זוגיות במצוקה
מחבר: גבריאל גולדמן ומנחם בורשטיין
בקיצורים ובהשמטות.
תוכן המאמר:
הפער בהתייחסות בין בני הזוג
חשיבות התמיכה ושיתוף הפעולה בין בני הזוגbr>
התמודדות עם המתח
כיוון שהאיש והאישה שונים זה מזה, ברור שהתייחסותם בעת מצוקה אף היא שונה. האישה מרגישה את החיסרון בגופה ממש, האימהוּת היא חלק מרכזי וקיומי באישיותה, בשונה מאשר אצל האיש, שעשוי לנסות ולמצוא את תפקידו בעולם גם במסגרות אחרות. כמובן, הבעל צריך להיות שותף לרגשותיה של אשתו, אך העובדה שאינו יכול להגיע לעומק תחושותיה, מפני שאופיו אחר, אינה אומרת שהוא אינו רגיש, או שהוא מתעלם מקשייה ומרגשותיה של רעייתו; אין זאת אומרת שהוא אינו רוצה ילדים, חס וחלילה.
הבעל לעתים רבות נבוך ואינו יודע כיצד להגיב. כגבר, הוא מרגיש שהוא היה רוצה לשדר ביטחון, ולמצוא פתרונות לבעיה; אך בפועל הוא חסר אונים. לנוכח מצוקתה של רעייתו הוא חושש להראות לה את מצוקתו שלו, כדי לא להכביד עליה. ועם זה, אם הוא יישאר רגוע מדי כלפי חוץ, הדבר עלול להתפרש בטעות כחוסר רגישות וכחוסר אכפתיות מספקת מצדו. הוא מרגיש כאב וצער ולעתים גם פגיעה בגבריותו, אך לעתים הוא חושש מלהביע את רגשותיו.
ז. נראה שכדאי לאיש לשתף את אשתו ברגשותיו. הדרך לתמוך באישה במקרה כזה אינה רק להראות כמה הגבר חסין, אלא לחלוק עמה את הכאב המשותף. חשיפה רגשית אינה קלה לגבר, אך הזדהות עם רעייתו היא בעלת משמעות רבה ביותר לאישה, ומובן שהיא מסייעת גם לאיש. שיתוף רגשי בקשיים ובכאב אינו סותר אופטימיות, אמונה ואהבה.
באופן טבעי יש שינויים מהותיים בהפנמה של הדברים בין בני הזוג, ובהתמודדות. אם הצד האחד אינו מבין מה עובר על רעהו, הוא לא מסוגל לתמוך, וגם לא להיות סלחן ביחס להתנהגויות חריגות. מצב כזה עלול להביא להתכנסות אישית כשכל אחד בונה לעצמו "בועה" משלו. מובן מאליו שתהליך כזה גורם מתחים מיותרים.
לדוגמא, מצב בו נתגלה כי הבעיה אצל הבעל. במצב כזה עלולה האשה, באופן טבעי ומובן, להרגיש צער ולבטא אותו בבכי, בפני בעלה, מתוך ציפייה ותקווה טבעית לקבל תמיכה. היא מקוננת על מצבם, ומביעה את הכאב בצורות שונות. אם האשה לא מודעת למה שעובר על בעלה מבחינה נפשית, ביחס למעמדו כאיש ותפקודו כבעל, היא עלולה להביא להחמרה בהרגשתו, ולפגיעה כפולה ומכופלת במצבו הנפשי. ההידרדרות הזו תביא ליתר לחץ את האשה, יתר תגובה, והמעגל החוזר עלול להנמיך את מצבם עוד ועוד...
אין הרבה גברים שמסוגלים לבטא בפיהם את התחושה הנוראית העוברת עליהם. קשה מאד לאיש לקום ולספר על הרגשה כזו לאשתו, עם כל האהבה הגדולה שהוא רוחש לה. דיבור כזה כרוך בתחושת בושה, ותחושת ההשפלה היא נוראית. לעומת זאת, בני זוג אשר הקשר ביניהם הוא מסודר יותר, כאשר בני הזוג צברו יותר ניסיון, וכאשר הם מכירים זה את זו יותר לעומק, אז הדברים קלים יותר.
(הרב יצחק ניסים, 'מעגלי ההתמודדות', שחר אבקשך - בירור אמוני סביב הציפייה להיפקד, עמ' 108-106).
האהבה בין בני הזוג היא הכלי המתאים לקבלת צאצאים. טיפולי פוריות עשויים להצליח יותר כאשר יש אהבה גדולה בין בני הזוג וכאשר יש אהבה לתינוק שעוד לא נולד. הקשר הזוגי הוא הבסיס שעליו נבנית המשפחה. הולדת ילדים היא פרי הילולים אך היא אינה תחליף ליסוד הזוגי.
