לדף ראשי



גנב שנמצא במחתרת - שחתר בלילה תחת בית חברו כדי לפרוץ לתוכו - מותר להרגו, וההורגו אינו נחשב שופך דמים. אף על פי שמה שעשה הגנב אינו מצדיק שיהרגוהו, מותר להרגו, כדי למנוע את מה שעתיד הגנב לעשות לבסוף.
דין זה נובע מן החזקה:

"אין אדם מעמיד עצמו על ממונו" (ע"ע).

כלומר, אדם הרואה שאחר נוטל את ממונו, אינו מסוגל לשלוט בעצמו. לכן, הגנב יודע, שייאבק בעל הבית להצלת ממונו, ואם בכל זאת בא לגנוב, משמע שגמר בלבו, שאם ייאבק בעל הבית נגדו - יהרגהו. לאור זאת חל עליו הכלל:

"הבא להרגך -השכם להרגו" (ע"ע),

ויכול בעל הבית, או אדם אחר שמצא אותו במחתרת, להרגו.



הערות לערך:
שם המעיר: דניאל
הערה: הבא במחתרת -
"אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים" (שמות כ"ב פס' א').
רש"י מפרש את הפסוק כך:
אם הגנב נמצא כשהיה חותר את הבית אז אין לו דמים כלומר, מותר לבעל הבית להרוג אותו וזו לא תחשב רציחה מפני שהגנב נחשב למת ברגע שהוא נכנס לבית של מישהו אחר, כי הגנב יודע שאף אדם לא יתן לגנב לשדוד לו את הרכוש בזמן שהוא רואה, ולכן הגנב יודע מראש שאם ינסו לעצור אותו הוא יצטרך להרוג את בעל הבית, ולכן הכלל במשפט העברי מנחה את בעל הבית ואומר שמותר לבעל הבית להרוג את הגנב כי "הקם להרגך השכם להורגו".
בהמשך לפסוק כתוב כך:
"אם זרחה עליו השמש דמים לו שלם ישלם אם אין לו ומכר בגנבתו" (שם פס' ב).
פירוש רמב"ן על הפסוק אומר כך אם הגנב בא ביום אסור להרוג אותו מכיוון שיש עדים שרואים אותו נכנס לבית של מישהו אחר במטרה לגנוב ולא במטרה לרצוח, ולכן אם בעל הבית יהרוג אותו זה יחשב לרצח כי לא הייתה כל כוונה לגנב להרוג את בעל הבית, אלא רק לגנוב את רכושו

מקור ההערה: מחקר+תורה

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן