|
תוכן הפרק:
[משה והתורה] [קטרוג השטן] |
|
[משה והתורה] והנה יש לשאול שאלה עצומה מאוד: איך אפשר שיתייחד משה עד שראוי לו התורה, וזה כי לפי מדרגת התורה ומעלתה שהיא שכל פשוט, איך אפשר לומר שיתייחד אדם אל מדרגת התורה. ובפירוק קושיא זו בארו חכמים בפרק רבי עקיבא במסכת שבת (פ"ט א) |
אמר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שירד משה מלפני הקדוש ברוך הוא בא שטן ואמר לפניו: ריבונו של עולם תורה היכן היא? אמר: נתתיה לארץ. הלך אצל הארץ ואמרה לו: אלוהים הבין דרכה כו', הלך אצל הים אמר: אין עמדי כו', הלך אצל תהום אמר: לא בי, שנאמר ותהום אמר לא בי היא, הלך אצל אבדון ומוות אמרו: באוזנינו שמענו שמעה, חזר לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: חיפשתי בכל העולם ולא מצאתיה אמר לו: לך אצל בן עמרם. הלך אצל בן עמרם. אמר לו: תורה שנתן לך הקדוש ברוך הוא היכן היא? אמר לו: וכי מה אני שיתן הקדוש ברוך הוא תורה על ידי?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה בדאי את! אמר לפניו: ריבונו של עולם, חמדה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום, אני אחזיק טובה לעצמי? אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ומיעטת את עצמך, תקרא על שמך, שנאמר: זכרו תורת משה עבדי. |
|
עד כאן.
בארו בזה, כי השטן שהוא מקטרג על כל מעשה, היה מקטרג על קבלת התורה, שאין המקבלים שהם בתחתונים ראויים לתורה. ויש לאדם שתי בחינות: כי האדם הזה יש לו דבקות אל העליונים מצד הנשמה הנבדלת, ויש לו חיבור אל התחתונים מצד גופו החומרי. ומצד הדבקות שיש לו אל העליונים אין לו מקטרג על התורה כי האדם נחשב מן העליונים. ולפיכך כל זמן שהיה למשה חיבור עם הקדוש ברוך הוא, לא היה כאן קטרוג על תורה, שמזה הצד אין התורה בתחתונים רק בעליונים. אבל כאשר הפריד החיבור הזה, וירד לתחתונים, אז יש כאן קטרוג כי אין התחתונים ראויים אל התורה. [קטרוג השטן] ואמר הקדוש ברוך הוא, שנתן אותה אל הארץ. כי התחתונים יש להם ייחוס אל התורה שהיא שכל פשוט, וכאשר היה מעיין בארץ, אז היא אמרה אלוהים הבין דרכה. פירוש, כי הארץ אף שהיא יסוד פשוט, מכל מקום אין לה ייחוס אל התורה, לכך אמרה אלוהים, שהוא נבדל לגמרי, יודע דרכה ואין לארץ שום ייחוס אל התורה שהיא שכל פשוט. ואז הלך אל הים. כי הארץ בודאי מפני שהארץ ממנה הוויית כל הדברים המורכבים ולכך אין בה הפשיטות מכל וכל, ולפיכך הלך אל הים שיש בו פשיטות יותר, במה שאין בים דבר זה, ועם כל זה אמר הים אין עמדי, דמכל מקום גם הים אינו פשוט, לפי שגם בים שייך בו הרכבה, שיש בו דגים, ועם שאינו כמו הארץ שהיא ישוב העולם ובו כל הנמצאים לכך אינו פשוט כמו הים, ועם שהים בודאי יותר פשוט מן הארץ, מכל מקום הים אינו פשוט לגמרי, מפני שיש בו הוויית הדגים שהם מורכבים. ולכך הלך אצל התהום שהוא תחת הארץ, ובו אינו שייך כל זה, לכך הוא יותר פשוט ומתייחס יותר אל התורה שהיא שכל פשוט. ועם כל זה אמר לא בי היא, כי מכל מקום אין כאן פשיטות מכל וכל, שאי אפשר שלא יהיה לו רוחק מוגבל, ואין זה פשיטות כי כל אשר הוא מוגבל אינו פשוט לגמרי. אבדון ומוות אמרו באוזנינו שמענו שמעה, פירוש אבדון ומוות הוא סילוק הנברא המורכב וחוזר לפשיטות שלו. וזה נאמר על חומר הראשון, והוא נקרא אבדון ומוות, בשביל כי חומר הראשון שהוא נעדר כל צורה, והוא פושט צורה ולובש צורה, ולכך נקרא החומר הראשון אבדון ומוות, כי הוא סיבת האבדון והמוות כאשר דבר זה ידוע. והחומר הזה אינו בעל רחקים מוגבלים, ומתייחס לזה התורה השכלית. ועל זה אמר כי אבדון ומוות אמרו באוזנינו שמענו, כלומר בשביל שאין רחקים מוגבלים אל החומר הראשון, ולכך שייך לומר בו באוזנינו שמענו שמעה. ומכל מקום בודאי אין שייך לומר החומר הראשון מקבל התורה, כי התורה נבדל מן החומרי. ומתחילה זכר הארץ עצמה, ואחר כך זכר הים שהוא על הארץ, ואחר כך זכר התהום שהוא מתחת לארץ, ובזה זכר כל העולם התחתון. ואחר כך זכר החומר הראשון שממנו הוסד הכל והוא נקרא אבדון ומוות: ועוד יש לפרש שאול ואבדון הוא הגיהינום. ואמרו בפרק קמא דתענית (י' א): |
גיהינום אין לו שיעור כדאיתא שם.
