חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

אלפסי יצחק (ר' יצחק אלפסי, רי"ף)

מחבר "הלכות" ר' אלפס ופוסק; צפון אפריקה 1013 - 1103.

אלפסי היה תלמיד ר' ניסים בן יעקב ותלמיד מובהק של ר' חננאל בן חושיאל, ואחרי מותם היה אב לתורה בכנסת ישראל באפריקה. חיבורו ה"הלכות" נתקבל בכל תפוצות ישראל.
מלבד ספר ה"הלכות" כתב האלפסי שו"ת (שלוש מאות ועשרים פסקים) והעמיד תלמידים רבים.
ספר ה"הלכות" הוא תמצית ההלכות הנוהגות בזמן הזה שנמצאו בתלמוד בסגנונה וכסדרה, בהשמטת הדיונים ודברים שאינם נוגעים להלכה. בספר הוא פוסק הלכה כפי שקבל מרבותיו או כפי שהכריע מדעתו. האלפס התקבל לפוסק בכל תפוצות ישראל ועליו סמכו הפוסקים האחרונים וביחוד בספרד. בהלכותיו היו ספרי רבנו חננאל לו לעיניים, והיה דוחה דברי הגאונים הראשונים מפני תלמוד ירושלמי.

ר' יצחק אלפאסי - הרי"ף - הריא"ף - מחבר "הלכות" ר' אלפס ופוסק; נולד בשנת 1013 בקאלא אבן חמד כפר סמוך לפס בצפון אפריקה. על שם העיר פס נקרא אל-פסי. נפטר באלוסינא (Lucena) ביום ג' י' סיון ד"א תתס"ג (1103).
רבי יצחק אלפסי עמד בראש הדור השני לרבנות, שקם אחר ירידת גאון הישיבות בבבל, וכולם נקראו בשם יצחק והם: ר' יצחק בן ברוך אלבאליא מאשביליא, ר' יצחק בן יהודה אבן גיאת, ר' יצחק בן ראובן מברצלוני, ר' יצחק בן משה אבן סכני מפומבדיתא.

אלפסי היה תלמידו של ר' ניסים בן יעקב ותלמיד מובהק של ר' חננאל בן חושיאל, שניהם מקירואן. אחרי מותם היה האלפסי מורה הוראה בכנסת ישראל באפריקה, וחיבורו ה"הלכות" נתקבל בכל תפוצות ישראל.
בשנת 1088 הוכרח לעזוב את מולדתו בגלל הלשנה, והוא בא לגור בעיר קורדובה בספרד. שם כבדהו הנשיא ר' יוסף בן מאיר אבן שרתמיקש. משם הלך לגרנדה ואחר זמן קצר, במות איש ריבו ר' יצחק אבן גיאת, בא לאלוסינא ומילא את מקומו (1089). שם יסד ישיבה גדולה אשר אליה נהרו תלמידים רבים ושם היה עד יום מותו.

ריב היה לאלפסי עם שני גדולי הדור: ר' יצחק אבן אלבאליא ור' יצחק אבן גיאת, ריב אשר נמשך עד מות שני מתנגדיו אלה. אף כי לא נודעה סיבת המחלוקת, יש לשער כי לא היו מרוצים מתלמודו הקטן ה"הלכות" או קיצור התלמוד, שנתקבל בכל תפוצות הגולה כתלמוד שני. היו חוששים שימעט הלמוד בתלמוד העיקרי. בספרו של ר' יצחק אבן אלבאליא "קופת הרוכלים", עולה שהוא התנגד לקובצי הלכות בכלל, וחפצו היה להרבות בליבון התלמוד ובפירושו להגדיל תורה. בכל זאת כאשר חלה אבן אלבאליא, קרא אליו את בנו ברוך, וצווהו ללכת אחר מותו אל האלפסי, להגיד לו כי אביו סלח לו לפני מותו, ולבקש ממנו לשים עיניו על בנו. האלפסי בכה בשומעו דברי איש ריבו ויאמץ לו את ברוך לבן ולמד אתו תורה.

האלפסי התנגד לפילוסופיה הדתית, והקדיש כוחו ללימוד התלמוד ותשובות הגאונים. אך תחת ההלכות הפסוקות שלהם, חקר למצוא הדברים במקורם הראשון.

מלבד ספר ה"הלכות" כתב האלפסי שו"ת ('שלוש מאות ועשרים פסקים) בעניינים שונים בערבית, והם תורגמו לעברית ע"י אברהם הלוי אבקרט. גם פירוש ארוך בלשון ערבית לשלוש הלכות חמורות בכתובות, ולהלכה אחת במס' שבועות, שמזכירם שם בה"הלכות", תורגמו לעברית בספר "תמים דעים" (סי' רי'"ך-ר"'ך) ובשו"'ת הרמ"ע מפאנו (סי' קכ'"ז-קכ"ט).
כמה שאלות בערבית נמצאו ב"זכרון לראשונים" (הארקאוי) ח"ד פכ"'ה. קהלת שלמה (ווערטהיימער) ירושלים 1899.

האלפסי העמיד תלמידים הרבה. הידועים לנו הם:
ר' אפרים אשר חבר השגות על ספר רבו,
ר' ברוך בן יצחק אלבאליא
ותלמידו הגדול ר' יוסף בן מאיר אבן מיגש, אשר היה כבן שתים עשרה שנה בבואו מעיר אשביליא ללמוד תורה אצלו. ארבע עשרה שנה למד בישיבתו, ורבו כתב עליו "שאפילו בדורו של משה לא אשתכח כמותיה בחכמה ובבינה". ולפני מותו מנהו לרב וראש ישיבה תחתיו, והעדיף אותו על פני בנו יעקב שהיה ג"כ גדול בתורה וחכמה.

על מצבתו חרתו הדברים הנרשמים ב"אלפסי" סוף ח"ג:
הרים ביום סיני לך רעשו, כי מלאכי האל בך פגשו
ויכתבו תורה בלוחות לבך, וצבי כתריה לך חבשו
לא עצרו כוח נבונים לעמוד, לולא תבונות ממך דרשו.
ספר ה"הלכות"
ספר ה"הלכות", או כפי אשר יקרא עוד על שם מחברו "אלפס" או "רי"ף", הנהו תמצית ההלכות הנוהגות בזמן הזה שנמצאו בתלמוד בסגנונה וכסדרה, בהשמטת השקלא וטריא, ודברים שאינם נוגעים להלכה. הספר כולל בירור והכרעת העניינים כפי שקיבל מרבותיו, ובייחוד מרבו רבנו חננאל, וכפי אשר הכריע מדעתו.

עוד כשש מאות שנה לפני האלפסי החלו חכמי הדור לחבר ספרי הלכה, כמו:
"ספר השאלתות" לר' אחא גאון
"הלכות גדולות" לר' שמעון קאירה (810) שהיה מפורסם בין הגאונים והיה מקור להוראה לדורות האחרונים
"הלכות פסוקות" לרבינו יהודאי גאון
"הלכתא גברתא" לר' שמואל הנגיד על סדר המסכתות, כולל הלכות בדיני המועדים והתעניות.
ר' יצחק אבן אלבאליא חיבר ספר קובץ הלכות ודינים "מאה שערים".

בכלל כל קבוצות ההלכות והדינים שחברו חכמי ספרד בדורות ההם רוח אחת ודרך אחת להם: הם אספו את הפסקים לפי מסקנות הדיון שבתלמוד, בצירוף דעות הגאונים. אחדים סידרו ספרי-הלכות על בסדר המסכתות שבתלמוד. אחדים לפי עניינים כמו שעשה הרמב"ם.
דרך אחרת ומטרה אחרת לאלפסי בספר ה"ההלכות" ואין אחד שישווה אליו: ספרו מסכם את כל הדינים הנהוגים בזמן הזה בלשון התלמוד, והקורא אותן יש לפניו תמצית התלמוד עד שאינו צריך לעיין בתלמוד כלל.

