חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

עובר

יצור חי בראשית התהוותו, מרגע ההפריה ועד צאתו לאוויר העולם

תוכן הערך:
א. הגדרת המושג
ב. רקע היסטורי
   תיאוריות היסטוריות
   שיטות שונות לאבחון העובר
ג. רקע מדעי
    שלבי ההתפתחות של העובר
ד. העובר במקרא ובחז"ל
   עובר ירך אמו
   ניתוח קיסרי
   בדיקת מי שפיר
ח. רקע אתי
   זכויות העובר
   זכות האם מול זכות העובר
   האם מותר לכפות על האם טיפול כדי להגן על העובר?
   זכות העובר
   מחלות תורשתיות שניתן לאתרם

א. הגדרת המושג

עובר הוא יצור חי בראשית התהוותו, מרגע ההפריה ועד צאתו לאוויר העולם. בדרך כלל מדובר על מצבו של היצור המתפתח ברחם האשה המעוברת, אך לאור התפתחות שיטות ההפריה, מדובר כיום גם על יצור המתפתח מחוץ לרחם. בשלבים המוקדמים יש המדברים על קדם-עובר ועוברון, ובשלבים המאוחרים מדובר על עובר.

במקרא מצינו כינויים אחדים לעובר – 'פרי הבטן', 'ילד', 'בן'.

הענף ברפואה העוסק בהיבטים המדעיים הנוגעים לעובר נקרא אמבריולוגיה, והענף העוסק בהיבטים הקליניים הנוגעים לעובר הוא פרינטולוגיה.

בערך זה יידונו רק הענינים הנוגעים לעוברים של בני אדם ובהמות, ולא ידונו עוברים של עופות שהם הביצים.

ב. רקע היסטורי

התהוות העובר והתפתחותו ברחם היווה מאז ומעולם אחד הדברים המסקרנים והמגרים ביותר, ויחד עם זאת היה זה אחד הנעלמים הגדולים מבחינה עובדתית, בהיעדר כלי מחקר נאותים לבחינת התפתחות העובר המכוסה כולו בתוך הרחם.

תיאוריות היסטוריות
פיתאגורס היווני סבר, שבהתפתחות העובר יש לראות מעין תהליך של דגירת הזרע בחום הרחם, ושיצירת העובר באה משלושה מקורות – חלקו האנושי בא מהמוח, חלקו הבהמי בא מן הלב, וחלקו הצמחי בא מהטבור. אריסטו כתב חיבור שיטתי על יצירת העובר והתפתחותו, ובו מצוי תיאור של צינורות הטבור, וקביעה שהעובר מתפתח בשלבים, בניגוד לדעה שרווחה בימיו, שהעובר הוא יצור שלם מרגע התהוותו, אלא שהוא מוקטן מאוד. גלינוס סבר שהאיברים הדמיים כמו הכבד, באים מהאשה, והאיברים הזרעיים כמו המוח, באים מהאיש.

החוקרים הקדמונים נחלקו בדעותיהם מהיכן מתחילה יצירת העובר – אריסטו ופליניוס סברו, שהתפתחות העובר מתחילה מהלב; גלינוס סבר, שהתפתחות העובר מתחילה מן הכבד, אחר כך נוצר הלב, ולבסוף נוצר המוח; אלקמיאון סבר, שההתחלה היא מהראש; אחרים סברו שהוא מתחיל מהבוהן; ועוד יש שסברו שהוא מתחיל מהטבור.

ליאונרדו דה וינצי היה אחד הראשונים שתיאר בצורה ציורית את הוולד ברחם אמו במידה המתאימה מאוד לידיעותינו כיום. התקדמות רבה בהבנת יצירת העובר ותפתחותו חלה במאה הי"ז למנינם, עם התרחבות בשימוש במיקרוסקופ – גרף גילה את השלפוחיות בשחלה שמהן חורגות הביציות; מאלפיגי חקר את התפתחות הביצית בפרה; ליוונהוק גילה את תאי הזרע. יש הרואים בחוקר ר.פ. וולף את מייסדה של תורת העובר המדעית, כאשר הוכיח שהעובר על איביו המורכבים והמסוברים מתפתח ממבנה תאי פשוט.

בין חכמי יוון שררה מחלוקת ביחס למעמדו של העובר – אפלטון סבר שעובר במעי אמו הוא בעל חי, שהרי הוא מתנועע בבטן וניזון; בעוד אנשי הסטואה סברו, שעובר במעי אמו אינו בעל חי, אלא חלק מחלקי גופה של האם, וניזון כמו שניזון הצמח, ורק משנולד וקיבל נשמתו, הרי הוא נעשה בעל חי.

שיטות שונות לאבחון העובר
שיטות מדעיות לאיבחון טרום-לידתי של מומים ומחלות בעובר החלו להתפתח באופן מעשי בשנות ה-50 של המאה הנוכחית, עת החלו באיבחון מצבי חסר דם קשים בעובר. ניסיונות טיפוליים של עירויי דם תוך רחמיים בדרך כלל לא עלו יפה, אך הם קידמו את הענין באיבחון ובטיפול טרום-לידתי. מאז חלו התפתחויות משמעותיות ביכולת האיבחון הטרום-לידתי:

בדיקת מי שפיר – בשנת 1956 נעשתה לראשונה בדיקת מין העובר על תאים ממי השפיר, כדי לקבוע סיכון של מומים הנישאים על כרומוזום X. האבחנה הראשונה של מום עוברי כרומוזומולי בתאי מי השפיר נעשתה בשנת 1968, באיבחון תיסמונת דאון, ומאז סוף שנות ה-60 החלה להתפתח הטכניקה של דיקור מי שפיר, והאפשרויות לבדיקה ואיבחון של מומים כרומוזומליים ומטבוליים בעובר.

בדיקת על-שמע – בשנת 1957 הוחל לראשונה בביצוע בדיקות על-שמע לצרכים מיילדותיים, דבר שהביא לדחיפה רבה בהתפתחות האיבחונים הטרום לידתיים.

סמנים בדם האם - בראשית שנות ה-70 נתגלו סמנים בדם האם, שמסייעים באיבחונים של מומים ומחלות בעובר.

דיגום סיסי השיליה – שיטה זו הוצעה לראשונה כבר בשנת 1968, אלא שכמחצית מהנשים שעברו את הבדיקה בתנאים דאז דיממו או הפילו. השיטה נוסתה בהצלחה בסין בשנת 1975, ומאז ראשית שנות ה-80 נכנסה השיטה לשימוש מקובל ברחבי העולם.

טיפולים תוך-רחמיים – הטיפול הראשון בעובר בתוך הרחם נעשה בשנת 1963, כאשר בוצע לראשונה עירוי חליפין בעוברים שסברו מחסר דם קשה, אך הפעולה לא היתה מוצלחת. החל משנות ה-80, לאחר התפתחות שיטות איבחון באמצעות מכשירי על-שמע, והתפתחות טכנולוגית של ניתוחים תוך-רחמיים – החלו לבצע טיפולים וניתוחים בעובר.

ג. רקע מדעי

שלבי ההתפתחות של העובר
מקובל לחלק את שלבי ההתפתחות של העובר לשלושה שלבים – קדם-עובר בשבוע הראשון לאחר ההפריה; עוברון – מתום השבוע הראשון מההפריה ועד סוף החודש השני; עובר – מהחודש השלישי ועד הלידה.

בשלב הקדם-עובר
נוצרות שכבות העובר ומתחילים להתארגן האזורים שיתפתחו ללב ולצינור מערכת העיכול מהפה ועד פי הטבעת.

בשלב העוברון
בשלב זה חלות התפתחויות מהירות במבנה ובתיפקוד העוברון, ומקובל לתאר את ההתפתחויות מידי שבוע בשבוע. בשבוע הרביעי מההפריה – מתחילה הצורה הקמורה בכיוון הגב, האופיינית לעובר; הלב מתחיל להתארגן לצורתו התיפקודית; מתחילה התפתחות מערכת העצבים המרכזית; מתחילה התפתחות מערכת הכליות ודרכי השתן; אורך העוברון בסוף השבוע הרביעי הוא 5 מ"מ. בשבוע החמישי – מתחילים להתפתח ניצני הלשון, העינים, האוזנים, הריאות, הלבלב, והגפיים, ונמשכת התפתחות הלב, מערכת העצבים, ומערכת הכליות; אורכו של העוברון בסוף השבוע החמישי הוא 8 מ"מ. בשבוע השישי – מתחילים להתפתח השיניים, האף, המעיים, הטחול, ומערכת הרביה; אורכו בסוף השבוע השישי הוא 13 מ"מ. בשבוע השביעי – מתחילים להתפתח שרירי השלד המשורטטים והאצבעות, מתחילות תנועות של הגב והראש, ונמשכת התפתחות מערכת הרביה; אורכו 17 מ"מ. בשבוע השמיני – מתכסים השיניים באמייל, ומתפתחים השרירים החלקים. בגיל חדשיים שוקל העובריון 1 גר', ואורכו 30 מ"מ.

בשלב העובר
בשלב זה ההתפתחות היא בעיקר תיפקודית, ומקובל לתאר את ההתפתחויות מידי חודש בחודשו. בחודש השלישי מההפריה – לובש העובר צורה אנושית מובהקת, אם כי הראש הוא גדול מאוד יחסית לגוף; הציפורניים מתחילות להתפתח; מתחילה התפתחות מוח-עצמות; ניתן להבחין בסימני מין חיצוניים, עם הפרדה ברורה בין אשכים לשחלות. בחודש רביעי – מתגברות תנועות העובר לדרגה שהאם מתחילה להרגיש בהן; העובר מסוגל להגיב לגירויים חיצוניים (כגון הגברת קצב פעילות הלב בעת ביצוע ניקור מי שפיר); בגיל 4 חודשים הוא שוקל 105 גר' וארכו 157 מ"מ. בחודש החמישי – מופיעות שערות על פני כל הגוף. בחודש השישי – מופיעים ריסי העיניים, והשערות שעל גבות העינים. בחודש השביעי – נפתחים העפעפיים; העובר שוקל בשלב זה 1080 גר', ואורכו 350 מ"מ. בחודש השמיני – מופיעה שכבת שומן תת עורית ומתחילה ירידת האשכים לשק בזכר.

בסוף ההריון שוקל עובר ממוצע 3,300 גר', ואורכו 500 מ"מ. ישנן עדויות עקיפות שהעובר מסוגל לשמוע צלילים וקולות בשליש האחרון של ההריון, ויתכן שיש לו גם 'הבנה' מסויימת, ויכולת זיכרון שמיעתי.

ד. העובר במקרא ובחז"ל

עובר ירך אמו
יש מחז"ל הסבורים שעובר ירך אמו, ויש הסבורים שעובר איננו ירך אמו. יש מקומות בש"ס, שמחלוקת זו מבוארת בפירוש ביחס לדינים שונים, ויש מחלוקות בש"ס שיכולים להתפרש על רקע מחלוקת זו, אף שלא נאמר דבר זה במפורש. יש מי שכתב, שמחלוקת זו תלויה גם בשאלה מתי ניתנת הנשמה בגוף – מי שסובר שהנשמה ניתנת באדם משעת יצירה, סובר שעובר לאו ירך אמו הוא, ומי שסובר שהנשמה ניתנת באדם משיצא ממעי אמו, סובר שעובר ירך אמו.

יש מי שכתב, שהכרעות הלכתיות שונות ביחס לעובר תלויות בשאלה היסודית אם עובר ירך אמו או לא, ולפיכך אם הוא ירך אמו, הרי שבדינים שונים אין לעובר ישות עצמית, אלא הוא חלק מאיברי אמו; ואם אין עובר ירך אמו, הרי שבדינים שונים דין העובר מיוחד ושונה מדין אמו, והוא נחשב כישות נפרדת ועצמאית; ויש מי שסבורים, שאין קשר הכרחי בין השאלה היסודית הזו לבין פרטי דינים שונים, ואף הסבורים שעובר ירך אמו – אין לזה משפיע על מעמדו של העובר ביחס לזכיה, קידושין, טומאה וטהרה, דיני נפשות וכיוצ"ב, אלא שמחלוקת זו נוגעת רק ביחס לדינים או שינויים חדשים שמתרחשים בעת הריונה של האשה, ואין קשר בין מחלוקת זו לבין הגדרת מהותו של היילוד, אם הוא נגרר אחרי אמו או אחרי אביו לעניני יוחסין ופסול; או שמחלוקת זו מתייחסת רק לענינים הנוגעים למציאות, שכן מצד אחד התפתחותו וחיותו של העובר היא באופן שונה מהאם, ומצד שני העובר תלוי באמו, אבל ביחס לענינים הנוגעים למעמדו המשפטי של העובר – לכל הדעות הוא בבחינת 'ירך אמו', והיינו שהוא נגרר אחרי אמו, כי אין לו עצמו כל דעה ולא אפשרות לפעולה עצמית, ולפיכך נוגעת המחלוקת היסודית אם עובר ירך אמו או לא רק למצבים מיוחדים שנימנו בש"ס, ולא לכל השאלות הנוגעות למעמדו הבסיסי של העובר.

להלכה – יש שפסקו, שעובר לאו ירך אמו; ויש שפסקו, שעובר ירך אמו הוא, פרט לטריפה, שהדבר תלוי בחיות, ולענין זה בלבד אין העובר נחשב כירך אמו.

אין חיוב של הצלת נפשות בעובר, ואין דין רציחה בעובר באותה דרגה שיש ביילוד, ומכל מקום יש הסוברים שמחללים שבת על העובר, אך לא מטעם הצלת נפשות וחיות, אלא מטעם 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'.

ניתוח קיסרי
יש מי שכתב, שאין אשה חייבת לעבור ניתוח קיסרי כדי להציל את העובר, או כדי למנוע ממנו נזק; ויש מי שסבור, שאשה מחוייבת לעבור ניתוח קיסרי כדי להציל את עוברה, אלא אם כן יש לעובר מומים קשים, ויש ספק גדול אם יחיה לאחר הלידה. באשר לטיפולים בעובר – אם אין הטיפול מסכן את האשה כלל, הרי היא חייבת לאפשר את הטיפול בעובר; ואם יש לאשה סכנה לצרוך הטיפול בעובר – אין היא חייבת להכניס עצמה לסכנה.

בדיקת מי שפיר
בדיקת מי שפיר – לכל הדעות יש להימנע מבדיקה זו כבדיקה שגרתית, שכן יש בזה חבלה באשה, וחשש לגרימת הפלה לעובר מעצם הבדיקה. אכן, לשיטות הסוברים שמותר להפיל עובר בעל מום – אם יש סבירות שאשה מסויימת נושאת בקרבה עובר בעל מום, או אם האשה סובלת מאוד מבחינה נפשית מחשש שהיא נושאת בקרבה עובר בעל מום – מותר לבצע בדיקה זו; ולשיטת הסוברים, שבכל מקרה אסור לבצע הפלה בגין מום בעובר – אין לבצע בדיקה זו כלל, שכן הסיכון לאשה ולעובר הוא בכדי, שהרי גם אם יימצאו מומים בעובר אסור יהא להפילו, ואדרבה ממצאים כאלו יכניסו את האשה למתח נפשי עצום, ואולי יגרמו לה לבצע הפלה שלא כדין.
ויש מי שכתב, שמותר לעשות בדיקות טרום לידתיות, ובוודאי אותם בדיקות שאין בהן כל סכנה, כי התוצאות שהכל תקין מביאות מרגוע לאשה, ואם התוצאות מראות על בעיה עוברית – יש לעשות שאלת חכם כיצד לנהוג.

ח. רקע אתי

מבחינה מדעית לא ניתן להגדיר את המושג 'חיים', ולא ניתן לקבוע מתי 'חיים' מתחילים. הדיון על משמעות החיים, תחילתם וחשיבותם הוא דיון דתי, מוסרי, משפטי וחברתי, ולא דיון מדעי.