|
|
ולכך אמרו באוזנינו שמענו שמעה, כלומר כי יש התייחסות לגיהינום, כמו שהגיהינום גם כן אין לו שיעור. ובדבר זה יש כאן דומה, אבל אין שייך הגיהינום לתורה לומר כי התורה היא בגיהינום, כי התורה היא עצם המציאות, והגיהינום הוא העדר המציאות. והרי התורה מצילה מדינה של גיהינום. ודבר זה נתבאר, ואיך יהיה שייך לשאול ואבדון התורה. רק אמרו באוזנינו שמענו שמעה. והבן זה מאד.
ועוד יש לפרש כמשמעו מה שאמר אבדון ומוות אמרו באוזנינו שמענו שמעה, היינו ההעדר הדבק בנמצאים. כי בנמצאים דבק ההעדר בהם והוא נקרא שאול ואבדון, ואין ההעדר בעל רוחק מוגבל ולפיכך אמרו באוזנינו שמענו שמעה, אבל בתורה שהיא המציאות לא שייך בה ההעדר שהוא הפך זה, והנה זכר מה ששייך אל העולם דהוא ארץ וים ותהום ועתה זכר ההעדר שהוא דבק בהם, וגם זה נכון כאשר תבין, ועוד יש בזה דבר מופלג אין להאריך. ולכך אמר הקדוש ברוך הוא, שהוא נותן התורה, לך אצל בן עמרם, וכאשר אתה מעיין מה עניינו של משה אל התורה, תמצא כי מדרגת משה שהוא אומר מה אני שתינתן התורה שהיא השכל הפשוט על ידי. ובשביל שהיה ממעט עצמו, הוא ראוי אל התורה שהיא שכל פשוט, וכמו שאמר הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך. כי מצד הזה יש למשה ייחוס אל התורה. וזה כי לא היה הקטרוג רק מה התייחסות יש בתחתונים אל התורה שהיא השכל הפשוט, אבל התחתונים אין בהם פשיטות גמור. אבל משה מפני הענווה, עד שאמר מה אני, הרי אינו מייחד עצמו כלל וזה עניין הענווה. כי המתגאה הוא הפך הענווה, שהמתגאה הוא שמייחד עצמו בחשיבות ובמעלה, ואיש כזה אין לו מעלת הפשיטות כלל. אבל מי שיש בו הענווה עד שאינו מחשיב עצמו לדבר כלל, הרי הוא פשוט לגמרי, שאינו מיוחד בדבר מה. וזה שהוא ראוי ומיוחד אל התורה שהיא שכל פשוט. וכבר בארנו בחיבור גבורת ה' עניין הפשיטות שהוא במידת הענווה. והם דברים ברורים מאוד מאוד, עד שאין ספק בהם למי שמבין דברי חכמים וחידותם. ואז ידע כי כך רצו חכמים להתיר השאלה במה היה מיוחד משה לתורה, בשביל מידת הענווה המורה על פשיטות שהיה מיוחד בה שנאמר: (במדבר י"ב) והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. וזה היה עצם ייחוד משה לתורה. וכבר ביארנו בחיבור גבורת ה' כי מידה זאת מיוחדת לתחתונים, והיא על כל המעלות בעבור הפשיטות. ובשביל מדרגה זאת מיוחדים התחתונים לקבל המעלה שאינה לעליונים. כמו שהיה משה זוכה לתורה שהיא המעלה העליונה, וזה זכה בשביל הענווה שהיה מיוחד בה משה. ודבר זה ביארו חכמים במקומות הרבה מאוד ואין כאן להאריך יותר בדברים האלו, כי עצם הכנת משה לתורה מה שהיה פשוט לגמרי מכל. והבן כי כל אחד מוסיף על הראשון, כי הארץ שאין בה פשיטות לגמרי, הייתה אומרת אלוהים הבין דרכה, כלומר שאין התורה שייכת לתחתונים כלל. והים אמר אין עמדי, ולא היה אומר שאינו שייך לתחתונים כמו שאמרה הארץ. והתהום אמר לא בי היא, כי פירוש אין עמדי כמו שדרשו חכמים בכל מקום כמו (יבמות כ"ב ב) ובן אין לו עיין עליו, כלומר שאין לו כלל לא בן ולא שום זרע. הרי מילת אין משמע שלילה גמורה, שאין לו שום דבר, ולא בי היא שאמר התהום, אינו כל כך שלילה. אבל שאול ואבדון אמרו באוזנינו שמענו שמעה כמו שנתבאר. ולפיכך אמר שתקרא התורה על שמו, כי בדבר זה התורה ראויה למשה ומתייחסת לו ומיוחדת אליו עד שתקרא תורת משה, כלומר התורה שהיא ראויה למשה בפרט, ושלו היא, ולא לאדם בעולם מצד הכנתו זאת. ודברים אלו דברים ברורים למבין דברי חכמה, והחכם יוסיף חכמה ודעת כי אי אפשר לפרש הכל בכתב. אמן וכן יהי רצון: |