בהלכותיו היו פסקי רבנו חננאל לו לעיניים: כרבו הוא מרבה להביא את התלמוד ירושלמי, אך במקום שהוא חולק על התלמוד הבבלי הוא סומך על הבבלי:
"הסוגיא דידן להתירא ולא אכפת לן במאי דאמרי בגירסא דבני מערבא. דעל גמרא דילן סמכינן, דבתרא הוא ואינהו הא בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דהוו ידעי דהא דבני מערבא לאו דסמכא הוא, לא הוו קא שארי לה אינהו" (אלפס סוף עירובין).
הרי"ף דוחה דברי הגאונים הראשונים מפני התלמוד הירושלמי. מדברי הגאונים הוא מביא מעט. את רב האי גאון הוא מביא כמה פעמים ומכנהו "גאון". לפעמים יקרא גם את ר' שמואל בן חפני בשם "הגאון". את ה"הלכות גדולות" הוא מביא ומשיג עליו. את רבו רבנו חננאל הוא מזכיר פעמים בשמו ופעמים בשם "ומפרשי לה רבנן" או "וחזינן לרבותאי" ומשיג עליו לפעמים. מזכיר גם את הגאון משה (כתובות פ"ד).
בהלכותיו נמצאו כמה כללים בהלכה שקבל מרבו רבנו חננאל שקבל מהגאונים, ולפעמים הוא מעמיד כללים גם מסברת עצמו, כמו בכללא דר"מ ור"י הלכה כר"י שכתב:
"ומסתברא לן דהני כללי היכי דפליג בהדיא, אבל היכי דדברי ר"מ סתם אין הלכה כר"י".
אף כי ה"הלכות" כוללות רק דינים הנוגעים בזמן הזה, מזכיר הוא לפעמים גם דברים שאינם נוהגים בזמננו, אם יש ללמוד מהם לדברים הנוהגים, או אגב אורחא.
לפעמים מביא דברי גאון אף שאינו סובר כמותו, כמו:
"וחזינא לגאון דאמר וכו' ואע"ג דהני מלי דגאון סתרי למילי דידן חזינא למרבינהו דמלאכת שמים הוא" (אלפס, גיטין פרק המגרש).
כל מה שנראה לו שנאמר בגמרא דלא בהלכתא ולא אפסקא הלכתא בגמרא לא חש להביא, כל התיקו שבגמרא אם לא פירשו שהוא לחומרא, אע"ג שכתב ולא אפשיטנא, דעתו דנקטינו לקולא.

האלפס התקבל לפוסק בכל תפוצות ישראל ועליו סמכו הפוסקים האחרונים, וביחוד בספרד. לא מצאנו אף אחד מחכמי ספרד אשר מלאו לבו לחלוק עליו. אחד מחכמי צרפת, ר' יצחק בן שמואל הנקרא ר"י הזקן, כתב:
"ילאה אדם לחבר חבור כמוהו זולתו, שהשכינה הייתה שרויה עליו" (ר' מנחם בן זרח בהקדמתו לספרו "צידה לדרך").
ר' דוד בן זמרא (הרדב"ז) כתב כי הלכה כאלפס אפילו נגד הגאונים. גם משיגיו נישאוהו והגדילוהו ואמרו כי לא נעשה חבור יפה כמוהו מזמן חתימת התלמוד.

מפרשיו ומשיגיו
בין מפרשיו:
ר' יהונתן בן דוד הכהן מלוניל שעשה פירוש על ה"הלכות" למסכתא עירובין, ואמרו שפירש גם מסכתות אחרות.
ר' יצחק בן אבא מארי ממרשיליא בעל העטור, חבר פרוש על ה"הלכות" בשם "מאה שערים".
ר' יהודה בן ברזילי אלברגלוני חבר ספר "העתים" (נדפסה רק ההקדמה) להשלים האלפס במה שהוסיף פסקים ותשובות מגאונים אשר האלפסי העלים עיניו מהם.
בזה הדרך הלך גם הראב"ד מנרבונא בספרו "האשכול" בהכניסו מספר רב מתשובות הגאונים וביחוד מ"הלכות גדולות".
תשובות רב שרירא ורב האי בנו ומחכמים שחיו אחר האלפס.
זאת הייתה גם מטרת ר' משולם בן הרב ר' משה מבדרשי בספרו "השלמה" (נדפסה רק ההקדמה) להוסיף ולהשלים הלכות האלפסי (מאירי בפתיחה למס' אבות).
רבנו נסים בר' ראובן (הר"ן) עשה פירוש ע"ס מועד, מכות, שבועות, ע"ז, סדר נשים (מלבד יבמות) וחולין.
פירוש ר' יונה גירונדי על מס' ברכות.
פירוש "נמוקי יוסף" לר' יוסף בר חביבא על מס' קטנות וסדר נזיקין (מלבד מכות, וע"ז) ויבמות.
"שלטי הגבורים" לר' יהושע בועז מבורך ונכלל בו חי' הריא"ז (ר' ישעיה די טראני האחרון).

המשיג הראשון על האלפס היה אחד מתלמידיו, ר' אפרים. אך אין בידנו מהשגותיו רק מעט (הובאו בתמים דעים, ס' ס"ח ובאשכול ובמאור כמה פעמים).
הגדול שבמשיגיו הוא ר' זרחיה בר' יצחק הלוי (הרז"ה) שעשה עליו השגות בספרו "המאור". בעודנו נער בן י"ט שנה שם ר' זרחיה אל לבו לדקדק בהלכות רבנו אלפס והחל לכתוב השגות והגהות עליהם, אך בני עירו גערו בו על אשר מלאו לבו לחלוק על אבי התורה ויקראו לו "יין חדש בקנקן חדש", ויש ידים להשערה כי בגלל השנאה הזאת עזב את ארץ מולדתו והלך ללוניל, אך לא ערב לבו להוציא ספרו לאור עד עת זקנתו. ספרו "המאור" חלק לשני חלקים:
המאור הגדול לסדרי נשים ונזיקין
והמאור הקטן לסדר מועד.

בהקדמתו לספרו זה, הוא מגלה כוונתו ומטרתו בהשגותיו באומרו:
"איני צריך להרבות בגדולתו ובחכמתו כי היא גלויה לכל בעלי עיניים כשמש בחצי השמים, וכנפי צדקותיו בחיבור הלכותיו פרושות על כל דורותיו ועל כל דורות הבאים אחריו, כי לא נעשה עוד ספר יפה כמוהו בתלמוד אחר חתימתו".
אמנם חבר ספרו "המאור" באשר -
"חובה עלינו בכל דבר נכבד ומפואר לכבדו ולפארו ולקדשו ולטהרו ולהלבינו ולבררו כפי כוחנו"
ומשביע הוא את קוראי ספרו כי לא יעברו על דברי ההקדמה הזאת ועל מעתיקיו כי לא ישמיטוה (ע"ע זרחיה הלוי).

נמצאו גם סניגורים להצדיק דברי האלפסי וביניהם רמב"ן בספרו "מלחמות ה'", שבו השיב על השגות ר' זרחיה.

גם הראב"ד מפשקירו השיב על השגות הרז'"ה ודיבר קשות אתו ועשהו למתקשט בתורת אחרים, אך לפעמים עשה הוא בעצמו השגות חדשות (תמים דעים) ומתנצל לאמור:
"כי היה לי לעצם עיני ולסנוור דלתי פי וללכת אחריו אל הימין ואל השמאל, אבל כי היא מלאכת שמים וכו' על כן לא נמנעתי מלחפש אחריו כאשר תשיב ידי פעם לסתור ופעם לחזק אע"פ שאיני יכול לסתור".
ובמקום אחר הוא אומר:
"הנני סומך על הרב (אלפסי) אפילו אומר על ימין שהוא שמאל".
ר' משה בן נחמן גירונדי [רמב"ן] השיב בספרו "הזכות" (נקרא ג''כ "מגן ומחסה") על השגות הראב"ד. ועזרא המלכי כתב ספר "שמן למאור" להצדיק את זרחיה והמאור מתלונות הראב"'ד.

ההשגות על האלפס נעשו לפעמים מסיבת שינוי נוסחאות בין ספרי התלמוד שהיו לפני האלפסי ובין הספרים שהיו לפני משיגיו, כאשר הראה הרמב"ן ב"מלחמות ה'". ועוד כי היו לפניהם העתקות בלתי נכונות מספר ה"הלכות", והאלפסי בעצמו עשה מהדורות אחדות לספרו והגיה בו ומחק כמה דברים ושלח בתשובות לתקן הנוסח. והאמת היא כי משיגי האלפס נתנו לדבריהם רק ערך לימודי ונהגו בו מנהג הגאונים עם התלמוד, שאפילו אם נסתיים המשא ומתן בקושיא לא נדחתה ההלכה וסמכו על האלפס בכל אופן אפילו "אומר על ימין שהוא שמאל".

אלפסי עם חדושי הר"ן ופסקי "המרדכי", חדושי רבנו יונה, פירוש ר' יונתן הכהן ופירוש "נמוקי יוסף", ג"ח נדפס ראשונה בקושטא 1509 ובויניציא 1521 ועוד הוצאות רבות. בהוצאת ווילנה האחרונה (1886) נתוספו כ"ה תוספות חדשות.

יש קיצור מ"האלפס" הנקרא "אלפסי זוטא" שעשה ר' מנחם עזריה מפאנו והניח בה רק המימרות שהן ההלכות לבד מבלי שום שקלא וטריא, גם הוסיף דינים רבים שהשמיט הרי"ף. יצא לאור ח"א כולל מס' ברכות והלכות קטנות, ע"י ר' נחמן נתן קורוניל עם הקדמה והערות לתולדות המחבר (ירושלים 1885).

