|
|
המשולש קושטא ז'נבה בודאפשט
המשלחת בקושטא
1. ליצור קשרים עם הקהילות היהודיות בארצות הכיבוש ולהביא להם את דבר הישוב.
2. להוציא לפועל עזרה והצלה עליהם הוחלט במוסדות הישוב בארץ ישראל וליזום פעולות הצלה.
בגרעין הראשון של המשלחת היו בדצמבר 1942 חיים ברלס, גולדין ולדר נציגי הסוכנות וכן וניה פומרנץ, יחיאלי (שהוחלף אחר כך על ידי זאב שינד) ומנחם באדר - נציג ההסתדרות שהצטרף מאוחר יותר. אליהם הצטרפו קלארמן מהרביזיוניסטים, גריפל מ"אגודת ישראל" וצימנד מ"הנוער הציוני" ועוד, בשלבים שונים במשך השנה. התנועה הפוליטית המוכרת היחידה שלא שלחה נציג לקושטא היתה תנועת ה"מזרחי".1
כדי למנוע מצב שבו שתי המשלחות מתחרות, האחת מטעם ההסתדרות, והשניה מטעם הסוכנות, קבע קפלן בביקורו, במרס 1943, בקושטא, נציגות כללית של הישוב, אותה ינהלו ברלס, לדר ובאדר ושתי ועדות, ועדת קשר וועדת עזרה והצלה. קפלן קיבל את תביעת החברים הנמצאים בקושטא שלא להוסיף שליחים על המשלחת המצויה, דבר המסכן לדעתם את עבודת המשלחת. למרות זאת השליחים המשיכו להגיע. בין ברלס ובין באדר, פומרנץ ושינד, חברי ועד ההצלה, התפתחו חילוקי דעות על רקע אי הערכתם את עבודתו של ברלס וכן בשאלת העברת דיווח מלא ומידע שוטף מטעם משלחת ההסתדרות לברלס ולהפך, וכן בשאלת זכותו של ברלס, כנציג הבכיר, לחתום על המכתבים היוצאים בשם הוועדה הכלל - ישובית שקבע קפלן, זכות שלדעת ברלס לא כובדה.
ביקורת אחרת הושמעה מכיוון השליחים הנוספים, שחשו כעומדים מן הצד ולא שותפים בעבודה. כדי למנוע מצב שהיה, שבו מכתבים נשלחו בשם התנועות ולא בשם הישוב כולו, כאשר הם נחתמו רק בידי באדר ופומרנץ, הוחלט על פי הצעת משה שפירא, שכל ההתכתבויות יהיו באשורו של ברלס בשם הנהלת הסוכנות וההסתדרות הציונית, ומכתבים שלא רצוי לחתום עליהם בשם הסוכנות היהודית, יחתמו בשם מוסכם (מולדתי), ולא על ידי נציג של מפלגה אחת.2 רוב ההתכתבות עם הפליטים וועד ההצלה בבודאפשט היתה עם וניה, באדר ושינד, חברי ועדת ההצלה בקושטא. מכתבים לא מעטים, אינם חתומים, אך נשלחו, מעל לכל ספק, על ידם.
בפועל נוהל הקשר בין ועדת ההצלה בקושטא ובין הונגריה רק בידי וניה הדרי ומנחם ובאדר. חתימתו של שינד לא ביטאה שותפות ומעורבות בנעשה בהונגריה. היא היתה חתימה על מנת לצאת ידי חובת הייצוג התנועתי. באדר עצמו התלונן : " יש הרבה חותמים על מכתבנו והרבה בעלים על הפעולה הנעשית כאן, אולם האמת הפשוטה כי רק שנינו (וניה ובאדר) עובדים."3 יוסף באומר מאשר כי בבודאפשט הם ידעו ופעלו רק עם מנחם באדר ווניה הדרי. את זאב שינד הוא הכיר מפעילותו הקודמת בתחום עליה ב'.4 על מידת הדומיננטיות של אנשי השמאל ניתן ללמוד ממכתבו של קלארמן, נציג הרביזיוניסטים, לשולחיו, זמן קצר לאחר הגיעו לקושטא:
"...מר גריפל הנמצא קרוב לשלושה חודשים כשליח "אגודת ישראל" קובע: ברלס יודע את מלאכתו, רחוק מלקפח את זכותה של איזו מפלגה ואף על פי שהוא המנצח על הפעולה, הרי אין הוא הגורם המכריע, והוא אינו אלא פקיד בלבד....האנשים המוציאים לפועל את הפעולות הם אנשי השמאל, וגם הסוכנות היא חסרת אונים להשתלט עליהם. הם אומנם מודיעים לסוכנות ולועד שלנו על פעולתם (ואולי מגלים טפח ומכסים טפחיים), אך הם הם הקובעים..."5לא כך ראה את הדברים וניה הדרי: "לאחר שלושה החודשים הראשונים לא ראינו עוד את עצמנו כשליחים של הקיבוץ, השליחות שלנו שראשיתה בשליחות ההסתדרות, הפכה תוך כמה חודשים כשליחות של הישוב העברי בארץ." ההבדל, לדעתו, בין משלחת הסוכנות יהודית לועד ההצלה היה בכך שהסוכנות עסקה בגדר המגבלות אשר המנדאט הבריטי הטיל עליה והרשיונות שהעניק לה, ואילו קבוצתו עסקה בכל דבר בלתי לגאלי, בניגוד לפקודתם של הבריטים. ועדה זו היתה מחולקת לשניים: חלק שדאג לקשרים וחלק שדאג לעליה ב'.6
הונגריה וסלובקיה היו שני הבסיסים שלמענם ובעזרתם פעלו. מכתבים וכספים הועברו לפולין באמצעות ועד ההצלה בבודאפשט, וכך גם העברת יהודים מפולין לסלובקיה ולהונגריה. בהונגריה עצמה נעשתה פעולת הכוונה והצלה רחבה, בעיקר באמצעות כסף. קשר המכתבים והכספים בין בודאפשט וקושטא התקיים באמצעות בלדרים כבאנדי גרוס ואריק פאפסו, אנשי ריגול בשרות ההונגרים או הגרמנים, וכן בלדרים רישמיים של משרד החוץ ההונגרי. עבור שליחותם קיבלו תמורה גבוהה. הם נהנו כמעט מחופש תנועה מלא בדרכם לטורקיה ובחזרה לארצותיהם.7
ועדת העזרה וההצלה בהונגריה.