ואמנם נחלקו החוקרים והפילוסופים מקדמת דנא ועד ימינו מאימתי מתחילים החיים, והאם יש לעובר בשלב כלשהוא מעמד וזכיויות של יצור חי.

מעמדו של העובר כישות עצמאית נתון בוויכוח – יש הרואים בו ישות עצמאית בהיותו אישיות פוטנציאלית, אלא שנחלקו בשלב ההתפתחות שבו מוקנים לו זכויות כישות עצמאית, כגון מרגע ההפריה, מרגע ההשרשה של הביצית המופרית ברחם, משלב שניכרים בו באופן חיצוני סימנים אנושיים, משלב שבו מתחילה פעילות מוחית, משלב שמתחילות תנועות העובר, או משלב שבו העובר יכול להתקיים מחוץ לרחם; ויש הסבורים, שאין לעובר מעמד עצמאי כלל, בהיעדר מאפיינים של אישיות עצמאית בעובר. עוד יש הסבורים, שיש להעניק לעובר מעמד מוסרי לא בזכות עצמו אלא בגין התוצאות החיוביות ביחסי אנוש שיש לגישה זו, ובגין הדמיון שיש לעובר אל יצור אנושי, למרות שהוא עצמו טרם הגיע להגדרה מלאה של יצור כזה. לפי גישה זו, ככל שהעובר קרוב יותר לבשלות וללידה, ועקב כך דמיונו הגובר לתנאים המגדירים יצור אנושי – תביעתו לזכוית מוסרית גדולה יותר. ואמנם עם ההתקדמות הטכנולוגית והידע ברפואת המיילדות גוברת המגמה לראות בעובר פציינט עם זוכיות עצמאיות, וצורך וזכות להגנה. כמו כן קיים וויכוח האם יש זכויות כלשהם רק לעובר בתוך הרחם, או שיש להעניק זכויות והגנות גם לקדם-עוברים שטרם הושתלו ברחם. שאלה זו היא בעלת חשיבות רבה ביחס למחקר על ביציות מופרות חוץ-גופיות, או להשמדת ביציות כאלו.

זכויות העובר
ביחד לדרגת הזכויות של עובר יש שלוש דעות – יש הסבורים, שאין לעובר כל זכויות עצמיות, אלא הוא חלק אינטגרלי של גוף האם; יש הסבורים, שלעובר זכויות מלאות ומוחלטות כמו לכל יצור אנושי אחר; ויש הסבורים, שלעובר יש זכויות מסויימות, אך לא זהות לזכויות הנולד.

זכות האם מול זכות העובר
ההיבטים המוסריים הקשורים בטיפולים בעובר בהיותו ברחם מתבטאים במספר בעיות – זכות האם לאוטונומיה, והצורך בהסכמתה המודעת לטיפול בעובר שבגופה, ובפרט אם טיפול זה כרוך בפגיעה בשלימות גופה, לעומת זכות העובר לקבלת טיפול יעיל, ולמניעת נזקים הניתנים לתיקון.
כמו כן מתעורר הקונפליקט בין זכות האשה לדרוש הפלה במקרים של מומים בעובר, לפחות בשלבים המוקדמים של ההריון (ובאותן מדינות שהדבר אפשרי על פי החוק והנורמה המוסרית), לבין האפשרות לטפל בעובר הפגוע, ולקוות שיוכל לחיות בתנאים נאותים. בעיה זו מבוססת על הקונפליקט שנוצר בגלל ראיית העובר כפצינט בעל זכויות עצמיות.

האם מותר לכפות על האם טיפול כדי להגן על העובר?
כאשר נוצר צורך להגן על העובר מפני נזק או מוות, כגון צורך בטיפול בו דרך גופה של האם, או צורך בשינוי אורחות חייה של האם, כאשר התנהגותה עלולה לגרום נזק לעובר – מתעוררת השאלה המוסרית האם מוצדק לכפות על האשה טיפול בגופה, או פיקוח על דרכי חייה לטובת עוברה.

יש הסבורים, שהזכות לאוטונומיה של האם תמיד גוברת על זכות העובר, ולעולם אין לפגוע בחירותה למען העובר, ולפיכך אין לכפות עליה פגיעה בגופה או באורחות חייה לטובתו של העובר.
יש הסבורים, שאמנם בדרך כלל יש לכבד את זכות האוטונומיה של האשה, אבל לעתים רחוקות יש הצדקה להעדיף את זכויות העובר, גם במחיר כפיה על האם, ובלבד שהתקיימו שני תנאים לכך – שאין בטיפול הכפוי לטובת העובר סיכון כלשהוא לחייה או לבריאותה של האם, ושיש סיבות הכרחיות ומוצדקות ביותר לפגוע בזכות האוטונומיה של האשה, למשל סיכון לחיי העובר, מניעת נזק חמור לעובר, שמירה על ההגינות המוסרית של הרופא ו/או של הערכים בחברה. בדרך כלל יש צורך בשילוב של גורמים כאלו על מנת להצדיק פגיעה באוטונומיה של האשה.

ואמנם יש מדינות, שהכירו בחובה להגן על העובר, גם כאשר זכותו זו מתנגשת עם זכויות האם.
כאשר קיימת סכנה להמשך קיומו של עובר בר-חיים, עומדת למדינה הזכות לכפות על האם טיפול רפואי על מנת להציל את העובר, ובלבד שאין בטיפול הזה משום סכנה לאם, ויש סבירות גבוהה להצלת העובר מפני נזק משמעותי. זכות כזו יכולה לעמוד לעובר גם במקרים שהאם מכורה לסמים או לאלכוהול, או כשהיא מתנגדת לטיפול מטעמי אמונה דתית. יש מערכות משפטיות בעולם הרואות בפגיעה של האם בעוברה משום עברה פלילית ואזרחית, עם יכולת תביעת פיצויים מצד העובר לאחר לידתו, אם אמנם נגרם לו נזק בגין התנהגותה הרשלנית של האם.

על פי התפיסה המשפטית בארה"ב אין כל אפשרות לכפות על אשה מעוברת לקחת סיכון עצמי למען עוברה, כולל ניתוח קיסרי, ובדרך כלל מומלץ שהרופאים לא ינקטו ביוזמה לכפית האשה לקחת סיכונים על עצמה לטובת העובר, אלא ידאגו להסבר נאות על הצרכים הרפואיים המתאימים.

אמנם יש הסבורים, כי זכות האם לאוטונומיה איננה מוחלטת, ובתנאים מוגדרים יש מקום לכפות על האם ניתוח קיסרי להצלת העובר, כגון מצב של שיליית פתח, כאשר ברור שהעובר לא יוכל להיוולד חי בלידה נרתיקית, וכאשר מדובר בעובר בריא ושלם.

כמו כן יש הסבורים, שבמצבי חירום בהם יש צורך לבצע ניתוח קיסרי בדחיפות רבה – יש לבצע ניתוח זה גם בניגוד לרצונה של האם, ואפילו ללא קבלת צו מבית המשפט, אך בתנאי שמדובר במצב שניתוח קיסרי אמור למנוע מוות או נזק חמור בעובר בסבירות גבוהה מאד, שאין לאשה מחלות או בעיות שבגינן הניתוח הקיסרי עלול להזיק לה מעבר לסבירות הרגילה, ושאין מספיק זמן לדיון משפטי.

כמו כן יש המלצה מטעם ההסתדרות הרפואית האמריקאית לפנות לערכאות משפטות כדי לכפות טיפול על אשה בהריון בתנאי שאין בטיפול סיכון כלשהוא לאשה, והטיפול נחשב כחיוני וכיעיל למניעת נזק משמעותי בעובר.

ואמנם, בשנים האחרונות מסתמנת מגמה גוברת והולכת במערכת המשפטית בארה"ב לפיקוח על נשים בהריון לטובת העוברים, כולל דרישת החובה לטיפול בעובר דרך האם, והאשמת נשים הרות בשימוש בסמים או באלכוהול בהריון, כפעולה הפוגעת בבריאותו של העובר. כמו כן דווח בשנים האחרונות על מספר מקרים שבתי המשפט בארה"ב כפו על אשה מעוברת ניתוח קיסרי להצלת העובר.

