חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עליה לקברי מתים

מנהגות והשגות

עלייה לקברי מתים
במועדים שונים של השנה עולים על קברי צדיקים. מקור מנהג זה מופיע בגמרא במסכת תענית (טז ע''א) הכותבת, שבעת עצירת גשמים הולכים לבתי קברות. בטעם הדבר נחלקו לוי ורבי חנינא, לדעה אחת המטרה לעורר רחמי שמים בכך שמראים לקב''ה שהרי אנו כמתים בעקבות המצב, לדעה שנייה המטרה היא לפנות אל המתים שיתפללו עבורנו.

ובלשון הגמרא:
''למה יוצאין לבית הקברות? פליגי בה רבי לוי בר חמא ורבי חנינא. חד אמר: הרי אנו חשובין לפניך כמתים, וחד אמר: כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים. מאי בינייהו (= מה הנפקא מינה בין השיטות)? איכא בינייהו קברי נכרים (= שלסובר שאנו חשובים לפניך כמתים, אפשר ללכת גם לקברי גויים, אך מי שסובר שהמתים יתפללו בעדינו –יש ללכת רק לקברי ישראל).''

לכאורה תמוהה הדעה שהולכים לקברי צדיקים כדי שיתפללו בעדנו, שהרי כפי שכותבת התורה בפרשת שופטים (יח, י) וכך נפסק להלכה בגמרא בסנהדרין (סה ע''ב) ובכל ספרי המצוות, יש איסור מהתורה לדרוש אל המתים, אם כן כיצד אפשר לבקש מהמתים שיתפללו בעדינו?!

כמו כן, קשה מגמרא נוספת. הגמרא (סוטה לד ע''ב) אומרת, שכאשר נכנסו המרגלים לארץ ישראל, פרש מהם כלב בן יפונה והלך להתפלל לאבות שבחברון שיבקשו עליו רחמים שיינצל מעצת המרגלים, ומדוע אין בכך איסור של דרישה אל המתים?

דורש אל המתים
א. בפשטות (אך אפשר להבין אחרת), יש שאכן סברו שכל ההליכה לבתי קברות להתפלל אל המתים אסורה. כאשר הרמב''ם בהלכות תעניות (ד, יח), פסק שהולכים אל המתים בעת צרה, הוא הביא רק טעמו של הסובר "שהרי אנו חשובים לפניך כמתים". גם השולחן ערוך (תקעט, ג), בהלכות תענית הזכיר רק את הטעם הזה, ובפשטות הם מיאנו לטעם השני מכיוון שראו בו בעיה.
בציוני מהר''ן (על הרמב''ם) הסביר, שהרמב''ם נתן טעם שאנו חשובים לפניך כמתים, כיוון שבתלמוד הירושלמי מוזכר רק הסבר זה. אך כיצד הוא יתמודד עם דברי הגמרא בסוטה שם נאמר שכלב הלך להתפלל אצל האבות? ייתכן שהוא הבין, שהגמרא הזאת היא כדעתו של הפוסק שהולכים אל המתים שיתפללו בעדנו, ואין הלכה כמותו.

ב. דעה מקילה יותר, מופיעה בדברי המשנה ברורה (תקפא, כז). הרמ''א (שם) פסק בעקבות המהרי''ל (הלכות תעניות, יח), שנוהגים ללכת בערב ראש השנה לקברי הצדיקים. המשנה ברורה כתב (וכך מסביר גם המהרי''ל), שאין הכוונה שמבקשים מהמתים שיתפללו בעד החיים, אלא שמקום קברו של הצדיק קדוש יותר, ולכן יש עניין להתפלל שם ולבקש מהקב''ה שיעזור בזכות הצדיק.

ובלשונו:
''ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנות: דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפילה מתקבלת שם יותר, אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מה' יתברך שייתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר ויקיף הקברות וייתן צדקה קודם שיאמר התחינות.''

לפי סברה זו כאשר הגמרא כותבת שכלב ביקש מהאבות רחמים, אין הכוונה שביקש מהם, כפי שמשמע מפשט הגמרא, אלא ביקש שהקב''ה יעזור לו בזכותם; או שמכיוון שזהו מקום קדוש יש עניין להתפלל שם (ב''ח יו''ד ריז, ועיין בחיי אדם קלח, ה).

ג. דעה מקלה ביותר מופיעה בדבריו של המהר''ם שיק (או''ח רצג, ועיין בסוף דבריו) והבן איש חי (ראשונה, נצבים ב) שסברו, שמותר להתפלל ישירות אל הצדיק. אולם אין הכוונה שהוא יושיע את המתפלל, דבר שאסור לכל הדעות, אלא שהצדיק יתפלל לקב''ה עבורו.

המהר''ם שיק הביא לדבריו מספר ראיות (הבן איש חי מסתמך ככל הנראה על הזוהר שהתיר):
ראשית, כיוון שלא מבקשים מדמות בשר ודם אין בכך איסור, וכפי שפוסק הרמ''א (יו''ד קעט, יד) שאין איסור להשביע את נשמת הנפטר.
נקודה נוספת, צדיקים במיתתם קרויים חיים, כך שזה לא נחשב פנייה אל המתים (ראייה זו צריכה עיון, שהרי ברור שאין הכוונה שהצדיק ממש חי).
יש להוסיף שככה משמע מדברי הגמרא בסוטה שראינו לעיל, שכלב התפלל אצל האבות שיבקשו עליו רחמים.

גם המנחת אלעזר (א, סח) נשאל בעניין זה, וכתב שלא בלבד שאין בכך איסור, אלא אדרבה, יש בכך מצווה. הוא הביא לדבריו ראיות מהגמרא ומהזוהר בפרשת אחרי מות, הכותבים שבעת עצירת גשמים יש ללכת לקברי הצדיקים שיתפללו בעד עם ישראל. כן נקטו בעקבותיו מספר פוסקים.

יוצא איפה שההולך אל הקברים יש לו על מי לסמוך, ובלבד שלא יתפלל שהמת יושיע אותו, דבר שמהווה איסור דאורייתא.


מקור הערך: יגאל גרוס

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן