נכרי (סעיפים 323-332)
מתוך: דיני צבא ומלחמה
תוכן המאמר:
מלאכת נכרי בשבת
מאכלי נכרים
מלאכת נכרי בשבת
כל מעשה שאסרה התורה על ישראל לעשותו, אסרו חכמים על ישראל לשלוח נכרי לעשותו, כי שלוחו של אדם כמותו (ע"פ ב"מ צ). לכן אסור לומר לנכרי לעשות מלאכה בשבת. וכן אסור ליהנות ממלאכה שעשה נכרי לישראל בשבת, עד שתצא השבת, ויעבור במוצאי שבת הזמן הדרוש לעשות את המלאכה בחול ("בכדי שיעשו"). גזירה שמא יאמר לו לעשות מלאכה זו בשבת. (על פי שבת קכ"ב. תוס' ד"ה 'ואם בשביל ישראל').
עם זאת, מלאכות מסוימות הנעשות ע"י נכרי מותרות, ובדרכים שונות אפשר גם לרמוז לנכרי לעשות מלאכה בשבת.
לאחר שהמלאכה נעשתה ע"י הנכרי – ההנאה ממנה מותרת לפי התנאים שיתבארו להלן.
324. דרך אמירה לנכרי
הגדרות:
אמירה מפורשת – משפט המכיל הוראה מפורשת: "הדלק את האור"; "כבה את הגז".
רמז ברור – משפט המכיל הוראה סמויה: "מדוע לא כבית את החשמל בשבת שעברה?"; "כל המכבה את האש לא יפסיד".
רמז לא ברור - משפט המספר משהו: "חבל על הגז"; "קשה לי לישון בגלל האור"; "המנורה מאירה באור חלש".
פרטי הדינים:
1. אמירה מפורשת מותרת במקרים הבאים:
א. בגלל צער בעלי חיים. לדוגמה: מותר לומר לנכרי לטפל בכלב שמירה שנפגע.
ב. לצורך קיום מצווה על ידי רבים, לדוגמה: מותר לומר לנכרי לתקן את העירוב.
ג. לעשות איסור דרבנן, באחד המקרים הבאים: לצורך טיפול במחלה, בגלל הפסד מרובה, לצורך מצווה, בגלל אורחים לא צפויים. דוגמה: מותר לומר לנכרי להעביר אוכל בשבת דרך כרמלית, לצורך סעדת שבת, או לצורך אורחים לא צפויים; או כדי שאוכל מרובה לא יתקלקל, וכדומה. [לכן מותר לומר לנכרי לכבות את האור בחדר שישנים בו, אם האור מפריע ומונע שינה, כי בכיבוי אור כדי לישון יש רק איסור דרבנן].
2. רמז ברור –
לרמוז לנכרי ברמז ברור אסור בשבת, אבל מותר לומר ביום שישי שיעשה בשבת.
3. רמז שאינו ברור –
מותר לרמוז לנכרי ברמז שאינו ברור לעשות מלאכה בשבת. לדוגמה: "חבל על הגז".
325. הנאה ממלאכת הנכרי
נכרי שעשה מלאכה בשבת, גם אם ההוראות לכך ניתנו לו בדרך מותרת – הרשות ליהנות מן המלאכה מותנית באופי המלאכה שנעשתה:
1. הנאה ישירה מן המלאכה – אסורה. לדוגמה: אור שהודלק בשבת, אסור ליהנות ממנו. בישל אוכל – צריך להמתין במוצאי שבת זמן הדרוש לבישול האוכל. (בתנאי שאין אוכל זה אסור באכילה בגלל בישול נכרים) (ראה סעיף 329).
2. הנאה עקיפה – מותרת. לדוגמה: אור שכיבוהו בשבת – מותר לישון בחדר, גם אם אי אפשר היה לישון לולא כבה האור.
326. עבודות מטבח ע"י נכרי
על פי האמור למעלה, אפשר לומר לנכרי שיעשה בשבת כל המלאכות שמותר ליהודי לעשות, ובנוסף להן עבודות מטבח אלה:
- לפתוח או לסגור מקרר, גם אם הנורה שבו תדלק או תכבה. כי אין ישראל נהנה כלל מן האור שנדלק ונכבה.