מי מינה את הוועדה? יואל בראנד כתב כי הנהלת "פועלי ציון" נתכנסה לישיבה "ומילאה את ידי השלישיה שכללה את שפרינגמן, קסטנר ואותי לארגן את העבודה ולנהלה"8 הוועדה לא הוקמה על ידי מוסד יהודי הונגרי מוסמך, אלא בהחלטת מקימיה כדי לסייע לפליטים שזרמו להונגריה. עם המכתבים היה מגיע מקושטא גם כסף. השליטה על המקורות הכספיים הללו היוותה את הבסיס העיקרי שעליו נבנתה יוקרתה וכוחה הפוליטי של ועדת העזרה וההצלה.9
ב 6.12.42 נשלחה הודעה אל שמואל שפרינגמן וללזר בהונגריה בה הודיעו על הקמת לשכת הקשר בקושטא. מטרתה להשיג סיוע לתנועות החלוציות בהונגריה ובארצות אחרות. מתן אינפורמציה על הנעשה בארץ והבעת דאגת הישוב ויהדות העולם לגורל יהודי אירופה.10
ברהם, המסתמך על דו"ח קסטנר, כתב כי בתשובה לתחינה שהגיעה בסוף 1942 מרות קליגר, מן המשלחת של הסוכנות היהודית בקושטא, לעזור לפליטים וליהודי פולין, נוסדה ועדת העזרה וההצלה בינואר 1943, ובין המייסדים היו אוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה, ינו פרנקל, מנהיג ה"מזרחי", ארנו סילאג'י מ"השומר הצעיר", ויואל בראנד, קסטנר ושפרינמן מה"איחוד".11 תאור זה אינו נכון. בפועל, כפי שאוכיח, רק חברי ה"איחוד" היו חברי ועדת ההצלה. בינואר 1944, עם עלות שפרינגמן לארץ ישראל, הורכבה הוועדה רק מקסטנר ובראנד.
בידי מנהיגי הוועדה היו מקורות המידע הטובים ביותר באירופה אודות תוכנית ההשמדה. חברי הוועדה טענו כי הם יידעו את המנהיגות היהודית בכל המידע שהיה בידם, אך למרות הקשר שהיה ביניהם, המנהיגות היהודית הקונסרבטיבית- אריסטוקרטית, המשיכה במדיניות שהיתה כה אופינית לה מאז מלחמת העולם הראשונה, מדיניות אפולוגטית, אשר לא התערבה בנקיטת צעדים מיוחדים כנגד המדיניות ההונגרית, כדי להגן על האינטרסים היהודים ההונגרים.12
זמן קצר לאחר ייסוד ועדת ההצלה הפכה הוועדה לזירת התגוששויות על רקע אי הסכמה בנושא הרכבה, סמכויותיה ואופן חלוקת הכסף שהגיע מהישוב בארץ.
אנשי ועדת העזרה וההצלה בקושטא, וניה (זאב הדרי - פומרנץ), מנחם (באדר), זאב (שינד), כתבו לכל חברי התנועות החלוציות על המוטו המרכזי שצריך להיות נר לרגלי עבודת ועדת העזרה וההצלה בהונגריה : "אין לעלות על הדעת שבענייני העזרה תתחשבו עם אחוזים מסויימים של גודל והיקף התנועה זו או אחרת. את העזרה מוכרחים לחלק לפי הצרכים ודחיפות אצל כל משפחה (תנועה) ומשפחה...תדעו ברגעים טראגיים אלה לתנועתנו להתרומם מעל מריבות וחילוקי דעות פנימיים. הצו העליון זה : הצלה ועזרה לנצרך ובאופן מהיר."13
בעבודתי אעמוד על מידת תרומת חברי ועדת ההצלה בקושטא להרגעת המתח הטבעי באותם ימים, מתח אשר לבש אופי פוליטי, בשל נסיבות הזמן והמקום, ומה היתה תרומתם להתעלות מעל המריבות וחילוקי הדעות?
לשכת החלוץ בג'נבה.
