לדף ראשי




פתיחה
אחד הפיוטים הכלולים בתפילות הימים הנוראים הוא הפיוט "מכניסי רחמים". פיוט המופיע כבר בסידורו של רבי סעדיה גאון לפני יותר מאלף שנה, ובו מתפללים למלאכים שיכניסו את תפילותינו לפני הקב''ה: ''מכניסי רחמים הכניסו רחמינו... משמיעי תפילה, השמיעו תפילתנו''.
מַכְנִיסֵי רַחֲמִים הַכְנִיסוּ רַחֲמֵינוּ
לִפְנֵי בַּעַל הָרַחֲמִים

מַשְׁמִיעֵי תְפִלָּה הַשְׁמִיעוּ תְפִלָּתֵנוּ
לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה

מַשְׁמִיעֵי צְעָקָה הַשְׁמִיעוּ צַעֲקָתֵנוּ
לִפְנֵי שׁוֹמֵעַ צְעָקָה

מַכְנִיסֵי דִּמְעָה הַכְנִיסוּ דִמְעוֹתֵינוּ
לִפְנֵי מֶלֶךְ מִתְרַצֶּה בִּדְמָעוֹת

הִשְׁתַּדְּלוּ וְהַרְבּוּ תְּחִנָּה וּבַקָּשָׁה
לִפְנֵי מֶלֶךְ אֵל רָם וְנִשָּׂא

הַזְכִּירוּ לְפָנָיו הַשְׁמִיעוּ לְפָנָיו
תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁל שׁוֹכְנֵי עָפָר

יִזְכֹּר אַהֲבָתָם וִיחַיֶּה זַרְעָם
שֶׁלֹּא תֹאבַד שְׁאֵרִית יַעֲקֹב

כִּי צֹאן רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיָה לְחֶרְפָּה
יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה

מַהֵר עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ
וּפְדֵנוּ מִכָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת

וְהוֹשִׁיעָה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים
מְשִׁיחַ צִדְקָךְ וְעַמָּךְ


אמירת הפיוט עוררה מחלוקת גדולה בין הפוסקים האם מותר לאומרו, ובכך נעסוק הפעם. כמו כן נעסוק בשאלה האם מותר לעלות להתפלל על קברי צדיקים, מנהג שנפוץ בערב ראש השנה.

פנייה לגורמים זרים
מקור הדיון מתחיל בעקבות דברי הירושלמי (ברכות ט, א) הכותב, שיש הבדל בין מלך לבין הקב''ה. בעוד שכדי להיכנס למלך צריך לעבור דרך שליחים רבים , 'אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד''. עולה מדברי הירושלמי, שיש בעיה לפנות למלאכים שיתווכו בין המתפלל לבין הקב''ה.

גם הרמב''ם (פרק חלק) מנה בעיקר האמונה החמישי שלו, את האיסור לפנות לגורמים מתווכים בין הקב''ה לאדם. לשיטתו כך החלה העבודה זרה, בתחילה היו כולם עובדים את הקב''ה, אבל בגלל שהקב''ה מופשט, חיפשו אמצעים מוחשיים כמו השמש והירח, לעבוד אותו דרכם. בסופו של דבר, שכחו שהם רק נציגים והחלו לעבוד אותם ממש.

א. השוללים את אמירת הפיוט
בעקבות דברי הירושלמי והרמב''ם, חלק מהראשונים כמו המאירי (סנהדרין לח ע''ב) והאורחות חיים (ק''ש, יט) התנגדו לאמירת הפיוט, ולשיטתם יש איסור לאומרו. כך כתב גם המהר''ם מרוטנבורג (סי' רע) והוסיף לראייה, שלא מצינו בתפילת האבות או הנביאים שהם התפללו למשהו אחר מבלעדי הקב''ה,.

ובלשונו:

''צריך להרחיק מהשיתוף לגמרי, שלא תאמר הואיל שאני מוצא המלאכים והגלגלים מושלים בעולם אקבלם באלהות, תלמוד לומר לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני. ואסור לתת אותם אמצעיים בין השם ובינינו. גם מה שנהגו ואומרים במקצת מקומות מכניסי רחמים הכניסו וכו' לא טוב המנהג ההוא, ומעשיך יקרבוך, לא המלאכים ולא זולתם.''

