לדף ראשי



משחרב בית המקדש תקנו חכמים לעשות זכר לחורבנו. אסרו לבנות בנין מסויד ומכוייר כבנין ההיכל, אלא טח ביתו וסד בסיד ומשייר בחדר אחד מקום אמה על אמה בלתי מסויד זכר לחורבן. ועושין כן בכניסת פתח הבית (ב"ב ס'.). ולא נכון לכתוב עליו זכר לחורבן, כי זה הוא נוי (של"ה דף ר' ע"א),

הלוקח מן הגוי בית מסוייד ומכוייר מכבר, אינו חייב לקלוף הכתלים. ובית הכנסת שרי בכל עניין, כי הוא מקדש מעט.
כן התקינו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחים מניח מקום פנוי בלא קערה כדי שירגישו החסרון, וכשהאשה מתקשטת משיירה מין ממיני התכשיטין שנוהגת בהן.

עוד בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים (סוטה מ"ט.), ובפרט אחר החורבן גזרו שלא יניח החתן בראשו כליל ועטרת, שנאמר הסיר המצנפת והרים העטרה.

בספרד נהגו לתת עטרה של עלי זית בראש החתן, שזית מר זכר לחורבן.

יש מקומות שהחתן נותן אפר מקלה בראשו במקום הנחת התפילין, או ששוברין כוס תחת החופה (כלבו).

ויש שנוהגים שהשמש אומר הפסוק אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני וגו' והחתן אומר אחריו מלה במלה. והכל כדי לזכור את ירושלם ולהתפלל שיבנה בית המקדש במהרה בימינו (רמב"ם תענית פרק ה, שו"ע או"ח סי' תק"ס).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן