לדף ראשי

"אמר ר' אליעזר בן דגלאי: עזים היו לבית אבא בהר מכור, והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת" (תמיד פ"ג, מ"ח).

מכוור היתה עיר בדרום עבר הירדן המזרחי, חמשה עשר ק"מ ממזרח לים המלח, בראש הרי מכוור, בגובה 760 מטר מעל פני הים. הרים אלא נשקפים יפה מהר הזיתים וממקומות אחרים בירושלים. העומד עליהם משקיף על פני שטח נרחב בתחום עבר הירדן וארץ מואב. משום כך היו משיאים גם עליהם משואות, כדי להודיע על ראשי החודשים שנתקדשו בבית הדין בירושלים (תוספתא ראש השנה פ"ב, ה"ב ועוד). במקום קיים כפר ערבי הנקרא מכוור.

ממזרח לחורבות העיר מכוור שרידי מבצר מכוור, המתנשא על פני כל הסביבה, בגובה 760 מטרים מעל פני הים התיכון. המלך אלכסנדר ינאי בנה במכוור את המבצר החזק הזה, והמלכה שלומציון הפקידה שם את אוצרותיה (קדמוניות יג, טז, ג): הורדוס בנה את המבצר מחדש, לפי דוגמת מצדה והרודיון, וגם ארמון מפואר הקים שם לעצמו (מלחמות ז, ו, א-ב). בדומה להרודיון ומצדה, החזיקה מכוור מעמד נגד הרומיים גם לאחר חורבן בית המקדש.

שרידי מצודת מכוור עושים רושם רב על המבקר שם, אבל עדיין לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות במקום זה, פרט לאי אלה סקרים חלקיים. בין השאר נמצאו שם גם מטבעות מתקופת מלכי החשמונאים.

יוסף בן מתתיהו הפליג בתיאור תוקפו של מבצר מכוור, וציין דברים מופלאים שהיו שם:

"צמח פיגם נפלא בגודלו, כי לא נפל מכל עצי תאנים בגובהו ובעוביו"; ובעמק החוסם את העיר מצד צפון...גדל שורש... צבע השורש דומה לאש ולפנות ערב הוא מפיץ זוהר".

לצמח זה היו מייחסים גם סגולות רפואיות:

"לגרש במהרה...רוחות"; "ובמקום הזה נוזלים מעיינות חמים רבים...ארוכה לכל מחלה, ועל הכל- למחלת העצבים" (מלחמות ז, ו, ג).

יש מחכמי ישראל שזיהו את אזור מכוור עם יעזר המקראית: "ארץ יעזר" (במדבר לב, א) - רגם יוחנן בן עוזיאל: "ארעא דמכוור"; וישלח משה לרגל את יעזר" (שם כא, לב) מתרגם הוא: "ושדר משה ית כלב וית פנחס לאללא ית מכבר".



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן