לדף ראשי




כהן משוח מלחמה מתואר בספר דברים:

דברים כ' א-ט
א. "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך
לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים.
ב. והיה כקרבכם אל המלחמה
ג. וניגש הכהן ודיבר אל העם ואמר אליהם
שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ועל תעצרו מפניהם.
ד. כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם.
ה. ודברו השוטרים אל העם לאמור
מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו.
ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו - ילך וישב לביתו פו ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו.
ומי האיש אשר ארס אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה.
ח. ויספו השוטרים לדבר אל העם ואמרו
מי האיש הירא ורך הלבב –
ילך וישב לביתו ולא ימס את לב אחיו כלבבו.
ט. והיה ככלות השטרים לדבר אל העם - ופקדו שרי צבאות בראש העם.

התיאור שבתורה מגדיר שני בעלי תפקידים בעת ההערכות למלחמה: הכהן המעודד את הלוחמים, והשוטרים המשחררים חלק מן הלוחמים, ואת הפוחדים לצאת למלחמה. המשנה מרחיבה את התיאור, ולפי דברי המשנה כל קריאה מתייחסת לשני אנשים: האחד מדבר, והאחר מעביר את דבריו ללוחמים.

לפי המשנה זה סדר ההכרזות:
כהן מדבר וכהן משמיע -

שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ועל תעצרו מפניהם.
ד. כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם.

כהן מדבר ושוטר משמיע –

מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו.
ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו - ילך וישב לביתו פו ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו.
ומי האיש אשר ארס אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה.

שוטר מדבר ושוטר משמיע –

מי האיש הירא ורך הלבב –
ילך וישב לביתו ולא ימס את לב אחיו כלבבו.

דיני מלחמה מחולקים לשני סוגים: מלחמת מצווה ומלחמת רשות. במלחמת מצווה אין שחרורים, והכל משתתפים בה. במלחמת רשות יש שני סוגי שחרורים:
א. מי שנשא אשה – נקי יהיה לביתו שנה אחת, ואינו מתחייל כלל.
ב. מי שארס אשה וטרם נשאה – מתחייל, ועובר לשרת ביחידות ערפיות
ג. כל השאר – משרתים ולוחמים.


סיכום הפרשה לפי רמב"ם

(ד) רמב"ם, הלכות מלכים פרק ז'
ג. עת שעורכין המערכות והם קרבים להלחם, משוח מלחמה עומד במקום גבוה וכל המערכות לפניו. ואמר להם בלשון הקודש: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם, אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (ג-ד).
עד כאן אומר משוח מלחמה וכהן אחר תחתיו משמיע אותו לכל העם בקול רם.
ואחר כך מדבר משוח מלחמה: "מי האיש אשר בנה בית חדש ... ומי האיש אשר נטע כרם ... אשר ארש ..." (ה - ז). עד כאן משוח מלחמה מדבר והשוטר משמיע לכל העם בקול רם.
ואחר כך מדבר השוטר מעצמו ואומר: "מי האיש הירא ורך הלבב" ושוטר אחר משמיע.
ד. ואחר שחוזרין כל החוזרין מעורכי המלחמה - מתקנין את המערכות ופוקדים שרי צבאות בראש העם, ומעמידים מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים, וכשילים של ברזל בידיהם. הרוצה לחזור מן המלחמה - הרשות בידם לחתוך את שוקו, שתחילת נפילה - ניסה.
במה דברים אמורים שמחזירין אנשים אלו מעורכי המלחמה - במלחמת הרשות. אבל במלחמת מצווה הכל יוצאין, ואפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה.
ט. כל אלו שחוזרין מעורכי המלחמה - כששומעים דברי הכהן חוזרים. ומספקים מים ומזון לאחיהם שבצבא, ומתקנים את הדרכים.

סדר ההכרזות ומקומן
מקום ההכרזות והשחרור אינו מפורש בפסוקים שבתורה. מן המקורות עולה תיאור זה: כיוון שמדובר במלחמת רשות, מתרחשת מלחמה זו מחוץ לגבולות ארץ ישראל. מלחמה נגד אויב בתוך ארץ ישראל היא מלחמת מצווה, מלחמה להגן על הארץ מפני התקפה עליה.
על כן סדר המלחמה הוא זה: הצבא כולו מגוייס, ומתקרב לנקודת הערכות ליד הגבול. לפני היציאה מגבולות הארץ משחררים את הטעונים שחרור: מי שבנה בית ולא חנכו, ארס אשה ולא לקחה, נטע כרם ולא חיללו, ירא ורך לבב. כל אלה עוברים ליחידות עורפיות, ממשיכים לשרת ולספק את צרכי הלוחמים.
הכוח הלוחם ממשיך בדרכו מחוץ לגבולות הארץ, עד שהוא מגיע לנקודת הקרב. שם פונה הכהן משוח המלחמה את הלוחמים, מעודד אותם ואומר להם דברים אלה (לפי דברי המשנה במסכת סוטה פרק ח,א':

משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלשון הקודש היה מדבר, שנאמר (דברים כ') והיה כקרבכם אל המלחמה.
ונגש הכהן - זה כהן משוח מלחמה. ודבר אל העם - בלשון הקודש.
ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם.
על אויביכם ולא על אחיכם. לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם, כמה שנאמר (ד"ה ב' כ"ח) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות, ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל, וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום, וינהלום בחמורים לכל כושל, ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם, וישובו שומרון.
על אויביכם אתם הולכים, שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם (דברים כ').
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ועל תעצרו מפניהם.
אל ירך לבבכם מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות. אל תיראו מפני הגפת תריסין ושפעת הקלגסין. אל תחפזו מקול קרנות. אל תערצו מפני קול צווחות.
כי ה' אלהיכם ההולך עמכם - הן באין בנצחונו של בשר ודם, ואתם באים בנצחונו של מקום. פלשתים באו בנצחונו של גלית, מה היה סופו? לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. בני עמון באו בנצחונו של שובך, מה היה סופו? לסוף נפל בחרב ונפלו עמו. ואתם אי אתם כן, כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם להושיע אתכם - זה מחנה הארון:

השבים מן המערכה
הסיבות להחזרת חלק מן הלוחמים מן הקרב מוסברות בדרכים שונות:

למה נאמרו כל הדברים הללו? שלא יהיו ערי ישראל נשמות.
או כדברי רבי יוחנן בן זכאי: בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות מפני הירא ורך הלבב. כשהוא חוזר, יאמרו שמא בנה בית, שמא ארס אישה. (ספרי)

אשר לירא ורך הלבב החוזר מן המערכה, בתורה מוסבר הדבר בפשטות: "ילך וישב לביתו ולא ימס את לב אחיו כלבבו". הפחדן מטיל מורא בלב חבריו, ומוטב לשחרר אותו מאשר להתמודד בפאניקה שהוא מטיל סביבו. למרות זאת מופיעים בספרי [מדרש ההלכה לספר דברים] הסברים מרחיבים לדינו של הירא ורך הלבב. הירא ורך הלבב, הוא אדם -
- שיש עבירות בידו בסתר
- רבי עקיבא אומר: "הירא ורך הלבב" - כמשמעו.
- רבי יוסי הגלילי אומר: "ורך הלב" - זה בן שישים שנה.

הפעלת דין משוח מלחמה בימי חשמונאים
המקור היחיד בו מתוארת הפעלת דין משוח מלחמה הוא בספר חשמונאים, שם מתפקד יהודה המכבי ככהן משוח מלחמה, והוא משחרר "על פי התורה" את הבונה, הנוטע והמארס, וגם את הירא ורך הלבב .

ויאספו ויבואו למצפה מול ירושלים, כי מקום תפלה במצפה לפנים בישראל. ויצומו ביום ההוא, וילבשו שק ואפר על ראשיהם, ויקרעו בגדיהם ויפרשו את ספר התורה ... ויביא את בגדי הכהונה ואת הבכורים ואת המעשרות ויעוררו את הנזירים אשר מלאו את הימים. ויקראו בקול אל השמים לאמור: מה נעשה באלה ולאן נוליך אותם, ומקדשך נרמס ונטמא וכוהניך באבל ובבוז. והנה הגויים נאספים עלינו להשמידנו, אתה ידעת אשר יחשבו עלינו. איך נוכל לעמוד בפניהם אם אתה לא תושיע לנו. ויתקעו בחצוצרות ויקראו בקול גדול. ואחר כן הקים יהודה ראשי העם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות. ויאמר לבוני בית וללוקחי נשים ולנוטעי כרמים ולרכי הלבב לשוב כל איש לביתו על פי התורה. ויסע המחנה ויחנו מדרום לעמאוס. ויאמר יהודה התאזרו והיו לבני חיל והיו נכונים לבקר להלחם עם הגויים אשר נאספו עלינו להשמידנו ואת מקדשנו. כי טוב לנו למות במלחמה מראות ברעות עמנו ומקדשנו. וכאשר יהיה הרצון בשמים כן יעשה. (חשמונאים א' ג', מ"ו - ס').

לעיון נוסף: (שמות מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)
עיון בפרשת כהן משוח מלחמה



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן