בושה להיות ברומא ולא לראות את האפיפיור. בושה לגור בווארשה ולא לראות את הגטו. הרובע היהודי מבודד מן העולם על ידי חומה, גדר תיל כפולה ושרשרת הדוקה של המשטרה הגרמנית הפולנית היהודית, והוא אוצר בלום לסוציולוג, לפסיכולוג ולכלכלן של העתיד.
איכשהו הצלחנו לעבור בין השומרים והזקיפים. אנו ברחוב היהודים ומתערבים בקהל. אין אנו יודעים כמה סנטימטרים מרובעים נופלים בחלקו של כל אחד מחמש מאות אלף היהודים הכלואים בגטו. אך אנו יודעים, כי בצפיפות, בהמולה ובבוץ של רחוב היהודים אנו נעים בקושי. יש עודף אנשים ומחסור במקום. אין להבחין בכך כאשר חוצים את הגטו בחשמלית; אתה צריך לפלס דרך בין נחילי האדם שברחובות ז'לאזנה ולשנו.

בכל מקום, בכביש ועל המדרכה בכל פינה וגומחה, שולט המסחר היהודי, שגורש ממקומות אחרים. עגלות יד, שערי בתים, סוכות, ארגזים, סלים, מגשים שנערמו עליהם חפצים שונים - כל אלה הופכים את הגטו לשוק גדול. מיד מזדקר לעין העוני האיום של המוני היהודים. הנה, בתוך הדלות אנו רואים: סל ובו חתיכות לחם של רבע ק"ג למכירה. עגלת יד המכילה אבק פחם, ובעליה מוכר אותו בשקיות של חצי ק"ג, ק"ג אחד ושני ק"ג, כפי שמוכרים קמח או גריסים.

בסתירה בולטת הולם בעינינו הברק המזויף של אולם ריקודים יהודי: מוסיקת ג'ז קולנית, תלבושות ראווה, וודקה, מאכלים יקרים. רובד דק זה של המוהיקנים האחרונים מן הבורגנות שלפני המלחמה יוצר לעצמו פיקציה של חיים "נורמליים". כמו הבורגנות הפולנית אין היא חשה, כנראה, כי תקופתה, תקופת העסקות והאנוכיות, כבר לא תשוב.

לעתים רחוקות נראים גרמנים בגטו. אולם כאשר מופיע גרמני לבוש מדים ובוטח בעצמו, מתרוקן הרחוב, גווע. אין הדבר מפליא אותנו. כמעט מדי יום ביומו נופלים הרוגים ופצועים - קורבנות "שעשועיהם" של אנשי הגסטאפו והחיילים הגרמנים העוברים כאן ברגל או במכוניותיהם.

על כל צעד ושעל אנו נתקלים במשמר הסדר היהודי. אלה המסייעים בידי הגרמנים בייצוב ה"סדר" שהשליטו, נוהגים לפי מיטב הדוגמה של שולחיהם. אנו מסתכלים בשוטר יהודי המכה באלה ילד יהודי על שניסה להבריח כיכר לחם מבעד לגדר.
תמורת שוחד של עשרה זלוטי נעשה שוטר זה עיוור כאשר מבריח מקצועי מכניס לגטו צרורות של סחורה.

אנו נכנסים לכמה דירות. משוחחים עם פועל מובטל, עם בעל מלאכה מתנוון, עם סוחר זעיר שנהפך לפרוליטר, עם משכיל שנדחק פתאום מחיי הרווחה קבועים. בכול אנו חשים בהלך רוח של ציפייה. האווירה הבלתי נסבלת של טרור, השפלה ועוול לא נטלה מהמוני היהודים את האמונה במחר טוב יותר, במחר של חירות ושל זכויות שוות לכול.
בולטים לעין הלכי הרוח המלחמתיים של המוני היהודים. ניכרת שנאה לכובשים, לבוגדים "משלנו" ולרודפי הבצע. הם חיים בזיכרונות מימי הגנת ווארשה. הניתוק מן העולם לא עורר לאומנות בקרב המוני היהודים. המונים אלה רואים, שגורלם קשור קשר הדוק עם גורלם של המוני העמלים הפולנים, וכי יחד עמם יילחמו למען החירות, העצמאות והסוציאליזם. למאבק זה מצפים המוני היהודים הכלואים בגטו וארשה.