|
ט. הגאולה והפדות מגיהנם ואומרים שהוצרך ישו שימות כדי שיקח השטן נפשו לגיהנם כמו שהיה נוהג לעשות עד אז בשאר הנשמות שנמסרו לו בשביל חטא אדם, ובעבור שפשע השטן לקחת נשמת בן אלוה לכן ירד ישו לגיהנם ובלבל את השטן והוציא משם כל הנשמות. ביטול העיקר הזה הוא מפאת שזאת הגאולה והפדות היא בלתי הכרחית, בלתי מתיחסת ונערכת ובלתי אפשרית. ראשית, שחטא אדם לא עבר אל זולתו, כמו שבארנו בפרק הקודם, ולא היה צורך לפדות הבאים אחריו מחטא זה. שנית, כי אם חכמי הנוצרים מודים שבעבור דם הברית נפדה אברהם אבינו מעונש הגיהנם, הלא ראוי היה כי דם הברית של ישו (שהיה נמול כמו כל יהודי) לפדות כל הנבראים, ובפרט שהוא יותר גדול באברהם, בהיותו בן אלוה לדבריהם. ודי בטפת [300] דם הברית של בן אלהים לכפר על כל העוונות ולהוריש לכל בריותיו חסד וחן ולהביא אותם אל עונג הגן עדן, ולא יהיה צריך ליצלוב ולמות במיתה משונה, ודם המילה חשוב יותר מדם התמצית במיתתו. שלישית, שהגאולה והתמורה תבוא תמיד בחלוף דבר אחר, שהגואל צריך שיתן דבר מה בעבור מה שירצה לגאול, וגאולת עון תבוא על ידי פעולה רצויה וחשובה ומעשים טובים או על צד המשפט והיושר. והנה זאת הגאולה ע"י מיתת ישו שלא ברצונו רק בעל כרחו לא נחשבת כלל, כי לא תפול הגאולה והחלוף אלא בדברים הרצוניים לפי אריסטו בפרק הראשון מאיטיקאש. וכותבי האונגליון מודים כי המיתה הייתה באונס ובהכרח עכ"פ בבחינת האנושות, והוא התפלל שלש פעמים בגן להאל כי יעבור מעליו את כוס התרעלה, ולא הועילה לו תפלתו שקרא אלי אלי למה עזבתני ומת בעל כרחו. וגם לא הייתה המיתה בצדק כי אינו ראוי שיענש ראובן בעונש שמעון מצד היושר, ואיך נאמר כי טוביה חטא וזיגוד מינגיד (פסחים קיג:). הגע בעצמך אם אדם אחד יכריח את חברו הנקי מכל חטא לסבול יסורים בעד עונות אחרים, וחלילה לאלהים אבי הצדק והיושר לעשות כן לישו שהוא בנו יחידו לדבריהם. ואפילו מלאך אינו נענש בשביל חטא אדם. רביעית, זאת הגאולה לא הייתה אפשרית בלא הלבשת הבשר, ואיך תהיה אפשרית אחר ההתלבשות כשמת והלך לו לשמים? גם איך אפשר שיהיה צורך לכפר חטא קל שהוא נשיכת תפוח בחטא חמור הרציחה שנעשה בישו במיתה משונה של הצליבה ובפרט הריגת בן אלוה, כאשר אמרנו בפרק הקודם. גם ידוע כי המיתה הזאת גרמה רעה גדולה ליהודים להיות נרדפים על צואריהם כמה מאות שנים ונהרגו מהם לאלפים ולרבבות על קדוש השם מחמת הריגת ישו, ואיך אפשר להאמין כי גאולה כזאת היא נחת רוח להקב"ה ועל ידה יהיו החוטאים נפדים משאול תחתית?! חמישית, העונש הזה שסבל ישו שהוא מורכב מאלהות ואנושות, מי קבלו? אם תאמר החלק האלהי, זה אי אפשר, כי האלהי הנצחי אינו מקבל מות, ואם תאמר חלק הבשר הגשמי, הלא הבשר אינו בלתי תכלית ואיך יפדה ויגאל החטא של אדם שהיה בלתי תכלית מתחלה לפי דבריהם? וא"כ מה הועיל לו ההלבשה בבשר? ולפ"ז העונש נשאר במקומו כבתחלה ולשוא הפיק את נפשו לכפר העון. ששית, אם נתכפר חטא אדם ע"י מיתת ישו והעביר עונש הגיהנם, מדוע לא העביר גם העונש הגופני וכל הקללות לאיש ולאשה, כמו בזיעת אפך תאכל לחם וקוץ ודרדר תצמיח לך האדמה, ובעצב תלדי בנים, כל אלה לא נשתנו במיתת ישו, וצריכין אנו לומר שכפר רק העונש הנעלם והנסתר מעין כל חי והניח העונש המפורסם לכל, וראוי שיהיה ההפך, כי היה לו להמיר העונש המפורסם והגלוי ואז ידעו כלם כי הוא הגואל והפודה באמת וגם היהודים יקבלו אותו לגואל אמתי. שמינית, למה המתין אלהים זמן רב כארבעת אלפים שנה מאדם הראשון עד אשר שלח את ישו לכפר עונו, ואיך לא חס אלהים על כמה מאות דורות והורידם לגיהנם וענש שם על החטא הקדמוני, ומדוע לא הסכים האל לשלוח את בנו מיד אחר החטא כדי להציל את בני אדם משאול, וכולנו יודעים כי האלהים הוא רחמן המרחם על כל בריותיו. עוד יש לשאול, כי הרעיון הזה שקודם הגאולה היו כלם בגיהנם מתנגד למה שמצינו באונגליון במעשה של לזרוס שהיה שוכב לפני פתח אחיו העשיר ושמו דיבש והיה צועק לפניו כל שעה שיעשה עמו חסד ויתן לו לאכול הפתותים שנפלו משלחנו ולא רחם עליו. לסוף מתו שניהם, העשיר הלך לגיהנם ולזרוס ישב בחיקו של אברהם בג"ע, וכשראה העשיר כי לזרוס יושב בחיקו של אברהם בנחת וגיל וחדוה והוא עצמו בצער גדול ונדון באש ולהבה בתוך פיו, צעק ואמר לאברהם, אדוני! אמור ללזרוס אחי שיטבול אצבעו הקטנה במים ויטיף לי בפי לכבות את הלהבה הגדולה היוצאת מפי (לוקס טז, י), וקשה לפ"ז איך היו אברהם ולזרוס בגן עדן, הלא כלם ירדו לגיהנם או לכה"פ ירדו ללומבו ולא נכנסו לג"ע קודם שמת ישו ופדאום והושיבם בגן עדן? י. האמונה בשדים גם בתורה מצינו שהאמינו הגוים בשדים ויקרבו להם קרבנות, שנאמר: |
יזבחו לשדים לא אלוה (דברים לב, יז),
|
|
ונאמר: |
ולא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם (ויקרא יז, ז).
|
|
וקצת מבני ישראל אשר התערבו בגוים למדו מעשיהם: |
ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשרים (תהלים קו, לז).
|
|
גם היהודים האמינו במציאות השדים, ובין עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות במעשה בראשית נחשבו גם מזיקים (אבות פ"ה ו). ראש להשדים והרוחות הרעות הוא השטן שנסה את איוב. ולכן התחקו עליו כותבי האונגליון ואמרו כי השטן בא גם לנסות את ישו במדבר: |
ויצם ארבעים יום וארבעים לילה (חקוי למשה רבנו ואליהו) ואח"כ נערב. ויבא השטן ויאמר לו, אם בן אלהים אתה תגזור על האבנים שיהפכו ללחם. ויען ישו ויאמר, כי נאמר לא על [301] הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יהיה האדם (מתיא ד, א-יא).
|
|
תשובה זו עוד תחזק הקושיא, כי אם כן, למה היה נערב ולא צוה לעצים ואבנים שיהפכו ללחם בשבילו לאכול. ועוד למה נסהו השטן בכל אלו הנסיונות והלא גלוי וידוע להשטן שהוא מלאך רע ויודע גליות ונסתרות כמו מלאך טוב, ואיך לא ידע ולא הכיר את ישו בן אלוה, ולא היה ירא להטריחו בניסיונות? גם פאול היה ירא מהשטן ואמר: |
"פן יעקבנו השטן כי לא נעלמו ממנו מזימותיו" (אל הקורנתיים ב' ב, א).
|
|
וזה היה אחרי מות ישו, ואיך לא ידע פאול כי ישו רבו כבר העביר את השטן מעבודתו ופעולתו? מציאות השדים הייתה מקובלת אצל כל העמים הקדמונים, מפני שחשבו שאי אפשר שיצא מהשי"ת דבר רע, והוצרכו לומר שהשדים נבראו בתחלה מלאכים טובים והם הרשיעו ומרדו באלהים ונענשו להיות מלאכי חבלה. אך טעות היא בידם, כי המלאכים אינם חוטאים, כי אין להם יצר הרע ואין להם בחירה חופשית, ונשלחים מאת ה' לצורך הבריות אם לטוב ואם לרע בתור עונש, והם מלאכי חבלה. וגם השטן עושה שליחותו מאת ה', כי לא מצינו שנענש השטן שינסה את איוב. גם השטן שעמד על יהושע הכהן הגדול לשטנו ולקטרג עליו (זכריה ג, א) עשה מלאכתו באמונה, מפני שהיו בניו (מבני יהושע בן יהוצדק) נשואות לנשים נכריות (עזרא י, יח), אך מלאך ה' שהיה פרקליט ליהושע אמר כי ה' הבוחר בירושלם יגער בשטן והסיר הבגדים הצואים מעליו שיבדילו בניו את נשיהם הנכריות וימחל לו. והנה הנוצרים הלכו בדרכי הגוים וילמדו מעשיהם, לכן היו מחברי האונגליון עוסקים תמיד ברוחות רעות וטמאות שהיו המופתים להוכיח את האמונה בישו, והמופת הגדול היה שגרש ישו רוחות רעות משני אנשים ונפח הרוחות בעדר חזירים רבים (מתיא ח, כח-לב). אף כי קשה לדעת מדוע לא גרש הרוחות למדבר ולמה כלה חמתו בעדר החזירים שלא עשו לו רעה? וילמד את תלמידיו איך לגרש השדים ולהוציא רוח הטומאה, ופעם אחת כאשר הבריח רוח טמא שאלו אותו תלמידיו מדוע לא מצאו ידינו אנחנו לגרשו? |
ויאמר אליהם, מין רוח רעה כזה לא יגורש כ"א בתפלה (מרקוס ט, כה).
|
|
ופטרוס אמר: |
הן אלהים לא חס על המלאכים החטאים אשר הורידם לבאר שחת ויסגירם במשמר ובאופל עד יום המשפט (אגרת פטרוס ב' ב, ד).
|
|
ישו הבדיל עוד שבעים ושנים אנשים (כמספר הזקנים ששה מכל שבט) ושלחם בכל עיר ומקום וכו' |
וישובו השבעים ושנים בשמחה ויאמרו: אדוננו, בשמך נכבשו גם השדים תחת ידינו. ויאמר אליהם, ראיתי את השטן נפל כברק מן השמים. ויאמר הנני נותן ממשלה בידכם לרמוס נחשים ועקרבים וכו' (לוקס י, א-ט).
|
|
יא. קרבנות לחם ויין העוגה נעשית מקמח חטים, אך יש ביניהם חלוקי דעות אם לעשות העוגה מצה או חמץ. הכמרים הרומיים עושים אותה מצה והכמרים היוניים אופים אותה חמץ. המחלוקת היא אם הסעודה האחרונה שסעד ישו עם תלמידיו הייתה בליל פסח כמו שאנו עושים הסדר ואז כבר נאסרה אכילת חמץ, או שהסעודה הייתה בליל ערב פסח שעדיין לא נאסר חמץ. ומנהגם הוא שהכומר מכניס אותה עוגה בדפוס שמצויר בו צורתו של ישו צלוב על עץ כעין שתי וערב. ונותן הכומר אותה עוגה בידו ולוקח יין מסחיטת ענבים בגביע על הבמה, ובעת עבודתו מגביה העוגה וחוזר הדברים שאמר ישו בליל שנתפס ביד היהודים, כשהיה מיסב עם תלמידיו ואכלו עמו לחם ושתו יין, כאשר ברך על הלחם אמר: זה הלחם הוא גופי, וכשברך על היין אמר: זה היין הוא דמי שישפך עליכם (מתיא כו, כו). וזה סוד אלהותם מוסרים אותו לצנועים באמונתם. והכומר האומר דברים אלו, בין שהוא גדול בין שהוא קטן, חכם או כסיל, הסגולה דבוקה במאמרו ועל פניו נעשית העוגה אלוה, שתיכף הוא משנה הלחם והיין לגוף ישו ודמו. ואף כי ישו יושב במרום הוא קורע שמי השמים ויוצא ויורד תנועה ישרה ונכנס בתוך אלפי אלפים עוגות בזמן אחד בכל קצות הארץ. ועצם העוגה נכנס לגוף הכומר אשר יאכל אותה וישתה עליה יין נסיכו. ומאמינים כי בכל שיורי העוגה אף אם נחלקות לחלקים קטנים בלי תכלית נשאר בכל חלק גוף שלם של ישו אלהיהם. ואומרים משל לזה מהמראה הנשברת לרסיסים שבכל חלק משבריה נראית צורת המביט בו כמו שהייתה נראית במראה כשהייתה שלמה. ואין להקשות שגם אנחנו אומרים שבכל מקום שמתפללים שכינה שם, כאשר שאל ההוא מינא לרבן גמליאל, |
כמה שכינות אית לכון? ותשובתו הייתה, כי אור החמה יאיר לאיש אחד ולכולא עלמא, ומה חמה דחדא ממשרתיו זרחה לכולא עלמא, הקב"ה לא כל שכן (סנהדרין לט.).
|
|
אך בישו [302] אין לומר כן, יען הם אומרים שהוא בא בגופו וגשמותו לכל במה ולא באורו וברוחו לבד. ואין להקשות עוד שגם אנחנו אומרים שאליהו הנביא בא לכל ליל סדר בפסח כשאומרים שפוך חמתך, ולכל ברית מילה מילדי ישראל, ומכינים לפניו כסא של אליהו לסנדק, ואיך יגיע בגופו לכלם? אבל זו היא הגדה בלבד, בפסח לזכר הנקמה במצרים קנאת ה' צבאות שהייתה מדת אליהו ולזכר הגאולה שיבא קודם ביאת המשיח. ובברית מילה מפני שנקרא מלאך הברית בסוף מלאכי והוא מנהג בעלמא. וגם חושבים העולם שבא ברוחו ולא בגופו הגשמי. אבל הכמרים מבטיחים לכל מאמיני ישו כי בא בעצמו ובגופו ממש, והלחם נהפך לגוף ועצם וגידים, והיין לדם ממש של ישו. ובאמת נראה שישו לא כיון כלל לקרבן הלחם והיין אלא אמר בדרך משל שתורתו נמשלה ללחם ויין, כמו שנאמר: |
לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט, ה).
|
|
ומצינו שאמר ישו: |
אנכי הוא לחם החיים, כל הבא אלי לא ירעב וכל המאמין בי לא יצמא לעולם (יוחנן ו, לה).
אנכי לחם חיים היורד מן השמים, אדם כי יאכל מלחם הזה וחי לעולם (שם פסוק נא). |
|
וראיה כי פאול בעצמו לא עשה קרבן מלחם ויין אלא הקריב קרבן כמנהג ישראל, ואמר: |
באתי לירושלם בנדבות לעניי עמי ולהקריב קרבן (מפעלות השליחים כד, יז).
|
|
וברדת ישו מן ההר ריפא מצורע: |
ויאמר לו ראה אל תאמר לאדם אלא הראה אל הכהן והביא עליו קרבנך על טהרתך כאשר צוה משה בתורתו (מתיא ח, ד).
|
|
ועל הנוצרים האחרונים שעשו אכילת העוגה עיקר באמונתם נוכל לומר דברי הנביא על האלילים: |
חציו שרף במו אש על חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע וגו' ושאריתו לאל עשה לפסלו יסגד לו וישתחו ויתפלל אליו ויאמר הצילני כי אלי אתה (ישעיה מד, טז-יז).
|
|
העניין הגס הזה של העוגה הסב צרות רבות לישראל, שחשדו אותם פעמים רבות שגנבו או טמאו את העוגה, והיין של נסכם ג"כ הסב עלילת הדם הנמבזה. יב. הטבילה הם מביאים ראיה מן הפסוק: |
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם (יחזקאל לו, כה).
|
|
אמנם לא הייתה כוונת הנביא אלא ליעד שהקב"ה יטהר אותנו מעונותינו ויטהרנו מכל חטא ולכלוך פשע בימים הבאים, ודבר במליצה ובמשל. וכן מצינו שאמר הנביא יחזקאל על ישראל שהקב"ה הבדילם מגלולי מצרים: |
וארחצך במים ואשטוף דמיך מעליך וגו' (יחזקאל טז, ט),
|
|
והרחיצה הזאת ודאי לא הייתה במים אלא היא מליצה על הסרת הגלולים מלבם שחטאו בע"ז בהיותם במצרים. וכן אמר דוד: |
תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין (תהלים נא, ט),
|
|
והיא מליצה על הסרת החטא וכפרת העון. וכן יעד הנביא ישעיה כי בימי המשיח יסלח ה' לכל עונותינו ויסיר ממנו היצר הרע. ומה שאומרים הנוצרים שיחזקאל הוכיח לישראל על עניין הטבילה באמרו: |
ובמים לא רוחצת למשעי (טז, ד),
|
|
הבל יפצה פיהם, כי איך יוכיח את ישראל על הטבילה שלא נצטוו עליה ארבע מאות שנה קודם שבא ישו והורה דרך הטבילה לפי דבריהם? אלא על הקטנים שנולדו במצרים דבר הנביא, כמו שמפרש שם ומספר חסדי ה' אשר גמלנו בהיותנו משועבדים תחת יד פרעה, ומחמת פחד המצריים היו משליכים ילדיהם על פני השדה, והקב"ה שלח ומלאכים לפרנסם, ואח"כ הביאם אצל אבותיהם דכתיב: |
ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים (שם טז, ז),
|
|
זהו לפי הדרש, ולפי הפשט נאמר על ישראל שנגאלו ממצרים ונחשבו כמו ילדים אשר התפתחו בימי עלומים ויהיו לאנשים. גם לשון וזרקתי עליכם מים טהורים הוא הזיה ולא טבילה במים. ועוד איך תדחה הטבילה את החטא אם הם טובלים ילד קטן שאין בו חטא כלל. ואי משום חטא לעתיד, א"כ שוב אין לו להזהר בדבר מצוה ולהתרחק מעברה, כי לפי דבריהם די בטבילה זו. ואם אמרו חז"ל גר שנתגייר אחר שנמול צריך טבילה הוא משום שהיה טמא מקודם ונטהר כמו הטמאים אחרי שעברה עליהם טומאתם, אבל יהודי שנולד ונמול אינו צריך טבילה כי לא נטמא ורק אמו היולדת שנטמאה צריכה טבילה בטהרתה. וכלל הוא כי הטבילה באה רק על הטומאה. ואין בעלי תשובה צריכים טבילה. ובימי עזרא שהחזיר