ימים נוראים (סעיפים 264-275)
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ימים נוראים (סעיפים 264-275)

מתוך: דיני צבא ומלחמה
תוכן המאמר:
ראש השנה
תקיעת שופר
יום הכיפורים

ימים נוראים (סעיפים 264-275)

 ראש השנה

 264. חודש אלול
מיום שני של ראש חודש אלול, ועד ערב ראש השנה, תוקעים בשופר אחרי תפילת שחרית, כדי להתעורר לתשובה. אשכנזים מוסיפים מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" לאחר תפילת שחרית וערבית (ויש אומרים: שחרית ומנחה), ואומרים אותו עד שמיני עצרת.
ספרדים נוהגים לומר סליחות מר"ח אלול ועד יום הכיפורים, ואשכנזים מתחילים במוצאי שבת שלפני ראש השנה, אם ראש השנה חל ביום ה' או שבת; ובמוצאי שבת שלפני שלפני כן, אם חל ראש השנה בימים ב או ג. (תקפא,א. מ"ב ב).
 
חייל שאין מנין ביחידתו יאמר סליחות ביחידות, אבל ידלג על כל סליחה שמוזכרות י"ג מדות ועל א-ל ארך אפים (ה' ה' א-ל רחום) ועל הסליחות הכתובות ארמית. התחילו לומר סליחות בלא מנין והתאסף מנין, יפסיקו את אמירת הסליחות, ושליח הצבור יאמר חצי קדיש, וימשיכו בסליחות. היה מנין והתפזרו חלק מהנוכחים, צריך הש"ץ לומר קדיש שלם שלאחר סליחות. (תקפא, מ"ב ד).
זמן סליחות: מחצות לילה ואילך. (תקסה, מ"ב יב).
 
265. ערב ראש השנה
מרבים בסליחות, ואין תוקעים בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות רשות (אלול) לתקיעות חובה (ר"ה). (תקפא,ג). לאחר תפילת שחרית – "התרת נדרים". חל ערב ר"ה ביום ד' – מערבים "עירוב תבשילין" סעיף 255.
 
מדליקים נרות כבכל יום טוב, ויש להכין מראש גם את הנרות ליום השני, כדי שלא יהיה צורך להמיסם כדי להדביקם. לא הכין – ימצא דרך להצמידם בלי להמיס את קצה הנר.
 
תקיעת שופר
266. השופר
שופר שנפגם, דינו זה:
1. אם נוקב ולא נסתם: רובו שלם – כשר; רובו נקוב לאורכו – פסול.
2. אם נסדק השופר לאורכו, ואין הסדק מצד לצד – כשר; אם נסדק השופר מצד לצד – לכתחילה צריך לקשור אותו בחוט לפני החג.
בדיעבד – אם אין הסדק ברוב השופר – כשר. היה הסדק ברוב השופר – תוקעים בלא ברכה.
3. נסדק או ניקב השופר לרוחבו: מיעוטו – כשר. רובו – פסול. נשאר בחלק הסמוך לפה שיעור של שופר כשר (טפח), מותר לתקוע בו (תקפו,ז-ט). ובשעת הדחק כשר גם אם החלק השני הוא שנשאר בו טפח.
כל הקולות שמשמיע השופר כשרים, ולכתחילה אין לתקוע בשופר שיש בו נקב, אם קולו נפגם על ידי הנקב, גם אם רוב אורכו שלם. (תקפו,ו).
 
267. קולות התרועה
מהתורה חובה לשמוע תשעה קולות: שלוש פעמים הצרוף תקיעה-תרועה-תקיעה. כיון שאין אנו יודעים מהי בדיוק "תרועה", אנו תוקעים שלוש פעמים את הצרופים: תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה; תקיעה-שברים-תקיעה; תקיעה-תרועה-תקיעה. בסך הכל – 30 קולות. חיילים שאינם יכולים להיות בבית הכנסת ולשמוע את 100 הקולות שתוקעים שם, ישמעו 30 קולות אלה, ויצאו ידי חובתם. (תקצ,א-ב).
יש לשמוע קול שופר ממש, ולא הד קולו. כאשר תוקעים בתוך בונקר או עמדה תת קרקעית – יהיו השומעים בתוכה, או יכניסו ראשם פנימה, כדי שישמעו את קול השופר. חייל הנמצא במרחק ממקום התקיעה יבדוק אם שמע קול שופר, או הד שופר. (תקפז, מ"ב ז).
 