טיפולי פוריות הופכים את חיי הנישואין לחוויה מתוחה, מלאת סתירות ובלתי מספקת. זוג שומר מצוות נותר עם ימים ספורים שבהם הוא יכול ליהנות מאינטימיות פיסית רגועה. הבעיה חמורה במיוחד אצל זוגות טריים שרק מתחילים ללמוד להרגיש בנוח עם האינטימיות הפיסית שביניהם, והם עלולים להגיע בקלות לתחושה של חוסר יכולת רגשית להתמודד עם המצב. מערכת היחסים המינית שלהם נבחנת בקפדנות מבעד לעיניהם שלהם וכן מבעד לעיני הרופאים, האחיות, עובדי המעבדה, ובאופן עקיף גם על ידי ההורים, המשפחה והקהילה, התוהים על העדר ההריון. הזוג עלול להרגיש שהקדושה והפרטיות של יחסי הנישואין נעלמו, והותירו במקומם מעשה מכני ולא אנושי. במקום שאינטימיות פיסית תטפח את מערכת הנישואין הצעירה, היא הופכת להיות עמוסה ברגשות של חוסר נאמנות ואף בגידה: האשה מרגישה לעתים פגועה ומחוללת, בעוד שהבעל מרגיש מורחק ומנודה.
בני זוג דתיים עלולים למצוא את עצמם ניצבים בפני מורכבויות רבות כל כך בתחום טיפולי הפוריות, עד שתיווצר תחושה שהם אינם מבינים זה את זה, והתוצאה עלולה להיות ריחוק ויצירת מחיצה רגשית ביניהם. יש החווים מתיחות רבה במערכת היחסים עד כדי איבה ומריבות. בעקבות זאת כל אחד מבני הזוג עלול להרגיש בודד ושברירי, ודווקא לכן חשוב במיוחד להשקיע מאמץ ניכר בפיתוח דרכים ליצירת סימפטיה ותמיכה הדדית. דרך אחת להתמודד עם המצב היא ללמוד לזהות מצבים שלהם רגיש בן הזוג במיוחד - לדוגמא האשה בתחילת המחזור, או הבעל ביום בו נבדק הזרע - ולהשתדל להיות הצד החזק באותם זמנים. ייתכן שבני הזוג יגלו שהם מגיבים לאי-פוריות באופנים שונים, חווים את האובדן בתחושות שונות, ומתמודדים איתו בדרכים שונות. ניסיון לדמיין ולהבין את חווית האובדן מנקודת המבט של בן הזוג, עשוי לסייע בהתגברות על מכשלה זו. משחק תפקידים שבו כל אחד מבני הזוג מנסה להציג את נקודת מבטו של הזולת באופן מדויק הוא תרגיל זוגי מצוין.
חשוב גם ליצור שותפות באיסוף ובניתוח המידע הרפואי, כדי שבן הזוג עם הבעיה לא ירגיש עמוס מצד אחד, כשמן הצד השני, בן הזוג האחר ירגיש שאינו שותף לתהליך. חשוב ששני בני הזוג ישמעו חוות דעת רפואיות ביחד. חשוב גם לזכור שאין זה משנה אצל מי מבני הזוג מצויה הבעיה הרפואית העיקרית, או התגובה הרגשית העיקרית; אי-פוריות היא תמיד בעיה זוגית. כאשר מתמודדים איתה מתוך רגישות, ביכלתם של הכאב והטראומה שבה להביא לתוצאה מבורכת של קירוב לבבות, ושל פיתוח יחסי נישואין יציבים ואוהבים. שרה באריס ויואל קומט, 'אי פוריות - דברים שבלב', הורות נכספת, עמ' 80-78
המתח, לצערנו, הוא חלק בלתי נפרד מטיפולי הפוריות, וככל שמסגרת הטיפולים מתרחבת, גם המתח הנלווה עמה עולה ומתמשך. לעתים עלול להיות מצב שבו בני הזוג מרגישים שהם מתמודדים לבד. הבעל עלול לשקוע בעבודה מפני ששם אין כל כך הרבה מתח. על רקע זה עלולה להיות מתיחות רבה ואף תחושת בדידות.
ברור ששיתוף פעולה ותמיכה הדדית הכרחיים כדי לאפשר את המשך טיפולים ואת הצלחתם. כיוון שבדרך כלל רוב הטיפולים מתבצעים על האישה, הבעל צריך לקחת על עצמו את עיקר העול של תמיכה ועידוד, ואף על פי שמדובר בתמיכה הדדית, הרי שמשימה זו צריכה להיות מוטלת בעיקר על כתפי הבעל. טיפולי פוריות מצריכים מאמץ רב וסבלנות רבה. ליווי, תמיכה ועידוד מצד הבעל לאשתו הכרחיים להצלחת הטיפולים. לא רק כדי לתת כוחות לבצע טיפול ועוד טיפול, אלא גם מפני שרגיעה בזמן הטיפול עשויה לתת סיכוי טוב יותר להצלחתו.
