אחרי מלחמת-העולם הראשונה הגיעו הוצאות הספרים באידיש להתפתחות רבה. בורשה קמו כמה וכמה הוצאות-ספרים ציבוריות ופרטיות. הודות לפעולה התרבותית באסיפות, שסייעו להעמקת ההכרה העצמית של השכבות העמלות, קם דור צעיר צמא-השכלה, שוחר ספרות יהודית וכללית. הספר היהודי הבלטריסטי והמדעי-הפופולרי חדר אף אל עליית-הגג ואל המרתף, אל בית-החרושת והסדנה.

מן המפעלים המרובים הצטיינו ביותר בפעילותם:
"קולטור-ליגע" (נוסדה ב- 1921) הוציאה באידיש את הקלסיקונים היהודים (שלום-עליכם, שלום אש), את ההיסטוריה היהודית של ש. דובנוב ואת מיטב הספרות היהודית (נומברג, הורונצ'יק, משה נאדיר, ד"ר שיפר, מקס אריק ואחרים). היא הוציאה כמו כן ספרי-לימוד באידיש, את הירחון הביבליוגרפי "ביכער-וועלט" ועוד.
ב. קלצקין הוציא את הקלסיקונים היהודים (שלמה אטינגר, פרץ, שלום-עליכם) ומיטב הספרות החדשה באידיש (לייויק, אופטושו, עוזר גרודזנסקי, מנחם, קציזנה, ראביץ' ואחרים, וכמו-כן את השבועון הספרותי "ליטערארישע בלעטער".
צנטרל - הוציא באידיש את כל כתבי מנדלי מוכר ספרים.
ח. בראז'אזא הוציא ספרות יפה באידיש (סגלוביץ', ניידוס, ועוד) ובייחוד ספרות יפה לועזית (טולסטוי, סנקיביץ', ז'רומסקי, בז'וזובסקי, ד'אנונציו ועוד).
ספרות יפה בלועזית הוציאו גם המול"ים ש. גולדפרב (א. פרנס, קלרמן, ריימונט, א. סינקלר, מרגריט, ועוד), ל. גולדפרב, מ. רקובסקי, א. גיטלין, ואחרים.
מיוחדת במינה הייתה הוצאת הספרים של "אחים לוין-אפשטיין ושותפיהם", שהדפיסה (החל משנת 1880) בעיקר ספרי-קודש, חיבורים מן הספרות העברית הישנה וספרי-רומ"ל (רבנים ומלומדים), אשר היו נפוצים במספר טפסים עצום. מלבד ספרות דתית הדפיסה הוצאת-הספרים בשנים האחרונות גם ספרות יפה בעברית ואידיש. הוצאת ספרי-רומ"ל נמשכת על-ידי יורשי הפירמה בארץ-ישראל, וגם כאן הוסיפו עליה שטחים חדשים בשטח הוצאת הספרים.