268. זמן התקיעה; עמידה בזמן התקיעות
זמן שופר מהנץ החמה ועד לשקיעה. אינו יכול, כגון שחייב לצאת לתפקיד, יכול לתקוע מעלות השחר. לא תקע לפני השקיעה, יתקע עד צאת הכוכבים, ובלי ברכה. התוקע ביחידות ישתדל לאחר את התקיעות עד לאחר השעה השלישית של היום, שאז תהיה תקעתו בשעה שהציבור כבר הגיע לתקיעות (תקפח,א). התוקע יעמוד ולא יישען. בדיעבד – תקע בישיבה, יצא. מעיקר הדין אין צורך לעמוד בזמן התקיעות שלפני מוסף ("תקיעות דמיושב"). אבל נהגו כל ישראל לעמוד גם בהם. מוצב או עמדה שקשה לעמוד בהם, יעמוד רק התוקע. קשה גם לתוקע לעמוד – ישב. (תקפה,א).
 
269. הברכות
חייל שהגיע לבית הכנסת אחרי תחילת התקיעות, יברך לעצמו בלחש בשעת הפסקה בין התקיעות את שתי הברכות: "לשמוע קול שופר" ו"שהחיינו", וימשיך לשמוע את התקיעות. וישתדל להשלים לעצמו את התקיעות שהחסיר. בעל תוקע העובר ממוצב למוצב, אע"פ שהוא כבר יצא ידי חובת התקיעות והברכות, יכול לחזור ולברך. ואם הוא תוקע ליחידים, עדיף שהם יברכו לעצמם. (תקפה מ"ב ה. יא. שה"צ טו).
 
270. דינים שונים
אין להפסיק בדיבור בזמן התקיעות, אלא בעניין התקיעות, התפילה או לצורך בטחוני. הפסיק – אינו חוזר ומברך. (תקצב,ג ומ"ב).
לאחר שסיימו כל התקיעות, שוב אין לתקוע תקיעות מיותרות, כי השמעת קול אסורה בחג. אבל מותר לטלטל את השופר, כיון שראוי הוא לתקוע בו להוציא אחרים ידי חובתם. (תקצו).
אין מחללים יום טוב לצורך תקיעת שופר, ואפילו בדבר שאיסורו מדרבנן. לכן אין מביאים שופר מחוץ לתחום, (תקפו,כא). אבל מותר להעביר שופר ממוצב למוצב ברכב הנוסע בתפקיד בטחוני. (על פי תה,ד).
ראוי להתפלל מוסף ביחידות רק אחרי שלוש שעות מן היום. לא יוכל להתפנות אחרי שלוש שעות יקדים ויתפלל. (תקצא,ח).
 
יום הכיפורים
271. ערב יום הכיפורים
מצווה להרבות במאכל ובמשתה ערב יום הכיפורים. (תרד,א. וע' תרח,ד). נוהגים לעשות "כפרות" בבוקר לאחר הסליחות, ומחלקים את תמורתם לעניים (תרה,א). יערוך כל חייל את חשבון נפשו, וישוב בתשובה על כל מה שיודע שחטא. התשובה כוללת: הכרת החטא ועזיבתו, חרטה, וידוי, וקבלה לעתיד.
ישתדל כל חייל לפייס את חבריו שחטא נגדם, שכן "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו". (תרו,א).
בתפילת מנחה אומרים וידוי, ו"על חטא" בסוף תפילה שבלחש. שליח ציבור אינו אומרו בחזרת הש"ץ. (תרז,א. ה).
לאחר מנחה – סעודה מפסקת, וצריך לסיימה לפני בין השמשות, כדי להוסיף מחול על הקודש. שיעור התוספת עם בין השמשות צריך להיות כחצי שעה, ולכן צריך להפסיק לאכול כ- 10 דקות לפני שקיעה. בבסיסים בהם הסעודה המפסקת מוקדמת, אפשר לאכול ולשתות אחרי הסעודה, עד סוף זמן אכילה, אולם רצוי להתנות לפני סיום הסעודה המפסקת, שאין מקבלים את הצום. (תרח א,ג מ"ב יב).
 
סוף זמן אכילה בערב יום הכיפורים הוא זה:
ערב יום כיפור בתאריך 14.9 - סוף זמן אכילה 5.40
ערב יום כיפור בתאריך 21.9 – סוף זמן אכילה 5.31
ערב יום כיפור בתאריך 28.9 – סוף זמן אכילה 5.22
ערב יום כיפור בתאריך 5.10 – סוף זמן אכילה 5.12
ערב יום כיפור בתאריך 12.10 – סוף זמן אכילה 5.03
 
נוהגים להדליק נרות ומברכים "להדליק נר של יום הכיפורים". ואין לברך שהחינו. (תרי,ב).
 
272. איסורי יום הכיפורים
צריך להוסיף מחול על הקודש באיסור אכילה ושתייה ומלאכה, ולהתחילם כ- 10 דקות לפני שקיעה. (תרח מ"ב ב).
יום הכיפורים אסור בעשיית מלאכה (כשבת), באכילה ושתייה, רחיצה וסיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. עונש כרת יש רק על מלאכה ועל אכילה ושתייה. לגבי שאר העינויים מחלוקת אם איסורם מן התורה או מדרבנן. (תריא,א מ"ב ג).
 
273. אכילה ושתייה
חייל הממלא תפקיד המחייב אכילה ושתייה, או הנמצא באזור חם והרופא קבע כי השתייה בו הכרחית, או חולה שיש בו אפילו ספק סכנה – מצווה עליהם לאכול ולחלל את קדושת היום לכל צורכיהם. חייל הצריך לאכול, והוא מחמיר על עצמו – מתחייב בנפשו, ועליו נאמר "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש". (בראשית ט,ה תריח,א מ"ב ה).
 
אם הדבר אפשרי ואינו פוגם בכושר החייל, תהיה האכילה והשתייה בדרך זו:
אכילה – יאכל פחות מ- 40 סמ"ק (ע' תרי"ח מ"ב יח) מידי 9 דקות (כותבת הגסה בכדי אכילת פרס). אינו יכול לאכול בקצב איטי זה – יאכל לאט ככל שיוכל. מיני אוכל שונים מצטרפים יחד לשיעור אכילה. (תריב,א-ד. שש"כ כה, טז).
שתייה – ישתה משקים בנפח הפחות ממלוא לוגמיו (כמות נוזלים שאדם יכול להכניס לצד אחד של פיו). שיעור זה הוא אישי, לפי פיו של אדם. הגודל הממוצע הוא 40 סמ"ק. חייל היודע שיצטרך לאכול ביום כפורים, מוטב שימדוד ערב יום הכיפורים מה שיעור "מלוא לוגמיו" אצלו. לאחר שתיית כמות זו ימתין כתשע דקות, וישתה שוב פחות מ"מלא לוגמיו". (תריב,ט. תריח מ"ב כא).
אכילה ושתייה אינן מצטרפות לשיעור אחד. לכן אפשר לאכול פחות משיעור אכילה, ולשתות פחות משיעור שתייה יחד. (תריב,ב).
 
האוכל ביום הכיפורים לא יקדש, ואפילו ביום כיפורים החל בשבת. יטול ידיו כדרך שנוטל בחול, ואם לא הסיח דעתו מן האכילה אינו צריך לחזור ולברך אחרי כל הפסקה. בגמר האכילה, יברך ברכה אחרונה רק אם אכל כזית (29 סמ"ק) בכדי אכילת פרס. על השתייה יברך רק ברכה ראשונה בתחילת השתייה. אם מברך ברכת המזון יאמר "יעלה ויבוא" ("ביום הכיפורים הזה") ובשבת גם "רצה". בברכה מעין שלוש יוסיף "וזכרנו לטובה ביום הכיפורים הזה". שכח – אינו חוזר. (תריח, י מ"ב כט. שש"כ כה,טז, יח,כה).
מוטב לצום ביו"כ ולשכב כל היום, מאשר לאכול ולהתפלל. (שש"כ כה,כב).
 
274. רחיצה
רחיצת תענוג – היא האסורה ביו"כ. מותר להסיר לכלוך, אך ירחץ רק את המקום המלוכלך. חייל שגופו מלוכלך בכמה מקומות, וקשה לרחוץ כל לכלוך לחוד – רשאי להכניס כל גופו למים, וישתדל שלא ליהנות מהרחיצה, אלא יסיר רק את הלכלוך. רחיצה שמטרתה להסיר זיעה מרובה מותרת אם קשה לסבול את הזיעה. נטילת ידים שחרית מותרת עד קשרי האצבעות. (תריג,א. ב מ"ב).
 
275. נעילת הסנדל
הנעלים האסורות הן אלה שיש עור בגופן או סולייתן. גומי ופלסטיק – מותרים. חייל הצריך נעלים לצורך תפקידו – ינעלם. הצריך לעבור בדרך קשה רשאי לנעול נעלי עור אם אין לו אחרות. הנמצא בשדה וחושש מעקרבים – רשאי לנעול נעלי עור אם אין לו אחרות, וכשיוכל, יסירם. (תריד,ב-ד מ"ב יג).