אוסטרליה / הרב אליהו בירנבוים
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

אוסטרליה

גן עדן התחתון

מחבר: הרב אליהו בירנבוים

המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"

תוכן המאמר:
בקצה העולם, הרחק הרחק מאירופה וממסורת השנאה שלה, מצאו יהודים לא רק מקלט אלא גם מרגוע ושגשוג – תוך שמירה מרשימה על לכידות קהילתית ועל זהות יהודית וציונית

אוסטרליה

 

אוסטרליה הנמצאת בדרום מזרח אסיה היא היבשת הקטנה ביותר בעולם, אבל מאידך האי הגדול ביותר על פני תבל. הקהילה היהודית באוסטרליה היא הקהילה הגדולה ביותר לא רק באוקיאניה אלא גם באסיה – למעט, כמובן, מדינת ישראל.
 
סיפורה של ראשיתה של הקהילה היהודית באוסטרליה הוא ייחודי, ולדעתי יחידאי בתולדות ההיסטוריה של הקהילות בעולם. במחקר על תולדות הקהילות היהודיות אנו רגילים לשאול מה משך את ראשוני היהודים למקום. מה גרם ליהודים להעדיף מדינה זו על פני מדינה אחרת. במקרה של אוסטרליה, ניתן לומר שלראשוני היהודים לא הייתה כל מוטיבציה להגיע לאוסטרליה. למעשה הם לא באו, אלא הובאו למקום בעל כורחם.
 
היהודים הראשונים אשר הגיעו לאוסטרליה מאנגליה היו אסירים יהודים, אזיקי ברזל לרגליהם, אשר הגיעו לאוסטרליה בעודה מושבת-עונשין בריטית, כפי שנוסדה בשנת 1788. רוב האסירים שנשלחו במשלוח הראשון נבחרו מבתי הסוהר של לונדון, וביניהם היו בין שמונה לארבעה עשר יהודים, חלקם עדיין בשנות העשרה לחייהם. אסירים אלו היוו התשתית הראשונה של יהודים בקהילה היהודית באוסטרליה. ואכן, לפי הידוע, האסיר לשעבר יוסף מרקוס הקים את הקהילה היהודית בסידני ב-1817, יחד עם הקמת החברה קדישא.
 
כעבור ארבעים שנה, ב-1821, הגיעה לראשונה קבוצת מתיישבים נורמטיביים לאוסטרליה. ב-1828 ידוע לנו על כ-100 יהודים שחיו ביבשה המרוחקת, ועד 1841 מספר זה עלה עד למעלה מאלף. ב-1844 כבר עמד על תילו בית הכנסת הראשון של המדינה, בסידני, והדבר עודד קיבוצים יהודיים רבים אחרים לייסד את קהילותיהם באופן רשמי - במלבורן, באדלייד, בבריסביין ובפרת.
 
קהילה של קיבוץ גלויות
אוסטרליה היא בעיקרה קהילת מהגרים, בכללם מהגרים יהודים. במשך השנים היוותה אוסטרליה יעד להגירה יהודית מקצות תבל, לעיתים בגלל בריחה מאנטישמיות ולעיתים עקב חיפוש מרכזי פרנסה חדשים – בין השאר במהלך "הבהלה לזהב" שהחלה במאה ה-19. הקהילה היהודית באוסטרליה מורכבת מאנשים שהיגרו ממערב אירופה (בריטניה ואירלנד), ממזרח אירופה, מדרום אפריקה, מרוסיה ומישראל.
 
ב-1850 התגלה זהב באוסטרליה, והדבר משך מהגרים רבים להתיישב במדינה, בתוכם יהודים רבים. מהגרים יהודים חדשים אלו היו מעורבים בחיפוש אחר זהב ובמסחר, והם פתחו חנויות ועסקו ברוכלות לאורך ערוצי הכרייה. כתוצאה מכך הוקמו קהילות יהודיות באזורים כפריים אלו.
 
בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה העשרים, כשאוסטרליה איחדה את הקולוניות שלה למדינה עצמאית אחת, גל הגירה מאירופה חיזק את הקהילה היהודית, הן מבחינה מספרית והן מבחינה דתית. פליטים מהפוגרומים ברוסיה ובפולין הגיעו בשנות ה-90 של המאה התשע עשרה והביאו עמם עירוי של מסורת לקהילות המתבוללות. לאחר מלחמת העולם הראשונה הגיע זרם נוסף של יהודים למדינה מגרמניה, מאוסטריה, מהונגריה ומצ'כוסלובקיה, בשל האנטישמיות הגוברת בארצות מוצאם. כאשר על היטלר לשלטון בגרמניה ב-1933, זרם זה הפך למבול. הממשלה האוסטרלית הייתה בתחילה מהוססת לגבי פתיחת שעריה למספר כה גדול של מהגרים, אך ב-1938 החליטה להקציב 15,000 ויזות ל"קרבנות הדיכוי". כ-7,000 יהודים החליטו לנצל את הוויזות, עוד לפני פרוץ המלחמה ב-1939.
 
מספר היהודים באוסטרליה גדל בשיעור גבוה בתום מלחמת העולם השנייה - שיעור ניצולי השואה בקהילה היהודית באוסטרליה הוא בין הגבוהים בעולם - אך אוסטרליה הייתה גם יעד הגירה בתקופה זו ליהודים מארצות ערב – ממצרים, מבגדד ומדמשק.
 
בשנים האחרונות עדה אוסטרליה לגלי הגירה משני מקורות נוספים: דרום אפריקה (החל בשנות השמונים של המאה העשרים, עם התערערות המשטר הישן שם) וברית המועצות לשעבר. על אלה יש להוסיף אלפי מהגרים ישראלים אשר מגיעים למדינה כדי להתיישב בה ולחפש את פרנסתם.
 
כיום חיים ביבשת הרחוקה כ-120,000 יהודים. 80 אחוז מיהודי אוסטרליה חיים במלבורן (50,000) וסידני (45,000), אך ישנן גם קהילות משמעותיות בפרת, בריסביין, בחוף הזהב ובאדלייד. האוכלוסייה היהודית של אוסטרליה ממשיכה לגדול במימדיה, בפעילותה ובחשיבותה.
 
גן עדן ליהודים
התחושה אצל יהודי אוסטרליה היא שהם גרים בגן עדן עלי אדמות. טוב להם כאזרחים וטוב להם כיהודים. אם נניח בצד את העובדה שלא מדובר בארץ ישראל, מה עוד נדרש ממדינה כדי שתהיה גן עדן?
 
החוויה של היהודים בחברה האוסטרלית שונה מזו של יהודים בחלקים אחרים של העולם; כאן היהודים הם חלק נורמלי של החברה, בין השאר כיוון שהם היו בין הלבנים הראשונים שהגיעו לאוסטרליה. אוסטרליה נותרה עד היום המדינה היחידה בעולם, מלבד ישראל, שבין מייסדיה היו יהודים. נראה שזו הסיבה לכך שמקרי אנטישמיות נדירים מאוד באוסטרליה, בכל תולדותיה.
 
באוסטרליה הקולוניאלית נטו היהודים להשתלב באוכלוסייה הבריטית, ולא נחשבו לזרים או סבלו מאפליה. היהודים האוסטרלים צמחו עם אוסטרליה. הם היו חופשיים ליטול חלק בחיי הכלכלה והתרבות ומילאו תפקיד חשוב בהתפתחותן. התיאטרון האוסטרלי הראשון, למשל, נבנה על ידי יהודי, והמלחין היהודי יצחק נתן הוגדר כ"אבי המוסיקה האוסטרלית". כמובן, היהודים מילאו תפקיד חשוב גם בפיתוח המסחרי והמקצועי של אוסטרליה, כרוכלים וכבעלי חנויות קטנות שניקדו את הפריפריה וכן כסוחרים ותעשיינים שהעלו את אוסטרליה על מפת הסחר הבינלאומי.
 
