רוגע נפשי ותהליכים בנפש / מכון פוע"ה
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

רוגע נפשי ותהליכים בנפש

מחבר: מכון פוע"ה

בקיצורים ובהשמטות.

תוכן המאמר:
הצורך החיוני ברגיעה
אפשרויות שונות להשגת רגיעה
השלבים בהכנה לטיפולי פוריות
תחושות בעקבות הצורך בטיפול הרפואי –
הקשר עם הרופא
חשיבות הבנת התהליך הרפואי
הפריה חוץ גופית IVF

רוגע נפשי ותהליכים בנפש

 

הצורך החיוני ברגיעה

מלבד המעלה שיש ברגיעה עצמה, יש בה גם תועלת כפולה בהקשר לפוריות. האחת – יש סיכוי מסוים שמתח נפשי יגרום לאי פוריות, ולפיכך הרגיעה עצמה עשויה לסייע ולשחרר את בני הזוג עד כדי כך שהפוריות עשויה לחזור. המעלה השנייה – גם אם אין מנוס מטיפולי פוריות, הרגיעה עשויה להשפיע לטובה על תוצאות הטיפולים.

 

א. לפני שניגשים לטיפול רפואי יש לברר היטב את נחיצות הטיפול הרפואי והאם בני הזוג התייחסו לפני כן לדברים הפשוטים והחיוניים כגון רגיעה, שחרור ממתח, אהבה וזוגיות.

 

ב. מתח נפשי עלול לפגוע בתפקודים גופניים ולכן גישה נפשית טובה עשויה להשפיע גם על תפקוד גופני תקין. במיוחד תחום הפוריות שהוא נושא רגיש גם מבחינת הדימוי העצמי וגם מבחינה רגשית, זוגית וגופנית, עשוי להיות מושפע מאוד מתחושות ורגשות. לכן רגשות חיוביים של שמחה ואהבה, זוגיות ויחסי אישות תקינים, אופטימיות וחיוביות, עשויים לסייע גם לתקינות המערכת הגופנית המורכבת של הפוריות. כיוון שהאדם המודרני מתמודד עם מתח מתמיד, שחרור ממתח הוא דבר חיוני ונצרך. שחרור ממתח יכול להתבצע בהרבה אופנים, באופן אישי או באופן זוגי, וכל אדם צריך לברר מה מתאים לו ומה מרגיע אותו. יש בני אדם המשתחררים על ידי פעילות ספורטיבית, טיול, ריקוד, האזנה למוסיקה, יציאה לבילוי או לחופשה, לימוד, קריאה, תפילה, או כל פעילות אחרת. שחרור אישי וזוגי אינם סותרים, ואדרבה, שילוב של כמה סוגי רגיעה עשוי לתת תוצאות טובות ביותר.

 

ג. גם אם בסופו של דבר יתברר שאין מנוס מטיפול רפואי, והזוג יחליט לגשת לטיפול כזה, הרי שהשחרור הנפשי והרגיעה לפני הטיפולים מאפשרים קבלת תוצאות טובות יותר מאשר מצב שבו אדם או בני זוג ניגשים לטיפול מתוך מתח.

 

אי פריון אינו נגרם בדרך כלל מסיבות פסיכולוגיות ... אולם תופעות פסיכולוגיות כמתח, חרדה או דיכאון מתלוות לעתים לאי פריון, ועלולות להשפיע במידת מה על הצלחת הטיפול.

 

במהלך ההתמודדות עם בעיית אי הפוריות, הרצון העז להצליח ולהרות מוביל לעתים קרובות להתמודדות בעיקר עם האבחון והטיפול הרפואיים. את השאיפה להצלחה חש לא רק הזוג המטופל, אלא בדרך כלל גם הרופא המטפל. הם נוטים אפוא למקד את האנרגיות המשותפות שלהם בתיקון ליקויים גופניים, כמתבקש מבחינה הגיונית, אך עם זאת אין להתעלם מן הצורך לבחון ולהעריך גם את מצבם הנפשי של בני הזוג. מחקרים מראים שיש שיפור בתוצאות הטיפול אצל מטופלים שקיבלו גם טיפול נפשי מתאים. אין ספק כי הקלה במתח הנפשי יכולה לסייע בשיפור התפקוד ההורמונלי של הנשים והתפקוד המיני של הגברים. השיפור עשוי להתבטא גם במסוגלות של בני הזוג להתמיד בטיפולים לאורך זמן, עד שתושג התוצאה הרצויה. בלי קשר לטיב התפקוד הנפשי הנראה לעין אצל בני הזוג, או לאופי ולמורכבות של הבעיה שאיתה הם מתמודדים, טוב יעשו בני הזוג אם יעמיקו בהבנת ההקשר הפסיכולוגי והחברתי שבו הם חווים את אי הפוריות.   [פרופ' ריצ'רד חיים גראזי, הורות נכספת, עמ' 61]

