חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

הושענות, הושענה רבה

כ"א תשרי, שביעי של סוכות. ביום זה מתפללים סדר הושענות וחובטים ערבה, הנקראת "הושענא". יום זה נחשב ליום גמר הדין שהחל בחודש אלול.

מעמדו של היום
סדר ההקפות
פיוטי ההושענות
ההקפות עם ההושענות
סדר הושענות
ערבה בשבת

הושענא רבא אינו חל בימי גה"ז. חשבונות הלוח דוחים את הושענה רבה מלחול בשבת, כדי שלא תתבטל נטילת ערבה שאינה דוחה שבת (או"ח סי' תכ"ח א' מג"א).
מעמד מיוחד לו ליום השביעי של חג הסכות, שבו נוטלין את הערבה, ועל שמו הוא נקרא "יום הערבה" או "יום השביעי של ערבה", ובזמן בית המקדש היה יום זה מתבלט על יתר ימי החג במצות ערבה, שהיתה ניטלת בכל יום פעם אחת, וביום השביעי שבע פעמים, ובשמו זה היה ידוע בימי הגאונים, ולאחר מכן גם בימי הראשונים, ובעלי התוספות.

יום זה נקרא גם "הושענא רבה", מפני שבו ביום מרבים באמירת פרקי תפלה בשם "הושענא" ואף שמו זה היה ידוע כבר לחז"ל "יום הושענא" או יום "הושענא רבה". והוא שמו המקובל בישראל מאז ועד עתה.

בעל ההגהות לספר המנהגים של הרי"א טירנא אף מביא מדרש:

"למה נקרא שמו הושענא רבה?, אמר הקב"ה לאברהם אני יחיד ואתה יחיד, אתן לבניך יום המיוחד, לכפר בו עוונותיהם זהו הושענא רבה".
מעמדו של היום
מעמדו של היום מצוין כבר במדרש תהלים:
"בראש השנה באין כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון, ואף ישראל עוברין לפניו עם כל באי עולם, ושרי אומות העולם אומרין אנו ניצחנו וזכינו בדין, ואין אדם יודע מי ניצח, אם ישראל נוצחין או אומות העולם - - - כיון שהגיע יום טוב הראשון של חג, וכל ישראל, גדולים וקטנים, נוטלין לולביהן בימינם ואתרוגיהן בשמאלם, מיד הכל יודעים שישראל נוצחים בדין, וכיון שהגיע יום הושענא רבה נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע הקפות, וחזן הכנסת עומד כמלאך אלקים וס"ת בזרועו והעם מקיפים אותו דוגמת המזבח - - - ומיד מלאכי השרת שמחין ואומרים ניצחו ישראל ניצחו ישראל, וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם".
הגאונים התייחסו ליום זה כהמשך לימי הרחמים והסליחות, וכך אנו מוצאים את רב האי גאון, אחרון הגאונים, שהיה עולה בכל שנה מבבל לירושלים, להקיף את הר הזיתים:
"ורב היי היה עולה בכל שנה לירושלים מבבל והיה שם בחג הסוכות, כי היו מקיפין את הר הזיתים בהושענא רבא ז' פעמים, ואומרים מזמורים שסידר להם רב היי, ולפני רב היי הולכים כהנים מלובשים סיריקון ומעילים ואחריו העם והוא בתוך, ורחוק מאלה שלפניו ק' אמה וכן משל אחריו, והיה רב האי שוחק, ולאחר הסעודה ראה הרוצח בעל התשובה את רב היי שלבו שמח, ואמר לו הרוצח רבי, למה היית הולך לבד כשהייתם מקיפים את הר הזיתים, אמר לו רב היי מפני שאני עולה בכל שנה מבבל להקיף את הר הזיתים בסוכות ואני מטהר את עצמי בהושענא רבה. אליהו הולך עמי, לכך נדחקים מאשר לפנינו ומאשר לאחרינו".
מתוך אגרת שנשלחה מירושלים בשלהי תקופת הגאונים אנו למדים כי הושענא רבה היה מיוחד לתפלה בעד נדיבי העם. באגרת זו, שנשלחה ע"י ראשי עדת ירושלים אל הגולה, הם מוסרים על קניית הר הזיתים,
"הוא המקום אשר נתפלל בו בימי החגים ביום הושענא, ושם יברכו כל בית ישראל מדינה ומדינה, קהלותיה זקניה ונדיביה, וכל הזוכר את ירושלים וכל המעלה אותה על לבו שם יזכרו בתפלות ובברכות".
בעל מחזור ויטרי מציין כבר מנהגים הנהוגים בו כמו ביום כפור לפי שביום כפור נחתם לחיים דיננו, והיום נתקיים בחתימת החיים". רבי מנחם רקנאטי אף מזכיר כי בנוסחאות אחדות של הפיוט "ונתנה תוקף" הוכנס שמו של הושענא רבה: "בראש השנה ישפטון וביום כפור יכתבון וביום הושענא רבה יחתמון". הפייטן רבי יוסף בן אביתור מציין אף היא בפיוט ליום זה: זה היום מיחלת להנקות מחטאה, כהוציאך היום אגרת נקרא סודך, ברך שנה זו הבאה, ובפיוט אחר הוא מתפלל: "יום זה הוצא גזירתך לטובה, כונן חתימתה באגרת הכתובה".

בעל ה"רוקח" רבי אלעזר מגרמייזא מסביר את הקשר שבין הושענה רבא ובין הדין על המים:
"בחג נידונין על המים, ולזה ערבה בהושענה רבא, - - - ולא היה יום מרובה בקרבנות כיום זה, שבו עבר בבל תאחר על נדרו אם עבר החג ובעוון נדרים גשמים נעצרין".

הסבר ברוח זו נמצא גם בספר חסידים, ומשום כך -
"לא יתכן לעבור לפני התיבה, אלא אדם צעיר ולא שמחן וביתו ריקם ממזונות, ולא מי שיש לו אוצרות פירות ששמח אם יתיקר התבואה, וגם הפירות".
רבנו בחיי מדבר אף הוא על ערך היום:
"ונקרא היום הזה יום חותם הגדול, כנגד השם הגדול שבו נברא העולם, ולכך נקרא הושענא רבה, וידוע כי היום הזה הוא תכלית החג".
יש להוסיף את דבריו של אחד הפוסקים, שאינו נמנה עד כמה שידוע לנו בין מפיצי תורת הנסתר, הוא בעל "ארחות חיים', ואף הוא מונה את הושענא רבה בין ימי הדין

"ובו ביום נשלמת חתימת שלשה ספרים, הפתוחים בראש השנה לפני הקב"ה ונחתמים ביום הכפורים, ובהושענא רבה תכלית כפרה, ונמחלו העוונות והזדונים, וכל חייבי מיתות שוגגין, המה גולין מהבתים לסוכות שהם דירת ארעי, על זה נתכפר לנו הגלות".
בעקבות הראשונים הלכו גם האחרונים. ר' משה מת בעל "מטה משה" מונה את היום בין חמשת בקרים שמשכימים לתפלה והם: ראש השנה, יום כפורים, פורים, ט' באב והושענא רבה ואילו רבי מנחם עזריה מפאנו בעל "עשרה מאמרות" מביא רמז "דרמז לו הקב"ה לאדם הראשון בתיבת איכה", א' ראש השנה, י"כ - יום כפור ה' - הושענא רבה רמז לו על שלשת ימי הדין".

סדר ההקפות
בסדר התפלה של הושענא רבה נודעת משמעות מיוחדת לסדר ה"הושענות" הנאמרים בשעת ההקפות ושתיהן, ההקפות וההושענות, הם זכר למקדש. סדר הושענות וההקפות הנקוט בידינו בימי חג הסוכות, יסודו במצות ערבה, שהיתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים. נוסף על הערבה, הכלולה בין ארבעת המינים, נהגו להקיף את המזבח בערבה, ובעקבות הקפה זו אנו נוהגים להקיף את הבימה בהושענה רבה.

משנה סוכה ד, ה:

"מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא, יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן, בצדי המזבח - בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא - ואותו היום (יום השביעי של ערבה, הנזכר במשנה קודמת) מקיפין את המזבח שבע פעמים".
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ז הלכה כג

בכל יום ויום היו מקיפין את המזבח בלולביהן בידיהן פעם אחת ואומרין אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הושיעה נא, וביום השביעי מקיפין את המזבח שבע פעמים, וכבר נהגו ישראל בכל המקומות להניח תיבה באמצע בית הכנסת ומקיפין אותה בכל יום כדרך שהיו מקיפין את המזבח זכר למקדש.
במדרש תהלים נמסר כבר על הקפות אלו שהיו נהוגות בבתי המדרשות:
"וכיון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע פעמים - - וחזן הכנסת עומד כמלאך אלקים וספר תורה בזרועו, והעם מקיפין אותו זכר למזבח".
הגאונים כבר מביאים את מנהג ההקפות וההושענות וכדברי רב עמרם גאון בסידורו:
והושענא, במקומות האלו, נוהגין לומר כהאי גאוונא כל שבעת ימי החג לאחר שמסיים ש"ץ תפילת המוספין - אומר הושענא אלפ"א בית"א או שניים, וביום השביעי אומר הרבה".
בספרי הפוסקים ישנם חילוקי דעות בדבר ההקפות ביתר ימי החג הקפה אחת או שבע. אף היו קהילות כגון באיטליה, שמנהג ההקפות לא היה נהוג שם ביתר ימי החג, מחוץ להושענא רבה כדברי ר' אבא מרי ממרשיליא, בעל ה"עיטור", כי רק "יום שביעי של חול מקיפין כמנהגנו, והוא מנהג נביאים כדאמרן, אבל שאר הימים לא היו מקיפין", ובעל "שבלי הלקט" מוסיף: "ובכן מנהג פשוט בידנו שאין מקיפין בשאר הימים כי אם ביום שביעי בלבד".

בירושלמי ישנו הסבר מדוע מקיפין את המזבח ביום הושענא רבה שבע פעמים "זכר ליריחו שהיו מקיפין אותה שבע פעמים ביום השביעי", וכן ב"ילקוט שמעוני". הדברים הובאו גם בספרי הפוסקים הראשונים, ורבי אלעזר בעל ה"רוקח" מביא מדרש: "למה מקיפין שבע פעמים זכר ליריחו, לפי שיריחו תחלת המלחמות של ארץ ישראל, וכל ראשית להקב"ה, - - - וליריחו שבע חומות".

בעל ה"כלבו" מביא בשם הר"מ (-והוא מהר"ם מרוטנברג) את המסורה "ואסובבה בעיר ואידך ואסובבה את מזבחך ה', כלומר כנגד מה שסבבתי את העיר יריחו שבעה פעמים כן ואסובבה את מזבחך ה' ה"רוקח" מסמיך לכך את התפלות על הגשמים,
"לפי שכתוב במלכים אצל יריחו, אם יהי הטל ומטר, צריכים להקיף כמו ביריחו - - - כך בהושענא רבה מקיפין שבע פעמים עבור הגשמים".
טעם נוסף, על פי הקבלה מובא על ידי רבינו בחיי בן אשר, תלמיד הרשב"א, בספרו "כד הקמח":
"ההקפה שהיו ישראל מקיפים את יריחו בכל יום פעם אחת ובשביעי ז' פעמים, הכל היה רמז לשכינה שהיה כלולה משש קצוות, ולכן חלה מידת הדין על יריחו, ונפלה החומה תחתיה, וכן היו ישראל במקדש מכפרים על ידי המזבח, ומידת הדין היתה חלה על האויב, ולא היה להם רשות לבוא כנגד ישראל, וכן לעתיד תחזור השכינה לבית קדשי הקדשים, ותחול מדת הדין בשונאיהן של ישראל, אשר הציקום ושעבדו בהם".
הראשונים בעל "מחזור ויטרי" וכו' כבר מציינים את המנהג להוציא בשעת ההקפות את כל ספרי התורה אשר בארון הקדש "דרך כבוד למעלה", אולם בפרנקפורט הוציאו שבעה ספרי תורה בלבד. בתום כל הקפה הוכנס ספר אחד, ועם סיום שבע ההקפות, נמצאו כבר כל שבעת הספרים בארון.

