לדף ראשי



בתלמוד נקרא "מומר" גם מי שעובר על עבירה חמורה באופן קבוע, עד שנעשית לו כהיתר.

יש הבדל בין מומר להכעיס לבין מומר לתיאבון.

ופליגי בזה רב אחא ורבינא,
חד אמר לתיאבון מומר, להכעיס מין הוי;
וחד אמר אפילו להכעיס נמי מומר.
ומין הוא העובד עבודה זרה (עבודה זרה כ"ו:).

מומר בזמן הזה
כלל גדול אמרו חז"ל: ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא (ערובין י"ט.). ישראל שהמיר דתו נחשב פושע, אך דינו כיהודי, מלבד מה שגזרו עליו משום תקנת חכמים: החמירו עליו בדברים שצריכים נאמנות, כגון: מומר להכעיס לעניין שחיטה הרי הוא כגוי (יו"ד סי' ב'), הוא פסול לעדות, מותר להלוות לו בריבית, אך אסור ללוות ממנו בריבית (יו"ד סי' קנ"ט ג' ש"ך); ויש אומרים: שמותר גם ללוות ממנו ברבית (רדב"ז סי' י"ב).

בכל ענייני משא ומתן דינו כגוי (שו"ת הרשב"א סי' קצ"ד וסי' רמ"ב). אסור להכשילו באיסורין (שו"ת בנימין זאב סי' ת"ו ות"ז). דינו כישראל לעניין טומאה (הרשב"א סי' קצ"ד). ר' יוחנן שונה: לכל אבדת אחיך, לרבות את המומר (עבודה זרה כ"ו:).

מומר לעניין ירושה
מומר הוא בכלל נחלה ובכורה, מיהו אם רצו ב"ד לקנסו ולהפקיע ירושתו מפני תיקון העולם הרשות בידם. ולעניין הקנאותיו ומחילותיו נמי דינו כישראל גמור.

רב צדוק גאון פסק דמשומד אינו יורש את אביו (מרדכי קדושין פ"א), וכנראה הוא מצד דינא דמלכותא או מצד תקנת חכמים.
ואם יש לו בנים והם ישראלים, תינתן ירושת אביהם המומר להם (שו"ת הרש"ך ח"ג סי' ל"ז).

אב יורש את בנו המומר (פסקי ריקאנטי סי' שמ"ב).

מומר לעניין גירושין
לעניין נישואין המומר הוא כישראל, ואשתו צריכה הימנו גט.

עושים מומר שליח לגירושין במקום עיגון שיוליך הגט ממקום למקום וימסור הגט וההרשאה קשורים בנייר אחד וחתום בשתי חותמות באופן שלא יוכל להזדייף (אמונת שמואל סי' ו').

מומר צריך לחלוץ (עי' ש"ע אהע"ז סי' קנ"ז).

מומרת אסורה לבעלה (ויק"ר פ"ב, שה"ש רבה ע"פ לבבתיני ופסוק יפה את, תרומת הדשן סי' רי"ט). אבל יש פוסקים להתיר ואין כאן לא זנות ולא פגם (מהרי"ל סי' ק', מהר"ם אלשקר סי' מ"ג ותשובת הב"י דף פ"א).

אם המיר הוא ואשתו, וחזרו ליהדותם, אשתו מותרת לו אפילו אם הוא כוהן (עי' מהר"ם מינץ סי' ק"ג).

בשעת השמד, שהמירו דתם באונס וחזרו בהם, הקלו. מומר שעשה תשובה צריך לטבול מדרבנן ולקבל עליו דברי חברות (ש"ע יו"ד סי' רס"ח).

סדר הוידוי והתשובה למומר ולאיש שיצא מכלל ישראל מסודר בתשובות הר"י מטראני (או"ח סי' ח', עי' רמב"ם הל' תשובה פ"ג).
כוהן שנשתמד ועשה תשובה, הורה רבנו גרשום מאור הגולה שראוי לעלות לדוכן ולישא את כפיו, ואסור לטמא למתים. אע"פ שחילל קדושתו, כיון שחזר חזרה קדושתו והוא ככהן בעל מום שאוכל בתרומה, וקורא ראשון בתורה. שאם אינו כן נמצאת אתה מרפה ידיהם של בעלי תשובה. (מחזור ויטרי עמ' 97).

לעניין אבלות
חכמים תקנו שלא להתאבל על מומר, ועל כל הפורשים מדרכי צבור (ש"ע יו"ד סי' שמ"ה).

אחד מהאנוסים שנהרג ובנו רוצה לומר עליו קדיש אין מונעין בידו, כל שאפשר לבן לעשות לזכות את אביו המת, אע"פ שהיה רשע גמור (שו"ת מהרד"ך סי' נ"א).
וכן הדין במומר גמור שנהרג או שמת, אומרים עליו בניו קדיש, בהנחה שהרהר תשובה במותו (לבוש יו"ד סי' ש"מ ה').

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מבחר תשובות על מומרים הרוצים לשוב לחיק היהדות והיחס אליהם:
ספרות השו"ת - מומרים ואנוסים


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן