על פי הוצאת המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא ירושלים,
ישיבה אוניברסיטה, ניו יורק תש"ל, בתוספת תיקוני המחבר


המאמר העשירי ממנו
במה שיותר ראוי שיעשה האדם בעולם הזה

הקדמה
       [הבורא אחד והנבראים מחוברים מדברים רבים]
פרק א
       [לאדם תכונות רבות]
       [יש להשתמש בתכונות המגוונות, ולא באחת]
פרק ב
       [שליטת האדם על מידותיו]
       [שלושת כוחות הנפש]
פרק ג
       [דירוג האהבות והשנאות]
       [שלוש אהבות שהן הבל כאשר הן לבדן]
פרק ד
             [שלוש עשרה תכונות האדם]

       הפרק הראשון: בפרישות
             [פרישות כתכונה מועדפת]
             [תשובה לחסידי הפרישות]
             [העוזבים את חברת בני אדם]

פרק ה
       והפרק השני: במאכל ובמשתה
             [אכילה ושתיה כתכונה מועדפת]
             [תשובה לדעה זו]    

פרק ו
       הפרק השלישי: המשגל
             [אהבת המשגל כתכונה מועדפת]
             [תשובה לטענה]

פרק ז
       הפרק הרביעי: החשק
             [החשק כתכונה מועדפת]
             [תשובה לטענה]

פרק ח
       הפרק החמישי: בקיבוץ הממון
             [איסוף כסף כתכונה מועדפת]
             [תשובה לטענה]

פרק ט
       הפרק השישי: הבנים
             [הולדת ילדים כמטרה מועדפת]
             [תשובה לטענה]

פרק י
       והפרק השביעי: הישוב
             [יישוב העולם כמטרה מועדפת]
             [תשובה לטענה]

פרק יא
       פרק השמיני: החיים הארוכים
             [אריכות ימים כמטרה מועדפת]
             [תשובה לטענה]
פרק יב
       והפרק התשיעי: בשררה
             [שררה כמטרה מועדפת]
             [נזקי השררה]

פרק יג
       הפרק העשירי: הנקמה
             [נקמה כמטרה מועדפת]
             [מגרעות הנקמה]

פרק יד
       הפרק האחד עשר: בחכמה
             [דרישת החכמה כמטרה יחידה]
             [השגיאה שבגישה זו]

פרק טו
       הפרק השנים עשר: העבודה
             [עבודת ה' כמטרה יחידה]
             [מגרעות גישה זו]
             [הביטחון בה' הוא לאחר ההכנה האנושית]

פרק טז
       הפרק השלושה עשר: בדברי מי שדימה
             [כי המנוחה החשובה מכל מה שייעשה]
             [המנוחה כתכונה שולטת]
             [טעותם של בעלי גישה זו]

פרק יז
             [שילוב התכונות כולן הוא הדרך הנכונה]

פרק יח
             [מיזוג תחושות החושים]

פרק יט
             [איזון המידות והאהבות]
             [שבעה סוגי טוב]


הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג


הקדמה

המאמר הזה אשר דשו1 בו רבים מבני אדם, ומעטים הם שהשיגו בו את הדעה הרצויה.

[הבורא אחד, והנבראים מחוברים מדברים רבים]
אפתח ואומר, כי בורא הכל יתהדר ויתרומם, כיון שהוא אחד בעצם 2, הכרחי שיהו הנבראים מדברים רבים, כמו שביארתי במה שקדם 3.

ואומר כאן, כי האחד הנראה4 איזה אחד שיהיה, אינו אלא אחד מבחינת המספר. אבל הבוחן כאשר יבחנהו ימצאהו עניינים רבים.
ויותר מפורט מן הכלל הזה, כי כל הנמצאים, כאשר תחקור כל גוף מהן, תמצא בו חום וקור ולחות ויובש 5.
אם תחקור גוף האילן, תמצא בו עם אלה 6 ענפים ועלים ופירות וכל הנספח להן.
ואם תחקור גוף האדם תמצא בו עם אלה6 בשר ועצמות וגידים ועורקים ומיתרים ומה שנספח לכך.
וזה דבר שאין בו ספק ואין לדחות מציאותו, וכל זה בחוק הבריאה, כי הבורא יתרומם ויתהדר אחד ומעשיו רבים, והוא מה שאמרו הכתובים:
מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית7.
ואפילו השמים יש שם מן החלקים השונים והשיעורים 8 והצורות והמראות והתנועות מה שלא נוכל לספור, ובכך הם שמים 9, כמו שנאמר:
עשה עש כסיל וכימה וחדרי תימן10.


