פרקים לדוגמא
 
חזרה לתוכן
 
 


פרק 2: מיטביות ורווחה נפשית

 תופעת הזרימה

הפסיכולוגיה החיובית מתייחסת להיבט מסוים של חוויית הסיפוק: תופעת הזרימה. מדובר בחוויה, שאדם שוקע לתוכה עד כי הוא 'שוכח את עצמו', כאילו הזמן עמד מלכת. הדבר קורה לנו כאשר אנו קוראים ספר או שוקעים במחשבות, ופתאום 'הזמן ברח'. תחושת עונג זאת אינה חייבת להיות משמעותית מבחינה ערכית או שיפוטית. החוויה מתבטאת בכל אירוע שבו מרוכז הפרט בעצמו ובחווייתו החושית. מסתבר, שחווית זרימה זו, המתרחשת אף בחיי היומיום ובשגרה, היא מקור לצמיחה פסיכולוגית ולחוסן נפשי.
 
תחושת סיפוק כרוכה בהצלחה. זוהי תחושה רוחנית שאין להשוותה לפרס גשמי שניתן כשכר ההצלחה. הסיפוק מביא את האדם למקום שבו טוב לו עם עצמו. הוא מרוצה ממה שעשה והוא שואב מתחושה זו ביטחון וכוח להמשיך בעשייה.
 
אחד האתגרים החינוכיים בימינו הוא ללמד ילדים לברר לעצמם מה גורם להם חווית זרימה, ולהקדיש יותר זמן לעיסוקים ממוקדי סיפוק. כאן נוצר הקשר לתכונות החוזק והעוצמה של הילד. מתברר, שכאשר אנשים מפעילים את תכונותיהם החזקות, יוצרת הפעילות הכרוכה בכך זרימה. חוויית הזרימה מתרחשת תוך כדי מימוש העוצמה הנפשית.
 
הורים ומחנכים נוטים לקלקל את תחושת הסיפוק של הילד. הילד עזר לאימא.
אמא אחת אומרת: מגיע לך פרס. אימא תקנה לך ארטיק.
אמא אחרת אומרת: תודה, בלעדיך לא הייתי מספיקה לגמור.
בתגובה הראשונה, קבל הילד תמורה חיצונית למעשה טוב שעשה. בתגובה השניה, מעודדים את תחושת הכוח והסיפוק, שחש הילד מהעזרה שהגיש, והיא עולה על כל גמול חיצוני.
יאנוש קורצ'ק, המחנך הנודע, נתן לילדים גלויות מצוירות כפרס, ובכך הראה שלא הערך הכספי של התמורה חשוב, אלא ההכרה בעוצמה של המעשה הטוב.
 
מה בין הנאה לסיפוק?
הנאה קשורה לחושים ולרגשות. סיפוק קשור יותר להפעלת חוזקות אישיות ותכונות אנושיות טובות.
בהנאה קיימת תחושה ש"הנה זה עומד להיגמר". מדובר במשאב מוגבל, שמגיע בעוצמות, וכל רגע שעובר משמעו שנותר פחות זמן ליהנות. העוגה עוד מעט לא תהיה עוד, הטיול מיד יגמר.
סיפוק, לעומת זאת, הוא מצב שבו זרימת הזמן הופכת להרמונית, כך שהזמן העובר אינו מורגש. הוא חולף, לכאורה, מהר יותר. אנשים מרגישים בתוכם מרץ, והם מלאים יותר כבני אדם. אין בסיפוק רכיב של חרדת האובדן, ואין בו גם אינטנסיביות ותחושת שיא שבעקבותיו ירידה במתח, הקיימת במצבי הנאה.
 
אנשים המתארים מצבים מספקים, בין אם מדובר במשחק, עשייה אומנותית, עבודה או אימון ספורט, כוללים בתיאור את הרכיבים הבאים: אתגר, מיומנות, מעורבות, עשייה מתוך רצון ולא מתוך חובה, שליטה, שכחה עצמית.
 
 
מיטביות: המונח מיטביוּת (wellness), או 'רווחה נפשית', מבטא תחושת שביעות רצון מהחיים; מצב שבו הרגשות החיוביים גוברים על הרגשות שליליים.
 
הגדרות נוספות למיטביות מדברות על חוויה הנותנת משמעות לחיים, על מעורבות חברתית ומשפחתית, על היות מעורב בעיסוק מקצועי מספק ועוד.
המשותף להגדרות הוא בכך שהן רואות את הרווחה הנפשית כמהות סובייקטיבית ביסודה, המעוגנת בחוויות ובהתנסויות של הפרט, ומתייחסת למידה שבה הפרט שופט את האיכות הכוללת של חייו כחיובית ורצויה. השיפוט כולל ממד קוגניטיבי וממד רגשי.
 
נגדיר 'מיטביות' בעברית של בני אדם פשוטים: מיטביות היא מצב, הנותן לחיים משמעות וסוחף את האדם להרגיש טוב עם עצמו. הוא חש שטוב לו, שהוא יוצר, עושה, תורם, חווה חוויות, והוא מרוצה מחייו, מסביבתו, מעצמו. הוא מרגיש טוב, והוא גם מבין שמעשיו טובים ותורמים. הוא אדם שמח, הן במובן השכלי-קוגניטיבי, והן במובן הרגשי.
 
רווחה נפשית מתקשרת לערכים של בריאות, אופטימיות, סיפוק אישי, תקווה ואושר. היא מתייחסת לשני מרכיבים בסיסים: תחושה עצמית של הפרט על עצמו ורמת תפקודו. שני מרכיבים אלה יקבעו את מידת מימוש הפוטנציאל שלו בפועל.
 
הגישה של קידום מיטביוּת מבוססת על התפיסה ההומניסטית, שהיא במוקד הקורס הזה: גישה המתנגדת ליצירת תובנות על נפש האדם מתוך התבוננות במצבי כשלון, חולי ומשבר. גישה זו מבקשת להתמקד בשאלה כיצד לממש ולהרחיב את התכונות האנושיות של האדם ולפתח את המשאבים האנושיים הגלומים בו. מטרת קידום המיטביות היא להוליך את האדם לכיוון של התפתחות ויצירה.
 
יש שני סוגים של מאפיינים לרווחה נפשית:
מאפיינים התנהגותיים - אכילה, שינה, עבודה, ניהול יחסים בין-אישיים, יכולת לבצע משימות שתואמות את הגיל והיכולת.
מאפיינים פסיכולוגיים - תחושת השתייכות ותכלית, שביעות-רצון עצמית ועוד.
 



קדימה אחורה