חג הסוכות (סעיפים 276-287)
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

חג הסוכות (סעיפים 276-287)

מתוך: דיני צבא ומלחמה
תוכן המאמר:
מצוות החג
סוכה
מצוות ארבעה מינים
תפילות החג


חג הסוכות (סעיפים 276-287)

 276. מצוות החג

שתים הן המצוות המייחדות את חג הסוכות: מצוות סוכה, ומצוות ארבעה מינים. בשאר הדינים שווה חג הסוכות לכל יום טוב.
 
סוכה
277. שטח הסוכה ובניית הדפנות
שטח הסוכה מבפנים – לפחות 7x7 טפחים (56x56) ס"מ. גובהה: לפחות 10 טפחים (80 ס"מ). סוכה עגולה שיעורה שאפשר יהיה לחסום בתוכה סוכה של 7x7 טפחים – וזה כאשר קוטרה קרוב ל- 10 טפחים. (תרלד,א-ב. תרלג,ח).
 
לכתחילה יש לבנות לפחות 3 דפנות שלמות, והן עדיפות על ארבע חלקיות. המנצל שתי דפנות סמוכות של בנין ורוצה להשלים דופן ולעשות סוכה – אם יכול, יבנה דופן שלישית שלמה. אינו יכול – יבנה דופן חלקית בדרך זו: יבנה דופן רחבה יותר מטפח (8 ס"מ), ויעמידה במרחק פחות מ- 3 טפחים מאחד הדפנות הקיימים. במרחק 4 טפחים או יותר מהדופן השלישית שהעמיד, יעמיד קנה, ויניח עליו ועל דופן הטפח שעשה קנה נוסף. לדופן כזאת קוראים "צורת הפתח", כי צורתה כצורת פתח הסוכה. דופן זו בנויה לפי העיקרון שרווח פחות מ- 3 טפחים שבינו לבין הקיר נחשבים לדופן של 4 טפחים – רוב מ- 7 טפחים שהם גודל הדופן השלמה. שאר הדופן עשויה כצורת פתח. (תרל,ב. ה).
העושה סוכתו בין שני קירות מקבילים, ואינו יכול לעשות דופן שלישית מלאה, יכין דופן ברוחב של יותר מ- 4 טפחים, ויניחו במרחק הפחות מ- 3 טפחים מאחד הקירות. במקום הנותר יעשה צורת פתח, ויסכך על גביהם. (תרל,ג).
 
כל החומרים כשרים לבנין דפנות הסוכה (תרל,א), ובלבד שיוכלו לעמוד בפני רוח מצויה בלי להתנדנד במשך כל שבעת ימי החג. סוכה שלא תוכל לעמוד שבעה ימים – פסולה כבר ביום הראשון. דפנות מסדינים או שמיכות, רצוי שיהיו מחוברים למסגרת עץ שיש בה נסרים מקבילים שהמרחק שביניהם פחות מ- 3 טפחים (24 ס"מ), כיון שהשמיכות נעות ברוח. (תרל,י).
 
278. הסכך
את הסכך יש לשים אחרי שהדפנות גמורות. הקדים סכך לדפנות – יגביה את הסכך, ויחזור ויניחנו במקומו. חומר הכשר לסכך הוא כל דבר שצמח ונתלש, ולא עשו ממנו כלי. מותר לסכך בנסרים דקים (עד לרוחב של 4 טפחים (32 ס"מ). אסור לסכך בקרשים שפורקו מכלי, כמו ארון, ארגז. מותר לסכך במחצלת אם ניכר שנעשתה לשם סכך, ולא לשם ישיבה או שכיבה. לכתחילה אין לסכך בענפי עצים שהעלים שלהם נושרים מהר. עבר וסיכך – הסוכה כשרה. ואם אחר הנשירה תהא השמש מרובה מן הצל – פסולה הסוכה מיד ביום הראשון. (תרכט,א ב ו יב יד. יח. מ"ב לח).
הסכך צריך להיות צפוף במידה כזאת שהצל שלו יהיה מרובה מהשמש שעל הקרקע. נוהגים לסכך במידה כזאת שייראו דרך הסכך כוכבים גדולים. היה הסכך עבה מאוד, עד שאין כוכבים נראים דרכו – הסוכה כשרה. (תרלא,א-ג).
 
279. סוכות שונות
הסוכה צריכה להיות תחת כיפת השמים. אין לבנותה תחת עץ או מבנה. (תרכו,א).
סוכה שלא נעשתה לשם מצווה, אם נעשתה כדי להשתמש בצל הסכך – כשרה. נעשתה לשם דירה – דהיינו להשתמש בה, או שלא להראות בחוץ; או כדי לגור בה זמן מה – פסולה. סוכה שנעשתה לצל ע"י נכרים השומרים בשדות, או להצל על בהמות – כשרה, ומצווה לחדש משהו בסוכה זו לשם החג. (תרלה,א. מ"ב א-ב. תרלו, מ"ב ד).
 
חיילים שבמוצבים יכולים לסוכך על תעלות קשר, ובלבד שיבנו דופן שלישית, כפי שתואר בסעיף 277. סכך המונח על תעלות לשם הסוואה פסול, ויש להורידו ולהניחו לשם סכך. אפשר לבנות סוכה על מכונית, (ואם אפשר יש לקשור נסרים מעץ מעל מוטות המתכת שבגג המכונית). כדי שהסכך יוכל לעמוד ברוח מצויה, יקשרוהו בחבלים. (תרכח,ב. מ"ב י) (ועיין תרכט מ"ב כו).
 
מי שלא עשה סוכה לפני החג – חייב לעשותה בחול המועד. אך אסור לעשות או לתקן סוכה בחג עצמו. (תרלז מ"ב א).
 
280. ישיבה בסוכה
חובה מן התורה לאכול בסוכה בלילה הראשון, לשם מצוות סוכה. ולא יברך "לישב בסוכה" לפני צאת הכוכבים. (תרלט,ג).
לאחר הקידוש שסדר ברכותיו: "יין קידוש, סוכה, שהחיינו", נוטלים ידים, מברכים על הפת, ואוכלים כזית (כ- 27 גרם) תוך כדי אכילת פרס (כ- 4 דקות) לשם מצוות סוכה.
חובה על כל חייל לעשות את הסוכה למקום שהותו הקבוע בחג: ילמד שם, יאכל שם, ויהיה שם בזמנו הפנוי. אם אפשר – יישן בסוכה. (תרלט,ב-ד).
כל הסעודות צריכות להיאכל בסוכה. האוכל פת יותר משיעור ביצה (58 גרם), או הקובע סעודה על מזונות – יברך "לישב בסוכה". ראוי לאכול גם מאכל אחר בסוכה, אבל אין מברכים עליו "לישב בסוכה". (תרלט,ב).
 
חיילים בתפקיד מבצעי פטורים מן הסוכה, שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. (ע"פ תרמ,ג. ז). חיילים הנמצאים בתנועה ממושכת בשדה, אינם צריכים להקים סוכה בכל חנייה (ע"פ תרמ,ח). חייל הנמצא בתצפית, ואינו יכול לבנות סוכה כדי שלא לגלות את מקומו – פטור מן הסוכה. (ע"פ תרמ, י).
 
מצוות ארבעה מינים
281. המצווה בכללה
נטילת ארבעה מינים ביום הראשון של סוכות היא מצווה מן התורה. בשאר ימי החג – מדרבנן. לכן אנו מחמירים במצווה ביום הראשון יותר מבשאר ימים. ביום הראשון צריך אדם לברך על 4 מינים השייכים לו – ואם אין לו, יקבל מחברו במתנה, ויחזירם לו במתנה לאחר הנטילה. בשאר הימים יכול לברך על ארבעה מינים שאולים. (תרנח,א. ד).
ארבעת המינים מעכבים זה את זה. אם חסר מין אחד – יטול את השאר לזכר המצווה, אבל לא יברך. (תרנא,יב. מ"ב נא).
 
מותר להחזיר את הלולב למים ביום טוב, ומותר להוסיף מים לצנצנת כדי לשמור על לחותו של הלולב. (תרנד,א).
אסור להרטיב מגבת כדי לכרוך בה את הלולב, אבל מותר להתיז מים על מגבת הכרוכה על הלולב, מערב שבת או מערב יום טוב. (ע"פ שש"כ ט-י).
הלולב מוקצה בשבת, ואין לטלטלו. (תרנח,ב).
 
282. אתרוג
גודלו – לפחות כביצה. (58 סמ"ק). אתרוג שחסר חלק ממנו – פסול. דוגמה: ניטל הפיטם מאתרוג שהיה לו פיטם; או שניטל העוקץ בו היה מחובר לעץ, ונשארה במקומו גומא; או ניקב האתרוג נקב מפולש ואפילו קטן, או נקב שאינו מפולש והנקב גדול כאיסר, בכל אלה האתרוג פסול. פסול זה הוא רק ליום הראשון (לבד מניטל הפיטם שפסול גם בשאר הימים), אבל שאר הימים שהמצווה בהם היא מדרבנן – האתרוג כשר. (תרמט,ה). נקב שנעשה ע"י קוצים שבעץ בזמן גידולו, ואחר כך עלה עליו עור ובשר בהיותו מחובר לעץ – כשר.
 
אם אין אתרוג אחר, אפשר גם ביום הראשון לברך על אתרוג שיש בו נקבים, אם אין בהם חסרון (תרמח). ובשעת הדחק אפשר בשאר הימים ליטול בלי ברכה אתרוג שניטל ממנו הפיטם.
 
283. לולב
אורך שדרתו, בלא העלים – לפחות 4 טפחים (32 ס"מ). בשעת הדחק אפשר להכשיר גם 27 ס"מ. שדרת הלולב צריכה לבלוט טפח (8 ס"מ) מההדסים והערבות הצמודים לה. (תרנ,א-ב). תיומת (העלה העליון הבודד שבראש הלולב) שנחלקה רובה – פוסלת את הלולב. יש מחמירים גם אם נחלקה התיומת טפח. (תרמה ג. מ"ב יט). בשעת הדחק – אפשר לברך כל עוד לא נחלקה רובה. מיום שני של חג ואילך – כשר גם אם נחלקה רובה של תיומת. על לולב עקום ישאל שאלת חכם. לולב בעל עלים מפורדים, ואין ראש עלה אחד מגיע לעיקרו של עלה שני – פסול. (תרמה,ד. ח-ט מג"א ו).
 
284. הדס
אורך הגבעול בלי העלים – 3 טפחים (24 ס"מ). בשעת הדחק: 2.5 טפחים (20 ס"מ). (תרנ,א. מ"ב א).
עלי ההדס יוצאים בשלשות מאותו מקור בענף. אם יוצאים בזוגות, או בשלשות אך לא מאותו מקור – פסול. (תרמו,ג. מ"ב י. יג). לכתחילה צריך שכל הענף יהיה "משולש". בשעת הדחק, אם רובו משולש – כשר (תרו,ה ה מ"ב).
היה משולש, ונשרו עליו עד שאין רובו משולש – פסול. (תרמו,ה. מ"ב יח). נקטם או יבש ראשו – אם יכול, יחליפנו. אם לא – כשר. (תרמו,י).
המצווה היא בשלושה הדסים, ולא פחות. אין לו שלושה – יסתפק באחד שאינו קטום, ויברך עליו. (תרנא,א. מ"ב ה).
 
285. ערבה
גודלה – כגודל ההדס. נשרו עליה, או יבשו ולא נשאר רוב (יותר מ- 10 ס"מ), או נקצץ ראש הגבעול – פסולה. (תרמז, ב). המצווה היא בשתי ערבות, ואם הפחית, אפילו בדיעבד – יחזור ויברך. (תרנא,א. מ"ב ג).
 
286. נטילת לולב
צריך לכתחילה לקשור את ההדסים והערבות ללולב בקשר ממש. לא קשרם בערב יו"ט, - יקשרם ביו"ט בקשר עניבה. בשעת הברכה – לולב בימינו ואתרוג בשמאלו, כשהאתרוג עם הפיטם למטה. לאחר הברכה יהפוך את האתרוג שיהא הפיטם למעלה וינענע. (תרנא,א-ה. מ"ב ח).
מנהגים שונים בסדר הנענועים:
נוסח המחבר ואשכנז – מזרח, דרום, מערב, צפון, למעלה, למטה.
נוסח האר"י וחסידים – דרום, צפון, מזרח, מעלה, מטה, מערב.
דיעבד – יצא בכל דרך שנענע. (תרנא,ט-יא).
זמן נטילת לולב – מהנץ החמה (בשעת הדחק – מעלות השחר) ועד השקיעה. (תרנב,א). ובדיעבד יטול גם אחרי השקיעה עד צה"כ ולא יברך. (מ"ב ב).
 
תפילות החג
287. התפילות המיוחדות לחג
הלל: בכל ימי הסוכות אומרים הלל שלם, ומנענעים בזמן שאומרים "הודו לה' כי טוב" ו"אנא ה'". (תרנא,ח).
הושענות: בכל ימי החג אומרים הושענות. ספרדים לאחר הלל. אשכנזים אחר מוסף. מוציאים ספר תורה ומעמידים על הבימה וכולם מקיפים עם הלולב, תוך כדי אמירתם, את הבימה. בשבת אין מקיפים את הבימה, ואין מוציאים ספר תורה. (תר"ס).
שבת חול המועד: מתחילים קבלת שבת ב"מזמור לדוד הבו לה'"; והאשכנזים ב"מזמור שיר ליום השבת". בשחרית קוראים קהלת, ואם יש מגילה כשרה יש מברכים "על מקרא מגילה", ושהחינו. ורוב ישראל נהגו שלא לברך. בברכות ההפטרה מזכירים את הרגל בגוף הברכה ובחתימתה. חל יום א' של סוכות בשבת – קוראים בו קהלת. ובחו"ל קוראים בשמיני עצרת. (תרסג,ב מ"ב ט).