שואה וניצולי שואה
לדעת ד"ר אפרים זורוף, חוקר שואה ומנהל מרכז ויזנטל, באוסטרליה קיים הריכוז הגדול בעולם של ניצולי שואה. ואכן, לעיתים קרובות מתייחסים לקהילה היהודית של אוסטרליה כ'קהילת השואה'. בין ניצולי השואה באירופה שלאחר המלחמה היו רבים שרצו ליצור מרחק נפשי וגיאוגרפי כמה שיותר גדול ביניהם לבין אירופה. לאלה, אוסטרליה המרוחקת כל כך הייתה אפשרות טובה. למרות שלאוסטרליה הייתה מדיניות הגירה שהגבילה מאוד את ההגירה למדינה, הוועד המנהל של יהדות אוסטרליה נלחם בסטאטוס קוו, ושידל את הממשלה לאפשר למהגרים מאירופה לבוא ולהתחיל את חייהם מחדש באוסטרליה. ב-1945 ויתרה הממשלה ואפשרה ל-2,000 קרובים מדרגה גבוהה של יהודים שכבר גרים באוסטרליה לבוא להשתקע בה על בסיס הומניטרי, וכך נפתחה הדלת לניצולי שואה רבים להגיע למדינה.
 
מעניין לציין שלמרות ששיעורי נישואי התערובת בעולם היהודי ממשיכים לטפס ולקבוע שיאים חדשים, יהודי אוסטרליה שומרים על אחוזים נמוכים ביחס לממוצע העולמי. האופטימיים מדרגים את נישואי התערובת ברמות של 10-15 אחוזים; הפסימיים טוענים שמדובר על 20-25 אחוזים, אולם אלו ואלו רחוקים לטובה מהממוצע העולמי, בוודאי בארצות שבהן נהנים יהודים משוויון גמור ומרווחה כלכלית.
 
לא תמיד היה המצב כך: עד המאה ה-20 עברה החברה היהודית באוסטרליה תהליכים של סוציאליזציה בקרב החברה המקומית, ונישואי התערובת התרבו. הנתונים מספרים שעוד לפני 1933 רמת נישואי התערובת בקהילה היהודית באוסטרליה הגיעה ל-30 אחוז, שיעור גבוה יחסית באותן שנים, שהיווה סיכון לעתיד הקהילה. אולם, הגעת פליטים יהודים לפני מלחמת העולם השנייה ובעקבותיה, יהודים בעלי אמונה וזהות דתית שורשית יותר, החזירה את העגלה למסלול ונישואי התערובת כמעט נעלמו מהנוף הקהילתי. בעשורים הראשונים של המאה הייתה אף מתיחות חברתית בין קהילת הוותיקים אשר נטו להתבולל לבין היהודים החדשים אשר הגיעו ממזרח אירופה, דיברו יידיש, היו ציונים ואורתודוקסים ורצו לשמור על המסורת ללא כל צורך להשתלב בסביבה הלא יהודית.
 
כאשר ניסיתי להבין מראשי הקהילה ומחנכיה מה מייחד את מצבם של היהודים במדינה ומדוע נישואי התערובת נשמרים ברמה כה נמוכה יחסית, רוב הנשאלים הצביעו על ניצולי השואה כאחראים לשמירה על אופייה של הקהילה ועל עתידה. השיעור הגדול של יהודים ניצולי שואה יוצר אווירה של מחויבות לעתידה של הקהילה. הן הבנים והנכדים של ניצולי השואה והן אלו שאינם קרובי משפחה ישירים, אינם מסוגלים לעשות דבר אשר יפגע במי שהקריבו את היקר להם כדי לשרוד ולחדש את הדורות הבאים של הקיום היהודי. אם הם ידעו לשמור על זהותם במחנות ההשמדה, הצעירים לא מוכנים "לאכזב" את המבוגרים. הבנים מבקשים להמשיך בדרך האבות והסבים.
 
