הלשנות לבולשת הבריטית

עיקר הקשר עם הבולשת הבריטית קויים באמצעות "המחלקה לתפקידים מיוחדים", שהוקמה בסוכנות היהודית בירושלים. בראשה עמד תחילה ראובן שילוח, ולאחר צאתו בשליחות לארצות-הברית, הוטל התפקיד על טדי קולק. כסגנו שימש יצחק קליינבוים (אחיו של משה סנה). קולק נפגש, בדרך-כלל, עם ג'יילס שהיה מפקד הבולשת הבריטית (ה-C.I.D.) ואילו קליינבוים היה זה שהעביר את המיידע השוטף לקציני הבולשת.
הסוכנות היהודית הציעה את שירותיה לשלטונות הבריטיים כבר במאי 1944. בפגישה עם המזכיר הכללי של הממשלה, בהשתתפות המפקח הראשי של המשטרה ונציגי הבולשת, הודיעו נציגי הסוכנות היהודית, שהם מוכנים לחטוף פעילים של ארגוני הטרור, לעצור אותם לצורך חקירה בקיבוצים שונים, ולהעבירם, עם סיום החקירה, לשלטונות, מבלי לציין את מקום מעצרם. נציגי הסוכנות היהודית גם ביקשו לקבל 50 אקדחים ברשיון, מבלי לציין את שמות נושאי הנשק. המזכיר הכללי של הממשלה דחה את הצעת הסוכנות; הוא הסביר כי שמירת החוק והסדר נתונים בידי הממשלה ואל ליהודים להילחם בטרור באמצעים בלתי חוקיים. המזכיר הכללי שב וביקש שהסוכנות היהודית תעביר לידי השלטונות את שמות חברי ארגוני הטרור והמשטרה כבר תטפל בהם. 25 כן דחו הבריטים את הצעתו של משה שרתוק לגייס מבין חברי ההגנה שוטרים מיוחדים שיעסקו במלחמה בטרור. 1
ב-1 באפריל 1944 נפצע איש לח"י, יוסף רוזנבום, מכדור שנפלט מאקדחו, בשעה שטיפל בנשק במחסן סתר של הארגון. שלושה מחבריו העבירוהו לדירת אחד השכנים, שטילפן למשטרה, במקום להזעיק רופא. כאשר הגיעו השוטרים, נזרק לעברם רימון-יד; הסמל היהודי יצחק פולני נהרג וקצין בריטי נפצע. שלושת חבריו של רוזנבום הצליחו להימלט, אולם אחד מהם, שבתאי דרוקר, נפצע מחילופי היריות. רוזנבום עצמו נתפס ולמחרת היום מת מפצעיו בבית-החולים. דרוקר הפצוע הועבר למושבה יבניאל ושוכן בביתו של מנחם לונץ, שהיה איש לח"י. דבר הימצאו של דרוקר ביבניאל נודע להגנה, שדיווחה על כך לבולשת. ב-6 באפריל הקיפו שוטרים רבים את יבניאל ופתחו באש לעבר ביתו של לונץ. דרוקר ולונץ השיבו באש, ומשאזלה התחמושת שלהם, הם ירו בעצמם.
ביוני 1944 תכנן האצ"ל פעולה רחבת היקף בירושלים, במגמה לפוצץ ארבעה יעדים: המטה הארצי של הבולשת, משרדי העלייה, בניין מושל המחוז ומטה הבולשת המחוזית. לצורך זה, רוכזו בירושלים כמאה לוחמים ונשק רב. מקום הריכוז נקבע באחד המחסנים בשכונת נחלת שבעה. דבר הפעולה נודע להגנה, שמיהרה להודיע על כך לבולשת הבריטית. כאשר הגיעו הבחורים למקום הריכוז, ראו להפתעתם כי בשכונה מסתובבים שוטרים רבים. הפעולה בוטלה והבולשת חשדה כי ההגנה העבירה לה מיידע בלתי מבוסס. 2
בראשית ספטמבר, החל שיתוף-פעולה סדיר בין "המחלקה לתפקידים מיוחדים" ובין הבולשת הבריטית. ההגנה העבירה לידי הבולשת, באמצעות "המחלקה לתפקידים מיוחדים", רשימת שמות וכתובות של חשודים בהשתייכות לארגוני הטרור. בעקבות שיתוף-פעולה זה, ערכה המשטרה באוקטובר מצוד בתל-אביב, פתח-תקוה, רמת-גן ונתניה ועצרה 189 איש ואישה. הגברים נשלחו למחנה המעצר בלטרון, ואילו הנשים הועברו לכלא הנשים שבבית-לחם. 3
בארבעת החודשים הראשונים של שיתוף-הפעולה (ספטמבר-דצמבר1944), העבירה ההגנה לבולשת הבריטית 561 שמות של חשודים בהשתייכות לארגוני הטרור. כמחציתם - 284 חשודים - אותרו ונעצרו. כן הועבר לבולשת מיידע שהוליך לגילוי כמויות גדולות של חומר נפץ. 4 במברקו של חיים וייצמן לראש ממשלת בריטניה, ב-8 בדצמבר 1944, נאמר כי "שיתוף-הפעולה שלנו עם השלטונות בחיסול הטרור נמשך באופן משביע רצון. 500 שמות של חשודים כבר נמסרו למשטרה וכתוצאה מכך נעצרו יותר מ-250. שיתוף הפעולה נעשה גם בצורות אחרות".
ההלשנות נעשו במקביל לשיחות שהתנהלו בין ראשי ההגנה וראשי האצ"ל, שבמהלכן דרשה ההגנה מן האצ"ל להפסיק את פעילותו נגד שלטונות המנדט.
יש לציין כי שיתוף הפעולה בין ההגנה לבין הבולשת הבריטית, החל זמן רב לפני הוצאתו להורג של הלורד מוין ולפני שנפלה ההכרעה בעניין זה בהנהלת הסוכנות היהודית.
הש"י השקיע מאמצים רבים בניסיון ללכוד את מפקד האצ"ל מנחם בגין. תמונתו הופצה בין פעילי הסזון, והם נצטוו להעביר מייד כל מיידע העשוי להביא למעצרו. באחד מימי הסתיו של שנת 1944, דיווח אחד השומרים שהופקדו על המוסדות הלאומיים בירושלים, כי ראה את בגין עובר ברחוב קרן קיימת. לאמיתו של דבר ראה את יוסף לייזרוביץ, מפעילי שירות הידיעות של האצ"ל, איש רזה, בעל קומה בינונית שהרכיב משקפים בעלות עדשות עבות, ודמה במידת מה לבגין. הדמיון חל גם על הנתונים הביוגרפיים: לייזרוביץ נולד בפולין, ובצעירותו הצטרף לבית"ר ואחר-כך לאצ"ל. כאשר פלש הצבא הגרמני לפולין, ברח לווילנה, כפי שעשו יהודים רבים וביניהם מנחם בגין. משם נדד למזרח הרחוק ועלה לארץ-ישראל דרך הודו. בהגיעו ארצה התייצב בפני נציגי הארגון והוצב בשירות הידיעות ("הדלק"). הוא התאכסן אצל דודתו, גברת שיף, שגרה יחד עם בעלה בבניין "ראש רחביה", ממול למוסדות הלאומיים.
ההגנה הודיעה לבולשת הבריטית כי מנחם בגין נראה ברחביה ומקום מגוריו אותר. המשטרה שיגרה למקום כוחות מוגברים שעצרו את יוסף לייזרוביץ. החוקרים הבריטים לחצו עליו שיודה כי הוא מנחם בגין ולא יוסף לייזרוביץ. כאשר נודע דבר המעצר לדודתו, פתחה בפעילות ענפה כדי לשחררו. היא פנתה אל משה סנה, אותו הכירה עוד מפולין (היא לא ידעה כי סנה משמש כראש המפקדה הארצית של ההגנה) וביקשה אותו להתערב לשחרורו של לייזרוביץ. היא הזכירה לסנה כי אביו של יוסף לייזרוביץ היה עורך העיתון האידי "היינט", שיצא לאור בווארשה והתפרסם בהתנגדותו לתנועה הרוויזיוניסטית. עוד הוסיפה כי היא ערבה לכך שאחיינה חף מכול פשע וכול מעצרו אינו אלא טעות. סנה בירר בש"י את סיבת מעצרו של האיש וכאשר שמע שמדובר במנחם בגין, הלך לראותו בבית המעצר. מאחר שהכיר היטב את בגין, נקל היה לו להבחין מייד בטעות ולהמליץ בפני הבריטים לשחרר את האיש שבידם. כך חזר יוסף לייזרוביץ (המפקד "אהרון") והמשיך את פעילותו באצ"ל באין מפריע.

הערות:


1. CO 733/75156
2. שם, שם.
3. CO 733/457
4. שם, שם.