הערות:

1. "כ'אץ'" נשאו ונתנו. חקרו, ורי"ת תרגם "דברו".
2. אחדותו עצמית, אחד מכל מובני האחדות, לא כאחד המספרי ולא כאחד המאוחד
3. במאמר השני.
4. הנראה והמושג לחוש האנושי.
5. הנקראים בפי רבנו: ארבעת הטבעים.
6. עם ארבעת הטבעים.
7. תהלים קד כד.
8. "ואלאקדאר" ואפשר לתרגם "והממדים ".
9. כלומר יחידה סיכומית "שמים" וברי"ת הושמט.
10. איוב ט ט.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר עשירי - פרק א

[לאדם תכונות רבות]
ואחר שהקדמתי דבר זה, אומר עתה:
וכן באדם אהבות11 לדברים רבים ושנאות 12 לדברים רבים, כמו שאמר:
רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום 13.
וכשם שאין הגופים מתקיימים באחד מארבעת היסודות,
וגוף העץ אינו מתקיים מדבר אחד כמו שאמרנו,
ואין האדם חי בעצם אחד או בבשר בלבד,
ואפילו השמים לא בכוכב אחד הם מוארים -
כך האדם לא במידה אחת ראוי שיתנהג כל ימיו, אלא ממכלול כל מה שתיארנו בכל פרק,14 להרבות בדבר ולמעט באחר, ישלם כל הנזכר.

כך מצירוף מידות האדם באהבה ובשנאה בריבוי ומיעוט ישלמו לו כושר ענייניו, ויהיה כאילו הזמינם לפני השופט ודן אותם 15, כאומרו:
טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט16.
או כאלו שקלם במשקל, ואיזנם במידה. וכמו שאמר:
פלס מעגל רגלך17,
וכאשר יעשה כן, יאוזנו ענייניו ויוכשרו18.

[יש להשתמש בתכונות המגוונות, ולא באחת]
ואשר הביאני לקבוע עניין זה בתחילת מאמר זה, הוא לפי שאני ראיתי בני אדם חושבים שהגיעו למסקנה נכונה כי הראוי שיתנהג האדם במידה אחת כל ימי חייו, יעדיף חיבת דבר על כל שאר החביבים, ושנאת דבר על שאר השנואים.

וחקרתי דעה זו ומצאתיה בתכלית הטעות מכמה פנים:
האחד: כי אהבת דבר אחד והעדפתו, אילו הייתה יותר טובה, לא היה הבורא נוטע בתכונת האדם אהבת שאר הדברים. ואילו היה הדבר כך, כי אז היה אפשר שיבראהו מיסוד אחד, ושיבראהו גוש אחד19, וכיוצא בו יעשה גם את שאר הנמצאים ויהיו באופן זה.

הלא תראה כי פרטי הפעולות,20 לא יתכן להשתמש בהם דבר אחד, כל שכן כלליותם.
לדוגמה: אילו בנאי בנה בית מאבנים בלבד, או עצים 21 בלבד, או מחצלאות בלבד, או מסמרים בלבד, לא תהיה תקינותו כמו שתהיה אילו בנה אותו מכולם יחד.

וכדומה לזה אפשר לומר בתבשיל, ובמאכל ובמשתה, ובמלבוש ובתשמישים,22 ושאר הצרכים. ומדוע לא יפקח האדם את עיניו בראותו שאין הפרטים הללו נעשים מדבר אחד, והרי לא נעשו אלא לו לשימושו וטובתו, כל שכן תכונות נפשו ומידותיה.


הערות:

11. "מחאב" תרגמתי אמנם את כולם "אהבה" ואפשר היה לתרגם "חיבה".
12. "מכארה" תרגמתי אמנם את כולם "שנאה" ואפשר היה לתרגם "תיעוב".
13. משלי יט כא.
14. מן הפרקים שיתבארו לקמן. כלומר שראוי שיאזן האדם מידותיו ותכונותיו ממכלול המידות והתכונות מכל מידה כפי הצורך אם מעט ואם הרבה.
15. ראה ברכות סא ב: צדיקים יצר טוב שופטן.
16. תהלים קיב ה.
17. משלי ד כו.
18. "ואנצלחת" ואפשר לתרגם "ויהיו תקינים".
19. כפי שכבר אמר או עצם אחד או בשר אחד.
20. אפשר לתרגם "הנפעלים".
21. "סאג" תדהר. וכך תרגם רבנו בישעיה מא יט. ותרגמתי "עצים" כי אין הכוונה כאן על עץ מסוים אלא שדיבר רבנו בהווה.
22. שאר כל צרכי תשמישו של אדם.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר עשירי - פרק ב

[שליטת האדם על מידותיו]
וראוי שאבאר כי תוצאות בחירה23 זו אין נזקה מועט, אלא גדול, כפי שאמשיל ואומר:

מהם מי שבחר לתור בהרים, והביאו דבר זה לידי שממון.
ומהם מי שבחר האכילה והשתייה, וגרם לו כליון בחוליים קשים. 24
ומהם מי שבחר קיבוץ הממון, והניחו לאחרים. 25
ומהם מי שבחר את הנקמנות, ונקמו הדברים הללו בו עצמו.
וכל הדומה לדברים הללו, כמו שאבאר בתוך המאמר הזה בעזרת ה'.

אלא שאני אקדימם כאן ואומר:
לפיכך צריכים לחכמה, שתנהיג את האדם ותנחהו תמיד, כמו שאמר:
בהתהלכך תנחה אותך וגו'26.

והעיקר בכל העניין הזה, שהאדם ישלוט במידותיו, וימשול על אהבותיו ושנאותיו, כי לכל אחת מהן מקום שראוי להשתמש בה שם.

וכאשר יראה את המקום שראוי בו השימוש, בכך ישחרר ממנה27 בשיעור הראוי, עד שישלים אותו הדבר.
וכאשר יראה המקום שבו צריך לעצור אותה המידה, יעצרנה עד אשר יעבור ממנו אותו המאורע. וכל זה בהבחנה ויכולת להרפות מתי שירצה, ולהחזיק מתי שירצה.

וכמו שאמר:
טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלכד עיר28.

[שלושת כוחות הנפש]
כן כבר הקדמתי 29 שיש לנפש שלושה כוחות:
התאווה
והכעס
וההבחנה.
כוח התאווה הוא אשר בו ישתוקק האדם לאוכל ולמשתה ולמשגל 30 ואהבת הצורות הנאות והריחות הטובים והמלבושים 31 העדינים.

אבל כוח הכעס הוא המביא את האדם לידי ההתגרות וההעזה וההתרברבות 32 והקנאה והנקמה והעזות וכל הדומה לכך.

אבל כוח ההבחנה הוא השופט בין שני הכוחות הללו בצדק, ואיזה מהן שהתעורר חלק מחלקיו בא כוח ההבחנה לחקרו ולבדקו.

אם ראה שראשיתו ואחריתו שלום 33 מייעץ בכך, כל שכן אם ראה שתכליתו רצוי.
ואם ראה בקצותיו או בקצה מקצותיו רעה מן הרעות - מורה לעזבו.
וכל אדם שהלך בדרך זו, והשליט הבחנתו על תאוותו וכעסו, הרי הוא בעל מוסר34 במוסר חכמים, כמו שאמר:
יראת ה' מוסר חכמה35.

וכל אדם שהשליט תאוותו או כעסו על הבחנתו - לא יהיה בעל מוסר34.
ואם העיז לקרוא למצב זה מוסר, הרי הוא מוסר אווילים. כמו שאמר:
מוסר אווילים איוולת36.
ואמר עוד:
וכעכס אל מוסר אוויל. 37


הערות:
23. מה שבחרו מקצת בני אדם להתנהג במידה אחת בלבד, וכפי שיבואר לקמן. ובכל הדברים הללו ראה גם רמב"ם במורה הנבוכים ח"ג פ"ח, ובהקדמתו למסכת אבות פרק רביעי.
24. "אלטאעוון" הדבר והמגפה למיניהם, המכלים בני אדם, ותרגמתי כן כדי לכלול הכל. ורי"ת תרגם "טחורים" ואינו נכון.
25. ברי"ת הושמטה בבא זו.
26. משלי ו כב. וכתב שם רבנו בפירושו: ואמרו 'בהתהלכך' - אפשר לפרשו על העולם הזה בלבד, לפי שהאדם בו על שלושה מצבים: או בשינה או בישיבה או בהילוך, ובכולם תשמרהו החכמה, כי בה ידע היאך ילך והיכן יישן ואיפה ישב. ואפשר לפרשו על העולם הזה והאחרית גם יחד, והנה רמז 'בהתהלכך' על העולם הזה, שבו מתעסק האדם בצרכיו ומלאכתו, ובאומרו 'בשכבך' על מצב המוות, שבו אומרים תמיד "וישכב עם אבותיו". ובאומרו 'והקיצות' - על האחרית, יום התחייה, שבו נאמר הקיצו ורננו שוכני עפר. והנה הועילה החכמה בעולם הזה והדריכה את המשתמש בה, והניחה לו בקברו מצער העינוי, ולאחרית החייתה אותו עם הצדיקים.
27. מאותה המידה והתכונה הדרושה.
28. משלי טז לב.
29. במאמר השישי עמ' רא וראה שם הע' 67
30. "ואלתלקיה ורי"ת תרגם "ולמשגל", וכנראה שהיה בספרו "ואלתלקיח" ונראה לי שאינה נכונה, כי אין דרך להשתמש במילה זו אלא להפראת הצמחים, ובמידה פחותה גם לבעלי חיים, אבל לא לאדם. ורבנו משתמש לעניין זה באדם בתיבת "נשיאן" שהוא בטוי צנוע. [הערת המחבר בכתב יד: זוהי באמת הנוס' הנכונה, וכ"כ בספר יצירה, ראה שם מהדורתי פ"א הי"ד עמ'סג הערה 57]
31. "ואלמלאבס" אף כאן היה טעות לפני רי"ת "ואלמלאמס", ולפיכך תרגם "והמשושים הרכים".
32. רי"ת הוסיף כאן "והעזר לאחרים", ושיבוש הוא.
33. אפשר לתרגם "ללא פגם" ורי"ת תרגם "ניצולים מפגע".
34. אפשר היה לתרגם "מנומס".
35. משלי טו לג. וכתב רבנו שם בפירושו: למדנו שאין יראת ה' אלא בחכמה ובמוסר, שהיא מלמדת ומדריכה את האדם.
36. שם טז כב. וברי"ת "ומוסר אווילים בזו". ושיבוש הוא, כי אין בו שום ראיה למדובר.
37. שם ז כב.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר עשירי - פרק ג

[דירוג האהבות והשנאות]
וכיון שכבר הקדמתי דבר זה, כי הצורך מזקיקנו לחכם אשר ידרג לנו את האהבות והשנאות38 הללו היאך ננהג בהן.

אני אומר, שאני מצאתי החכם שלמה בן דוד עליו השלום כבר עסק בזה, כדי לסכם 39 לנו מהו הטוב. ואמר:
ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש, והנה הכל הבל ורעות רוח40,
אין כוונתו צירוף המעשים 41 וכללותן, כי הבורא יתרומם ויתהדר הציבן והעמידן, וחכם כגון זה לא יאמר על מה שהציב בוראו, יתרומם ויתהדר, 'הכל הבל'. אלא כוונתו על כל פעולה שיעשה האדם בפני עצמה, כלומר שכל אחד ממעשי בני האדם, אם ייחדו לבדו, יהיה הבל כהתרועעות42 עם הרוח.

ועל הייחוד 43 במידה אחת אמר עוד:
מעוות לא יוכל לתקון וחסרון וגו'44.
וכל אחד מהם מעוות מלהיתקן וחסר מלהיות שלם, כי צירופן לא יהיה חסרון, אלא תמימות ושלימות.

[שלוש אהבות שהן הבל כאשר הן לבדן]
ומחזק פירוש זה שהוא כן, שהרי הציג שלושה דברים מאהבות העולם, והחליט בכל אחד שהוא הבל, ופירושו התעיה45, כעין אמרו:
מהבילים המה אתכם 46.
מתעים 45 אתכם, ואמרו:
אל תבטחו בעושק ובגזל אל תהבלו47.
ותחילתן הייחוד בחכמה בלבד והזנחת יתר האהבות. אמר בזה:
ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות, ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח48,
ומסר לנו את הסיבה לכך, כי האדם, כל שרבה חכמתו רב צערו, מפני שמתגלים לו ממומי העניינים מה שהיה במנוחה ממנו49 לפני שיתגלה לו, והוא אמרו:
כי ברוב חכמה רוב כעס, ויוסיף דעת יוסיף מכאוב50.
ושני לה השמחה והששון בלבד.
ואמר אם ישים האדם נטייתו והתעניינותו בהם, יהיה גם זה לו התעיה45, כמו שאמר:
אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל51.
ואמר את הסיבה לכך מה היא, מפני שהאדם אז מרגיש את עצמו בעת הצחוק והשחוק בשפלות וגנאי, וכבר נכנס בתכונות הבהמות, והוא אמרו:
לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עושה52.
ובשלישית בבניין העולם, והודיע כי גם ההתעסקות בכך התעיה45, באומרו:
הגדלתי מעשי, בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים, עשיתי לי גנות53,
ושאר הפרשה, ומה שתיאר ממעשיו עד סוף הפרשה.
ונתן את הסיבה למאיסתו את כל זה, והיא שהוא מניחו למי שיהיה אחריו, וילך יגיעו לבטלה, כמו שאמר:
ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי54.

וכאשר מנה שלושה דברים אלו, הפסיק מלהזכיר שאר סגולות העולם, כדי שלא יטרידו דבר זה ממה שהוא זקוק לו55. אבל בין הדברים האלה יעץ לאזן בין השלושה, כלומר לקחת משהו מן החכמה ומן הטובה, ולא יחדל מלחשוב על היותר ראוי.

כמו שאמר:
תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה56.


הערות:
38. כבר העירותי שאפשר לתרגם "החבות והתיעובים ".
39. אפשר לתרגם "להסיק".
40. קהלת א יד.
41. כלומר: אין כוונת שלמה שאם יכלכל האדם דרכיו מידותיו ומעשיו מצירוף כל המעשים שזה הבל, כי אדרבה זוהי החכמה.
42. רבנו מפרש כאן 'ורעות' - עניין חברות והתרועעות. וראה בפירוש שם מהדורתי עמ' קפו שהובאו כמה פירושים למילה זו. ורי"ת כתב "יהיה הבל ורעות רוח" ובכך השמיט את הפירוש
43. ייחוד מידה אחת ותכונה אחת.
44. קהלת א טו.
45. "גרור" אפשר לתרגם "השאה" ובן הוא ברי"ת.
46. ירמיה כג טז.
47. תהלים סב י,וכן כתב בתרגומו ובפירושו שם, ראה שם מהדורתי,
49. קהלת א יז.
49. כלומר שלא היו מטרידים אותו לפני כן.
50. קהלת א יח. ושלושה פירושים נוספים הובאו שם בפירושו ע"ש.
51. שם ב א.
52. שם ב ב, ורבנו מפרש 'מהולל' לגנאי, עניין הוללות. ולא כבשבת,ל ב. שהיא לשבח עניין הלל.
53. שם ב ד-ה..
54. שם ב יח.
55. כ"י ב מוסיף "להדריך ולצוות. וכך הוא ברי"ת.
56. קהלת ב ג.




הנבחר באמונות ובדעות (האמונות והדעות) לרבנו סעדיה בן יוסף פיומי זצ"ל
תרגם לעברית, באר והכין: יוסף בכה"ר דוד קאפח
מהדורת אינטרנט מעובדת בידי יהודה איזנברג

מאמר עשירי - פרק ד

[שלוש עשרה תכונות האדם]
וכבר עלה בלבי, יחנך ה', לרכז מן העניינים האלה שלושה עשר דבר, ואזכיר מה שידוע לי מה שגרם לכל כת להעדיף העסק באחד מהם בלבד כל ימי חייהם.
ואבאר מה הוא הדבר אשר הזניחו והתעלמו ממנו באותו עניין, ואספח לכל עניין מהן הזכרת המקום אשר בו ראוי להשתמש באותו דבר, ואשר בשבילו נברא והונח. ואלקט כל מה שיעלה בזיכרוני ממה שהזניחו כל אותם שהעדיפו כל עניין משלושה עשר עניינים אלו, ואקרא שם הכללות ספר הפרישות השלמה.

ואסכם תחילה מנינם ואומר, כי ראשי האהבות שלוש עשרה, והם:
הפרישות,
והאכילה והשתייה,
והמשגל,
והחשק,
וקיבוץ הממון,
והבנים,
והישוב,
והאיים,
והשררה,
והנקמה,
והחכמה,
והעבודה,
והמנוחה.
ואציעם לפני השכל אחד אחד, ואומר לפניו אופני העדפתו, ואקבע היאך הפרישות מביטה עליו, ואבאר מקומו הראוי.


[ספר הפרישות השלמה]


הפרק הראשון: בפרישות

אומר: יש אנשים שנראה להם כי מה שראוי שישתמש בו האדם, היא הפרישות בעולם הזה, והתיור בהרים, ולבכות ולהתאבל57 ולספוד על העולם הזה.

[פרישות כתכונה מועדפת]
ואמרו: חייבנו את זאת מפני שהוא עולם כיליון, מתהפך באנשיו, ואינו יציב לשום אדם, ובעוד האדם בשיא שמחתו בו ושאנן והנה נהפך עליו, והייתה שמחתו לאבל, ועוזו 58 לשפל, ואושרו לעקל, וכמו שנאמר:
עשיר ישכב ולא יאסף, עיניו פקח ואיננו, תשיגהו כמים בלהות, ישאהו קדים וילך59.

ואפילו ישתדל האדם בו בכל יכולתו לנהוג בחכמה תכריעהו סכלותו, ואם יתנקה יכריעהו לכלוכו, ואם ישמור על בריאותו יחלהו מזגו, ואם ינהג בתבונה יכשילהו60 לשונו, כמו שאמר:
אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני61.
ואין אדם בו יודע מה שיארע לו מחולי ופגע ושכול ויגון והפסד ויתר הצרות, כמו שאמר:
אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום 62,
וכל מה שמוסיף בו להוסיף רוויה - יתחזק צמאונו, וכל מה שהוא בא להחזיק בו, ניתקים בידו הטבעות והמשענים 63, וכמו שאמר:
אשר יקוט כסלו, ובית עכביש מבטחו, ישען על ביתו ולא יעמוד, יחזיק בו ולא יקום 64

ואין כל המציאות בו אלא בשקר ומרמה ושווא כל חייו, כמו שאמר:
ורהבם עמל ואון65.
וכמה גיבורים הכריעם והכניעם, כמו שאמר:
אשתוללו אבירי לב נמו שנתם וגו'66.
וכמה נכבדים השפילם ודיכאם, כמו שאמר:
לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ67.
וכמה אשר קיווה לטובה והושיטה לו רעתה, ופקח עיניו לראות אורה וחשכה בפניו, כמו שאמר:
כי טוב קויתי ויבוא רע, ואיחלה לאור ויבוא אופל68.
ושפך סירו69 על האדם הזה, והטיל חריפותו על חולשתו, כמו שאמר:
עלי סמכה חמתך70.
והיכן העונות והחטאים, והיכן החשבון והעונש, והיכן הפירוד בינו לבין ה' עד שיהיה לו כטורף בחמתו,71 כמו שאמר:
ויגאה כשחל תצודני ותשוב תתפלא בי72,
ואמר עוד:
הנה יום ה' בא אכזרי ועברה וחרון אף73.

לפיכך אמרו צריך למאוס את העולם הזה, ולא יבנה בו נבון, ולא ייטע ולא יתחתן ולא יוליד, ולא ישכון בין אותם אשר בחרו את המעשים האלו, כדי שלא ידביקוהו ויתגנב אליו ממידותיהם, אלא יתבודד בהרים, יאכל מה שימצא מן הצומח עד שימות בכאב לב וביגון.

[תשובה לחסידי הפרישות]
והתבוננתי במה שאמרו, ומצאתי רובו אמת, אלא שהם הגזימו בהזנחת היישוב.74 כי הם הזניחו מה שאי אפשר בלעדיו מן המזון והלבוש והמדור, ואף הזניחו זיכרון עצמם, כי בהימנעם מלהתחתן ייכרת הזרע. ואילו היה זה נכון, היו נוהגים כך כל בני אדם, וכאשר ינהגו כך יכחד המין האנושי, ובהכחדתו תבטל החכמה והתורה והתחייה והשמים והארץ75.

והיכן סכנת הנפשות על ידי החיות והאריות והנחשים והחום והקור והפגעים 76?
והיכן גסות הטבע והתימהון והשיממון וההזיות, כי אם בהעדר המאכל העדין והמים הקרים, ויפסיד הדם ותגבר המרה השחורה, עד שיצטרכו לאנשי הישוב לרפאות אותם, ואפשר שיועיל להם ואפשר שלא יועיל.

[העוזבים את חברת בני אדם]
ויש שמתרחקים מבני אדם, עד שמדמים שיהרגום 77, ופעמים ששונאים אותם 78 מחמת שנעשו בעיניהם רשעים וממרים, עד שיתירו לעצמם לשתות דמם.
ויש שמגיעים לתכונות הבהמות ויחרגו מן האנושיות, כמו שאמר:
בת עמי לאכזר כיענים במדבר79,
ואמר:
בערוץ נחלים לשכון, הרי עפר וכפים, בין שיחים ינהקו, תחת חרול יספחו80,
והרי הם מפסידים את עצמם לגמרי.

אבל הטוב לאדם, מידת הפרישות בעולם הזה שישתמש בה במקומה, והוא אם נזדמן לו מאכל אסור 11 ביאה אסורה או ממון אסור, ישחרר לו את המידה הזו כדי שתעצרהו מכך*80,


כמו שאמר:
כי מה הוה לאדם בכל עמלו, וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש81.


הערות:
57. בכ"י ב, מוסיף "ולנודי.
58. אפשר לתרגם "ויקרו".
59. איוב בז יט-כא.
60. כתבתי לשון זכר, וכנוס' כ"י העתיקים במשנה, ושלא כדברי הנוקבים אותו בכל מקום.
61. איוב ט כ.
62. משלי כז א. ובפירושו שם האריך להסביר פסוק זה לכמה עניינים: בהבטחות וביעודים לאחר זמן, ובדחיית מצווה לזמן אחר, ובהתפארות ביושר המעשים, והביא דוגמאות מכולן.
63. משל לטובע במים או למתדרדר בהר, שמחזיק בטבעת או במשענת כל שהיא, ולפתע נעקרה או נשמטה מידו.
64. איוב ח טו.
65. תהלים צ, י.
66. שם עו ו,
67. ישעיה כג ג
68. איוב ל כו.
69. "חמימהא" כך נקרא סיר המים של בית המרחץ, וכמו שתרגם רבנו בתהלים ס, י, מואב סיר רחצי. ורי"ת כנראה כנוס' כ"י ב, "ונשען בדאגותיו על האדם הזה" והרש"ה הוסיף משלו ומשל אחרים כהנה וכהנה.
70. תהלים פח ח.
71. בכ"י כ, מוסיף: וכאכזר אחר שהיה רחמן.
72. איוב י טז.
73. ישעיה יג ט.
74. בכת"י ב, מוסיף: ובני אדם.
75. לפי ההנחה כי השמים והארץ נבראו בעבור האדם, והוא מטרת הבריאה.
76. כי אם בהעדר בית מגורים למחסה ולמסתור מכל אלה.
77. כלומר כאשר מתבודד האדם יותר מדאי, משתלטת עליו מחלת המאלנכוליא, עד שנתקף פחד רדיפה, ונדמה לו שרודפים אחריו להרגו.
78. את בני אדם.
19. איכה ד ג.
80. איוב ל ו-ז.
80. כלומר, שאין האדם צריך להוסיף לעצמו איסורים ומגבלות, כי מה שאסרה עליו התורה כבר הנהיגתו בפרישות, ודיו שיעמוד בכך. והן הן דברי הרמב"ם בפרק הרביעי מפרקי הקדמתו למסכת אבות, ראה שם מהדורתי עמ' שפג והלאה, וכיוצא בכך כתב גם בהלכות דעות פ"נ הל' ג "כך אמרו חכמים: לא דייך מה שאסרה תורה, אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים" ע"ש.
81. קהלת ב כב. ואין הלמידות מפסוק זה ברורה לי. והרש"ה כתב כאן דברי דרש.




תוכן מחשבת ישראל