הזהות היהודית באוסטרליה מבוססת אם כן על זיכרון השואה ועל כיבוד ניצולי השואה. אולם אם זה הגורם השומר על עתידה של הקהילה והמונע נישואי תערובת, קשה לדעת כיצד יגיבו בני הדור הצעיר כאשר ניצולי השואה יהפכו מבשר-ודם לזיכרון היסטורי בלבד. האם גם אז ניצולי השואה יעמדו כחומה בצורה וישמרו על הצעירים מלרעות בשדות זרים?
 
הציונות
אל זהות ניצולי השואה של יהדות אוסטרליה יש להוסיף את המרכיב הציוני. יהודי אוסטרליה ידועים כציונים מאוד ביחס לקהילות יהודיות אחרות. המרחק הגיאוגרפי העצום – ארבעה עשר אלף ק"מ ו-24 (!) שעות טיסה - לא גורם למרחק נפשי ממדינת ישראל, אלא להיפך: המחקרים מלמדים על נתון מדהים, בהשוואה למקובל בעולם היהודי: כמעט כל יהודי אוסטרליה ביקרו בארץ לפחות פעם אחת.
 
יש כאן אפוא גן עדן אמיתי, גם מבחינת זהות יהודית: באוסטרליה נמצא איזון נדיר בין שייכות פשוטה וטבעית לחברת הרוב, ובין שמירה על מסגרות חברתיות יהודיות, תוך זהות קהילתית חזקה שגם היא מונעת את ההתבוללות. נתון משמעותי נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא שכשמונים אחוז מהקהילות באוסטרליה הן אורתודוקסיות - למרות שכמובן לא כל חברי הקהילות הללו הם שומרי מצוות לכל דבר.
 
כידוע – וכפי שגם הוכח במחקר - ככל שהיקף החינוך היהודי עולה נישואי התערובת פוחתים. מערכת החינוך היהודי בקהילות אוסטרליה מהווה מוקד חשוב ומרכזי בחיי הקהילה. בסך הכל קיימים 20 בתי ספר יהודים שבהם לומדים כ-12,000 תלמידים, המהווים כ-70 אחוז מילדי הקהילה. אל מוסדות אלה מצטרפות תנועות נוער המחזקות את החינוך הבלתי פורמלי ואת הזהות היהודית והציונית. ביניהן: השומר הצעיר, נצר, בני עקיבא, הבונים דרור, הנני, ביתר.
 
בתוך מערכת החינוך ישנם בתי ספר מכל הזרמים וההשקפות החינוכיות, כגון בית ספר ליבלר – יבנה (דתי לאומי), בית ספר ביאליק (ציוני לא דתי), מונט סקופוס (מסורתי). בית רבקה וישיבה של חב"ד, יסוד התורה ועדת ישראל (בתי ספר חרדיים), בית התלמוד (מזרם ישיבת ליקווד בארה"ב), בית ספר שלום עליכם (משרידי מפלגת הבונד!) ובית ספר קינג דיוויד, בעל השקפה רפורמית.
 
המסע הראשון לאוסטרליה
נדמה שמי שהיטיב לתאר טוב מכולם את האופי המיוחד של אוסטרליה ואת היהודים שבה, היה הנוסע המפורסם רבי יעקב הלוי ספיר, בעל ספר המסעות "אבן ספיר". בשנת 1859 נשלח רבי יעקב, שהיה מראשי העדה של היישוב הישן בירושלים ותלמיד חכם, חוקר וסופר בזכות עצמו, להודו ולאוסטרליה כשד"ר, במטרה לגייס כספים מהקהילות היהודיות לבניית בית כנסת החורבה בירושלים. דרכו לא צלחה והוא נאלץ לעצור לתקופה מסוימת בתימן עקב גניבת כספו אשר באמתחתו, וכך למד וכתב גם על הקהילה היהודית בתימן ובעדן. בספרו "אבן ספיר" הוא מתאר בפני העולם היהודי את מצבן של קהילות יהודיות שונות בעולם, במיוחד באזור המזרח. וכך הוא כותב בשפתו היפה והציורית על ביקורו באוסטרליה לפני כ-150 שנה, וכאז גם היום הדברים כמעט ולא השתנו:
 
