבת הייתה שילה כבר מתקופת הברונזה התיכונה (תקופת האבות) והגיעה לשיא הפריחה והשגשוג בשנים שבין המאה ה-12 ובין המאה ה-10, היא תקופת יהושע והשופטים. יש סבורים, שנדירות החרסים מתקופת הברזל התיכונה (ימי מלכות יהודה וישראל) יכולה להעיד על תקופת ירידה ושפל שבאו לה אחר כך, שנמשכה עד התקופה הביזנטית. מהקרמיקה של אותה התקופה והמבנים השונים שנתגלו מסתבר שבימים ההם התאוששה מחדש, ושוב לא נתבטל ישובה עד ימי הביניים.
למרגלות היישוב שילה, במרכז המבקרים "תל שילה" המשמר את השרידים העתיקים משילה הקדומה, נמצאים שרידי העיר שילה, ועוד כמה גם בניינים מתקופות שונות: פסיפסים מרהיבים, שתי כנסיות עתיקות, מסגד עתיק, שרידי בתים ובית כנסת עתיק ומקום שבו משערים כי בו היה המשכן.
חפירה נוספת נערכה על ידי ישראל פינקלשטיין בשנת 1981.
בשנת 2006 נחשפה במקום כנסייה מהעתיקות בעולם (מהמאה ה-3 לספירה), בה פסיפס גדול, המזהה את המקום בוודאות כשילה.

הישוב שילה כיום
שילה הוא יישוב קהילתי דתי בדרום השומרון על הרי אפרים. היישוב שייך למועצה האזורית מטה בנימין, והראשון בישובי גוש שילה. היישוב סמוך לאתר המקראי של שילה הקדומה, בה שכן משכן שילה במשך 369 שנים, וחפירות ארכאולוגיות באתר שילה נעשות על ידי המתיישבים.

בינואר 1978 הוצבו ביישוב מספר קראוונים שאוכלסו על ידי שמונה משפחות וכ-40 בחורי ישיבה מישיבת שלומי שהתפרקה, שפעלו במסגרת מחנה חפירות ארכאולוגיות, לפי החלטתו של שר החקלאות דאז, אריאל שרון. בשנת 1979 הכירה הממשלה במחנה כיישוב.

למרגלות היישוב נמצא מרכז המבקרים "תל שילה", בו נמצאים שרידים משילה הקדומה. בסמוך לשילה נטעו מטעי נקטרינות, אפרסקים (שנעקרו מסיבות כלכליות) וגודגדנים, רימונים, פרחי אדמונית ליצוא, וכן כרמי ענבים, הנמצאים בבעלות מספר משפחות מהיישוב. היישוב חוגג את ט"ו באב כחגו, ובו מתקיימים יריד ופעילויות. החג נקבע כזכר לחג שהתקיים בשילה הקדומה.


מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן





נושאים קרובים באתר דעת
שילה