חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

לוחמי חרות ישראל

מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי בארץ ישראל, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948.

לוחמי חירות ישראל או הלח"י הייתה מחתרת יהודית שפעלה נגד המנדט הבריטי בארץ ישראל, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. את המחתרת הקימו פורשי הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל) שהתנגדו להפסקת המאבק במנדט הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. לח"י הוגדר כארגון טרור על ידי השלטונות הבריטים וממשלת ישראל הזמנית.

הפילוג מהאצ"ל
בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939 היו רוב מנהיגי האצ"ל בכלא הבריטי לאחר שנעצרו ארבעה ימים לאחר פרסום "הספר הלבן השלישי" במאי 1939. הנהגת היישוב קראה לשתף פעולה עם הבריטים במלחמתם בגרמניה, ורבים מבני היישוב התגייסו לצבא הבריטי ועזרו לבריטים במאמץ המלחמתי. הנהגת התנועה הרוויזיוניסטית דגלה גם היא בהשתתפות במלחמה בנאצים, ובספטמבר 1939 הורה דוד רזיאל ממקום מעצרו על הפסקת הפעולות ההתקפיות של האצ"ל נגד הבריטים, כדי לא להפריע למהלך המלחמה נגד גרמניה ובכדי להקדיש מקסימום של כוחות לעזרת אנגליה ובעלות בריתה.

הכרזתו של רזיאל הביאה לשיאו את המאבק הפנימי שהתרחש בתוך האצ"ל על דרכו של הארגון. בראש החולקים על רזיאל עמד אברהם שטרן, ואחרי שרזיאל שוחרר מהכלא באוקטובר 1939, ושאר חברי מפקדת האצ"ל שוחררו ביוני 1940, הגיעו הדברים לידי עימות גלוי בין רזיאל לשטרן, והפילוג באצ"ל היה לעובדה מוגמרת. כך הוקם פלג הפורשים שאימץ לעצמו בתחילה את השם "האצ"ל בישראל" ומאוחר יותר, בשנת 1943, שינה את שמו ל"לוחמי חרות ישראל".

תיאור מפורט של הפילוג בספרו של יהודה לפידות

הארגון והחברים בו
בראש המחתרת עמד אברהם שטרן (יאיר) עד שנתפס ונרצח ב-12 בפברואר 1942 על ידי קצין הבולשת הבריטית ג'פרי מורטון במקום מחבואו בתל אביב. אחרי הירצחו קמה הנהגה שחבריה היו יצחק שמיר (מיכאל), ישראל אלדד (שייב) ונתן ילין מור (גרא). חברים ידועים אחרים היו יהושע זטלר, גאולה כהן, יהושע כהן ועמוס קינן. ב-1942, לאחר רצח שטרן, כיהן יהושע כהן כראש המחתרת בפועל (אם כי לא רשמית) למשך תקופה של כחצי שנה שבה החזיק את שרידי הארגון, כיוון שההנהגה שקמה לאחר הרצח הייתה כלואה בבתי הכלא הבריטיים, תוך שהוא מסתתר עם אשתו נחמה (נחה) בפרדסים, עד שיצחק שמיר ברח מהכלא וקיבל את הפיקוד.

הלח"י הוציא במהלך השנים מספר עיתונים בהם "במחתרת", "המעשי" ו"המברק". בנוסף הפעיל הלח"י את תחנת השידור קול המחתרת העברית.

הלח"י היה ארגון קטן שמנה מאות אנשים בלבד, אך ביצע פעולות נועזות נגד הערבים ובעיקר נגד השלטון הבריטי, שכללו הפעלת מוקשים נגד שוטרים בריטיים והתקפות על יעדים בריטיים.

כדי לממן את פעילותו עסק הארגון לעתים בשוד בנקים. הארגון הפיץ שבועון קיר בשם "מעש", והפעיל תחנת שידור מחתרתית, שהקריינית שלה הייתה גאולה כהן, הקריין היה נתן מרפיש (גד) וטכנאי השידור היה יעקב יצחקי (אלכס).

בנובמבר 1943 נמלטו 23 אנשי לח"י ממחנה המעצר בלטרון דרך מנהרה ארוכה שכרו במשך חודשים רבים.

ב-19 באוקטובר 1944 ממשלת המנדט הגלתה מאות עצירים חברי האצ"ל והלח"י למחנות מעצר באפריקה. הגולים ערכו נסיונות בריחה אחדים, אך רק מעטים מהבורחים הצליחו בכך. העצירים שוחררו וחזרו ארצה רק לאחר קום המדינה, ב-12 ביולי 1948.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ב-1 בנובמבר 1945, הצטרף הלח"י לתנועת המרי העברי שאיחדה את כל הכוחות הלוחמים בשטחי המנדט. לאחר שפרשה ההגנה מתנועת המרי, המשיכו הלח"י והאצ"ל במאבק המזוין, והלח"י אף הרחיב את פעילותו מחוץ לגבולות ארץ ישראל. במלחמת העצמאות נלחם הלח"י כמסגרת עצמאית באזור ירושלים. לאחר רצח פולקה ברנדוט, בו הואשם הלח"י, הורתה ממשלת ישראל על פירוק הארגון.

כמו אנשי האצ"ל, רבים מאנשי הלח"י הצטרפו לתנועת החרות. אחרים הקימו את "מפלגת הלוחמים", וחלק אף אימץ אידיאולוגיה קומוניסטית.

רק בשנת 1980 הכירה מדינת ישראל בתרומתו של הלח"י וראתה בו גוף לוחם שסייע בתקומת המדינה. באותו שנה נוצר "אות הלח"י" שהוענק לחברי המחתרת. צבעו אדום, שחור, אפור, כחול ולבן.

אידיאולוגיה
כמו האצ"ל, גם הלח"י היה קרוב פוליטית לתנועה הרוויזיוניסטית. מצע הארגון נוסח ב"שמונה עשר עקרונות התחייה", שנכתבו על ידי אברהם שטרן, והם מובאים בהמשך.

הלח"י החזיק באידיאולוגיה אנטי-אימפריאליסטית: השלטון הבריטי בשטחי ארץ ישראל נחשב כיבוש לא חוקי, ועל כן הלח"י ריכז את מתקפותיו כנגד מטרות בריטיות (בניגוד להגנה והאצ"ל שעסקו בעיקר בלוחמה נגד הערבים). אסירי הלח"י סירבו להגן על עצמם במשפטיהם אצל הבריטים, ובדרך כלל הסתפקו בקריאת הצהרה שבה טענו שלבית המשפט, המייצג כוח כובש, אין סמכות לשופטם והוא אינו חוקי. מאותה סיבה סירבו אסירי הלח"י לבקש חנינה, גם במקרים שבהם בקשה כזו הייתה חוסכת מהם עונש מוות. אסיר הלח"י משה ברזני, התאבד בכלא (יחד עם לוחם האצ"ל מאיר פיינשטיין), כדי למנוע מהבריטים את הוצאתם אותם להורג בתלייה.

המנון הלח"י
המנון הלח"י, "חיילים אלמונים", נכתב על-ידי אברהם שטרן, מייסד ומפקד הלח"י (קודם להקמת הלח"י שימש המנון זה את האצ"ל).

חיילים אלמונים
מילים ולחן: אברהם שטרן

חיילים אלמונים הננו בלי מדים,
וסביבנו אימה וצלמוות.
כולנו גויסנו לכל החיים,
משורה משחרר רק המות.

בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.

לא גויסנו בשוט כהמון עבדים,
כדי לשפוך בנכר את דמנו.
רצוננו: להיות לעולם בני חורין,
חלומנו: למות בעד ארצנו.

בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.

אם אנחנו ניפול ברחובות, בבתים,
יקברונו בלילה בלאט;
במקומנו יבואו אלפי אחרים,
ללחום ולכבוש עדי עד.

בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.

בדימעות אימהות שכולות מבנים,
ובדם תינוקות טהורים -
כבמלט נדביק הגופות ללבנים,
ובנין המולדת נקים.

בימים אדומים של פרעות ודמים,
בלילות השחורים של יאוש.
בערים, בכפרים את דיגלנו נרים,
ועליו, הגנה וכיבוש.