על אוסטראליע: בחלק הארץ החדשה הזאת, אף כי חדשה היא וגם ישבתי ועברתי בה חמשה עשר ירחים, אין לי לחדש בה דברים רבים ולהרבות בספורים, אין לי מטרתי לספר חדשות רק לגלות עתיקות וישנות וביחוד מאחינו בני ישראל ומאלה אשר למצער נודעו בארצות איירופי. אבל באלה אשר פה אין כל חדש, כי אך מקרוב באו הנה....
כי בערך בשנת 1790 נאחזו בה הבריטאנים, ועשו אותה לעיר מקלט ומושב כלא לאנשי און פושעים ועושי רשעה אשר נחרץ משפטם לשלחם אל ארץ גזרה ונשלחו לפה לשאת את עוונם ולהכין קאלאניע, ויהי כי ראו את הישוב כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויטו שכמם לסבול את עבודת אדמתה והארץ נעתרה להם ונתנה את יבולה ותבואתה ופריה ויכוננו להם ערים לשבת ואחרים שלחו ידם במסחור ידיהם וכולם גדלו והצליחו... כי ישנם מאלה רבים הם אשר נשלחו הנה ביד פשעם ונשאו את עוונם ועתה המה חורי הארץ אציליה ושועיה ואחרי אשר נודעה טוב הארץ באו אליה מאיירפא וביחוד מענגלאנד ואירלנאד גם ברבים בני חורים... וכאשר פצתה הארץ את פיה וגלתה את מסתוריה וצפונותיה וסגולות הזהב הטוב הנאצר בבטנה נהרו אליה המונים מכל אפסי הארץ וימלאו את שקיהם זהב. ולתשוקת בת מי זהב ועול המדהבה נכספו גם אחינו היהודים ויבאו לעשות בזהב. והיהודים על פי רוב לא חפרו בארץ להוציא את הזהב מבטנה, רק הם היו מספיקים כל צרכי החופרים למחייתם וגם קנו את הזהב מיד החופרים. ותהי שכרם רב משכר החופרים...
 
בעיר הזאת (סידני) יושבים היום כחמש מאות יהודים. להם פה בית הכנסת גדולה ומפוארה על מנהג אייראפי בשם "בית ישראל" ובעבור דברי ריבות נפרדו יחידים מהם ועשו להם עוד ביה"כ קטנה, רב ומורה אין בעיר הגדולה הזאת, רק חזן וקורא בתורה.
פה (מלבורן) נמצאות כאלף איש יהודים נודעים, להם שתי בתי כנסיות... העיר הזאת בנויה לתלפיות כלילת יופי רחובותיה רחבות וישרות על המחוגה ובטוב טעם איירופי, בתיה ומגדליה גדולים וגבוהים נטועה בעצים ואלונים ובכל יום הולכת ומתרחבת לכל צד...
 
החופש והדרור ישתרר פה בכל דבר והממשלה לא תכביד אכפה על יושביה ועל מגמתה רק להרבות ישיבת הארץ... וגם היהודים יושבים לבטח עליה ולוקחים חלק מכל טוב הארץ וגם במשרת הממשלה וכהונת מדיניית ואף שרוב הנוצרים אשר פה הם ממדינת אירלאנד, קאטאליקים השונאים שמה את היהודים תכלית השנאה מאז ומלפנים... אבל פה הכירו את היהודי לטוב והשנאה חלפה כליל מהארץ הלזו...
rabanim@ots.org.il