דברים הנעשים מתוך כפיה, או בשל אי ידיעה, רואים אותםכדברים שעושיהם לא רצובהם.
ב'כפיה' נעשה דבר שסיבתו היא חיצונית, והאישהפועל את הפעולה, או הניפעל באותו רגש,אינו תורם לכך ולא כלום. כאילו רוח סערהאו אנשים שהשתלטו עליו, הביאוהו למקום כלשהוא.
מעשים הנעשים מתוך פחד
ואילו לגבי דברים שעושים אותםמתוך פחד מפני רעות גדולות יותר, או לשם תכלית נאה, למשל: כשרודן יצווה אדםלעשות משהו מגונה, שעה שהוריו או ילדיו נמצאים ברשותו של אותו רודן, ואם יעשהאת המעשה ינצלו, ולאו - יהרגו. לגבי מעשים כאלה ספק הוא אם הםנעשים ברצון אושלא ברצון.
משהו מעין זה קורה גם כשמטילים בשעת סערה סחורות מהספינה הימה.שסתם כך שום אדם אינו מאבד דבר מרצונו. אולם לשם הצלת נפשו והצלת שאר המפליגיםעמו - יפעל כך כל מי שיש שכל בראשו.
פעולות "מעורבות" מרצון ו-אי רצון
פעולות מעין אלו הנן,אפוא, מעורבות. אולם דומות יותר לאלה שנעשות מרצון, שכן ראויותהן שיבחרו בהןבשעת היעשותן, ותכליתה של הפעולה תואמת את מסיבות השעה.
את המילים 'פעולהשמרצון' ו'שלא מרצון' יש אפוא לנקוט לפי מסיבות השעה שבה פועל הפועל, ואותו אדםפועל מרצונו; שהסיבה להנעת אברי הגוף שיש להניעם בפעולות כאלה נמצאת בו עצמו .
ואם סיבת היעשות הדברים טמונה באדם, הרי שביכולתנו הוא לעשותם או לאו. ודברים מעין אלו נעשים, אפוא, 'מרצון', אף על פי שבאופן מופשט אולי הם נעשים 'בעלכורחו' של האדם, שהרי שום איש לא היה בוחר מעשה כזה כשלעצמו.
שבח או גנות לעושים את המעשים
יש שגם נחלק שבח לעושיהםשל מעשים כאלה, וזאת כשהם סובלים משהו מכוער או מכאיב כדי לזכות בזכויות גדולותונהדרות .
במקרה ההפוך מגנים אותם, שכן לסבול סבל מכוער מאוד לשם מטרה שאינהמפוארת ונעלה, זהו סימן היכרו של אדם שפל .
וכמה מעשים כאלה אמנם אין מקניםלעושים שבח, אבל יש להם מחילה, וזאת כשיעשה אדם מה שאינו ראוי לעשות בשל לחציםשהם חזקים מכוח הסבל האנושי. וששום אדם לאהיה עומד בהם.
אך ישנם אוליכמה מעשים שאי אפשר לכפותם עלינו, וכדי להימנע מהם יש לסבול גם את הנוראותשבמיתות, שהרי גם המניעים שאילצו את אלקמיאון במחזה של איוריפידס להרוג את אמו, נראים מגוחכים.
אולם לעתים קשה להבחין במה יש לבחור, ומה לסבול, בעד איזה מחיר, ועוד קשה מזה לקיים את אשר החלטנו בעניינים אלו, שבדרך כלל מכאיב הוא הצפוילנו, והמעשים הנכפים עלינו - מכוערים. ולפיכך חולקים שבח וגנאי לנכנעים אולשאינם נכנעים לכפייה זו.