מן הענין לציין את דעת רבי יואל סירקיס בעל "בית חדש" שיש לחלק בין כל ימי החג, שאם אין שם לולב ואתרוג אין מקיפין לבין הושענא רבה כשמקיפין ז' פעמים יש להקיף אפילו בלא לולב ואתרוג, כיון שיש שם ערבה, והוא מוצא סמוכין לדעתו בהגהות אשר"י וזוהי גם דעת מהרש"ל.

פיוטי ההושענות
בימי הבית נאמרה כבר תפילת "הושענא" בעת הקפת המזבח כמו ששנינו במשנה:
בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא אנא ה' הצליחה נא ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים וכו'.

במשך הדורות התקינו הפייטנים עשרות פיוטים להושענות, הן לששת ימי חג הסוכות והן להושענא רבה, וביניהם רבי יוסף אבן אביתור ראשון לפייטני ספרד, רבי משה אבן עזרא, אולם סדר ההושענות המקובל בידינו "למען אמתך", "אבן שתיה", וכו' מיוחס לרבי אלעזר הקליר רש"י מסתמך כבר על נוסחתו של הקליר בפיוט "אדמה מארר", "לקש מארבה" וכו', ואף ר"מ ציוני מזכיר את "יסוד הקלירי בפיוט כהושעת אלים".

לנדסהוט מפרט בספרו "עמודי העבודה" את פיוטיו הבאים של ר"א הקליר "אדמה מארר" "תתננו לשם ולתהלה", "אמץ ישעך", "כהושעת אלים", אולם גם יתר הפיוטים בסדר ההושענות הם משלו. בסיומו של הפיוט "כהושעת אלים" ישנו אמנם סיום "כהושעת שומרי מצוות, חוכי ישועות, אל למושעות", וראשי התיבות הם שמוא"ל, אולם לדעתו של ר"א לנסדהוט זוהי הוספה מאוחרת. הפיוט "למען תמים בדורותיו" מיוחס גם לר"א הקליר וגם ליניי רבו של הקליר.

סדר ההושענות של הקליר כלול גם ב"מחזור בני רומי" בתוספת פתיחה ארוכה "למענך אלקים הושענא, למענך אדוני האדונים הושענא וכו' אולם במחזורי הספרדים ועדות המזרח באים במקום פיוטי הקליר פיוטים אחרים.

בגלל מעמדו המיוחד של היום היו מיודעי ח"ן, ביחוד ראשי בתי החסידות בגליציה בנוסח רופשיץ וצאנז, שנהגו לתקוע בשופר בהקפות אלו בין הקפה להקפה, כדי להסיר המסכים המבדילים בין ישראל לבין אבינו שבשמים. היו שקטרגו על מנהג זה, אולם מתברר שעוד בימיו של האר"י נהגו כך בצפת. ורבי משה בן מכיר, בעל "סדר היום", מביא את סדר ההקפות:
"ובכל הקפה מאלו מרבים בסליחות ובתחנונים, ואומר ויעבור ושלש עשרה מדות של רחמים, ותוקעים שופר סימן תשר"ת, כדי לעורר הרחמים, וכל מקום ומקום לפי מנהגו".
אף רבי מאיר בנו של רבי יהושע מדזיקוב, משיב תשובה לשואל: "ורבים קמים עליכם באמרם שאין למנהג זה שום שורש ולא נמצא בשום ספר" ולא זו בלבד אלא "שהם מאשימים אתכם בלא תתגודדו", אולם "מנהג זה נובע עוד מצדיק מאפטא ומעזיבוז זצ"ל - - - ודבריהם אינם צריכים חיזוק, אף כי מנהג זה מבואר להדיא בשל"ה".