- להוציא מים מבוילר, גם אם יכנסו מים אחרים לבוילר ויתחממו. כי אין נהנים מן המים הנכנסים לבוילר.
- לרמוז לו ברמז לא ברור שיפתח קופסאות שימורים, והקופסאות עצמם ישמשו בשבת.
- להדליק תנור ביום קר, כי קור נחשב לחולי קצת.
- נכרי הממונה על שטיפת כלים לצורך מוצאי שבת, רשאי מרצונו לשטפם כבר בשבת, וגם לחמם מים לצורך זה.
מאכלי נכרים
כשנתפזרו ישראל בין הנכרים גזרו חז"ל איסור על בישוליהם, פיתם ויינם, משום בנותיהם: כשהנכרים רואים שאנו מתרחקים מהם, ואין אנו אוכלים ממאכליהם, אין ידידות ואהבה מתפתחת בינינו, ואין משפחות מגיעות לידי חיתון זו בזו. תחילה גזרו גם על שמן של נכרים, אבל כשראו שאין רוב הציבור יכול לעמוד בגזירה זו, התירו את השמן, וגם מקצת מגזירת איסור פיתם הותרה מטעמים אלה.
328. פת נכרי
לחם שאפאו נכרי לצורך עצמו או בני ביתו – אסור באכילה. אפאו כדי למכור אותו לאחרים, הלחם מותר רק אם אין פת ישראל מצויה, וברור שאין תערובת איסור בלחם. במקום שיש פת ישראל, יש שנהגו איסור בפת של אופה נכרי, ויש שנהגו בו היתר. ואם אין בטווח של מיל מי שאופה לחם למכירה, מותר לקנות לחם גם מהנכרי שאפה לעצמו, ובלבד שידוע שאין בלחם תערובת איסור. (יו"ד קיב).
כל תבשיל שבשלו נכרי, ואפילו בביתו של ישראל ובכלים של ישראל, אסור גם הוא. וטעם נוסף בגזירה זו, שמא יאכילנו הגוי דבר איסור.
איסור זה חל רק על דבר שאינו נאכל חי, ומאכל חשוב העולה על שולחן מלכים. תבשיל שאין בו שני תנאים אלה אינו חשוב, ולא אסרוהו.
אם השתתף יהודי בבישול בביתו, כגון שהדליק את האש – אין התבשיל נחשב בישולי נכרים. מטבח שעובד בו ערבי, אם חלק מעובדי המטבח הם יהודים מותר לאכול את התבשילים, כי בדרך כלל אי אפשר שיהודי לא השתתף בבישול. (יו"ד קיג,א).
330. יין של נכרים
יין של נוצרים, או יין של יהודי שנגע בו נוצרי, אסרוהו חכמים בהנאה. יין שנגע בו מוסלמי – אסור בשתייה בלבד. (ח"א כה).
אין יין של יהודים נאסר אם הבקבוק היה בידי הנכרי כשהוא סגור וחתום בחותמת, וברור שהנכרי לא פתחו. (ח"א עו,י).
331. גבינה, חמאה וחלב
גבינת נכרים אסורה באכילה, מפני שהם מחמיצים אותה בחומרים אסורים. חמורה גזירת גבינה, שאפילו אם יודע שאין היא מכילה חומרים אסורים – כל זמן שלא ראה את עשייתה, אסורה הגבינה. אבל אם ראה ישראל את עבודת הגבינה מתחילה ועד סוף, ואין בה חומרים אסורים – מותרת. (יו"ד קטו,ב).
חמאת נכרים – יש נוהגים בה איסור, ויש שנוהגים בה היתר, מפני שאין חמאה נעשית מחלב בהמה טמאה. (יו"ד קטו,ג).
חלב של נכרים - אסור שמא יש בו תערובת חלב בהמה טמאה. אם אין מנהג הנכרים לחלוב בהמה טמאה – יש אומרים שהחלב מותר, וי"א שהגזירה בכל מקום הייתה. (על פי תשבץ הובא ב"הר צבי" יו"ד קג).
נכרי שחלב בנוכחות ישראל – החלב מותר.
ממתקים שנעשו בידי נכרים יש בהם חשש של שומנים אסורים או תערובת יין. חומוס ופלפל של ערבים – יש בהם חשש של תולעים – ויש להימנע מאכילתם.