 

אפשרויות שונות להשגת רגיעה

ד. אפשר להיעזר באנשי מקצוע - בפסיכולוגים, ביועצים, בעובדים סוציאליים, ברבנים שעברו הכשרה מתאימה או במי שעוסקים ברפואה משלימה - לשם שחרור נפשי, אך יש לבחור בקפדנות את אנשי המקצוע ובמיוחד אמורים הדברים על מטפלים מתחום הרפואה המשלימה. כדאי וראוי לקבל המלצות מבוססות על מטפלים לפני שניגשים אליהם. לפני שניגשים לאנשי מקצוע חשוב למקד איזה סיוע בדיוק רוצים לקבל מהם, ולהתאים את הצורך של המטופל למומחיות של המטפל.

 

שיטות של מודעות נשית עצמית – נפשית וגופנית, פותחו בשנים האחרונות, והן עשויות לסייע לחלק מהנשים לעבור את הווסתות שלהן בצורה טובה יותר. הממליצות על שיטות אלה מדגישות את המודעות העצמית של האישה לגופה ואת הבנת התהליכים הגופניים כמפתח ליכולת של האישה להרגיש טוב יותר עם עצמה. השיטות הללו מציעות אפשרויות שונות לסיוע כגון: קיצור הווסת, הפחתת הדימום, פחות עצבנות, פחות כאבים, ואף הגברת הסיכויים להרות. לחלק מהנשים שיטות כאלה עשויות לעזור ולסייע ולחלק אחר לא. הדבר תלוי בשיטה, במטפלת, ובעיקר באישה המטופלת בעצמה. לכן מטרתנו כאן אינה להמליץ בעד או נגד שיטות כאלה אלא רק לתת את המידע על כך ששיטות כאלה קיימות.

 

לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה.

אבות, פרק ב, טז

 

ה. יש להדגיש שעצם נטילת היוזמה לפעילות כלשהי יש בה ממד מרגיע שעשוי להפיג מתחים. חוסר המעש גורם לתסכול, ונותן תחושה של אין מוצא. לעומת זאת, האדם הפועל חש שהוא מנסה לקדם ולשפר, ותחושה זו עצמה עשויה להשפיע לטובה. איננו יכולים לשנות כל מצב נתון, אך אנו יכולים לנסות. עצם הניסיון לתקן, בלי קשר למבחן התוצאה, הוא עצמו פעולה חיובית ומרגיעה.

 

השלבים בהכנה לטיפולי פוריות

הכנה - צריך להתכונן מראש לטיפולי הפוריות. לפעמים מדובר על תהליך מאוד ארוך. אין ודאות מתי הטיפול יצליח, אם בכלל. למרות שככלל התהליך מקביל אצל זוגות שונים, כל זוג נאלץ ללמוד ולהתמודד בפני עצמו.

 

שלבי הפנמת אי הפוריות – ככלל ישנם שלבים בתהליך שעוברים בני הזוג עוד בטרם הם ניגשים לרופא כדי לקבל טיפול. כמובן, יש הבדלים בין הזוגות השונים, אך נציע כאן, בקיצור נמרץ, מודל כללי לתהליך.

 

ראשית, שלב הקבלה הנפשית, שבו בני הזוג מעכלים את העובדה שלא ייוולד להם תינוק באופן רגיל, מתוך מערכת יחסים טבעית ואוהבת, אלא כתוצאה של תהליך רפואי מחושב ומתוכנן. בדרך לקבלה ולהבנה זו הם עשויים לעבור תהליכים של הכחשה או הדחקה של העובדות, עד לשלב שבו אין מנוס מלהודות בעובדה המצערת של אי הפוריות. הכרה כזאת במציאות הבלתי נעימה מביאה בעקבותיה בדרך כלל את שלב ההלם - למה זה קרה לי?!  לאחר מכן מגיע בדרך כלל שלב הייאוש, ולאחריו שלב הכעס. רק לאחר מכן בא שלב ההשלמה, שבו מחליטים את מי לשתף בסוד. ואז בא שלב החיפוש אחר רופא.