לא נכנס לבירור בשאלות ההלכתיות הכרוכות בנטילת הערבה הברכה, מועדה וכו', אולם יש מן העניין להזכיר את התנגדותו של רב האי גאון לחתימת ההושענות בברכה, והיא מציין:
"ש"צ שאומר לאחר שגמר הושענא "בא"י האל המושיע", טועה הוא, ומותר לשתקו שהוא מוציא מפיו ברכה לבטלה, שלא תקנוה חכמים כי אם במגילה".
ההקפות עם ההושענות
בימי הגאונים שאלו איך חוזרין (מקיפין) בהושענא?
והשיב רב סעדיה גאון:
כך היה מנהג נשיאים וגאונים ואבות ב"ד, שמוציאין לולב, ולפני כן אומר שליח צבור ההושענא ועונין צבור אחריו.
אומר ש"ץ: הושיעה ורחם עלינו ה' אלהינו למען שמך הגדול הגבור והנורא שיתגדל ויתקדש בעולם ככתוב על ידי חוזך והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני עמים רבים וידעו כי אני ה' (סדור רב עמרם נ"א).
בזמנו היו אומרים הושענות לפני מוסף:
לאחר שמפטירין אומרים תהילה לדוד, ועומד ש"ץ ולולבו בידו, ועובר סביבות התיבה, ואומר "הושיעה נא", והם אומרים "הושיעא נא", ואח"כ אומר "אני והו הושיעה נא", ועונים כן.
ומחזירין ס"ת למקומו ואומר קדיש ומתפללים תפילת המוספין וכו'.
היום יש מנהגים חלוקים: יש האומרים הושענות לפני מוסף, ויש האומרים אחר מוסף.

סדר הושענות
לאחר שהוציאו ספרי תורה אל הבימה, מתחיל שליח הציבור הושענא -
למענך אלהינו הושענא,
למענך בוראנו הושענא,
למענך גואלנו הושענא,
למענך דורשנו הושענא,
והקהל עונין כן אחר כל הושענא, ואומרים פיוט הושענא של אותו היום.

סדר הושענות לשבעת ימי החג כמנהג האשכנזים:
כשחל א' סוכות ביום ב':
אערוך שועי, אל למושעות, אום אני חומה, אבן שתיה אדמה מארר, אום נצורה (בשבת).

כשחל א' סוכות ביום ג'
:
אערוך שועי, אל למושעות, אום אני חומה, אבן שתיה, אום נצורה, אדמה מארר.

כשחל א' סוכות ביום ה':

אערוך שועי, אל למושעות, אום נצורה, אום אני חומה, אבן שתיה, אדמה מארר.

כשחל א' סוכות ביום שבת:

אום נצורה, אערוך שועי, אל למושעות, אום אני חומה, אבן שתיה, אדמה מארר.

ולפי מנהג פולין ושאר קהילות כשחל א' סוכות ביום ב':
למען אמתך, אבן שתיה, אערוך שועי, אום אני חומה, אל למושעות, אום נצורה.

כשחל ביום ג':
למען אמיתך, אבן שתיה, אל למושעות (בירושלם אומרים אום אני חומה), אום נצורה, אדון המושיע.

כשחל ביום ה':

למען אמיתך, אבן שתיה, אום נצורה, אערוך שועי, אל למושעות, אדון המושיע.

כשחל ביום שבת:

אום נצורה, למען אמתך, אערוך שועי, אבן שתיה, אל למושעות אדון המושיע.

בהושענא רבא אומרים כל ההושענות בסדר זה:
הקפה א' למען אמיתך,
הקפה ב' אערוך שועי (ובקהילות אחרות אומרים אל למושעות),
הקפה ג' אדון המושיע,
הקפה ד' אום אני חומה,
הקפה ה' אדם ובהמה,
הקפה ו' למען איתן,
הקפה ז' תתננו לשם ולתהילה (סדר ההושענות לראש חודש הירשענזאחן ירושלם).