עיקרי התחיה
מאת אברהם שטרן - "יאיר"
א. העם
עם ישראל הוא עם סגולה- יוצר דת היחוד - מחוקק מוסר הנביאים - נושא תרבות עולם -גדול במסורת ומסירות הנפש - ברצון החיים וכח הסבל -באור רוחו, בבטחונו בגאולה.
ב. המכורה
המכורה היא ארץ ישראל בתחומיה המפורשים בתורה ( לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, בראשית ט"ו י"ח ) היא ארץ החיים , בה ישכן לבטח העם העברי כולו.
ג. העם ומכורתו
את ארץ ישראל כבש ישראל בחרב. בה היה לעם ובה בלבד ישוב לתחיה, ולפי כך יש לישראל ורק לו זכות הבעלות על ארץ ישראל, זכות זו היא מוחלטת, היא לא פקעה ולא תוכל לפקוע לעולם.
ד. היעוד
1. גאולת הארץ 2. תקומת המלכות 3. תחית האומה: אין תקומת המלכות בלא גאולת הארץ, ואין תחיית האומה בלא תקומת המלכות. ואלה תפקידי הארגון בתור המלחמה והכיבוש:
ה. חינוך
חינוך העם לאהבת החרות וטיפוח נאמנות קנאית לקנייניו הנצחיים. השרשת הרעיון כי גורל העם נתון בידיו הוא. חדוש ההכרה "הסיף והספר ניתנו מכורכין מן השמים" (ויקרא רבה, ל"ה חי)
ו. אחדות
איחוד העם כולו סביב דגלה של תנועת החרות העברית, שמוש בגאוניותם, מעמדם ומאודם של יחידים - וכוון מרצם, מסירותם ולהטם המהפכני של ההמונים למלחמת השחרור.
ז. בריתות
כריתת בריתות עם כל המעונינים במלחמת הארגון המוכנים לסייע לו במישרים.
ח. כח
חשול הכח הלוחם והאדרתו במכורה ובתפוצות, במחתרת ובקסרקטין, להיותו צבא- גאולה עברי על דגלו , נשקו ומפקדיו.
ט. מלחמה
מלחמת תמיד בכל העומדים לשטן לקיום היעוד.
י. כיבוש
כיבוש המכורה בחיל מידי זרים לאחוזת עולם.

ואלה תפקידי התנועה בתור האדנות והגאולה:
יא. אדנות
חידוש האדנות העברית על הארץ הגאולה.
יב. משטר הצדק
הקמת משטר חברותי ברוח מוסר ישראל והצדק הנבואי, במשטר זה לא יהיה רעב ומובטל. בו יחיו חיי אחוה, כבוד ורעות כל בני האומה באשר הם בניה, אות ומופת לגויים.
יג. החיאת השממות
בנין החרבות והחיאת השממות לעלית המיליונים, פרייתם ורבייתם.
יד. משפט הזרים
פתרון בעיית הזרים על ידי חלופי האוכלוסים.
טו. שלטון
האדרת העם העברי להיותו גורם צבאי, מדיני תרבותי וכלכלי ראשון במעלה במזרח ובחופי הים התיכון.
טז. קבוץ גלויות
קבוץ גלויות שלם במלכות ישראל.
יז. תחייה
החיאת הלשון העברית בפי כל העם, חידוש עצמותו ההיסטורית והרוחנית של ישראל. צרוף האופי הלאומי בכור התחיה.
יח. הבית
בנין הבית השלישי כסמל לתור הגאולה השלמה.

הזכות על הארץ
לעם ישראל בעלות המוחלטת על ארץ ישראל, אותה יש לממש בזכות עצמה ולא רק כתגובה על מצוקת היהודים בגלות או לשם "פתרון שאלת היהודים" לשיטתו של בנימין זאב הרצל. כיבוש הארץ יעשה בכוח הזרוע ("ארץ נכבשת בדם") ולא ברכישתה בכסף או בהשגתה באמצעים מדיניים ובחסדי שליטים ומעצמות. הנשק והכוח הצבאי הם הדרך הטבעית והמקובלת להגשמת מטרות לאומיות, ולא אמצעי אחרון של הגנה עצמית.

מותו של יאיר
בשנת 1942 הצליחו הבריטים לעלות על עקבותיו של אברהם שטרן בדירה בתל אביב. לאחר שהוצא ממחבואו בדירה ונעצר באופן רשמי, הוציא קצין הבולשת הבריטי ג'פרי מורטון את אקדחו וירה בראשו של יאיר מטווח אפס. יאיר מת במקום.

תיאור מותו של יאיר, בספרו של יהודה לפידות

היחס לערבים
עיקר המחלוקת בין הזרמים השונים בלח"י היה בנושא היחס לתושביה הערבים של ארץ ישראל. בעוד פלג אחד, עליו נמנה בין היתר ישראל אלדד (שייב) ראה בתושביה הערבים של הארץ זרים, אשר את בעייתם יש לפתור בדרך של חילופי אוכלוסין, הרי הפלג השני בראשות נתן ילין-מור-פרידמן ואליהו בית צורי הושפע מהכנענים, ודגל בהשתלבות ב"מרחב השמי". קבוצה זו (שעם חבריה נמנה עמוס קינן) סברה כי המכנה המשותף בין ה"צבר" הישראלי לבין התושב הערבי גדול מאשר המכנה המשותף בין הצבר לבין היהודי הגלותי.
מאחר ומטרתו העיקרית של הלח"י הייתה מלחמה בבריטניה, אותה הגדירו "כובש זר", היו בשני הפלגים בארגון אנשים שלא שללו ברית עם הערבים נגד הבריטים.

פעולות הלח"י
פעולותיו של הלח"י כוונו בעיקרן נגד הבריטים בתקופת המנדט. ישנן עדויות מוכחות כי היו פעמים בהם הארגון אף התריע בפני השלטונות המנדטוריים בארץ על כוונתו לבצע פעולה כזו או אחרת. לא ידוע על מקרים בהם הארגון תקף אזרחים בריטיים.

בחודשים פברואר-ספטמבר 1944 אנשי לח"י תקפו את הבריטים ברחובות, הטמינו מוקשים במכוניותיהם, פוצצו את בנין הבולשת בירושלים, בפעולות אלה נהרגו ונפצעו מספר גדול של שוטרים וקצינים בריטים (וכן גם מספר יהודים ששרתו במשטרת המנדט).
מספר אנשי לח"י נהרגו בפעולות ואחרים נאסרו והובאו בפני בתי דין צבאיים. נאשמי לח"י ניצלו את בתי המשפט כבמת הסברה כאשר הנאשמים הפכו למאשימים ושללו את חוקיות שלטון הכיבוש הבריטי.
7 באוגוסט 1944: ניסיון התנקשות בנציב העליון הבריטי הרולד מקמייקל. מקמייקל נחלץ בשלום מההתנקשות אך אשתו נפצעה.
6 בנובמבר 1944: רצח הלורד מוין, שר המושבות הבריטי, שהואשם באחריות למדיניות "הספר הלבן", בעת שביקר בקהיר. ההתנקשות זכתה לתהודה עולמית ובמשפט שהתנהל בפני בית דין מצרי הייתה למבצעיה, אליהו חכים ואליהו בית צורי הזדמנות לגנות את האימפריה הבריטית. הם נידונו למוות וב-1945 הועלו לגרדום. לח"י ראה בהתנקשות בלורד מוין הישג גדול בפריצת דרך אל דעת הקהל העולמית ואולם הנהגת היישוב והתנועה הציונית ראו בכך המחשה קיצונית לנזק הנגרם ליהודים בארץ ישראל. חיים ויצמן אמר כי הצטער על מותו של הלורד מוין יותר משהצטער על מות בנו שנפל כטיס במלחמה.
הערך "לורד מוין" באנציקלופדיה יהודית דעת
1 בנובמבר 1945: במסגרת ליל הרכבות פוצץ כוח משותף של האצ"ל והלח"י את צומת המסילות בלוד תוך כדי ניהול קרב עם הבריטים.
דצמבר 1945: פשיטה משותפת של האצ"ל ולח"י על מבני המשטרה בירושלים וביפו. מרכז המשטרה במגרש הרוסים פוצץ.
25 בפברואר 1946: קבוצה של לוחמי לח"י חדרה למנחת סירקין ופוצצה 8 מטוסים של חיל האוויר המלכותי.
יוני 1946: פעולה בבתי המלאכה של הרכבת בחיפה, במסגרתה פוצצו מכונות, קטרים ומתקנים. בדרכם חזרה נתקלו אנשי לח"י על מחסום טנקים בריטי, וספגו 11 הרוגים ו-22 שבויים. כאשר הועמדו לדין הם סירבו לשתף פעולה במשפט, נידונו שלא בפניהם למוות אך העונש של כולם הפך למאסר עולם. פחות משבועיים אחרי שגזרי הדין של הנידונים למוות הומרו למאסר עולם, חידש לח"י את פעולותיו.
25 באפריל 1947: בפעולה בחניון הצבא הבריטי ברחוב הירקון בתל אביב נהרגו שבעה צנחנים בריטים מהדיוויזיה שכונתה ביישוב ה"כלניות", בשל הכומתות האדומות שחבשו. הבריטים ראו בפעולה זו רצח לכל דבר, וטענו כי החיילים הבריטים נורו בשנתם ולא היו חמושים. גם נתן אלתרמן הוקיע פעולה זו, בשיר "דרושה מטפלת", שבו כתב על פלוגה לאומית מאורגנת "אשר שחטה קבוצת חיילים לא מוגנת, בחצר, באוהל ובתוך המיטה, והוציאה כרוזים אחרי השחיטה". בראיון שהעניק ל"מעריב" הגן יעקב בנאי על הפעולה ואמר:
הפעולה ברחוב הירקון לא הייתה רצח. זה היה קרב. נכנסנו כדי להחרים נשק. 'הכלניות' ששמרו שם לא ישנו. התפתח קרב יריות והם נהרגו. – [זיכרונות של כלניות, ראיון לאריק בנדר, "מעריב", 18.10.05]
9 באפריל 1948: האצ"ל והלח"י (בשיתוף "ההגנה") תוקפים את דיר יאסין. כיבוש דיר יאסין הפך להיות סמל לברוטאליות של האצ"ל והלח"י, באשר מטעמי תעמולה הפיצו הערבים, ובעקבותיהם ההגנה, ידיעות על אונס ורצח נשים הרות.
הערך "דיר יאסין" באנציקלופדיה יהודית דעת
17 בספטמבר 1948: רצח שליח האו"ם, פולקה ברנדוט, בירושלים.

תנועת המרי העברי
בשנת 1944-1945 הפעילה ההגנה "פעולה למניעת הטרור" (הסזון) ולח"י נאלץ להפסיק את פעולותיו היזומות למשך מספר חודשים. חודשי ההפוגה נוצלו לגיבוש ה"חטיבה הלוחמת" לח"י ולהכנות לפעולות לחימה חדשות. פותח הייצור העצמי של כלי נשק (בעיקר תת-מקלעים "סטן") ושל חומרי נפץ. כמו כן פותחו באותה תקופה שירות הידיעות של לח"י וכלי ההסברה שלו.
עם סיום מלחמת העולם השנייה הסכימו ההגנה, האצ"ל והלח"י לכונן במשותף את "תנועת המרי העברי". (אוקטובר 1945).

פירוט מלא על הקמת תנועת המרי העברי בספרו של יהודה לפידות

המבצעים המשותפים העיקריים של הלח"י והאצ"ל מנובמבר 1945 עד יוני 1946 היו: התקפה על תחנת הרכבת המרכזית בלוד, התקפה על מרכזי הבולשת בירושלים וביפו, ניסיון לשחרר אסירים מבית הסוהר המרכזי בירושלים, התקפה על שדות תעופה בריטיים, כאשר לח"י השמיד מטוסים בריטיים בכפר סירקין.
הערך התקפה על בית הסוהר באנציקלופדיה יהודית דעת
הערך "ליל שדות התעופה" באנציקלופדיה יהודית דעת
במקביל ערך לח"י שורת "מבצעי רכש" כלומר התקפות לשם השגת נשק מחוץ להסדר תנועת המרי.
הגדולה בפעולות לח"י במסגרת "תנועת המרי" הייתה ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה. נגרם נזק כבד לקטרים, מנופים, מכונות ומחסנים.

הפעולה הראשונה אחרי פירוק "תנועת המרי" הייתה פיצוץ בנין הבולשת ביפו (9.9.46). בכך נפתחו שנה ורבע של מלחמות התשה והטרדה בלתי פוסקת בבריטים. הפעולות נערכו במקביל ובנפרד על ידי לח"י ואצ"ל, תוך מידה מוגבלת של תיאום בין שני הארגונים ומסירת הודעות מוקדמות כדי למנוע ההפרעות הדדיות. לח"י ביצע בתקופה זו מאות פיגועים והתקפות על אנשי השלטון וכוחות הביטחון הבריטי. יריות ורימונים פגעו בחיילים ושוטרים. כבישים ומסילות ברזל מוקשו, מכוניות ורכבות פוצצו. חובלו מתקני ממשלה ורשתות הטלפון והטלגרף, הותקפו תחנות משטרה ותחנות צבא. מספר האבדות בקרב הבריטים הסתכם במאות. כדי להבטיח את אנשיהם מפני ההתקפות, החלו הבריטים בקיץ 1946 לרכז את המשרדים והמגורים באזורי ביטחון מיוחדים ושמורים. אזורים אלה הוקמו בשלוש הערים הגדולות. בשנים 1946-1947 לוחמי לח"י החדירו מכוניות תופת למפקדת המחנה הצבאי בצריפין, לחצר מרכז המשטרה בחיפה ולבסיס המשטרה הניידת בשרונה.

כמו כן נערכה התקפת יריות ורימונים על היוצאים מבית קולנוע באזור מחנות הצבא שליד פרדס חנה. בנוסף לכך הובערו 11 מיכלי דלק במפרץ חיפה. יש להזכיר את הברחת קריינית "קול המחתרת העברית" גאולה כהן שנשפטה ל-7 שנות מאסר בעזרת אוהדים ערבים של לח"י. כמו כן יש לזכור את מותם של איש הלח"י משה ברזני ושל איש האצ"ל מאיר פיינשטיין שנידונו למוות והתאבדו בכלא ירושלים. השניים תכננו להרוג עצמם עם תלייניהם הבריטים בעזרת רימונים שהורכבו על ידי אסיר לח"י אבל כשלא הצליחו לגרום לרב לוותר על כוונתו להיות נוכח בשעת התלייה וויתרו על תוכניתם והרגו עצמם שעות ספורות לפני שעמדו לעלות לגרדום.

הפנייה לשלטון הנאצי
בדומה לחיים ארלוזורוב, שניסה לקיים מגעים עם הנאצים כדי להציל יהודים ולהעביר את רכושם לארץ, מתוך תמימות כי ניתן קיים משא ומתן עם הנאצים, כך גם התפתה אברהם שטרן למחשבה כי הנאצים עשויים לשתף פעולה עם היהודים למען מטרות המלחמה שלהם.

בסוף שנת 1940, נציג הלח"י נפתלי לובינצ'יק נשלח לביירות, שם נפגש עם נציג השלטון הנאצי ורנר אוטו פון הנטיג ומסר הצעה בשם הלח"י לקחת חלק פעיל במלחמה לצד גרמניה בתמורה לסיוע גרמני בהעלאת יהודים לארץ ישראל. פון הנטיג העביר את המכתב לשגרירות הגרמנית באנקרה, אך לא ידוע על תשובה רשמית למכתב מצד גרמניה. אנשי הלח"י ניסו ליצור קשר עם הגרמנים בשנית בדצמבר 1941, אך ללא הצלחה. מטרת הארגון הייתה להילחם בבריטים שלא הסכימו להעלאת יהודים, על ידי פנייה לגרמנים אשר יעזרו בסיוע העלאת יהודים לארץ ישראל. הרעיון התבסס על בדיקת האינטרסים: הגרמנים לא רוצים את היהודים באירופה, ואילו הבריטים אינם רוצים את היהודים בארץ ישראל, ועל כן צריך להילחם קודם כל נגד האויב הבריטי כדי לפתוח את שערי ארץ ישראל לפליטים היהודים.

סקירה מפורטת על הנסיונות לקשור קשרים עם איטליה וגרמניה, תוך הצגת הדברים באור אחר, ראה בספרו של יהודה לפידות

עם הקמת המדינה
עם ההכרזה על העצמאות ישראל במאי 1948 הצטרפו לוחמי לח"י אל כוחות צה"ל. רק בירושלים הם הוסיפו לפעול כארגון נפרד ושיתפו פעולה עם האצ"ל, בין היתר במתקפה על הכפר דיר יאסין. בספטמבר 1948 נרצח בירושלים מתווך האו"ם הרוזן ברנאדוט על ידי מתנקשים שלפי המשוער היו חברי לח"י. בעקבות ההתנקשות פוזר הארגון, חברים רבים נאסרו וראשי הלח"י נידונו למאסר (אך שוחררו מאוחר יותר בחנינה כללית). כאשר נבחר ראש לח"י לכנסת הראשונה כציר של "רשימת הלוחמים" התפלג הארגון.
שרות הלח"י הוכר על ידי הממשלה כמו השירות בהגנה ובאצ"ל לצורך תשלומים וכן לענידת האות של לוחמי המדינה.
העמותה להנצחת מורשת הארגון מנתה 125 חללים אשר נפלו בהיותם בשורות הלח"י. יום כ"ה בשבט, יום הירצחו של יאיר, נקבע כיום הזיכרון לחללי לח"י. מידי שנה מארגנת העמותה טקס לזכרם על קברו של יאיר בבית העלמין נחלת יצחק, בתל אביב.

אתר ההנצחה של לח"י



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן



ערכים קרובים
שטרן אברהם


נושאים קרובים באתר דעת
לח"י