 

תחושות בעקבות הצורך בטיפול הרפואי –

זוג שמגלה שהוא נמצא במצב של ליקויי פריון עובר כעין תהליך של אבלות ומרגיש ניתוק מהסביבה 'הפורייה'. הם לא מדברים עוד על תינוק, בקבוק וחיתולים, אלא על רופאים, תרופות וטיפולים. במקרים רבים נוצרים מצבים של ניתוק מן המשפחה המורחבת והתכנסות של בני הזוג בתוך עצמם. התהליך עלול להיות קשה עוד יותר במקרים שבהם אי הפוריות המובהקת היא של אחד מבני הזוג, והוא נוטל על עצמו את האחריות למצב.

 

ככל שהזמן עובר תהליכי האבלות, הדיכאון והחרדה עלולים להתעצם. הטיפול עצמו אינו בהכרח טיפול כואב, ועיקר הבעיה היא מועקה נפשית. האישה שעוברת את טיפולי הפריון זקוקה במיוחד לסעד נפשי. לעתים יש לאישה את התחושה שהיא הקרבן - היא עוברת את כל טיפולי הפוריות, והבעל בעצם נותר רק בתפקיד פסיבי, כצופה. לכן יש משמעות גדולה לליווי המעניק תמיכה ועידוד לשני בני הזוג יחד ולאישה העוברת את הטיפולים בפרט.

 

החשיפה הרפואית לצורך טיפולי הפוריות מכבידה מאוד. לכן הליווי של בני הזוג הוא אישי ודיסקרטי. אם נעזרים בקבוצות תמיכה יש צורך במסגרות מאוד קטנות, עקב הקושי להיחשף שוב ושוב.

 

הקשר עם הרופא

הבחירה ברופא קריטית גם מהבחינה הנפשית. לפעמים בני זוג הולכים לרופא מפורסם שהוא מאוד עמוס ובדרך כלל לא יכול לטפל בהם ישירות אלא רק  על ידי רופאי מִשנה. אם הרופא לא מצליח להתפנות די הצורך לזוג, או שהיחס שלו כלפיהם אינו נעים, או שמסיבה כלשהי הוא הופך להיות גורם מלחיץ, כדאי ללכת לרופא פחות מפורסם שיכול להעניק טיפול אישי יותר.

 

פרט נוסף בקשר לרופא הראוי לתשומת לב, הוא הקשר של האישה עם הרופא, שעלול להיות רגיש ובעייתי עד מאוד. מצב שבו יש הזרעה מלאכותית והשותפים הם הרופא והאישה בלבד עם הזרע של הבעל, הוא מצב גרוע. התחושה של הבעל שהוא לא בעסק, עלולה לעורר שאלות דמיוניות ופנטזיות מצדו - מאיפה הגיע הזרע? מיהו אבי התינוק? לכן, בין השאר, יש חשיבות כל כך גדולה לפיקוח ההלכתי.

 

חשיבות הבנת התהליך הרפואי

לרופא יש תכנית עבודה, אבל בני הזוג לא תמיד מודעים לתכנית זו ולתהליך הרפואי, ולכן הם עלולים להישאר בחוסר ודאות. חשוב מאוד שבני הזוג יבינו מראש את התהליך השלם שהרופא מתכונן להוליכם בו, ואת שלביו השונים. לכן חשוב להציג מראש את כל תכנית העבודה, וחשוב לבדוק אם יש התקדמות במשך הזמן או שיש המשך טיפול רוטיני ללא התקדמות. המודעות לתכנית העבודה ולתהליך הרפואי עשויים להרגיע את בני הזוג מפני ההליכה אל הבלתי נודע, שעלול להיות מנוכר ואפילו מפחיד ומאיים. לעומת זאת, פריסה מראש של מכלול התהליך הרפואי המתוכנן עשויה להפוך את התהליך למוכר יותר, ואפילו לידידותי, כמובן בהתחשב במגבלות. ליווי חיצוני של התהליך הרפואי על ידי גורם מהימן עשוי לסייע מבחינה עניינית וגם להרגיע את בני הזוג, אך יש להקפיד לבצע ליווי כזה בתיאום עם הרופא ומתוך כבוד אליו.

 

מהניסיון במכון פוע"ה יש להכין מראש תכנית ברורה של האפשרויות השונות לטיפולים, בדירוג מהקל אל הכבד, כולל התייחסות לשאלות ההלכתיות שיש בכל שלב. לעתים בני הזוג לא רואים בעין יפה התייחסות גם לשלבים מאוחרים ומורכבים, מתוך אי רצון להזדקק לשלבים אלה. אך מטרת תכנית כזאת היא להקל עליהם במקרים שבהם הטיפולים הפשוטים לא מצליחים, מתוך ידיעה שיש אפשרויות נוספות, וכדי למנוע נפילה לייאוש במקרים בהם אין הצלחה בשלבים השונים של הטיפולים.

 

ו. אין סתירה בין הכנת תכנית רפואית ארוכת טווח לבין האמונה והתפילה לקדוש ברוך הוא שיושיע ויפקוד את בני הזוג מוקדם ככל האפשר. יש להודות לקדוש ברוך הוא, שמאפשר לבני דורנו פתרונות רפואיים כמעט לכל בעיה. יש להדגיש ולומר לבני הזוג שייתכנו ניסים אך אין סומכים על הנס, ויש לעשות את ההשתדלות הנדרשת.

 

הפריה חוץ גופית IVF

היום שבו צריך להתקשר ולהזמין טיפול כזה הוא יום קשה ביותר. מבחינה נפשית זהו יום של 'הודאה בכשלונות', דהיינו, לא הצלחנו להרות בצורה טבעית. מודעוּת לקושי זה עשויה לסייע לבני הזוג להתכונן מראש ליום זה, ולנסות לקבל לקראתו תמיכה ועידוד. לאחר שמתחיל הטיפול יש מסגרת ברורה של פעולות מחייבות - קניית תרופות, מעקב זקיקים, שאיבת ביציות, החזרת קדם עוברים וכו'. המסגרת מאוד חשובה ומייצבת. בתוך תהליך ההפריה החוץ גופית יש כמה שלבים קשים שחשוב להיות מודעים אליהם: שלב שאיבת הביציות הוא שלב שבו בני הזוג מתוחים עקב השאלה האם הפעולה של שאיבת הביציות על ידי הרופא תצליח. כך גם לגבי זמן ההמתנה לתוצאות ההפריה: האם היא הצליחה וכמה ביציות הופרו. וכן שלב קבלת תוצאות הבטאBeta – hCG –  בדיקת הדם לבירור הריון, שלב שבו מתקיימים החישובים האם הטיפול הצליח או לא הצליח. מלבד זאת, גם במשך הזמן של הטיפול התרופתי האישה נמצאת בלחץ ובמתח, כיוון שצריך להקפיד על המינון התרופתי, על התזמון ועל ביצוע כל ההוראות הרפואיות בצורה מדויקת ואחראית. עם זאת, באותו זמן צריך גם להמשיך לחיות, לבשל, לנקות וללכת לעבודה. מצב מתמשך כזה גורם לסבל ולתשישות. מודעות מראש לכך עשויה לסייע, וכן הפחתת מספר המטלות בזמן רגיש זה. אחרי החזרת הביציות המופרות מגיע 'שלב הדגירה' – חזרה הביתה לשבועיים עד שיתברר האם העוברים נקלטו. בשלב זה אין כמעט מה לעשות בתחום הרפואי, ונותרת רק המתנה. חלק מהנשים מדמות שיש להן כאבי מחזור ושבוודאי הטיפול לא יצליח. זו עשויה להיות מעין מגננה למקרה שבו הטיפול אכן לא יצליח, אך היא לא תורמת להרגשתה הטובה של האישה, וצריך לדעת שבמקרים רבים אלו דמיונות וייתכן בהחלט שהטיפול יצליח.

 

חשיבות הטיפולים מבחינה נפשית - גם לזוג שלא יצליח בסופו של דבר, הטיפולים חשובים, מפני שהם עשויים למנוע רגשי אשמה בנוסח 'מדוע לא ניסיתי?'. הניסיונות נותנים הרגשת השלמה וידיעה כי 'לפחות ניסיתי'. בכלל, אין מקום לרגשי אשמה על הקשיים בפריון, זו המציאות ויש לנסות להתמודד עמה באופן  היותר ראוי.