בניגוד לבעלי ההלכות שקדמו לו, כלל הרי"ף גם דברי אגדה בתוך ספרו, בעיקר אגדה שיש לה קשר להלכה.
רבי יצחק אלפסי השיב תשובות, ודוגמה לתשובה על הפרת חוזה ניתן לקרוא במקור הבא:
שו"ת בעניין הפרת חוזה
ציור עממי של הרי"ף:

מקור הערך: מעובד על פי אוצר ישראל לי"ד אייזנשטיין


הערות לערך:
שם המעיר: ישעיהו מגידו
הערה: מקור השם רי"ף הוא על שם משפחתו, אלפסי, אך רבים לא יודעים שאלפסי הוא בערבית "אל-פס" מן העיר פס, ולכן כינויו הרי"ף, הוא "רבי יצחק (אל) פס"


מקור ההערה: ידע אישי + דר' אבשלום קור


שם המעיר: דניאל כ"ץ
הערה: כדאי לעדכן שרוב פירושו של ר' יהונתן מלוניל נדפס בהוצאת "אל המקורות" וכן שרוב ספר ההשלמה נדפס (ולא רק ההקדמה) חלק על הגיליון בש"ס וילנא (מסכת יבמות- "תוספות חד מקמאי") והשאר בספרים נפרדים על כל סדר נזיקין, על רוב סדר מועד וחולין ועוד.
כמו כן יש פירוש של הרא"ה על חלק מהרי"ף (ברכות) של הריטב"א (תענית) גם נמצא בידינו כיום פירושו של הר"ן על הרי"ף למסכת בבא בתרא. כמו כן מחיבור נימוקי יוסף נדפסו מסכתות רבות שלא היו קודם.
כדאי להזכיר את עבודת הדוקטורט של הרב ד"ר עזרא דניאל שבט (כיום מנהל מכון לתצלומי כת"י בבית הספרים הלאומי) על מפרשי הרי"ף שבה גם החל בהוצאת פירוש נוסף שעדיין גנוז בכת"י והוא לר' אברהם ב"ר יום טוב.
יש עוד פרטים נוספים שאפשר להרחיב בהם אך אסתפק בציונים קצרים אלו.
מקור ההערה: ידע אישי


שם המעיר: אליעזר בלומנטל
הערה: אלפסי זוטא יצא על כל הש"ס בהוצאת מכון אור המזרח שע"י מכון ירושלים
מקור ההערה: ידע אישי
לעיון נוסף: מכון ירושלים


שם המעיר: לוק אביזראט
הערה: שלום, הרי"ף רבי יצחק אלפסי לא נולד ליד פס שבמרוקו אלא בכפר בשם קלעת חמאד ליד העיר קוצטנטין (cirta) שבאלג'ריה. מאוחר יותר הרי"ף עבר למרוקו אחרי לימודיו בקירואן שבתוניסיה.
תודה לתקן.
מקור ההערה: ארון הספרים היהודי -הרב יהודה אדרי י-ם תשס"ג


שם המעיר: יהושע דוד אלישיב
הערה: פרטי הבעיות לגבי מקום הולדתו של הרי"ף נידונו הרבה במחקר וסוכמו ע"י י. שציפאנסקי, רבינו אפרים פרק ב. הוא הכריע כדעתו של הרב ב"ז בנדיקט במאמרו "הערות לתולדות הרי"ף", קרית ספר כז (תש"י), עמ' 119-120 כי הרי"ף חי ופעל בעיר קלעה חמאד שבאלג'יריה ולא היה כלל בעיר פאס.

מקור ההערה: הספרות הפרשנית לתלמוד לי. תא-שמע


שם המעיר: אביגדור אריאלי
הערה: יש לציין, שמלבד, המהדורה המפורסמת של תשובות הרי"ף (ליוורנו) המוזכרת בגוף המאמר, קיימות גם מהדורות נוספות. אציין כאן ללא הפרטים הביוגרפיים: קובץ תשובות של הרי"ף נדפס ע"י ז.בידנוביץ בבילגוריי, תשובות הרי"ף הוצ' רד"צ רוטשטיין. גם בקבצים של תשובות קדמוניות שונות, כגון פאר הדור לרמב"ם, תשובות חכמי פרובינציה, ועוד, ישנן קבוצות של תשובות הרי"ף. כמו"כ קיימים גם כת"י של תשובות הרי"ף, שחלקן לא נדפסו עד היום. קובץ גדול הוא כ"י מוסקבה, וכן כ"י ששון המכיל כשלשים תשובות רי"ף.גם בקבצים אחרים של תשובות ראשונים שבכ"י, מופיעות תשובות שונות של הרי"ף. כמו כן, ישנן עוד עשרות תשובות המצוטטות בראשונים.
מקור ההערה: ידע אישי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
גאונים, ספרות הגאונים
אשר בן יחיאל (הרא"ש)