והיה מחניך קדוש (סעיפים 1-14)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
תוכן המאמר:
בשערי צה"ל
קדושת המחנה
תלמוד תורה
יד מחוץ למחנה
בל תשחית
בשערי צה"ל
1. הפרט והכלל
בתקופת השרות הצבאי אדם משתייך לחברה הנבנית באופן מקרי, ובלא התחשבות ברצונו. כתוצאה מזה משמש כל יחיד נציג החברה בה חונך וממנה בא. החייל הדתי, כנציג הצבור הדתי בישראל, חייב לשמש מופת בהקפדתו על קיום המצוות יחד עם מילוי חובותיו הצבאיות.
תרומתו של החייל הדתי בשרותו בצה"ל אינה מתמצית בתרומתו לביטחון במסגרת התפקיד המצומצם המוטל עליו, תרומתו בהיקף רחב הרבה יותר: החייל הדתי תורם לדמותו הייחודית של צה"ל כצבא יהודי. כאשר החייל הדתי ממלא את חובותיו לבוראו ולעמו כאחד, הוא מהווה את הקשר שבין המורשת היהודית לבין ההווה.
ולהפך: כאשר חייל דתי אינו מצליח לשמור מצוות במסגרת שירותו הצבאי – אין הוא פוגע בעצמו ובבית חינוכו בלבד, אלא בצה"ל כולו, בכך שהוא מביע בהתנהגותו דעה כאילו אין עם ישראל מסוגל לקיים צבא יהודי בו יכול הפרט לשמור תורה ומצוות.
2. הייעוד
שמירת תורה ומצוות היא תנאי לקיומו של עם ישראל. המערך הביטחוני הוא כלי המאפשר את קיומו של העם. החייל הדתי משלב את שני התחומים: הוא משובץ במערך הביטחוני, שעה שהוא מקיים תורה ומצוות. בדרך זו תרומתו לקיומו ושלומו של עם ישראל מקיפה את התחומים השונים שהם תנאי לחיים מלאים של עם ישראל בארץ ישראל.
בתפיסה היהודית, קיום יעיל של מערכת הביטחון הנה מצווה, ומלחמה להצלת ישראל מיד צר הבא עליהם – היא מלחמת מצווה.
התנאים בצבא קשים, החברה שונה מהרגיל, התפקידים מגוונים, אחראיים ומתישים. החייל הדתי צריך לעמוד על המשמר בשני התחומים של חייו: עליו לבצע את המוטל עליו במישור הצבאי, ועם זאת להקפיד על קיום מלא של המצוות; עליו למלא את מצוות הביטחון, ויחד עם זאת את מצוות האלוהים. לעתים האווירה והחברה מפחיתים מחשיבותן של מצוות, ויש לדעת כיצד להגיב ללחץ חברתי זה.
קדושת המחנה
כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע.
"מכל דבר רע" – זה ניבול פה.
(בעה"ט לדברים כג).
3. קדושים תהיו
הלשון הצבאית המדוברת הנה "שפה" מיוחדת שיש בה מילים רבות ששימושן מיוחד למסגרת הצבאית. בלשון הצבאית יש שימוש רחב בראשי תיבות שבחיים האזרחים אין להם כל משמעות: "תד"ל, דגמ"ח, זב"ש שחפ"ץ, זב"ש ודומיהם. לעתים עוברים מילים אלה לשימוש ה"אזרחי", והן נקלטות ב"סלנג" של הלשון.
תכונה אחרת ללשון הצבאית: נפוצות בה מילים רבות ששימוש בהן במסגרת אזרחית יחשב לחוסר נימוסים. רבות בלשון הצבאית הקללות והגידופים, ומועט בה השימוש במילות נימוס.
הקללה נחשבת לפורקן מלחץ חיצוני: אדם פורק את זעמו במילים במקום במעשים – והוא חוזר למנוחתו. העדר מילות נימוס משמש מסגרת נוקשה למשטר הצבאי: במקום "תודה" – "בפקודה!"; במקום "בברכת חברים" – "המפקד!".
שליטה שאדם שולט בשפתו – היא מנוף לשליטה על התנהגותו הכללית. חייל המצליח לשמור על לשון נקיה ומנומסת – מצליח, בסופו של דבר, לשלוט גם על התנהגותו ותגובותיו. חייל השולט בהתנהגותו ובתגובותיו – הוא החייל הטוב.
כדאי הוא המאמץ לשמור על נקיון הדיבור. כניעה ללשון הנפוצה בצבא היא תחילת של כניעה להתנהגות שלוחת רסן; שליטה על הלשון – דרך לשליטה עצמית בכל תחומי החיים. זאת ועוד: אחד השומר על לשונו ונימוסיו משנה את האווירה בין חבריו כולם.
4. חומר הקריאה במחנות
ספרי קריאה ועיתונים שונים מצויים במחנות הצבא. חלקם מרחיבים דעתו של אדם, וחלקם – הנפש היפה קצה בהם, ואחרי קריאתם נשארת הנפש ריקה ומשמימה.
חייל שאין בידו חומר קריאה טוב – יקרא בהכרח ספרות גרועה. משום כך רצוי לכל חייל להכין ספרים לקריאה ולעיון, לבל יהיה תלוי בספרים הסובבים במחנה.
5. מסיבות וערכי הווי
תשומת לב מוקדשת בצבא למסיבות חברתיות. רב ערכן בגיבוש החברה, והן מפרקות את מתח החיים היום יומיים שבמחנה או בתעסוקה.
אופי המסיבה נקבע לרוב על ידי מתכנניה. כדאי שאתה תהיה חבר בצוות המכין את המסיבה, ותדאג לכך שיהיה לה אופי תרבותי. אם התנאים מרשים זאת – דאג לדבר תורה במסיבה; דאג לשירה ומערכונים וסיפורים שלא יפגעו בטעם הטוב. תכנן מסיבה עליזה – אך לא הוללת.
לא תמיד יעלה בידך הדבר. לעתים לא תתקבל דעתך על דעת חבריך השותפים לתכנון; לעתים ידרשו החיילים המשתתפים במסיבה בידור בעל אופי אחר.
אם המסיבה מתדרדרת - אל תהסס מלעוזבה. יש נקודה בה חייב אתה לפרוש מן הציבור, ולעתים קרובות תזכה אף להערכה על כך. אינך צריך להצהיר הצהרות, ואינך חייב לצאת תוך הפגנת מחאה. יציאתך בשקט ובנימוס יעשו את שלהם.
6. בין חיילים וחיילות
היחסים בין חיילים וחיילות קלילים יותר מאשר יחסים בין צעירים בחיים האזרחיים: הלחץ והתנאים הקשים שוברים מוסכמות חברתיות, ודבר שאינו מקובל בעיר – רגיל ומקובל בצבא.
חייל דתי צריך להקדיש תשומת לב מיוחדת לנושא זה. הוא צריך למצוא את הגבול בין יחסי עבודה ויחסי חברה הוגנים וקורקטיים, לבין יחסים שהיסוד השולט בהם הוא חיזור בעל אופי מיני. ההלכה מסייעת למצוא גבול זה, מפני שהיא מגבילה את הקשרים החברתיים שבין צעיר וצעירה – ומעמידה אותם על בסיס של הבנה רוחנית בלבד. "שחוק וקלות ראש מרגילים לערווה" (אבות ג, יג). גם פקודות הצבא מדגישים נושא זה וקובעים מסגרות בהם החיים המשותפים יישארו ללא הטרדות והצקות.
חיילים ששהותם בצבא כוללת עבודה ממושכת במחנות בתפקידים מנהליים, עלולים לגלות כי עניין זה הוא לגביהם יותר גורלי ומעיק מאשר ההחלטה מתי מותר ומתי אסור לקבל שיחת טלפון בשבת. ולהפך: חייל שיגיע לשליטה עצמית בתחום זה, יקל לו לשלוט בעצמו בשאר תחומי פעילותו.
