קרא את המאמר הבא:

לאחר הקרע בין שאול לשמואל נפרדים השניים: שמואל עולה לרמה, ואילו שאול עולה לביתו לגבעת שאול. השנים אינם מתראים עוד כל חייהם. בעקבות תיאור זה מתאר הכתוב, בסוף פרק ט"ו, תגובתם של שניים: תגובתו של שמואל, שהתאבל על שאול; ותגובתו של ה', שניחם כי המליך את שאול.

לד וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וְשָׁאוּל עָלָה אֶל-בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל:

לה וְלֹא-יָסַף שְׁמוּאֵל לִרְאוֹת אֶת-שָׁאוּל עַד-יוֹם מוֹתוֹ,

כִּי-הִתְאַבֵּל שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל.

וה' נִחָם כִּי-הִמְלִיךְ אֶת-שָׁאוּל עַל-יִשְׂרָאֵל:

הגיעה השעה למשוח מלך חדש על ישראל. ושוב נופל התפקיד על כתפי שמואל. שמואל התאבל על שאול עד יום מותו, ותוך כדי אבלו, עליו ללכת למשוח את יורשו של שאול. דבר ה' נמסר לו בחריפות ותקיפות:

א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל

עַד-מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל-שָׁאוּל

וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל

מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל-יִשַׁי בֵּית-הַלַּחְמִי

כִּי-רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ:

ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי

שמואל מתאבל על שאול, וה' לא זו בלבד שאינו משכך את כאבו, אלא עוד מחריף אותו:

"אתה מתאבל... ואני מאסתיו".

תשובת שמואל לציווי מוזרה: "איך אלך, ושמע שאול והרגני". כאשר ה' מצווה את אברהם לשחוט את בנו, הוא קם והולך לשחוט; כאשר ה' שולח את משה אל פרעה, מתווכח הוא על מידת התאמתו והצלחתו - אבל אין הוא מעלה נימוק סיכון אישי. משה אינו טוען "ושמע פרעה והרגני"! שמואל טוען: "ושמע שאול והרגני".

את פחדו של שמואל נבין אם נראה בו תירוץ פורמאלי, התנצלות שבאמצעותה רוצה שמואל שלא לעשות דבר שלבו מתנגד לו.

מה משמעות הטיעון "ושמע שאול והרגני?" וכי אין שמואל יודע כי ה' מצווהו ללכת, וכי הוא הנותן כוח לשאול להרוג או להימנע מהרוג?! וכי לא ידע שמואל כי יחסו המיוחד אל שאול ואהבתו אותו לא יניח לשאול להורגו?

את הרגשתו של שמואל מתאר אברבנאל:

והנה מה שאמר שמואל "איך אלך", היה אצלי התנצלות בלתי אמיתית, מפני ששמואל לא רצה למשוח איש בימי שאול, והיה רע בעיניו ההליכה, התנצל ואמר: "איך אלך, ושמע שאול והרגני". עם היותו יודע שהא-ל יתברך לא יעזוב את חסידיו.

ובאותה דרך מבאר אברבנאל את תשובתו של ה':

ועם היות שהא-ל יתברך יודע מחשבות בני אדם, היו בוחרים הנביאים ומבקשים רבות תואנות, כדי שלא יאמרו בפירוש כוונותיהם לפני הקב"ה. ועל זה הדרך אמר אדוננו משה "ואיך ישמע אלי פרעה", עם היותו יודע שדבר ה' היא תקום. והייתה התשובה (לשמואל) ממין השאלה, לפייסו בדברים.