אל הישיש הראוי לכבוד, האוהב את הבריות!
היטבת להקדיש לי תרגומך מ'ספר ההוכחות להגן על הנצרות', אשר חיבר החכם הצרפתי בונה, ובתוך ההקדמה השבעת אותי לסתור את ההוכחות שבספר ולכתוב נגדם בגלוי. ואם יתברר לי כי ההוכחות לצדקת הנצרות חזקות, ולא ניתן לסתור אותם, אזי עלי לעשות מה שמחייבת החכמה ואהבת האמת והצדק – להמיר את דתי, ולהתנצר.
דרישתך היא שאעזוב את מה שכיבדו אבותיי, ואכבד את מי שכיבד הצרפתי והביא הוכחות לצדקתו.
לא אוכל לכחד ממך, הצעד הזה שבא מצדך מוזר לי מאוד. לא צפיתי שחכם כמוך ינהל ויכוח פומבי. זכור את השיחות שהיו בינינו כאשר ביקרת בביתי, אתה ורעיך הנחמדים. בודאי לא שכחת כי כמה פעמים נמנעתי מלדבר עמך על אמונות. וגם כאשר התגלגלה השיחה לענייני אמונה, השתדלתי להעביר את נושא השיחה לעניינים קלי ערך. וכאשר אתה ורעיך הפצרתם בי לחוות דעה בענייני אמונה, שהם דברים המסורים ללב, עשיתי זאת רק לאחר שהבטחתם שלא יתפרסמו הדברים אשר יפלו בינינו.
ואם תרשני, אומר לך שלא מאתמול התחלתי לחקור את יסודות אמונתי. מנעורי יגעתי ללמוד חכמה ולהרבות דעת, כדי שאבין את יסודות אמונתי. לא היו לי סיבות אחרות לחקור את יסודות אמונתי, כי במדינה שאני חי בה, אין היותי יהודי מביאה לי הצלחה אנושית, אלא שנאתם של שונאי האמת. מדוע יגעתי כל כך, אם לא כדי להגיע לחקר האמת?!
דע לך, אם אמונתי לא הייתה מתאמתת אצלי אחרי חקירה ממושכת, הייתי מוכרח לפרסם את אשר מצאתי בשכלי. ומי יעצור אותי מלכפור בדת אבותיי, כאשר אני בן לאומה בזויה בעיני ההמון, והיא בתכלית השפלות?! ומדוע אשא את עול מצוותיה וחוקותיה, אם לא התאמתה אצלי אמיתת יסודי אמונתה?!
אם לא מצאתי את האמת באמונת אבותיי, תחייב אותי החכמה לעזוב אותה בחצי ימי. אם הייתי מגלה כי האמונה הנכונה היא אמונה אחרת, והייתי ממשיך להעמיד פנים שאני מתנהג באמונת אבותיי, אז לא היו פי ולבי שווים. התנהגות כזאת היא תכלית הגנות והסכלות, כאשר הפה מעיד על מה שאין הלב מאמין. תכונת החכם היא להיות מודה על האמת. החכמה ואהבת האמת והצדק הן שהוליכוני על בדרך אבותיי.
כבר גיליתי לך, שאם לא הייתי בטוח בלבי באמיתת אמונתי, הייתי מוכרח לפרסם מהי האמת ומהו השקר שראיתי בשכלי. כיוון שאני הולך בדרך האמת, והחקירה תועיל לחזק את אמונתי, החלטתי לשמור בסוד את חקירותיי, ולהגיע לחקר האמת בלי לתת דין וחשבון לאחרים מהן האמיתות שמצאתי.
לא אכחד ממך, כי מצאתי בדתי מנהגים שאינם טובים, המקדירים את יופייה, כשם שנספחים דברים כאלה לכל דת ברבות הימים. ביסודה העיקרי של דתי, אני בטוח בצדקתה בהוכחות שאין להפריכן. אמונתי חזקה יותר מאשר אמונתך אתה, ואמונת המחבר הצרפתי שאת ספרו תרגמת. תהילה לאל שלא יצאתי ריקם מכל יגיעתי אשר יגעתי לחקור את אמיתת אמונתי.
ואני מעיד עלי שמים וארץ, והנני נשבע לך באל האמת בוראי ובוראך, כאשר השבעת אותי אתה בהקדמתך, שלא אחליף ולא אמיר דתי כל עוד נשמה באפי ורוח אלוהי בקרבי.
דע שהחקירה שחקרתי לביסוס אמונתי, נמשכה שתים או שלוש שנים. קראתי ועיינתי היטב, עשיתי היקשים וחברתי הוכחות, חיפשתי את האמת, ויגעתי ומצאתי ואני שמח בחלקי. ולמרות זאת לא עלה מעולם על דעתי להתווכח עם אדם על האמונות! עזבתי את כל הספרים המבזים את דתנו, ולא שמתי לב לכל הלועגים עלינו ומבזים את דתנו.
לפי תורתנו ואמונתנו אין לנו רשות ליהד שום אדם בחזקה, ולא לדבר על לבו להמיר דתו, אף על פי שרוב העמים חושד בנו שאנו מטיפים לגויים להתגייר. וחכמינו ז"ל הסכימו יחד שתורתנו הקדושה, הנתונה במעמד הר סיני, הן בכתב והן בעל פה, נתונה לנו, עדת יעקב בלבד, ולא לשאר האומות, כי בנו בחר הא-ל להיות לו לעם, כמו שנאמר:
תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים לג, ד),
העולה מדברינו אלה הוא, כי דת אבותיי אינה שואפת להתפשט בארץ. איננו שולחים שליחים להודו או לגרנלנד, להורות את תורתנו לעמים הרחוקים היושבים שם. ואם היו חיים בזמן הזה סולון או קונפוציוס, הייתי מכבד אותם כפי מדרגתם, ואוהב אותם בגלל חכמתם, מבלי שיעלה במחשבתי להסית אותם להמיר את דתם. אינם מילדי העברים ולא מעדת יעקב, לפיכך אין חיוב שמירת התורה עליהם.
אלה הם הטעמים אשר נתנה לי דתי ושיטתי הפילוסופית להימנע בשבילם מדברי ריב בענייני אמונה
ואם תחשוב, אהובי, כי אפשר היה לפתות בהוכחות כאלה את סוקרטס, להאמין בתורת הנצרות, לא הראית בזה אלא עד כמה גדול כוחו של משפט קדום על השכל.
לכן אל תבוא עמי בויכוח, כאשר בקשתי בתחילת דברי, ותנוח נפשי מהמבוכה והזעם, והייתה המנוחה כשמן הטוב על עבדך המוקיר אותך ואוהבך,
משה מנדלסון.