עניין זה, שהוא לכאורה צדדי בספר זה, הוא לאמיתו של דבר מרכזי בו: אם אדם מפסיק לשמור שבת, הרי הדבר נגרם לרוב בגלל השפעה חברתית שאין הוא יכול לעמוד בפניה. השפעתה של נערה לא דתית יכולה להיות הרסנית וקשה יותר מאשר ספקות מנקודת מבט פילוסופית על מציאות ה'.
כדאי לזכור כי עצמתם של היצרים חזקה עד כי אסכולות פסיכולוגיות שונות טענו כי כל מעשיו של אדם מודרכים על ידי יצריו המיניים. אם כי גישות אלה אינן מקובלות כיום גם בפסיכולוגיה – יכול אדם להבין מהם מה תהיה עוצמת התלבטויותיו.
7. הרחקה ויחוד
בשני מישורים מסייעת ההלכה להציב גבולות ביחסים שבין גברים ונשים: על ידי איסור יחוד, ועל ידי הימנעות מקרבה גופנית.
איסור יחוד גורם לכך שאיש ואישה זרים לא יתייחדו זה עם זו במקום מיוחד שאין אנשים עשויים להגיע לשם, מפני שאדם מרוסן יותר בהיותו בין אנשים.
איסור קירבה גופנית מוסבר בתורה: "ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב לגלות ערוה" (ויקרא יח). חז"ל פירוש פסוק זה "יכול יחבקנה וינשקנה? תלמוד לומר לא תקרב" (אבות דר"נ ב). כל קירבה גופנית הנה בכלל "לא תקרב"; וכל צעירה הנה נידה על כל הנובע מכך.
בשעת תכנון סדר שמירה או תורנויות יש להביא בחשבון גם את איסור יחוד, ולתכנון את השמירה כך שלא ישובצו בחור ובחורה לשמירה, כשהם לבדם.
גם פקודות הצבא אוסרות על ייחוד של מפקד עם חיילת הנתונה למרותו, וכל מפגש אישי כזה אסור לו להיות בחדר סגור.
תלמוד תורה
8. חובת הלימוד וחומר הלימוד
כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, שנאמר "והגית בו יומם ולילה" (יו"ד רמו,א). החובה ללמוד תורה מוטלת על חייל בימי אמוניו, כשם שהיא מוטלת על כל אדם בכל נסיבות החיים. עם זאת, התנאים בצבא קשים למדי, ויש לתכנן היטב את חומר הלימודים ואת סדר הלימוד, כדי שאפשר יהיה לנצל את הזמן הפנוי ללימוד.
כדאי להכין ספרים לקריאה ולעיון, לבל יהיה החייל תלוי בספרי הקריאה הנמצאים במחנות. ספרים נוחים ללימוד בצבא הם אלה שמידתם קטנה, אינם מצריכים מאמץ עיוני רב, ואפשר לקרוא אותם קריאה מקוטעת, מבלי שיהיה צורך להקדיש זמן כדי לחזור ולהיכנס לנושא לאחר הפסקה. כדאי לקחת לשרות חומש ומפרשים בפורמט כיס; משניות; וספרים נוספים בפורמט כיס. ספרים אלה נוחים וניידים, וקל להפיק בעזרתם תועלת מרובה מהזמן הפנוי העומד לרשותו של חייל.
9. קביעת עתים לתורה
חיילים שסדר יומם קבוע, פחות או יותר, ייטיבו לעשות אם ייחדו זמן קבוע שיוקדש תמיד לעיסוק בתורה. תחילה עשויה החלטה כזאת להפריע, אבל לאחר זמן לא רב יתרגל החייל להקדיש זמן ללימודו, כשם שהוא מוצא תמיד זמן לארוחותיו ולתפילותיו.
אם יש לאדם זמן מועט – יקדישנו ללמוד הלכות הנוגעות להתנהגותו היום-יומית. (קנה, מ"ב ט).
10. לימוד יומי
חיילים שסדר יומם משתנה, יפיקו תועלת מרובה מהצטרפות ללימוד הקבוע אצל כל תפוצות ישראל: לימוד משנה יומית, הלכה יומית, רמב"ם יומי, החלק מפרשת השבוע, פרקי היום בתנ"ך. לימוד לפי קצב קבוע ומוכתב מראש מכריח את האדם למצוא זמן ללימוד. ואם במשך יום או יומיים לא נמצא הזמן ללמוד – אפשר להשלים את הפיגור ביום אחר, (יו"ד רמו, פ"ת א), ולהצטרף מחדש ללומדים. יפה לקבוע לימוד כזה בחבורה, כאשר האחד מחזק את רעהו.
11. לא ניתנה שבת אלא לתורה
יום השבת פנוי, ואפשר לנצלו היטב ללימוד. בלילות החורף אפשר לנצל את ליל שבת למסיבה משותפת, שתכלול לימוד תורה בצוותא; הסעודה השלישית המאורגנת על ידי רכז הדת, יכולה להוות מוקד ללמוד תורה; בכל אלה יש לזכור, שאין להעמיס על החיילים יותר מכוחם, ויש להתאים היטב את חומר הלימודים לרמתם ולערנותם של השומעים: תפסת מרובה – לא תפסת.
לימוד תורה תדיר אינו קשה לביצוע, והסיפוק שהוא מביא בעקבותיו רב מאד: החייל יוצא אגב לימודו משגרת חיי הצבא, וחוזר בכל יום לעולם של לימוד ועיון.
יד מחוץ למחנה
12. ניקיון המחנה
מצוות עשה שיהיה במחנה מקום מיוחד להיפנות שם, ושהנפנה שם יהיה לו כלי לכסות בו את צאתו.
"ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך, והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך. כי ה' אלוהיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". (דברים כג, יג-טו).
גדול הוא כבוד הבריות, וחכמים התירו להעביר בשבת מרשות היחיד לכרמלית נייר טואלט, אם מסיבה כל שהיא לא יכלו להכין את הנייר מראש. במקרה כזה יש להיזהר שלא לטלטל אלא אם כן הכרח לטלטל, ולא להיעצר בדרך כדי שלא להניח ולעקור את הנייר בדרך. אבל אסור לקרוע נייר בשבת. שכח לקרוע נייר, מותר לקרעו בשינוי: מקפלים, מרטיבים וקורעים. אם יכלו להכין, ושכחו, יעבירו כמתואר בסעיף 213. (ע"פ שיב, א מ"ב).
אדם הנפנה בשדה חייב לכסות עצמו ככל האפשר. (או"ח ג).
בל תשחית
13. השחתת רכוש צבאי
השחתת רכוש היא תופעה נפוצה ביותר במחנה: השלכת כמויות של שיירי אוכל הניתנים לשימוש; פיזור תחמושת שנשארה, או ירי מיותר שתכליתו לגמור את התחמושת ולהיפטר מהצורך להחזירה; השחתת ציוד כדי שאפשר יהיה להחליפו באפסנאות כציוד מקולקל; מעבר במטע או בשדות זרועים; פריצת גדרות לצורך מעבר באמונים – כל אלה הם בכלל איסור "בל תשחית" וגזל.
14. השחתת רכוש אויב
השחתת רכוש אויב מותרת במקרים אלה: כאשר עצים משמשים מחסה למחבלים; כאשר כובשים שטח שמחוץ לארץ ישראל שלא למטרת התנחלות – מותר להשחית את המצוי בו לפני הנסיגה. לעומת זאת, אם נכבש שטח בארץ ישראל, גם כשהוא מיושב ע"י נכרים – אסור להשחית בו עצים, מעיינות, או לגרום בו נזק וחורבן. (פה"צ 59).
מותר להשחית חפצים אם רוצים להטיל בדרך זו אימה על בעליהם. (רמב"ם מלכים ו, י), מסיבה זו מותר למי שהוסמך לכך להורות על פיצוץ בתי מחבלים או הפקעת רכוש, כדי להביא למשמעת וסדר באזורים המאוכלסים ע"י האויב.