איפה היה אלוקים?

ג'ף ג'קוב י

"מתוך אתר "עם ישראל


"איפה היה אלוקים בימים ההם?", שאל האפיפיור בנדיקט ה-16 כשעמד באושוויץ בשבוע שעבר. "מדוע שתק? איך היה יכול להרשות את הטבח הזה, את הצלחת הרשע?"
 
השאלה הזאת מתבקשת מאליה באושוויץ, אותו מפעל מוות ענק שבו עינו הנאצים, הרעיבו, ירו והמיתו בגזים מיליון וחצי אנשים חפים מפשע, מרביתם יהודים. "במקום כזה", אמר בנדיקט -
"נגמרות המלים. בסופו של דבר נותרת רק דממת מוות, דממה שהיא עצמה זעקה קורעת לב אל האלוקים: מדוע, ריבונו של עולם, שתקת אתה?"
 
דיווחי החדשות הדגישו את שאלתו של האפיפיור. כל מאמר ציין שהאיש שהשמיע אותה היה, כפי שהוא עצמו אמר, "בן לעם הגרמני". אף אחד לא החמיץ את המשמעות ההיסטורית של אפיפיור גרמני, במסע לפולין, המתחנן לתשובות מהאלוקים, בבית המטבחים שבו אך 60 שנה קודם לכן, שברו הגרמנים כל שיא בשפיכת דם יהודי.
 
ועדיין, כמה פרשנים האשימו את בנדיקט בעקיפת סוגיית האנטישמיות. ראש הליגה הלאומית נגד השמצה אמר שהאפיפיור "לא ביטא אף מילה על אנטישמיות; שום אזכור של הכרה בכך שחיים יהודיים נלקחו פשוט משום שהם היו יהודיים". בדומה לכך, דיווח הנשיונל קתוליק רג'יסטר, שהוא "לא התייחס כלל לאנטישמיות המודרנית".
 
למען האמת, האפיפיור לא רק שהזכיר את מציאות האנטישמיות, אלא הסביר גם את הבעיה הפתולוגית שמונחת תחתיה. הכוח המניע את האנטישמים אינו אך ורק עוינות כלפי יהודים, הוא אמר, אלא כלפי רעיון המוסר האלוקי שאותו הציגו היהודים בפני העולם.
 "על ידי השמדתו של העם הזה, רצו בתוך תוכם אותם פושעים אכזריים"
- אמר בהתייחסו להיטלר ולנוהים אחריו -
"להרוג את האלוקים שקרא לאברהם, שדיבר על הר סיני והניח עקרונות מנחים למין האנושי, עקרונות נצחיים. אם עם זה, בעצם קיומו, מהווה עדות לאלוקים שדיבר אל בני האדם, ששולט בהם, אז אותו אלוקים צריך למות סוף-סוף, כמו גם העדות לקיומו, והעוצמה, להינתן בידי האדם לבדו - בידי אותם בני אדם שחשבו שבאמצעות הכוח הפכו את עצמם לאדוני העולם."
מטרתם הסופית של הנאצים, טען בנדיקט, הייתה לעקור את המוסר הנוצרי משורשיו היהודיים, ולהחליפם ב"אמונה פרי המצאתם: אמונה בשלטון האדם, שלטון בעלי הכוח". היטלר ידע שרצונו לשלוט יוכל להתממש רק אם ישמיד תחילה את הערכים היהודיים-נוצריים. ברייך בן אלף השנים, האלוקים והקוד המוסרי שלו יימחקו. האדם, חופשי מעול המצפון, יירש את מקומו. היה זה הפיתוי העתיק מכולם, ואושוויץ היא מה שיצא ממנו.
 
"איפה היה אלוקים באותם הימים?", שאל האפיפיור. איך יכול הבורא האוהב להרשות למטען האנושי של רכבת עמוסה אחר רכבת עמוסה, להירצח באושוויץ?
 
אבל למה לשאול את השאלות האלה רק באושוויץ? איפה, בעצם, היה אלוקים בגולאג הקומוניסטי? איפה היה אלוקים כשהחמר רוז' רצחו 1.7 מיליון קמבודים? איפה היה אלוקים בזמן השואה הארמנית? איפה היה ברואנדה? ואיפה האלוקים בדרפור?
 
איפה נמצא אלוקים כאשר אפילו קרבן חף מפשע אחד נרצח, מגורש או משועבד?
 
התשובה, למרות שהאפיפיור לא אמר אותה, היא שעולם שבו האלוקים מתערב באופן קבוע, כדי למנוע אכזריות או אלימות, הוא עולם נטול חירות - וחיים חסרי חירות הם חיים חסרי משמעות. אלוקים העניק לבני האדם את הכוח לבחור בין טוב לרע. יש כאלה שבוחרים לעזור לזולתם; ויש שבוחרים לפגוע בו. היו כאלה באירופה הנאצית ששלחו יהודים לתאי הגזים; והיו כאלה שסיכנו את חייהם על מנת להסתיר יהודים מהגסטאפו.
 
האלוקים "שדיבר על הר סיני", לא פנה אל מלאכים או רובוטים, שאינם יכולים לעשות רע גם אילו היו רוצים בכך. הוא דיבר אל בני אדם עם בחירות אמיתיות שעליהם לבחור, ועם תוצאות אמיתיות שיעלו מאותן החלטות. אושוויץ לא הייתה אשמת האלוקים. הוא לא בנה את המקום הזה. רק אילו היה משנה את אלה שבנו אותו, מיחידים בעלי בחירה חופשית לבובות תיאטרון, היה יכול למנוע מבעדם לבצע את פשעיהם המזוויעים.
 
לא האלוקים נכשל במהלך השואה, או בגולאג, או ב-11 בספטמבר, או בבוסניה. לא האלוקים נכשל כאשר בני אדם עושים מעשים ברבריים לבני אדם אחרים. אושוויץ זה לא מה שקורה כאשר האלוקים, שאומר "לא תרצח" ו"ואהבת לרעך כמוך" - שומר על שתיקה. זה מה שקורה כאשר גברים ונשים אוטמים את אוזניהם מלשמוע.