כאשר גלינו מארץ ישראל, ורוב עמנו חי בארצות הגויים, בארצות הגולה, חדלנו לקיים את השמיטה. אך מצוות השמיטה לא נשכחה! בשעת קריאת התורה ובזמן לימוד התורה וההלכה זכרו בני עמנו באהבה ובגעגועים את ארץ ישראל ואת המצוות התלויות בארץ.
בארץ ישראל חיו בשנים הארוכות של הגלות רק יהודים מעטים, ורק משפחות ספורות עסקו בעבודת שדה וכרם, אך היהודים הבודדים שעסקו בחקלאות שמרו, בדרך כלל, את שנת השמיטה, ושבתו בשנה השביעית גם מתוך עוני ומצוקה.
והנה שמע ה' את תפילותינו, וקיבץ אותנו מארבע כנפות הארץ לארצנו. לפני כמאה ועשרים שנה החלו יהודים רבים לעלות לארץ להתיישב בה. הם בנו בתים, זרעו שדות, ונטעו כרמים ועצים בארץ האבות. העבודה לא הייתה קלה; קשה מאוד לזרוע ולנטוע בארץ שהייתה עזובה ושוממה במשך דורות רבים.
והנה קרבה שנת השבע, שנת השמיטה. בעיות רבות התעוררו; שאלות רבות נשאלו. לפניכם חלק מן השאלות ומהטענות.
- סוף סוף חזרנו לארצנו, ולא נקיים את השמיטה?
- אם לא נעבוד בשדות שלנו שנה שלמה, ארץ ישראל תהיה שוב שוממה!
- מה נאכל בשנת השמיטה?
- ה' יעזור לנו!
- אנחנו חדשים בארץ, עניים וחלשים. נקיים את השמיטה, כאשר נהיה עשירים יותר.
קראו את הטענות ואת השאלות, ומצאו, אילו מהן מובעות על ידי מי שחוששים ממצוות השמיטה בשנים הראשונות בארץ ואילו מובעות על ידי מי שרוצים לקיים את השמיטה למרות הקשיים.
העתיקו למחברותיכם משפט אחד הנאמר על ידי שומרי שמיטה.