את ישראל בתשובה והפרישם מנשים נכריות התודו על חטאותיהם אך לא טבלו במים. ובמקום שצריכים טבילה אינו צריך למטביל, כי יוכל להטבל בעצמו במים. וגם איש קטן ממנו יוכל לעזור לו בטבילה אם צריך לעזר. ואם באים הנוצרים ללמוד מטבילת ישו שהטביל אותו יוחנן המטביל אחר שהטביל את עצמו, א"כ היו להם לעשות ככל אשר עשו הם, להטבל בירדן במים חיים, והם טובלים במים שאובים. גם לא טבל יוחנן לילדים קטנים והם טובלים כל הילודים כשהם קטנים. ויקרה לפעמים כי נולדו שני ילדים האחר לעשיר רשע אשר לו עבדים ומשרתים המשתדלים בטבילת הילד, ואחד [303] לאיש רש צדיק תמים ואין עוזר לו, והשתדלותו בעצמו לא תעלה לו לטבול את הילד. והילדים השנים מתו ובן אלוה יושב על כסא דין יענוש את בן העני הילד התמים אשר עשה כל יכולתו ביושר לבו ולא עלתה לו הטבילה? - חלילה לאל מרשע ושדי מעול! ובאמת הטביל יוחנן רק לבעלי תשובה, כאשר כתוב: |
ויטבלו על ידו בירדן בהתודותם את חטאותיהם (מתיא ג, ו).
|
|
יוחנן הטביל בטבילת התשובה (מפעלות השליחים יט, ד), ואמר: |
אני מטביל אתכם לתשובה אך הבא אחרי (ישו) חסון הוא ממני אשר קטנתי משאת את נעליו הוא יטביל אתכם ברוח הקדש ובאש (מתיא ג, יא).
|
|
ואם יוחנן הטביל את ישו אות הוא כי גם הוא היה חוטא וחזר בתשובה. ומה שאמר כי ישו יטביל ברוח הקדש משמע כי תשתנה הטבילה אח"כ ותחת המים תעלה להם הטבילה ברוה"ק. וכן אמר פאול: |
כי יוחנן טבל במים ואתם תטבלו ברוח הקדש (מפעלות השליחים א, ה),
|
|
משמע כי הטבילה לא תהיה עוד במים כ"א ברוח, ועל מי סומכים הנוצרים לטבול במים? וכתוב בספריהם שכך אמר גריגוריוש הקדוש שלהם: פעם אחת הלך בכרכי הישמעאלים תאומאטוריוס ומצא על קבר אחד כתוב בחרט אנוש כמה היה מספר שנות חייו של אותו שר ישמעאל שנקבר שם וכי היה טוב ורחמן וישר אוהב משפט וחסד שעשה עם אשה אחת עניה וגו', וכשראה גריגוריוש המעשה הזה נתגלגלו רחמיו ובכה על הקבר וביקש שיסלחו לו חטאותיו של אותו שר ישמעאל ותהיה נפשו צרורה בגן עדן, ונתמלאה בקשתו. ואומרים כי בדמעות שנפלו על הקבר היה נטבל לקיים מה שכתוב בתורתם שאין אדם יכול ליכנס בגן עדן אא"כ נטבל, וכל מי שלא נטבל לא יכנס לעולם. אח"כ אמרו לו מן השמים: גריגוריוש! כך אני מתרה בך שלא תבקש ולא תשאל עוד מחילה כזאת שמחלתי לו להישמעאלי, כי לעולם לא אעשה עוד מחילה כזאת לשום אדם בעולם. ובשביל זאת המחילה יהיה לך חולי ימים רבים. וכן היה כי אחזתו חמה. וקשה איך הועילה הטבילה אחרי מותו. עכ"פ נראה מזה כי גם רחמים בדמעות שליש לא יועילו להכניס אדם בגן עדן בלי טבילה שלהם שנעשית בחיים, אף כי הישמעאלי היה איש חסיד ועושה חסד עם הבריות. אבל גנב וגזלן ונואף ורוצח אם רק נטבל יכנס לג"ע מיד ויתחבר עם כל הצדיקים והתמימים לעתיד לבא. כך היא תורת ישו הנוצרי! יג. העברת ברית המילה |
ומתי מספר באו מארץ יהודה ויוכיחו את האחים (בעלי דת ישו מהגוים) לאמר: "אם לא המול תמולו כמצות תורת משה לא תושעון". ויתוכחו הרבה פאול ובר נבא עמהם (שם טו, א-ב).
|
|
כי פאול בראותו שלא יכול להפוך את היהודים לאמונת ישו עזב אותם וישם פניו אל הגוים היונים, ומפני שהיה קשה להם להיות נמולים לכן דרש להם פאול תורה חדשה שאינם צריכים להמול בשרם, ואמר: |
אני פאול מגיד לכם אם תמולו המשיח לא להועיל לכם, ועוד אני מזהיר כל איש אשר ימול מצווה הוא לעשות את כל דברי התורה וכו', כי לפני ישו המשיח אין יתרון לא למילה ולא לערלה, כ"א לאמונה. ופקודה נתנה לי לבשר בקרב הערלים כאשר נתנה לפטרוס לבשר בקרב הנמולים (אל הגלטיים ה, ב-ז).
|
ואני בראותי כי לא יעשו (השלוחים האחרים) נכונה לפי בשורת האמת אמרתי אל כיפא (פטרוס) לעיני כל, אם אתה היהודי תלך בדרך הגוים ולא בדרך היהודים מדוע זה תאלץ את הגוים להתיהד? (שם פסוק יד).
|
כי אמנם הטבילה להועיל לך אם תשמור את התורה, אך אם את התורה הפרת הלא מילתך לערלה נחשבה. ואם הערל יעשה כמשפט התורה ערלתו למילה תחשב לו וכו'. כי לא זה הוא יהודי אלא לעינים ולא זאת היא המילה אשר למראה בבשר, אך זה יהודי אשר בתוך לבו הוא יהודי והמילה מילת הלבב היא (אל הרומיים ב, כה-כט).
|
כי הוא אלהים אחד אשר יצדיק את המולים באמונה ואת הערלים ג"כ על ידי האמונה (שם ג, ל).
|
אם יקרה איש נמול לא ימשוך את ערלתו ואם ערל הוא אל ימול (אל הקורנתיים א, ז-יח).
|
|
נראה שלא הקפיד כלל על המילה בישראל והגוים צוה שלא ימולו. זאת היא תורת פאול לבדו, כי ישו וכל תלמידיו התנגדו לו, ובפרט אם אמת בפי ישו שלא בא להוסיף או לגרוע על דברי התורה, ובתורה כתיב: |
וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב, ג).
|
|
יד. העברת יום השבת וישו ריפא אשה מרוח רע ביום השבת (לוקס יג, יד). תלמידיו קטפו מלילות שבלים ביום השבת וכאשר [304] הוכיחו אותם הפרושים התנצל לפניהם שהיו רעבים. והיהודים בקשו להרגו על כי חלל השבת (יוחנן ה, יח). ולחולה אחד אשר ריפא אותו בשבת אמר ישו: |
קום שא את משכבך והתהלך. ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא הלא שבת היום ואין לך לשאת את המשכב. ויען אותם לאמר, הרופא אותי הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך (יוחנן ה, יא).
|
|
וטלטול המשכב מביתו לרשות הרבים הוא מלאכה שאסורה בשבת, ואין שייך פקוח נפש בנשיאת המשכב. והיה אומר: |
כי בן האדם אדון השבת הוא (לוקס ו, ה),
|
|
ולמד זאת מן הפרושים שאמרו: |
לכם שבת מסורה ואי אתם מסורים לשבת (מכילתא פ' כי תבא),
|
|
אך זה דוקא במקום שיש פקוח נפש. אבל נראה כי מלאכות גסות היו נזהרים ישו וכל תלמידיו שלא לעשותן בשבת. |
ויהי ביום השבת וילמד באחד מבתי הכנסיות (לוקס יב, י),
|
והיו נאספים בבתי הכנסיות לשמוע קריאת התורה בשבת (מפעלות השליחים טו, כא),
|
ובכל שבת ושבת דבר עם היהודים בבית הכנסת (שם יח, ד),
|
|
והנשים אשר באו לראות קבר ישו והכינו בשמים לכבודו נאמר עליהן: |
כי בשבת שבתו כמצוה ובאחד בשבת באו אל הקבר (לוקס כג, נו).
|
|
וגם התלמידים והמשולחים שהיו מעוררים את המאמינים להרים נדבות לקדושיהם אספו את העם באחד בשבת (אל הקורנתיים א' טז, ב), כי בשבת לא טלטלו המעות בכיסם. גם לא קראו שבת רק ליום השביעי ויום הראשון בשבת נקרא אצלם יום האדון שבו קם ישו לתחיה לפי אמונתם (חזיון א, י). ורק בשנת של"ח (338) לישו קם האפיפיור סילווסטר וגזר אומר שלא ישמרו עוד הנוצרים את יום השבת כדי שלא ידמו ליהודים, וצוה שבמקום יום השבת ישמרו את יום הראשון וקרא לו דומינא באמרו שבאותו יום היה תחית ישו. אף כי ישו כבר קם מקברו לפי דבריהם ביום השבת, כי ביום הראשון בטרם הבקר בעוד שהיה חשכת לילה באו הנשים לראות את קברו ומצאוהו ריק. ולכן נמצאים נוצרים שהם שומרים היום השביעי והם הנקראים "שומרי יום השביעי" ומאמינים כי ישו יתגלה באחרית הימים. טו. התרת מאכלות אסורים פטרוס ראה במראה הנבואה תיבה אחת יורדת מן השמים ובתוכה מכל חית השדה ורמש האדמה ועוף השמים. ויהי אליו קול: |
קום פטרוס, זבח ואכול. ויאמר פטרוס, חלילה לי אדוני! כי מעודי לא בא בפי בשר פגול או שקץ סמא (והוא חקוי על דברי יחזקאל ד, יד: הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול). והנה קול אליו שנית: את אשר טיהר אלהים לא תשקץ אתה (מפעלות השליחים י, יא-טו).
|
|
וכאשר בא פטרוס לירושלם |
וילונו עליו הנמולים על כי התאכסן בבתי ערלים ואכל אצלם מאכלות אסורים (שם יא, ב).
|
|
גם פאול השתדל להפיץ תורתו להתיר טרפות ואמר: |
כל אשר עשה אלהים טוב הוא ואין פיגול ומאומה אם בתודה (ברכה) יאכל (אל טימותיוס א' ד, א-ד),
|
|
אמנם הוא בוצע ברך נאץ ה'. והוסיף לאמר, |
אל תהרוס פועל אלהים על דברת מאכל: כל דבר הוא טהור ורק רע הוא לאשר יאכלנו להתנקם בנפשו (שם יד, ב).
|
כל הנמכר בשוק אותו תאכלו ואל תדרשו לחקרי לב, כי לה' הארץ ומלואה (אל הקורנתיים א' י, כה-כז).
|
|
אך מדוע לא יאכלו גם נחשים ועקרבים עכברים ופרעושים שהם ג"כ מעשי ה' ופעולותיו, וא"כ גם אלה טיהר ה' כמו שטיהר חיות טמאות לפי דבריהם? אמנם הנבואה הזאת באה לו בשביל הגוים שרצה להכניסם תחת כנפי אמונת ישו, בראותו כי היהודים משכו ידם ממנו. בכל זאת הזהירו גם לגוים להבדל מן הנחנק ומן הדם (שם טו, כ), וגם ההזהרה הזאת אינם שומרים הנוצרים, ועל כיוצא בהם נאמר: |
אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדו יספו נאם ה' (ישעיה סו, יז).
|
|
המשך המאמר
|
|---|