כדברי הראשונים הנ''ל, כתבו גם המהר''ל (נתיב עולם, יב) הקרבן נתנאל (ר''ה א, ו) והחתם סופר (או''ח קסו), שאמנם לא ביטל את המנהג להגיד בקהילתו מכניסי רחמים (כנראה מפני שהציבור היה מורגל באמירתו), אבל היה מאריך באמירת נפילת אפיים עד שהציבור היה מסיים להגיד את הפיוט.

עם זאת ובעקבות העובדה שהתפילה מופיעה כבר בסידוריהם של הגאונים, יש שנתנו פירוש אחר לפיוט המבטל את הקושי באמירתו. רבו של הרמב''ן ר' יהודה אבן יקר (על פירוש הירושלמי) פירש, שאנו לא מבקשים מהמלאכים שיתפללו עבורנו, אלא מבקשים מהצדיקים (החיים) שיתעוררו לתפילה לקב''ה על עם ישראל.

ב. המתירים את אמירת הפיוט
שלא כדעת הרמב''ם והמהר''ם חלק מהראשונים כמו שיבולי הלקט (סי' רפב) כתבו שאין מניעה לומר את הפיוט. ונראה שהם לא חששו כיוון שישנם מקומות בדברי הבבלי מהם עולה שאפשר להתנסח באופן שכזה.

למשל, הגמרא במסכת ברכות כותבת, שכאשר אדם נכנס להתפנות, הוא מבקש מהמלאכים שלא יעזבו אותו בזמן שהוא בשירותים, כדי שימשיכו לשמור עליו לאחר היציאה (דבר שלא נוהג כיום, עיין שו''ע ג, א). עולה שמבקשים בקשות מהמלאכים.

גמרא נוספת במסכת שבת (יב ע''ב) כותבת, שאדם לא יבקש את צרכיו בלשון ארמית, כיוון שהמלאכים לא מתייחסים לתפילה הנאמרת בארמית. כמו כן הגמרא במסכת סנהדרין (מד ע''ב) כותבת, שאדם צריך לבקש רחמים שיעזרו לו מלמטה, ושלא יהיו צרים לו מלמעלה. רש''י פירש שכוונת הגמרא, שיש להתפלל שהמלאכים לא יעכבו את התפילה.

ובלשונו של שיבולי הלקט:

''ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר, וגם הרב ר' אביגדור הביא ראיה על זה מסנהדרין אמר ר' יוחנן לעולם יבקש אדם שיהיו מעמצין את כוחו מלמטה ואל יהי צרים מלמעלה, ופירש רבינו שלמה שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים. ובמדרש שיר השירים (על הפסוק השבעתי אתכם) אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים, הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקדוש ברוך הוא, ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי.''

כיצד הרמב''ם והמאירי יישבו את דברי הגמרות מהם עולה שאפשר להתפלל למלאכים? המאירי (שבת שם ד''ה לעולם) כתב, שכאשר הגמרא כותבת שמלאכי השרת לא מתייחסים ללשון ארמית, כוונתה לכך שהאדם המתפלל מן הסתם אינו רגיל באותה הלשון, וממילא בעקבות כך תפילתו מגומגמת ולא תתקבל לפני הקב''ה (ועיין עוד בדברי האורחות חיים).

את הגמרא בברכות הפוסקת שיש לנכנס להתפנות לבקש מהמלאכים שיחכו בחוץ עד שיצא, פירש רבי מאיר המעילי (מלחמת מצווה עמ' קעט), שאין הכוונה בלשון בקשה, אלא בלשון דרישה, מכיוון שהמלאכים מצווים מפי הקב''ה לשמור על היהודי מדברים רעים, קובע להם הנכנס להתפנות שלא יעזבו אותו.
למרות ערעורי הפוסקים הנ''ל, נראה שאחרי הכל השתרש המנהג בעם ישראל לומר את הפיוט, וכפי שפסקו רבים מהאחרונים. המבקש בכל זאת לחשוש לדעות המחמירות יכול לכוון לצדיקים כפי שהציע ר' יהודה אבן יקר, או שרק רוצים לעורר את הכוונה כפי שכתב המאירי.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן