פורים (סעיפים 292-297)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
292. המצוות שלפני פורים
בשבת שלפני ר"ח אדר או בשבת ר"ח אדר מוציאים שני ספרי תורה. בראשון קוראים פרשת השבוע, ובשני למפטיר, פרשת שקלים.
בשבת שלפני פורים, קוראים למפטיר פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה, יז-יט). קריאת זכור היא חובה מן התורה, ולכן יכוונו הקורא והשומעים לצאת ידי חובת המצווה, שהיא לזכור ולא לשכוח את אשר עשה לנו עמלק, ושמחמת כך נצטווינו למחות את שמו (תרפה, מ"ב יד). חייל שאינו יכול להתפלל בציבור, ולא שמע את "זכור", אינו יכול לקרוא לעצמו מתוך החומש, כי הקריאה צריכה להיות מתוך ספר תורה כשר (פמ"ג קמג מ"ז א-ב), ולכן יכוון לצאת ידי חובת המצווה בשעת קריאת התורה בפורים (עיין תרפה מ"ב טו).
לפני קריאת המגילה נוהגים לקיים זכר למצוות "מחצית השקל" שהיו שוקלים בזמן הבית. סמל הדת, או אחד החיילים ידאג להניח בבית הכנסת קערה בה 3 מטבעות של חצי שקל. כל אחת. כל חייל יגביה את שלוש המטבעות ויכוון לקנותן ולאחר מכן יחזירם שוב לקערה, ויניח בקערה כסף כראות עיניו, שיחולק לאחר מכן כצדקה לעניים. (תרצד,א).
293. זמן הפורים
בכל הישובים בארץ ישראל עושים את יום הפורים בי"ד באדר (בשנה מעוברת: באדר שני). בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן-נון צריכים לעשות פורים בט"ו בחודש. מכל הערים ברור בוודאות רק על ירושלים שהיא מוקפת חומה מימות יהושע, ולכן רק בה עושים את הפורים על כל מצוותיו בט"ו. בערים העתיקות שבארץ ישראל, כיון שספק אם היו מוקפות חומה מימות יהושע, וכן ספק אם הישובים החדשים נבנו על חרבות הערים העתיקות, או רק סמוך להן – נוהגים מספק לעשות את יום הפורים ביום י"ד וביום ט"ו. מקומות אלו כוללים את: באר שבע, חברון, טבריה, יפו, בית שאן, לוד, עזה, צפת ושכם.
בבסיסים ובמחנות המצויים בתוך ערים אלה, קוראים את המגילה עם ברכותיה ביום י"ד ככל המדינה, ומקיימים אז כל מצוות הפורים האחרות. ביום ט"ו קוראים את המגילה בלא ברכה, אומרים "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון (תרצג מ"ב ו), ואין קוראים בתורה. בשאר מצוות הפורים אין נוהגים ביום ט"ו מספק, ומכל מקום טוב לנהוג שמחה ומתנות לאביונים גם ביום ט"ו (תרפח מ"ב י, וע' תרצה בה"ל). הבסיסים והמחנות המצויים מחוץ לערים אלה, אפילו סמוך להן, וגם בערים נראות מהן, נוהגים פורים ביום י"ד בלבד (תרפח בה"ל).
ההלכות בעניין הנוסע ממקום בו קריאת מגילה בי"ד לירושלים או להפך, סבוכות מאוד, ורבות בהן המחלוקות.
בכל ספק יקרא מגילה בי"ד אדר, שהוא זמן קריאה לכל העולם, וגם בן ירושלים שקרא בי"ד אדר יצא. (עיין תרפח, מ"ב יא).
מקרא מגילה
294. זמן הקריאה
זמן קריאת המגילה בלילה – מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. לא קראה עד עלות השחר – אין לה תשלומין. (תרפז מ"ב ג). חיל הצריך לצאת לתפקיד בטחוני, יוכל להקדים ולקרוא מגילה מפלג המנחה; ואם יוכל ידחה את הקריאה לפחות עד אחרי השקיעה (ראה סעיף 63), ויתפלל לפני כן ערבית. (תרצב,ד). זמן קריאת מגילה ביום – מהנץ החמה, ועד לשקיעתה. הצריך לצאת לתפקיד יכול לקרוא מעלות השחר. לא הספיק לקרוא מגילה לפני שקיעה – יקראנה אחרי שקיעה, בלא ברכה. (תרפז,א). וכן חייל החייב לקרוא מגילה בי"ד, ולא הספיק לקרוא, יקרא בט"ו בלי ברכה. אבל חייל החייב לקרוא בט"ו ולא קרא, הפסיד. (תרפח מ"ב כג).
היוצא למשימה ביטחונית במקום מרוחק, וחושש שלא תהיה לו מגילה כשרה – יכול להקדים ולקרוא מגילה החל מי"א אדר, אלא שיקראנה בלא ברכה. כמו כן ישתדל לקראה בציבור. אם יכול – יקראנה בלילה וביום. אינו יכול – יקרא רק ביום. אם תזדמן לו בפורים מגילה כשרה – יחזור ויקרא בברכה. המקדים את קריאת המגילה – יקדים את הקריאה בלבד, אבל את שאר מצוות היום יקיים בזמנן, במידת יכולתו. (תרפח ז ומ"ב).
295. קריאת מגילה
המגילה צריכה להיות כתובה על קלף, ואין יוצאים ידי חובה בקריאה ממגילה מודפסת. על הקורא לקראה מתוך הכתב, ולא בעל פה. היו חסרות במגילה כמה תיבות – רשאי להשלימן בעל פה. אבל אם היה חסר קטע-עניין שלם – לא יצא במגילה ידי חובתו. טעויות שאינן משנות את העניין אינן פוסלות את הקריאה.
השומע צריך לשמוע את המגילה כולה, ואם החסיר אפילו מילה אחת, או שדילג הקורא על מילה – לא יצא ידי חובתו. משום כך רצוי לקרוא בלחש עם בעל הקריאה.
חייל שהתנמנם בזמן קריאת מגילה – לא יצא ידי חובתו, כיון שלא שמע את המגילה בשלמותה (תרץ). לכתחילה יש לקרוא את המגילה בציבור. אין מנין מתפללים – יקראנה ביחידות (תרץ,יח), ויברך את הברכות שלפניה, אך לא את הברכה שלאחריה. (תרצב,א).
מגילה נקראת בעמידה או בישיבה, אבל ברכותיה נאמרות בעמידה בלבד. חייל הקורא לציבור – יקרא בעמידה. מוצבים ועמדות שהעמידה קשה בהם – יכול הקורא להישען לפנים, ובשעת הדחק – לשבת. (תרץ, א ומ"ב).
הקורא לציבור פושט את המגילה כאיגרת – מקפלה עד שמקבלת צורה של דפים – ואחרי הקיפול מברך את ברכותיה. (תרץ,יז).
ברכות המגילה: בערב – "על מקרא מגילה"; "שעשה נסים"; ו"שהחיינו". בבוקר – ספרדים אינם מברכים "שהחיינו", ואשכנזים מברכים, ומכוונים לפטור בברכה גם את שאר מצוות הפורים. לאחר קריאת המגילה בציבור – מברך הקורא "הרב את ריבנו". (תרצב,א).
מי ששמע קריאת מגילה יכול לקרוא לאחרים, ורצוי שאחר יברך.
296. מצוות היום
מוסיפים "על הנסים" בשמונה עשרה ובברכת המזון. חובה על כל אדם לשלוח במשך היום שתי מתנות אוכל לחבר אחד, ולתת שתי מתנות לשני עניים. הנמצא במקום מרוחק שאין בו עניים – יפריש כסף למצווה זו, ויתנו לעניים אחרי פורים. יש להרבות בסעודת פורים ולהודות ולשבח בה לה'. זמן הסעודה: כל היום. גם משלוח מנות ומתנות לאביונים, וגם סעודת פורים נוהגות ביום ולא בלילה. למרות שמחת החג, אין להקל ראש ואין לפרוק עול. (תרצה).
297. פורים ביום שישי או בשבת
כשחל פורים ביום שישי, נוהגים בכל מצוות היום כרגיל, אלא שמקדימים את סעודת הפורים ואוכלים אותה לפני חצות היום, מפני כבוד השבת. (תרצה,ב).
כשחל שושן פורים בשבת, מקדימים וקוראים מגילה גם בירושלים ביום ו', אלא שאז צריך להקפיד על קריאה בציבור. הקוראה ביחידות – לא יברך עליה (תרץ, מ"ב סא). מתנות לאביונים מקיימים ביום שישי, בשבת מוסיפים "על הנסים", וקוראים למפטיר את קריאת פורים, ומפטירים את הפטרת פרשת "זכור". וביום ראשון, עושים את סעודת פורים, ושולחים מנות. (תרפח,ו ומ"ב).
פורים שחל במוצאי שבת, אין להביא את המגילה מבעוד יום לבית הכנסת, אלא אם כן יקרא בה כבר בשבת, בגלל איסור הכנה משבת לחול. (תרצג ש"ת ב).