זכות העובר
זכות העובר להיוולד מחד גיסא, וזכותו שלא להיוולד פגום מאידך גיסא יוצרים מערכת מוסרית חברתית ומשפטית מורכבת.
בשנים האחרונות התרבו התביעות המשפטיות בארה"ב ובאנגליה, וגם בישראל, מצד יילודים שנולדו פגומים בגלל רשלנות רפואית בייעוץ טרום-לידתי, שיכול היה למנוע את לידתו על ידי ביצוע הפלה.

מצב זה מכונה 'הולדה בעוולה', והוא מושתת על התפיסה הרעיונית של 'טוב מותי מחיי'.
יש הסבורים, שכאשר נולד תינוק עם מומים גופניים ושכליים קשים, הגורמים לו ולסביבתו לסבל רב, ואשר ניתן היה לאבחן את המצב בהריון ולבצע הפלה, והדבר נמנע בגין רשלנות רפואית – יש מקום לתביעה משפטית בנידון.

לעומתם, יש המתנגדים ליישום מעשי של גישות אלו.
עוד יש שהעלו טענה לתביעה הפוכה, היינו תביעה נגד הורים או רופאים על ביצוע הפלה, ועקב כך מניעת הזכות להיוולד, כאשר היו סיכויים גבוהים ללידת ילד בריא, או ילד עם פגמים מיזעריים שאינם פוגעים באיכות החיים במידה המצדיקה את הגישה של 'טוב מותי מחיי'.

מחלות תורשתיות שניתן לאתרם
קיימות מחלות תורשתיות רבות ומגוונות שניתן לאתרם בשלבים עובריים שונים. חלק מהמחלות הללו ניתנות לאיתור כבר כיום, וחלק גדול מהם צפוי שבעתיד יהא ניתן לאתרם – חלקן בעלות משמעות מיזערית, וחלקן חמורות, חלקן קטלניות, חלקן גורמות לתחלואה קשה, חלקן באות לידי ביטוי בגיל הרך, וחלקן יבואו לידי ביטוי רק בגיל מתקדם. השאלה המוסרית העומדת לדיון היא – האם יש הצדקה לאתר כל מחלה תורשתית, גם אם הביטוי שלה הוא מיזערי, ובעיקר אם הביטוי הקליני שלה הוא בשלב מאוחר בחיים.

הבעיות המוסריות הקשורות בתהליכי איבחון טרום לידתי כוללים את ההיבטים הבאים – האם יש חובה מוסרית על הרופא ליידע כל אשה בהריון את כל האפשרויות של איבחון טרום-לידתי? האם מוצדק לבצע בדיקות איבחון טרום לידתיות פלשניות המסכנות את העובר? האם מוצדק לבצע בדיקות שגרתיות לכל אשה הרה? האם מוצדקת ההפלה בעקבות ממצאים טרום-לידתיים?

הטכניקות החדישות המאפשרות את ברירת מין העובר הרצוי, ובעיקר השיטות המאפשרות את קביעת מין העובר בהיותו ברחם בשלבים מוקדמים של ההריון, ויכולת קביעת מין העובר בקדם-עוברים לאחר הפריה חוץ-גופית בטרם השתלת הביצית המופרית לרחם האשה. קיימת התנגדות כללית להתיר הפלה רק בגלל היות העובר ממין לא מתאים לרצון ההורים, אך קיימת דילמה מוסרית באשר לזכות ההורים לבחור מראש את מין העובר הרצוי להם. רק במצב אחד יש הסכמה רחבה להתיר פעולות ברירה של מין, והוא כאשר מדובר במחלה תורשתית בתאחיזה לגן X, שאז יש הצדקה לברור מראש יצירת מין נקבה, שסיכויה להיות חולה במחלה נמוכים ביותר.


מקור הערך: פרופ' אברהם שטיינברג, קטעים מתוך "אנציקלופדיה הלכתית רפואית"

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן




ערכים קרובים
הפלה
תאי גזע עובריים
עובר – מעמדו ההלכתי