אערוך שועי אומרים ביום שחל בו יום כיפור, משום שאומרים בו "גליתי בצום פשעי", שרומז על יום כיפור. אך אם חל יום זה בשבת נדחה למחרת.

אדון המושיע אומרים ביום שישי של חג ולא קודם, מפני שהוא היום שלפני להושענא רבא. בפיוט "אדון המושיע" מבקשים על המים, והמים הם סימן רע בחג, לכן מבקשים סמוך לשמיני עצרת, שמבקשים בו גשם. (מטעמים 64). עי' כלבו סי' ע"ב.

ערבה בשבת
תלמוד בבלי סוכה מג עמוד ב
לולב דוחה את השבת בתחלתו, וערבה בסופו.
פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת, והביאו מרביות של ערבה מערב שבת, והניחום בעזרה, והכירו בהן בייתוסין ונטלום וכבשום תחת אבנים. למחר הכירו בהן עמי הארץ, ושמטום מתחת האבנים, והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח. לפי שאין בייתוסין מודים שחיבוט ערבה דוחה את השבת.
בהקפת המזבח בערבות הייתה מחלוקת בין הפרושים והביתוסים אם היא דוחה שבת או לא. הבייתוסים חשבו שערבה אינה באה בשבת במקדש, ולכן הניחו אבנים על הערבות כדי שתהיינה אסורות בטלטול ולא יוכלו להקיף בהן את המזבח.

לעניין חבטת ערבה בהושענה רבה, דעת כל הפוסקים, כי ערבה היא מנהג נביאים, ואינה דוחה את השבת, ואין מברכים על חבוט ערבה כי אין מברכים על המנהג.
כיוון שחבטת ערבה היא מנהג נביאים ואינה מן התורה, עשו חכמים חיזוק למנהג זה, ובנו את הלוח כך שיום חיבוט ערבה לא יחול לעולם בשבת, והמנהג לא יתבטל אף לא שנה אחת.
ראש השנה אינו יכול לחול בימים א,ד,ו. הסיבה שראש השנה אינו חל ביום א' היא, כי אם ראש השנה ביום א, הושענה רבה יחול בשבת, ויבטל חיבוט ערבה.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
לסדר ההושענות בסוכות "אני והו הושיעה נא!" / יעקב רוטשילד
הושענא רבה / בצלאל לנדוי


מקור הערך: מבוסס על "הושענא רבה", בצלאל לנדוי, מחניים ע"ד, תשכ"ג. ואוצר דינים ומנהגים לי"ד אייזענשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: אתי
הערה: חבל שאן התייחסות לליל הושענא רבה, בו נהגו בקהילות ישראל להיות ערים כל הלילה ולעסוק בתורה. יש הנוהגים לקרוא משנה תורה וכן דברים מספר הזוהר וכן את ספר התהילים. לילה זה הוא אחד מארבעה לילות בשנה שבהם יש עניין להיות ערים: ליל חג השבועות, ליל יום הכיפורים, וליל הסדר. ליל חג השבועות שבו יושבים ועוסקים בתורה כל הלילה. ליל יום הכיפורים זכר לכהן הגדול שהיה ער כל הלילה. וליל הסדר הנחשב ליל שימורים שבו יושבים ומספרים ביציאת מצרים כל הלילה.


שם המעיר:
הערה: יש להוסיף כי יש מנהג אף להיות ניעור ולעסוק בתורה ובחסידות בליל שביעי של פסח ליל קריעת ים סוף


שם המעיר: אמיר
הערה: בסדר ההושענות למנהג פולין, אם חל ביום שלישי, נשמט "אערך שועי", וצריך להיות:
כשחל ביום ג':
למען אמיתך, אבן שתיה, *אערך שועי*, אל למושעות (בירושלם אומרים אום אני חומה), אום נצורה, אדון המושיע


שם המעיר: אלי דוד
הערה: המושג פתקה טובה , נא לפרשו.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן