לדף ראשי



חמר מדינה
האם אפשר להבדיל על קפה או קולה? הגמרא במסכת פסחים (קז ע''א) כותבת, שכאשר אמימר הגיע למקום והביאו לו משקה שאינו יין להבדיל עליו, בפעם הראשונה סירב לקדש עליו, והתעקש לקדש דווקא על יין, אך בפעם השנייה שהגיע לשם ושוב הביאו לו את אותו משקה - הסכים לקדש עליו.

מה ההבדל בין פעם ראשונה לשנייה? הגמרא אומרת שהוא הבין מכך שהביאו לו פעמיים אותו משקה, שדרך בני המקום לשתות משקה זה בקביעות, ולכן המשקה נחשב 'שכר מדינה', ואפשר לקדש עליו, ובלשון הגמרא:

זימנא חדא איקלע אמימר לאתרין (= הגיע אמימר למקום), ולא הוה לן חמרא (= ולא היה שם יין). אייתינא ליה שיכרא - ולא אבדיל (הביאו לו שכר, ולא הבדיל עליו). למחר טרחנא ואייתינא ליה חמרא (= למחר השיגו לו יין), ואבדיל. לשנה תו איקלע לאתרין, לא הוה לן חמרא (= שנה הבאה הגיע לשם שוב, ולא היה יין), אייתינא שיכרא (= והביאו לו שוב שכר). אמר: אי הכי (נראה שהמשקה הזה) חמר מדינה הוא. והבדיל עליו.''

עולה מדברי הגמרא, שכאשר בני מקום מסוים שותים משקה באופן קבוע, המשקה נקרא חימר מדינה, ומותר להבדיל עליו. הגמרא לא אומרת מה מוגדר כשיכר מדינה, וכפי שנראה נחלקו בכך ראשונים, אך כולם מסכימים, שמים אינם יכולים להיחשב כשיכר מדינה, כי הם אינם מספיק חשובים, ונראה שהוא הדין למי סודה.

מה מוגדר כחמר מדינה
מה בכל זאת מוגדר כשיכר מדינה שאפשר להבדיל עליו?

א. רבינו חננאל (פסחים קז ע''א) כתב, שחמר מדינה הוא ''יין (אין הכוונה יין ממש, אלא סוג משקה) ששותין בני המדינה כולה והוא יינם ואין להם זולתו'', וכן מופיע בדברי הרשב''ם (ד''ה חמר מדינה). לפי שיטתם עולה, שאין היום כמעט מצב של חמר מדינה, מכיוון שבעקבות ריבוי המשקאות, אי אפשר לומר שיש משקה שרק אותו שותים ואין זולתו.

ב. הטור (או''ח רעב) הקל יותר וכתב, שבמידה ואין יין שגדל במרחק יום אחד מהעיר, אז המשקה שנוהגים לשתות באותו העיר נחשב שיכר מדינה. הב''ח (או''ח קפב, א) ביאר, שאפילו אם יש במכולת שבאותו מקום יין, עדיין זה נחשב מקום שאין בו יין, וצריך שדווקא יגדלו יין באותו מקום בשביל שהמשקה הנפוץ באותו מקום לא ייקרא שיכר מדינה. וכן כתב המגן אברהם (שם).

ג. הגדרה נוספת מופיעה בדברי שולחן ערוך הרב (רעב, י) בעקבות הרמב''ם. לשיטתם שיכר מדינה מוגדר משקה, שדרך רוב בני העיר לשתות אותו באופן קבוע, וכך למשל כותב הרב שטרנבוך בתשובות והנהגות (ד, עז):

כתב הרמב"ם (הלכות שבת כט, יז) מדינה שרוב יינה שכר מבדילין עליו. ונראה לעניות דעתי, דדוקא בזמן חז"ל דשתו יין או שכר לפני הסעודה, בתוך הסעודה ולאחר הסעודה וזהו דרך שתייתן, ולכן רק יין היה חשוב, אבל בזמננו השתיה הקבועה היא כוס קפה או תה, וזה כמו יין בזמנם דמיקרי חמר מדינה לרמב"ם, ואין רגילין בכל סעודה בשכר - בירה כביין, ואם כן עדיף להבדיל על כוס תה או קפה.''

נפקא מינה נוספת בין השיטות תהא, במקום שיש יין בעיר, ואדם רוצה להבדיל על שיכר מדינה. לדעת הרשב''ם חובה להבדיל על היין, מכיוון שרק כאשר אין יין מותר להבדיל על שכר. לדעת הרמב''ם לעומת זאת, כאשר משקה חשוב ומוגדר כשיכר מדינה, מותר לשתות אותו אפילו כאשר יש יין בעיר, ולכן יהיה מותר להבדיל על השיכר.

הבדלה על קפה
א. לעיל ראינו את דבריו של הרב שטרנבוך, שאפשר להבדיל על קפה ותה. דין זה תלוי במחלוקת אחרונים. יש שהבינו מלשון השולחן ערוך, שמותר להבדיל על קפה, משום שהשולחן ערוך (רצו, ב) כתב שמבדילים על הכל חוץ ממים, משמע שחלב וקפה כדומה – מותר. כך למשל הבין הציץ אליעזר (ח, טז), וכן התיר בשעת הדחק האגרות משה (ב, עה).

ב. הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי או''ח ב, מ) הקל יותר מהם, והתיר לכתחילה להבדיל אפילו על קולה, פיוזטי וכדומה.

ג. חלק מהפוסקים סברו, שאין כוונת השולחן ערוך לומר שמותר להבדיל על חלב, אלא שאפילו במקום שבו מים הם המשקה העיקרי, אפילו הכי אסור להבדיל עליהם. לכן לפי שיטתם, אפשר לקדש רק על משקאות שיש בהם אלכוהול - בירה וכדומה. כך פסק בשו''ת הלכות קטנות (סי' ט), וכך כתב הרב עובדיה (יחוה דעת ב, לח):

בסיכום: העיקר להלכה ולמעשה שמי שאי אפשר לו לשתות יין, או שאין לו יין ולא שכר, אינו רשאי להבדיל על חלב או על תה או על קפה, או על מיץ הדרים, או טמפו וכיוצא בזה, שכל אלה אינם נחשבים כחמר מדינה... והמבדיל על תה או קפה וכיוצא בהם, הרי הוא מכניס עצמו בחשש איסור ברכה לבטלה, ושומע לנו ישכון בטח.''

למעשה, לכתחילה עדיף לקדש על יין או מיץ ענבים, כדי לצאת ידי חובת כולם. במידה ואין בנמצא או שאדם לא אוהב יין, עדיף לקדש על משקה שיש בו שיכר, כמו בירה. אם אין גם בירה, אפשר לסמוך על הפוסקים שסוברים, שאפשר להבדיל על קפה או חלב (אלא אם כן הוא הולך תמיד לפי פסקי הרב עובדיה, שאז אין לו לקדש על קפה), ההולכים בשיטת הרב אליהו, יכולים לקדש על קולה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן