מבוא מדעי

 

 

אחת הטכניקות הידועות והמתקדמות לפתרון חלק מהבעיות של אי-הפוריות היא שימוש בהפריה במבחנה, או ליתר דיוק - הפריה מחוץ לגוף האישה. מהו התהליך? אסקור את התהליך המסובך הזה בדקה או דקה וחצי. דבר ראשון אנחנו צריכים להגיע למצב שבתוך השחלה של האישה תתפתח יותר מאשר ביצית אחת, בכדי שהתהליך הזה יהיה אפקטיבי. זה דרוש מפני שלמרות ההתפתחות הטכנולוגית הגדולה בעשר השנים האחרונות, עדיין התוצאות מוגבלות: שיעור ההריונות נע אמנם בין 12-17 אחוז למחזור טיפול, אבל מה שחשוב ביותר לזוג המטופל זה השגת הילד, שזאת היא מטרת הטיפול, וזה נע לפי הסטטיסטיקות העולמיות, וגם לפי הסטטיסטיקה של מדינת ישראל, סביב עשרה אחוזים בלבד. לכן אם אתם קוראים מידי פעם בעיתונות על הצלחות גדולות, זה מפני שבדרך כלל מתוארות בעיתונות רק הצלחות, אבל העובדות מדברות בעד עצמן, שהטיפולים האלה הם טיפולים מסובכים, ושיעור ההצלחה היום הוא שיעור מוגבל בלבד. לכן כדי להגביר את שיעור ההצלחה אנחנו חייבים לשחרר, בניגוד למה שמתקיים במחזור הטבעי של הוסת, יותר מביצית אחת באותו מחזור. לשם כך משתמשים בתכשירים הורמונליים, ולפעמים יכולים לפתח בשתי השחלות עשרים עד שלושים, ואפילו ארבעים, ביציות.

איך שואבים את הביצית? בשחלה מתפתחים זקיקים רבים, ובכל זקיק ישנה ביצית; בעזרת הכוונה של אולטרה-סאונד אפשר לשאוב את הביציות לתנאי מעבדה. כמובן שכדי שיתקיים הריון צריכים תאי זרע, ופה, בשונה מהטבע, לעיתים אי-אפשר לקבל אותם בתנאים של יחסים מקובלים, כי-אם ע"י אוננות או טכניקות אחרות, כאשר מובן מאליו שבשימוש בטכניקות האחרות אנחנו מקטינים את שיעור ההצלחה. וזאת היא נקודה אחת, שבה יש היתר עקרוני מצד ההלכה, אבל יחד עם זה מתעוררים ניגודים בין הטכנולוגיה האפשרית ובין חוקי ההלכה. נקודה נוספת חשובה ביותר היא שחלק גדול מתאי הזרע האלה הולכים לאיבוד, אבל הרי גם בתנאי הטבע חלק גדול מתאי הזרע הולך לאיבוד.

מה בעצם נעשה במעבדה? במעבדה עושים מה שמתקיים בטבע בתוך החצוצרה. ודרך אגב - אנחנו יודעים הרבה יותר על כל התהליכים הקשורים בפוריות אצל האישה, וידיעותינו מוגבלות בטיפול בהפרעות שקיימות בפוריות מצד הגבר. אם-כן, את אותם תאי הזרע צריכים להביא בתנאי מעבדה לתוך הסביבה של הביצית. במידה ותאי הזרע האלה נקשרים וחודרים (צריך לחדור אך ורק תא זרע אחד, כי אם חודר יותר מאשר תא זרע אחד העובר יהיה פגוע) - תיתכן תחילת הריון, תחילת הריון בתנאי המעבדה. אחרי 48 שעות ישנם ארבעה בלסטומרים, או ארבעה תאים, של אותו העובר. מה שחשוב לזכור שעדיין זה לא עובר, זה לא אינדיבידום, זה לא בן אדם; הוכחה לכך היא העובדה שאם נפריד בטכנולוגיה שיש לנו היום כל אחד מהתאים האלה לחוד, כל אחד מהם יכול להתפתח לאדם אחר, לאדם אחר שבודאי יהיה שווה מבחינה גנטית, יהיה בודאי דומה מבחינת המבנה, אבל אנחנו לא בטוחים אם יהיה שווה מבחינת האישיות או התיפקוד. אך נחזור לעניין זה יותר מאוחר.

 

 

אחת הנקודות החשובות, שיתכן מאוד שיש בה ניגוד-אינטרסים עם ההלכה, היא איך בודקים את תאי הזרע, איך בודקים את כושר הפוריות של הגבר. כרגיל אנחנו בודקים אותם בתנאי המעבדה הרגילים, ולצורך זה מובן מאליו שנחוצה אוננות. זה נוגד את ההלכה, אבל יש לכבד מה שהפוסקים קבעו, ויש לנו דרכים נוספות היום לקבל את תאי הזרע ולבדוק אותם, אולי לא בצורה כל כך מדויקת, ע"י נטילתם מתוך תעלת הלידה של האישה לאחר קיום היחסים. אולם, כאמור, בצורה זו הבדיקה אינה מדויקת. יש אמנם להודות שגם הבדיקות שלנו במעבדה, בקבלת הזירמה של הזרע ע"י אוננות, גם הן אינן כ"כ מדויקות. למעשה - אין לנו היום אמצעי טוב כדי להעריך את כושר הפוריות של הגבר.

הבעיה של הגורם הזיכרי באי פוריות קיימת אצל 40% בערך מהזוגות האי-פוריים, וכפי שכבר אמרתי הפתרונות שלנו מוגבלים ביותר. אחת הטכנולוגיות המפותחות ביותר היום היא המיקרו-מניפולציה, הנעשית מתחת למיקרוסקופ, או הזרקה ישירה של הזרע אל מתחת למעטפת הביצית, או קידוח חור בתוך מעטפת הביצית עמ"נ שהזרע יוכל להיכנס לתוכה. יש פה בודאי הגבלה מסוימת בהלכה, אבל לא חמורה, כי מקבלים את תאי הזרע, וזה בדיוק כמו טיפולי המבחנה. מוכרחים להודות שמבחינת הטכנולוגיה והרפואה ההצלחה בזה עדיין מוגבלת ביותר, פחות מ-1% של המקרים.

 

 

הטכנולוגיה שפותחה מטפלת לא רק בבעיה של גברים שישנה אצלם הפרעה בזרע, אלא גם בבעיה של נשים שיש להן הפרעה ביצירת אותן הביציות בתוך השחלה. זו יכולה להיות הפרעה מולדת, או הפרעה הנרכשת בגיל צעיר. וכמו שבודאי אתם שומעים היום, מבחינה טכנולוגית אפשר לגרום לאישה בכל גיל שהוא להיכנס להריון. אני לא אומר שזה טוב, אני דווקא אומר שזה לא טוב, כי לכל גיל יש את המשמעות שלו. ולכן צריך לדאוג שנשים ילדו את הילדים בגיל צעיר, בגיל הפוריות, ולא לפתח את הטכנולוגיות האלה עבור נשים בתקופת הבלות. אלו דברים שאינם מקובלים גם בחברה, לתת לנשים מבוגרות מאוד שרוצות ללדת תרומת ביצית. אין זה מתקבל על הדעת שסבתות יצטרכו לגדל תינוקות; טוב שסבתות יגדלו נכדים. אבל אם הבעיה הזאת מתעוררת אצל אישה צעירה - היום יש לזה פתרון. אין ספק שמבחינת ההלכה יש פה בעיה, מכיוון ששוב מדובר פה על תרומת חומר גנטי.

כאמור - ישנן פתרונות חלקיים, אחד זה רישום נכון כנ"ל, ושתיים, מה שחשוב לגבי ההלכה, שהביצית לא תילקח מאישה נשואה אלא מאישה פנויה. פה קיים ניגוד מפורש בין המחוקק הישראלי, או התקנות הקיימות, לבין הרצוי מבחינה הלכתית: בינתיים לנו מותר לקחת ביציות אך ורק מאישה שמשתתפת בתהליך של הפריה חוץ גופית, ומובן מאליו שברוב המקרים האישה שמשתתפת בתהליך הזה היא אישה נשואה. לזה צריך למצוא איזשהו פתרון.

 

בעיה ידועה נוספת שמתעוררת היא 'אם פונדקאית'. אם מסתכלים על מה שכתוב בתורתנו, האם הפונדקאית הראשונה הייתה בעצם הגר. כששרה לא יכלה ללדת היא ביקשה מאברהם שיישא את הגר, אתם יודעים יותר טוב ממני את הפסוקים, וזאת היא בעצם האם הפונדקאית הראשונה. השאלה היסודית שנשאלת היא, מי היא האימא של אותו ילד שייוולד? אנחנו היום בועדה ממשלתית עוסקים בנושא הזה. לי ברור שהאימא של הילד צריכה להיות תמיד אותה אימא אשר נושאת את העובר בתוך רחמה, ומובן מאליו שהאבא זהו תורם הזרע, ולעולם לא תהיה האימא האישה שמסרה את הביצית. זאת היא בעיה סבוכה, בעיה מעשית, כי ישנן נשים שאין להן רחם, והיום הטכנולוגיה הזו מאפשרת להן להשיג ילד עם חומר גנטי שלהן, במקום לאמץ ילד שאינו מהחומר גנטי שלהן. דעתי האישית היא שהטיפול הזה צריך להיות מוגבל ביותר, לא המוני, למקרים ספציפיים ביותר, והשמירה העיקרית היא על האם הפונדקאית, והיא תהיה האם אם היא לא תהיה מוכנה למסור את הילד שייוולד לזוג שנתן לה את הגמטות. ברור שגם כאן קיימות הבעיות של גילוי עריות לעתיד וכל מה שקשור לזה.

 

נחזור עכשיו לבעיה נוספת חשובה ועקרונית, מה עם אותם שמונה תאים שזהו העובר כאשר הוא בערך בן 72 שעות, האם זהו בן אדם או לא? מבחינה מדעית לגבינו זה אינו בן אדם. מבחינה מדעית היום מקובלת הדעה שרק מיום 14 של ההריון העובר נחשב חי, אם כי זה כנראה קורה הרבה יותר מאוחר ויש כאן טווח בטחון, ועד אז אנחנו לא קוראים לזה עובר אלא פרה-עובר. גם הרבנות קבעה, בעניין אחר, שאדם שנפגע אצלו התיפקוד של מערכת העצבים המרכזית באופן בלתי הפיך נקרא מת, גם אם אפשר היה לחשוב אחרת. ולכן ל'דבר הזה', לעוברון הצעיר מאוד, אין שום זכויות משפטיות, אין לו שום זכויות של PERSONALITY, מכיוון שכל אחד מהתאים האלה עדיין יכול להתפתח לאדם שונה ועצמאי. אחת השאלות שנשאלת היא האם אפשר לעשות על הדבר הזה מחקר, האם אפשר לעשות בזה טיפולים גנטיים, והתשובה מבחינה מדעית - כן. גם מבחינת ההלכה היהודית עושה רושם, ואת זה יסבירו אחר כך הרבנים, שהתשובה חיובית, שהעוברון הזה אינו נחשב אדם, כי זה פחות מארבעים יום מיצירת העובר. מעניין עם-זאת לציין שבנצרות זה נחשב כבר בן אדם.

 

המדע המתקדם מבוסס על הרבה מאוד ניסיונות, ובחלקם יש סכנה. לכן קיימות ועדות אתיות בממסד החילוני. לציבור הדתי יש יתרון גדול מאוד שהוא רואה את הבעיות, הוא מחפש פתרונות, כך שאפשר להתקדם תוך כדי שיתוף פעולה.

עד עכשיו דיברתי בנושאי פוריות, ובשתיים-שלוש הדקות הבאות אומר במה אנחנו נעסוק היום בנושאים האחרים. אחת הבעיות שנעסוק בה ביום עיון זה היא, מובן מאליו, זכויותיו של אותו העובר בתוך הרחם בשלבי התפתחותו השונים, מתחילת ההפריה עד הלידה. אנחנו נעסוק גם בבעיה אחרת חשובה - טיפולים בעובר בתוך הרחם של האישה, שם אנחנו מסכנים במקצת את האם, אבל אנחנו נותנים את כל הרצון הטוב ואת כל הטכנולוגיה החדישה כדי לגרום לכך שנהיה מסוגלים לטפל בעובר הזה, שמצאנו אותו חולה בתוך הרחם. אנחנו נעסוק בבעיה של אותם יילודים שנולדו פגועים, מה הגישה הטיפולית אליהם.

אבל לא נעסוק במה שהעולם עוסק. העולם עוסק בבעיה מאוד חשובה, בשימוש באמצעי מניעה, אמנם גם למטרות אישיות ורפואיות, אבל בעיקר כדי למנוע התפוצצות אוכלוסין, מפני שב-2025, הצעירים שנמצאים באולם בודאי יגיעו לשנה זו, האוכלוסייה תוכפל בהשוואה ל-1984, ואנו לא נכנס לכל הבעיות שקשורות בזה.

 

נקודה נוספת ואחרונה: אנחנו נעסוק היום גם בדבר מאוד חשוב, כי אנחנו (וכשאני אומר אנחנו זה הציבור) מעונינים לא רק שייוולד ילד, אלא שייוולד ילד בריא. ולכן נראה את השיטות בהם ניתן לעשות אבחון לגבי מצבי תחלואה של העובר בשלבים המוקדמים ביותר של ההריון עד היום ה-42, ואז יתכן מאוד שיש מקום למנוע את ההיווצרות של ההריון הזה. הדרך לעתיד היא לגרום לכך שהיילודים ייוולדו בריאים, ללא מחלות גנטיות. חלק גדול מהמחלות הגנטיות שכיחות בין היהודים, לאור העובדה שהנישואים בתוך אותה קבוצה הרבה יותר שמורים (ואני מקווה שהם ישמרו הלאה, וההתבוללות שקיימת בארה"ב לא תתקיים פה), וע"י כך ההישמרות של מחלות גנטיות בעם היהודי היא יותר גבוהה. הפתרון הוא ע"י שימוש בשני אמצעים שהטכנולוגיה החדשנית של העשור האחרון מאפשרת: ההפריה במבחנה וההנדסה הגנטית. תודה רבה.