לשכת ה"חלוץ" בג'נבה ולשכת הקשר בקושטא חילקו כסף להצלה. היה זה בעיקר כספו של הישוב בארץ. המציין את היחס ללשכות הללו היתה אי הסכמה על אופן חלוקת הכסף, ביקורת על הפקדתם בידי אנשים מסויימים ותלונות על ריכוזיות יתר של מחלקי הכסף. הייני בורנשטיין, נציג ה"שומר הצעיר," בלשכת ה"חלוץ" בג'נבה כתב כי במסגרת ועדת "החלוץ" היה דיון עקרוני על חלוקת הכספים הכלליים שנשלחו משוויץ בשם ה"חלוץ" או ההסתדרות בארץ ישראל להונגריה, ונקבע כי ההעברות של הכספים תתחלקנה בהתאם למפתח המפלגתי שנקבע בהונגריה לקראת הבחירות לקונגרס הציוני בשנת 1939, למרות שהדבר לא היה קל לאור מאבקי הכוח הפוליטיים שם במשך כל תקופת המלחמה.15
מנחם באדר בקושטא כתב אל אברמק ליפסקר, איש ההנהגה הראשית של ה"שומר הצעיר" בארץ:
"כל עוד לא ישתתף חבר שלנו במשרד המרכזי העולמי של החלוץ בג'נבה, יעשה בו נתן שוואלב כבתוך שלו בלבד." הוא קורא ל"השומר הצעיר" לעמוד על המשמר ולדרוש את צירופה... "ולאחר שהתברר לי כי החברים שלנו לא קיבלו מג'נבה דבר ולא יקבלו לפי ההסדר הקיים... נתן מעביר את העזרה לחבריו ובמקרה היותר טוב מבקש להתחלק עם האחרים" 16
על יחסה של מפא"י והחשיבות שייחסה למרכז היהודי הגדול שנותר בהונגריה, וללשכה בג'נבה, ניתן ללמוד מדברי משה שרת, בהופיעו בפני מרכז מפא"י:
"יש היום יהדות הונגריה, היא כיום לפי האומדן בין שלושת רבע מיליון למיליון נפש, לכל הדעות זהו הגוש היהודי הגדול ביותר שיש לנו באירופה...עמדת יהדות הונגריה יכולה להיות מכרעת בשביל דמותה הציונית של אירופה...יש להכין אותה בתוך אירופה, ע"י אותם אמצעי הקשר שיש לנו. יש לנו מרכז בג'נף, יש בה נציגות הגונה למדי, אבל מרכז זה תלוש מאתנו. אין אנו נמצאים במצב כזה שאנחנו יכולים לדרבן אותו, שאנחנו יכולים להפעיל אותו, להדריך אותו,....מבחינת היכולת להעביר דברים למרכז הקושטאי נתגלו יותר אפשרויות, למרכז הקושטאי יש קשר בלתי אמצעי ביננו ובינו, אפשר לשלוח לשם אנשים,...אפשר לפרנס אותם בהוראות, אפשר על ידם להאציל את הרוח שאנחנו רוצים להאציל על אירופה היהודית. מוכרחה להיות האצלה, והאצלה פעילה ונמרצת מן המרכז שלנו...להדרכת אירופה"17הפילוסופיה הפוליטית של שרת היתה נר לרגלי ועדת ההצלה בקושטא. תחושת השליחות שנועדה למפא"י, בראש ובראשונה, להאציל מרוחה הציונית פוליטית ולהדריך לאורה את השארית הנותרת לפליטה באירופה. את המשימה הגדולה יש להפקיד בידי אנשיהם, הקרובים אליהם והיושבים עתה בקושטא.
באדר חרד לחוסר ייצוגה של מפ"ם במוסדות ה"חלוץ" בג'נבה, אך נאבק קשות לבל יתווספו נציגים נוספים לועד ההצלה בקושטא, בה הוא היה חבר. הוא היה מודאג מהאפשרות שבעקבות הלחצים תגדל המשלחת לקושטא ובכך יתערער מעמדם.
"ריבוי השליחים העלולה לדחוק את שנינו מעמדת המפתח.... תתיעצו עם ציזלינג על הצעדים עליכם לאחוז למען ישמור את אשר השגנו עד כה. בהזדמנות היותו כאן (בקושטא) של משה (שרת) שכנענו אותו שאין אפשרות לשנות את הסטטוס קוו למרות האנשים שבאו הנה עם יפוי כוח מוחלטים כגון אגודה והרביזיוניסטים.... בינתיים יעבור זמן ויתכן כי חלק מהנוכחים כאן יתפזר או יתרגל לעובדה, שהם, מלבד "ברית הארגונים החלוצים", נמצאים מחוץ למסגרת בה נחתכים הדברים."את הסיבה לחוסר נכונותו לצרף נציגים נוספים תלה בתנאי המחתרת שבהם עליהם לפעול.18
למרות ניסיונות נציגי התנועות האחרות, שישבו בקושטא, להשתלב בעבודת ועדת ההצלה - הדבר לא עלה בידם. על ניסיונות אלו דיווח קלארמן:
"למרות השתתפותו של מר לדר (איש אמונו של גרינבוים) בועדה ההיא, אין הוא זכאי להיפגש עם השליחים (היוצאים ובאים מארצות הכיבוש) ולדבר איתם. הם גמרו אומר שלא להכניס איש נוסף לועדה הזאת. למרות הוראותיו של מר גרינבוים לצרף את בא כח האגודה, מר גריפל, הם מסרבים ועדין הוא יושב "מחוץ למחנה", הוא הדין עם בא כח ה"ציונים הכליים", מר קלמן רוזנבלאט, הנמצא כאן קרוב לחודשיים, על אף ההוראות המפורשות של הסוכנות לצרף אותו לועדה...הוא (שרתוק) ניסה למצוא כעין מוצא אך הוא יוצא כלעומת שבא והעלה חרס בידו. ישנה הצעה להקים שתי ועדות: ועדה מורחבת, שבא יהיו מיוצגים כל השליחים, היא תשמע רק דו"ח, תיעץ ואולי גם תחליט, אך ההוצאה לפועל תישאר בידי ועדת השמאל...בפגישה עם שרתוק...ניסה לשכנע אותי כי קשה מאד לשנות את פני הדברים מאחר והעניינים...עדינים וכי יש לנקוט זהירות יוצאת מן הכלל בקשרים אלה...מר לדר היושב בועדה (לפי דעתי כ"סטטיסט" גרידא) סובר שהשמאל השתלט על הפעולה הזאת, אין הוא מאמין כי הם יסכימו לשינויים. אין הם מפחדים מפני פירוד בועד ההצלה. הם אינם תלויים בו לא מבחינה כספית ולא מבחינת הגושפנקא של "כלל ישראל" להיפך: הם מעונינים בדבר אחד- שההצלה תיקרא על שמם"19.אחת התנועות ש"קנתה" ברצון את נימוקי באדר וחבריו, על הצורך בחשאיות ובזהירות, כסיבה לאי שיתופם של נציגי זרמים נוספים בישוב, בועד ההצלה בקושטא, היו אנשי ה"מזרחי".
נציג ה"מזרחי" איננו
דב וייס ציין כי עבודת שני שליחי ההסתדרות וניה ושוואלב התעלתה מעל המסגרת המפלגתית הצרה, ובמיוחד ציין את המשרד בג'נבה אך הוסיף:
"... בזמן האחרון הגיע דרך לשכות אלו גם עזרה כספית למטרות שונות לידי באי כוחם בהונגריה וסלובקיה. על סכומים אלו אין לנו שום ביקורת וזכות דיספוזיציה, ועלינו להלחם בעד חלקנו. גם בקשר (ל)עליה לוחצים (ה)משרדים הנזכרים, בדרכים שונות, ביחוד על המשרד א"י בבודאפשט שמנהלו ה"מזרחיסט" כקוץ בעיניהם....תלונות ה"איחוד" כלפי חברנו משה קראוס ניבנות באופן מלאכותי...חברנו משה דואג באמת שגישתו לכל השאלות תהיה אוביקטיבית וקונסטרוקטיבית וחברים, הישרים בדעותיהם, בלי הבדל למפלגה, בייחוד מבין תנועות הפליטים, מכירים גם בזה."כעבור חודשיים בקשו שוב יצחק רוט ודב וייס, חברי ה"פועל המזרחי" הסלובקים בהונגריה, לשלוח נציג תנועה לקושטא "...בכדי שתינתנה גם בשבילנו התנאים להכיר בהם (כ)מוסד עליון. לצערנו חסר לנו החומר האינפורמטיבי כדי לדון מדוע נפקד מקומו של ה"פועל המזרחי"" בעצם העבודה המתנהלת על ידכם.21 כעבור חודשיים נוספים, הודיעו כי קיבלו בסיפוק את ההודעה כי יוסף וינר, יצטרף כנציג ה"מזרחי", לקבוצת השליחים הפועלת בקושטא.22
הזמן חלף ונציג אָין
"..... איננו יכולים שלא להטיל עליכם אשמה שיקשה לכם להינקות ממנה.... אנו שומעים מפי חברנו את התלונה המרה, כי הברית העולמית וה"פועל המזרחי" אין לו ענין עם הגולה הדתית. כי אלמלא כך, לא יתכן להבין איך אפשר שכל הסיעות שבעולם היהודי...לכולם שליח בקושטא. ממכתבו של החבר שפירא למדנו שהשתתפותכם בגורלנו נובעת מעומק רגשות הלב, אולם המסקנות המעשיות טרם הוסקו."23מנהיגי ה""מזרחי"" בארץ היו מנותקים לחלוטין מהבנת המציאות הפוליטית בקושטא ובהונגריה. הם קיבלו את הסברי מנהיגות הישוב והמשלחת בקושטא על תום פעולתם וכוונותיהם, הנקיים משיקולים פוליטים. משה קרונה מי שהיה יושב ראש המרכז העולמי של ה"מזרחי", ואשר היה בימי מלחמת העולם השניה נציג ה"פועל המזרחי" ב"מוסד", כתב לאליעזר אונגר:24 "אני מקוה כי בימים הקרובים ביותר, יצא החבר יוסף אאוטר בשליחות לקושטא ואין כל ספק כי דבר זה יעודד ויחזק את הקשר אתך." אולם יוסף אאוטר לא ידע כלל כי הוטלה עליו שליחות זאת, שכן כלל לא נתבקש אליה25 ממכתב נוסף עולה תמיהה, האם נציגי ה"מזרחי " בארץ היו נאיבים או בקשו לכסות על אדישות וחוסר מעש כלפי חברי תנועתם בהונגריה: "קבלתי את מכתבו של מאיר כהני... כלום אין דאגה אחרת ל"מזרחי" בהונגריה אלא לריב עם חברנו? כל העיניינים האלה עבר זמנם ואינם הולמים את רצינות התקופה. הוועדה לעזרה היא ועדת חלוצים בראש וראשונה אולם אין זה אסון אם יתמכו צעירים אחרים בתנועתנו".26
המצוקה הכספית של הפליטים, אשר רובם לא יכלו לעבוד, עוררה רגישות רבה לגבי אופן חלוקת הכסף. בנוסף לכספי הישוב שנשלחו מקושטא עבור כל התנועות בהונגריה, נתקבלו מפעם לפעם כספים שהוגדרו כ"מתנות" מטעם מפלגה זו או אחרת. ה"מתנות" עוררו חשדות וביקשו הסבר : "רוצים לדעת מקורן של המתנות המיוחדות ולמי הן מיועדות". 27 וכן: "סכומי כסף שנתקבלו לאחרונה הם מתנת המפלגה ("איחוד") ולדעתה אין לשתף בחלוקה את ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר"28. קסטנר ובראנד מאשרים: "המתנה של ה"שומר הצעיר" נתקבלה והועברה לר.מ.".29 אלי שיו מ"מכבי הצעיר" אישר: "נתן שוואלב שלח סכום כסף."30 ב- 22.6.43 התלוננו חברי ה"פועל המזרחי" כי ה"שומר הצעיר" ו"מכבי הצעיר", קיבלו מתנועתם בארץ סכום העולה על כל סכומי התמיכות שקיבלו הם עד כה... ועליהם להסתפק רק בסכומים המגיעים להם לפי מפתח הוועדה.31 ועוד ועוד. לימים הגיב על כך דב וייס : "לא נותר לנו אלא לשתף את עצמנו בשמחת אחינו - הפליטים מיתר התנועות על ההטבה במצבם, אלא יחד עם זה התחילו לכרסם בליבנו ספיקות בקשר להפליה הזאת, שגרמה לתחושת קיפוח, לו היה גם לנו נציג במשלחת, שמא היה מצליח אף הוא להשיג עבור חברינו "מתנות", מסוג זה, לשיפור תנאי חיינו"32
כאשר נתבקש משה קרונה, מי שעמר בראש הברית העולמית של ה"מזרחי" ו"הפועל המזרחי", להתייחס לפרשה זאת, על ידי דב וייס, הוא היפנה אותו למאמרו בעתון בו הסביר את פשר הענין. "... בשנות האימים האלה...חשבנו כי בקושטא....צריך להימצא גם אחד משליחי ה"פועל המזרחי" כדי לפעול בתוך המשלחת הכללית...את הדבר הזה לא נתנו לנו בשום פנים ואופן. זוכרני בבירור את ישיבת הלילה שבה נפלה בקשתי בהצבעה שאליה "גוייס" גם אליהו גולומב בכבודו ובעצמו כדי להצביע נגדי"33. לדברי קדרי, ממנהיגי "בני עקיבא" בבודאפשט, לאחר שעבר אליה מאונגווארד, כאשר שאל את משה קרונה, לסיבת יחסם האדיש כלפי יהדות הונגריה, תשובתו היתה: "אנחנו לא האמנו שאתם תישארו בחיים". לדעת מזכירו של קרונה, מרדכי רייכהרט, היה זה מפני שהיהדות ההונגרית לא היתה מאנשי שלומם. הם לא הכירו את הנפשות הפועלות ואת השפה.34 ולכן היו מנוכרים לה. המחדל של ה"מזרחי" בולט על רקע התלונות שהגיעו מן התנועות, החלשות במערכת הפוליטית, על קיפוח וניסיונות לדחוק אותם ממרכז העשיה והידיעה. את חוסר העקשנות להאבק על נציגות ניתן להסביר גם בחוסר נכונות להאבק בבת הברית הפוליטית בארץ ישראל, בניגוד למפלגות האופוזיציוניות כרביזיוניסטים ו"אגודת ישראל".
אך עדין נותרה השאלה, האם הימצאותו של נציג ה"פועל המזרחי" בקושטא היתה יכולה להועיל באופן משמעותי לחברי תנועתם, לאור המידור החריף שנהגו בו אנשי ועד ההצלה בקושטא, כלפי נציגי הישוב האחרים שהגיעו על מנת ליטול חלק בפעילות ההצלה.
"יחסי ולא שווה"
שפרינגמן אמר כי רצו למסור את ה- 25000 עבור חלוצים פליטים אף היו חלוקי דעות בין הקבוצות השונות. ה"איחוד, ו"מכבי הצעיר", ביקשו לחלק את הכסף לפי יחסי הכוחות, מתוך אמונה בכוחם הגדול ואילו ה"מזרחי" ו"השומר הצעיר" דרשו לחלקו באופן שווה. על טיב חילוקי הדעות כתב:
" אלי, דב, יושקו ומספר קטן של פליטים של הנוער הציוני (כלל ציוני)... היו בדעה שצריך לחלק סכומים אלה שווה בשווה ("מזרחי" וה"שוה"צ") ואחרים סבורים שיש הבדלים גדולים במספר החברים ובצרכים בין הקבוצות ולכן צריכה להיות חלוקה יחסית ("איחוד" ה"מכה"צ"). כדי לפתור את הבעייה הוחלט לקיים מפקד כדי לקבוע את מספר החברים והצרכים של הקבוצות השונות ובינתיים כולן מקבלות סכום קטן שווה. אני מבקש שתכתבו לנו ברור שבעיניינים אלה חלוקה תיעשה רק לפי מספר וצורך ולא לפי איזה עקרון מופשט של שיויון (ההדגשה שלי) שלא עונה על הצרכים האמיתיים.35אלי שאיו מנהיג "מכבי הצעיר", סבר כמו פטרונו שפרינגמן:
"הפליטים/ חלוצים מהווים פה 3 קבוצות, "מכה"צ", ה"שוה"צ", חלוץ ה"מזרחי". קבוצות לא שוות בגודלן. היחס המספרי בערך: 25 "מזרחי", 40 ה"שוה"צ", 80 "מכה"צ" - הקבוצה הגדולה ביותר, ובתור שכזאת היא שמפתח החלוקה בנוגע לעליה ותמיכה הוא ענין מספרי שכך כל קבוצה תקבל עליה ותמיכה בהתאם למספרם היחסי.... לכן אני מבקש ממך לציין שסכום זה וזה מיועד לפליטים ושהחלוקה בין קבוצות הפליטים היא לפי מספר החברים" 36לדברי יוסף באומר ודב וייס, הבקשה לחלוקה שווה באה מפני שלא ניתן היה לדעת את מספר הפליטים האמיתיים הנמצאים בזמן מסויים בהונגריה. קדרי הביא כדוגמא, לחיזוק הטענה, כי רבים מפליטי ה"פועל המרחי" וה"מזרחי" הגיעו להונגריה כגויים.37 הדיווחים על מספר הפליטים החלוצים אינם זהים ואינם ברורים. 38 המספרים השונים מאשרים את הטענה שקשה היה לדעת את המספר המדוייק של כל תנועה בזמן מסויים, שכן אלו היו משתנים ובילתי ברורים והוצגו באופן הנח לכל תנועה.
מפקד הפליטים
ובאשר לנוער הציוני, התלונן באומר שאין לזיגפריד רוט, מספיק נוער ציוני למפקד וכדי להבטיח לעצמו כספים, שלח את אנשיו עם כסף שקיבל מקושטא, אל מחנות הריכוז של הפולנים בהונגריה, כדי לעשות שם תעמולה להירשם ל"נוער הציוני כללי".39
ראשי התנועות הגיעו להסכמה על הדרך בה המפקד יתנהל:
אל המפקד יבואו כל החלוצים והצופים (למטה מגיל 16) בלי הבדל מאיזו מדינה יצאו. זה משמע שלמשל המושג "פליט" ה"מזרחי"" כולל לתוכו את הפליטים מסלובקיה,פולניה, גרמניה וסרביה. זה המצב ביתר התנועות. לפי זה קיימות קבוצות קטנות של הפליטים רק לפי השתייכותם המפלגתית ולא לפי מוצאם המדיני"40דב וייס ביקש להדגיש שה"חלוץ המזרחי" " הגיע להסכמה על אודות המיפקד עם שאר המשתתפים "כדי להראות לכם שבכלל אין הקושי אצלנו ושאנו יודעים היטב מה תפקידנו בשעה זו..." ויחד עם כך שומעים על רחשי הפחד מפני ניצול והתעצמות פוליטית של האחר בעקבות המפקד : " את המיפקד מעבירים גם אנשים שעומדים בראש המפלגות ויש חשש שינצלו את המיפקד לחיזוק הפוזיציה האישית או המפלגתית"41
עד קבלת תוצאות המפקד חולק סכום בסיסי של 25 אלף זהובים, דמי קדימה, באופן זה: " ארבעת אלפים זהובים לכל אחת מן התנועות: ה"שומר הצעיר", "מכבי הצעיר" וה"חלוץ ה"מזרחי". "לנוער הציוני" אלף זהובים. את הסכום הנשאר של 12 אלף יחלקו לפי מפתח המיפקד בהתחשבות הסכומים ששולמו כבר בתור דמי קדימה. מן הכספים האלה תספק כל תנועה פוליטית באופן עצמאי את צרכיה לדברים הבאים: א.סידור ראשון של החברים המגיעים לבודאפשט ב. הושטת עזרה לחברים בתנועות. ג. עזרה למצרכים היומיומיים לחברה בכלל. ד. מזכירות התנועה.42
הדי הסכסוך על אופן חלוקת הכסף הגיע לקושטא וזו הגיבה במכתב לכל חברי התנועות:
"תבינו... הלישכה שלנו כאן פועלת בשם הסוכנות, הסתדרות העובדים וברית הארגונים החלוצים. האמצעים שמגייסים אותם בארץ באים מכל שדרות הישוב ואם תהיינה משפחות (תנועות) אשר לא תשותפנה בכל הפעולה של העזרה במדינתכם, ולא תינתן להם האפשרות של הקשר ע"י השליחים, ניאלץ לחפש קשר ניפרד עם יתר התנועות. צריך לחלק זאת (העזרה הכספית ) לפי הצרכים ולא לפי המפתח המיפלגתי. אם ישנה תנועה או שתיים אשר אין להם פליטים, אין הם צריכים לקבל את תקציבה.43הכסף שהגיע מקושטא, עבור התנועות החלוציות היה צריך להתחלק לפי הצרכים, אך שאלת השאלות היא, כמה הם הצרכים, ובעיקר כמה הם הנצרכים ? האם ההוראה שבאה מקושטא, יכולה לצאת אל הפועל בתנועה כה מסוכסכת? הן הכרה במצוקת הזולת יכולה להעשות רק מתוך יחסי אמון וכבוד הדדיים.
אי ההסכמה יכולה להיפטר, כך קיוו, על ידי מיפקד פליטים עליו החליטו, וכך ישימו קץ לסיכסוך המתמשך במשרד הארצישראלי ובועדת ההצלה.
הוראה לשנוי מבנה ועדת ההצלה.
"אני אישית דרשתי להחליט לא רק את השאלה החלוקה (הכספית) אלא גם שאלת המשרד הא"י.(הדגשה שלי). בקשתו של ברלס לא לשפוט את שאלת העזרה מנקודת מבט של המשרד הא"י המקומי ושל בעיות הסתדרותיות היא נכונה כשלעצמה, אך כאשר לא שורר השלום בין התנועות קשה יותר לפתור את שאלת חלוקת העזרה הכספית....על העברות הכסף אני מדווח לאוטו (קומוי - נשיא ההסתדרות הציונית וחבר נשיאות והוועדה הא"י ) על הכל ונותן לו את הסכומים כולם לפיקדון. אבל תבינו שלא רצוי לדבר על עניינים אלה עם אנשים רבים. חוץ מאוטו גם אלי (שאיו), משה (שוויגר) ויואל בתמונה על העניינים."46שפרינגמן הצדיק את ההרכב החד מפלגתי (להוציא את קומוי שבפועל סרב לקחת אחריות) של ועדת העזרה וההצלה בצורך לשמור על סודיות, ויחד עם כך קשר את המשך חלוקת הכספים שברשות ועדת ההצלה בבודאפשט בקיום שינוי במבנה המשרד הארצישראלי. דבר שכל התנועות החלוציות, להוציא את אלו הקשורים ב"איחוד", לא יכלו לקבל, על פי השקפתם וכוחם הפוליטי.
שפרינגמן מונה את קומוי כחבר ועדת העזרה וההצלה, וכמי שבפניו נמסר דו"ח כספי. כפי שיתברר בהמשך, קומוי סרב להיות חלק מן הוועדה ולא היה שותף בה, אלא רק עם ההכנות לקראת צאת רכבת ברגן בלזן ביוני 1944. וכך גם אלי שאיו ומשה שוויגר לא היו חברים בגרעין ועדת ההצלה.
על סלע מחלוקת נוסף הצביע שפרינגמן:
סכום כסף, "חצי מרבבה ושמונה וחצי" (5850?), נמצא בידי ועדת ההצלה והתנועות חלוקות על אופן חלוקתו. ה"מזרחי" וה"שומר הצעיר" היו בדעה שיש לכלול את הכספים בחלוקה הכללית מפני שהעזרה מורכבת מכספי כל הישוב ואין הצדקה שה"איחוד" יקבל כספים מיוחדים גדולים יותר. "הדעה שלנו (ה"איחוד") היא שברור שסכומים אלה הגיעו אלינו ישירות מהמפלגה (שלנו) ושלא לדבר על זה שהישוב ברובו מורכב מהמפלגה (שלנו - מפא"י) ושפה (בהונגריה) המפלגה נושאת ברוב העול של העבודה הכללית. (טיול, המספר הגדול ביותר של פליטים וכו').47
גישתו הפטרונית של שפרינגמן היא המניעה את יחסו לועדת ההצלה והמשרד הארצישראלי. הביטחון כי מפלגתו היא הגדולה במפלגות וכי העובדה שבארץ ישראל שולטת מפא"י, ומשום כך רוב כספי הציבור בארץ מגיעים מאנשי מפא"י, מהווה את הצידוק המוסרי לקבלת מירב הכסף ולשליטה בלעדית על אופן חלוקתו. אמנם כן, עבודת העזרה נעשתה ברובה על ידי אנשי ה"איחוד", אך היא התאפשרה רק מפני שהמשאבים הגיעו לאנשיה, ישירות מקושטא, ונתונים היו לשליטתם הבלעדית.
בראשית יוני כתבו וניה הדרי, מנחם באדר וזאב שינד אל נציגי המפלגות והתנועות כי אינם יכולים להסכים שהוראותיהם לא מתמלאות. מן המכתבים שהגיעו אליהם לקושטא נעדרו מכתבי ה"שומר הצעיר, וה"מזרחי". הם חזרו על ההוראות כי על העזרה להתחלק על דעת כל התנועות וכי על כל התנועות לקרוא בעיניהם כל מכתב ואיגרת המגיעים מקושטא. בהמשך הוסיפו:
"... אל תערבבו פרשה אחת עם השניה. אנו שואלים אתכם שוב איזה שייכות ישנה בין עינייני המשרד א"י ועינייני העזרה לפליטים או עינייני הטיולים? אנו מבינים כי ישנה מסורת של יחסים בין המפלגות השונות, אולם חברים יקרים, האם עכשיו כשרה (העת) לויכוחים ממין זה."48מכתב דומה ברוחו נשלח כעבור למעלה מחודש. "העזרה באה מכלל הישוב בארץ ישראל ולכן יש להקים ועדה המורכבת מנציגי כל המפלגות והתנועות, אשר תטפל בחלוקת הכסף לפי הצרכים.... צריך להציל יהודי באשר הוא יהודי".49
ה"פרולבמטים" ביותר כלפי ועדת ההצלה היו ראשי תנועות הפליטים מה"מזרחי", ה"שומר הצעיר" וה"כלל - ציונים", שלא רצו ליטול חלק בהרכבה ללא זכויות ידיעה בנושא הכספים, החלטה וביקורת, ועל כן סרבו לחתום על מכתבים שנשלחו לקושטא ועל אישור קבלת כספים.
הערות:
1. דינה פורת, הנהגה במלכוד, עמ' 221 כתבה בטעות כי מאוקטובר 1943 שהה יוסף וינר בקושטא. רק דובר בו וביוסף אואטר כמועמדים לכך - אך הם לא נשלחו בפועל.
2. אנציקלופדיה של השואה, ערך: ועד ההצלה בקושטא. וכן דינה פורת, הנהגה במילכוד, עמ' 223-228. וכן דו"ח ברלס על פעולות בטורקיה בעינייני עליה והצלה בתקופת אוקטובר 1943 - ספטמבר 1944. ללא סימון אצ"מ.
3. מורשת. D.1.702 24.7.43
4. ראיון עימי. 24.12.98.
5. 15.8.43 פ- 195.\5\3 בית ז'בוטינסקי
6. מתוך: "פעולות הצלה בקושטא 1942-1945", דיונים בבית לוחמי הגטאות, 16.12.68
7. כהן, מחתרת חלוצית, עמ' 55. וכן "פעולות הצלה בקושטא 1940-1945", שם.
8. יואל בראנד, בשליחות נידונים למוות. ת"א, עינות תשי"ז. (להלן: בראנד, בשליחות נידונים למוות.)
9. אשר כהן, "לדמותה של ועדת העזרה וההצלה בבודפשט בראשית דרכה", בתוך ילקוט מורשת, חוברת כ"ט, 1980, עמ' 143-147. וכן: הנ"ל, מחתרת חלוצית, עמ' 52. וכן רוני שטאובר," פעילותה של ועדת העזרה והצלה בבודאפשט עד הכיבוש הגמני (ינואר 1943- - מרס 1944)". עבודת גמר לקראת תואר מוסמך אוניברסיטת ת"א, אוקטובר 1990. (להלן: שטאובר, ועדת העזרה וההצלה")
10. Z1063/HV, א. קושטא.
11. BRAHAM; POLITICS OF GENOCIDE; PP 107
12. שם, עמ'110.
13. 30.4.43 Z1063 א. קושטא.
14. הייני בורנשטיין, האי שוויץ, מורשת, תשנ"ו, עמ' 161
15. שם, 164-165.
16. 2.4.43 א' D.1.700/ מורשת.
17. 24.8.43 , 2-23-1943-42. אמ"ע (בית ברל). משה שרת לפני מרכז מפא"י.
18. 19.8.43,ב'703 D.1.מורשת.
19. 15.8.43 פ- 195\5\3 בית ז'בוטינסקי.
20. 12.4.43 Z1063/HI א. "קושטא". וינברגר היה נשיא ה"מזרחי" בקושיצה, ועם הסיפוח עבר לבודאפשט ומונה למנהל קרן היסוד.
21. 22.6.43,Z1036/HI א. "קושטא".
22. אב, תש"ג Z1063/HI א. קושטא.
23. ללא תאריך, Z1063/HII א. קושטא. וייס, וינברג, כהנה, רוט, לברית העולמית של ה"פוהמ"ז",
24. ש' I 5, י"א תמוז, אצ"ד בר אילן. ממנהיגי השומר הדתי בפולין שחצה את סלובקיה ועבר להונגריה ב י' תמוז אחרי מרד גטו ורשה. ב-ח' אלול נשלח יחד עם קורניאנסקי למחנה הסגר לתקופה קצרה. וכן 8.9.43,, Z1063/HII מס' 97' א, קושטא, לאחר שחרורו עמד בראש ועדת התמיכה לציונים ותיקים שהגיעו מקושטא.
25. - ראיון עם קדרי.
26. 23.10.43 Z1063/HV מס'114 א. קושטא, אל אליעזר אונגר, דב וייס, מאיר כהנא.
27. 21.5.43. Z1063/HI/ מס' 35 א. קושטא. שפרינגמן ורוט אל לשכת הקשר
28. 21.5.43 Z1063/HI מס' 38 א. קושטא. שפרינגמן אל וניה, באדר ושינד.
29. 2.3.44 Z1063/HIII/ מס' 251 ' א.קושטא. אל וניה, באדר ושינד
30. 29.11.43 Z1063/HII. מס' 159 ' א. קושטא. אל לוינסקי
31. 22.6.43 Z1063/HI. מס' 49 א.קושטא. דב וייס, יצחק רוט אל וניה פומרנץ.
32. דב וייס, "המחתרת החלוצית...", בתוך "גלוי ובמחתרת" עמ' 202.
33. שם.
34. 14.12.96 ראיון עמו.
35. 21.5.43, L15/261 אצ"מ.
36. 18.5.43 L15/261 אצ"מ.
37. 14.121.96 ראיון עימי.
38. 12.4.43, Z1063 HI א. קושטא. אלי שאיו דווח על 25 - חבריה"פוהמ"ז 40- - השוה"צ", 80- "איחוד". חודש קודם דווח דב וייס על 809 חברי ה"פוהמ"ז" מהם 15 חלוצים, אב תש"ג Z1063/HI א.קושטא דווח דב וייס לקרונה על 84 חלוצי ה"פועל המזרחי" שחיים בבודאפשט, 13 חלוצים שחיים בסביבה, 37 חברים במחנות והשאר צופים. 22.7.43 Z1043/HI א. קושטא. שלוש התנועות החלוציות מסלובקיה דוחו על 340 איש מתוכם 140 חלוצים ו- 200 חברי הכשרה לבינוניים. ב- 21.5.43 L15/261 אצ"מ. יואל בראנד דווח על כ- 700-800 חברי "דרור", כ- 530 חברי "מכבי הצעיר" ו 750 חברי ה"בונים".
39. 20.8.43 D.1.956 מורשת.
40. ש I 5 אצ"ד בר אילן. דב וייס ויצחק רוט לוניה. וכן 22.6.43 Z1063/HI , א. "קושטא".
41. שם.
42. שם.
43. 3.6.43 Z1063/HV א. קושטא.
44. מס' 59, Z1063/HV. א.קושטא. אל חברים, ללא חתימה.
45. שם.
46. 21.5.43L15/261 אצ"מ.
47. 21.5.43, L15/261. אצ"מ.
48. 3.6.43, Z1063/HV א. קושטא.
49. 13.7.43, Z1063/HV א. קושטא. וניה, באדר ושינד אל שפינגמן.