יש חשיבות רבה מאוד להסכמה ולתמימות דעים בין בני הזוג לגבי ביצוע טיפולי הפוריות, תדירותם, ועד כמה להמשיך בהם. ככלל, אם יש חילוקי דעות בין בני הזוג, הבעל צריך לקבל בענווה את דעת אשתו, הן כאשר יש לה תשוקה להמשיך בטיפולים וזה מכביד על הבעל, והן כאשר האישה עייפה ורוצה לנוח והבעל מעוניין להמשיך.
עקב העומס הנפשי חשוב ליצור מרווחי זמן של פעילות זוגית נעימה שאינה קשורה לטיפולי הפוריות ולכל מה שסביבם. מרווחים אלו עשויים להיות חופשה זוגית או פעילויות פשוטות יותר. הבעת רגשות והאזנה הדדית, מוּדעות והדגשת פעולות לחיזוק הזוגיות עשויות להקל ולשחרר מועקות ולתרום להרגשה חיובית וטובה, שבסופו של דבר עשויה גם לתרום להצלחת הטיפול. החשיבות היא לעצם ההפוגה, הרגיעה, היכולת לראות את החיים בפנים נעימות ושוחקות, כדי לאפשר לבני הזוג העצמה אישית וזוגית וקבלת כוחות, שהן כמשב אוויר מרענן. עם זאת, צריך לשמור על מידה סבירה ביחס בין הטיפולים להפוגות, ולזכור שהטיפולים הם העיקר והתכלית, וההפוגות נועדו בעיקר כדי לשרת ולאפשר אותם. הדברים פשוטים וידועים, ואף אם אין צורך להאריך בהם, חשוב להזכיר אותם.
קשר זוגי בכתיבה - לפעמים יש הרגשה של חוסר שיתוף, של אי הבנה מצד בן או בת הזוג. תחושה זו גורמת לכאב, ומוסיפה קושי על גבי קושי. במצב כזה אפשר להעלות את הדברים על הכתב. בכתיבה יש יכולת טובה יותר להעלות את הדברים בשקט, הדברים עשויים להתקבל ב'הקשבה' טובה יותר, נקייה מרגשות צדדיים ומתגובות חלקיות. הקורא 'שומע' אחרת את הדברים, ויש אפשרות להעביר את הדברים בצורה שלמה וכוללת יותר, ללא הפרעות והסחות דעת. כך אפשר לשתף את בן הזוג בצורה טובה יותר, ללא שפת גוף ונעימת דיבור שעלולים למנוע לעתים שיחה נעימה ומועילה. לאחר סיום הכתיבה, על הכותב לשוב ולקרוא את המכתב במבט של בן הזוג.
ח. האהבה בין בני זוג היא הבסיס לזוגיות תקינה והיא קובעת ברכה ומשמעות לעצמה, נוסף על התוצאות החיוביות שעשויות לצמוח ממנה. לכן השקעה בזוגיות תקינה וביחס של אהבה ואחווה ושלום ורעות בין בני הזוג היא נצרכת והכרחית בכל מצב.
כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה ... נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח.
דברים כד, ה
ט. בשנה הראשונה לנישואין ראוי לשני בני הזוג להשקיע בזוגיות השקעה מיוחדת, ובייחוד מוטל על האיש לשמח את אשתו, להאזין לה ולהיות קשוב לצרכיה.
י. מלבד הערך העצמי שיש באהבה בין בני הזוג, זוגיות נכונה ורגועה שיש בה תמיכה הדדית הכרחית כדי לתת סיכוי טוב יותר לפתרון בעיות הפוריות. האהבה והזוגיות יכולים להיות הכלי שלתוכו יבואו הברכה והשפע האלוקי של פרי הבטן.
כשהפלגתי ללכת בעובי היער, נזדמן לי לראות אדם המקים לעצמו בקתה מעצים שחטב. ובכל עץ שהייתה בו בליטה, לא טרח ליישר ולהחליק, אלא ניקב חור בזולתו למול הבליטה. וכך חיבר את העצים אחד לאחד.
"לאהוב" פירושו – להתאים את עצמך לזולתך, ולא על ידי קיצוץ בליטותיו, אלא עליך לקדוח חור כדי לקלוט ולשבץ בתוכך, ועל ידי זה שאתה מחבר אותו אליך אתה מתחבר אליו. (הרב רן כלילי, הדריכני באמִתך, מבוא לפגישה השמינית, עמ' 331, בשם החוזה מלובלין).
יא. אי פוריות היא זעזוע לבני הזוג. זעזוע שעלול לגרום חולשה ופירוד בין בני הזוג, אך לחילופין עשוי גם להפוך למנוף להעצמת הזוגיות, לקישור ולאחדות בין בני הזוג. היכולת להפוך את הבעיה לאתגר ואת הקושי למנוף לצמיחה תלויה בהחלטה משותפת של בני הזוג על האופן שבו הם רוצים להתמודד, ועל הרצון שלהם לתמוך זה בזו. דווקא מתוך העניין המשותף והקושי הגדול צומחת האפשרות להגיע לקִרבה יתרה ולאהבה גדולה.
יב. הרצון והיכולת להתמודד ולצמוח תלויים במידה רבה גם בסביבה הקרובה של בני הזוג, המלווה אותם ומדריכה אותם איך להתמודד. לכן מי שנמצא בסוד העניינים של בני הזוג, חשוב מאוד שיעודד ויעצים אותם. החשיבות של תמיכה, עידוד וסיוע לבני זוג הנמצאים במשבר היא עצומה. המילה 'משבר' משמשת כתואר לקשיים גדולים, אך היא גם שם עצם למושב היולדת. אפשר וצריך, ככל שאפשר, לנסות ולתעל את המשבר והזעזוע בגילוי ואיתור אי הפוריות, לחיזוק הזוגיות שעלולה להתערער עקב הקושי.
כמעט תמיד אחד מבני הזוג הוא המוביל את החיפוש אחרי טיפול רפואי. הדינמיקה הספציפית שבין בני הזוג קובעת איזה מהם יהיה היוזם, כשלעתים רחוקות בלבד מתקיימת שותפות שווה של שניהם. בדרך כלל אחד מבני הזוג הוא "הנהג התורן", החוקר את הבעיה, מוצא את הרופא, קובע תור, מארגן את המשוב אחרי הביקור, ומוודא שהמסמכים החשובים נשמרו. בחירת בן הזוג שעליו מוטלת האחריות הזו עשויה לנבוע ממציאות החיים: בן הזוג שיש לו פנאי רב יותר; בעל האופי הפעיל יותר; בעל האישיות העוצמתית והמאורגנת יותר. עם זאת, לעתים סיבתה של הטלת האחריות נראית מעורפלת, וקשה להסביר מדוע דווקא אחד מבני הזוג הוא הנושא ברוב רובו של נטל האחריות.
כמעט שאין בנמצא מצב שבו המודעות, המוטיבציה והפעילות יהיו שוות לחלוטין בין בני הזוג. לעתים מוביל אי השוויון הזה לטינה ולמשברים בתהליך פתרון הבעיה. חשוב לזכור שגברים ונשים הם יצורים שונים, לא רק פיסית אלא גם פסיכולוגית. כמעט בלתי אפשרי שגבר יחוש כפי שחשה אשתו ויחשוב כפי שהיא חושבת, ולהיפך. לשם התקדמות יעילה בתהליכי האבחון והטיפול באי-פוריות יש להכיר ולהתחשב בהבדלים הללו. (פרופ' חיים ריצ'רד גראזי, 'הזוג, הרופא והרב: שותפות משולשת', הורות נכספת, עמ' 104 ועמ' 107).
יג. עבודת צוות – על אף שפעמים רבות אחד מבני הזוג מוביל את התהליך ולוקח על עצמו את מרב האחריות על טיפולי הפוריות, חשוב מאוד שתהיה לאיש ולאישה תחושת אחריות משותפת על התהליך. חיוני ביותר שהבעל יהיה עם אשתו בטיפולים ובביקורים אצל הרופא. אף על פי שהבעל אינו יכול לפעול, ולכאורה נוכחותו מיותרת - אין הדבר כן. העובדה שהוא נמצא עם אשתו משדרת הזדהות, תמיכה, ביטחון, אהבה ותחושת יחד, שיש לה חשיבות רבה ביותר לאישה העוברת את הטיפולים, והיא מחזקת אותה.
יש הבדל עצום בין אישה המרגישה שהיא מתמודדת כמעט לבד, לבין תחושתה כשבעלה לצדה. גם אם אין לו עצות חכמות, גם אם אינו יכול להקל בפועל, חשוב שיהיה שם, יחד איתה. ההתמודדות הזוגית מסייעת גם לבעל שמרגיש שהוא חלק מהתהליך. לכן, מלבד השתתפותו בתמיכה נפשית באשתו, גילוי התעניינות, ליווי לרופאים וכו'; הוא יכול, לדוגמה, ללכת ולהביא את התרופות - פעולה סמלית כל כך - כדי ששותפותו בתהליך תהיה נוכחת יותר.