חפש ערך
  אתר דעת ועדת היגוי צור קשר
כל הערכים
ערכים שהוכנסו לאחרונה
אישים
ארץ ישראל
בית מקדש
היסטוריה
הלכה
חינוך
חסידות
לשון עברית
מוסר
מועדים
מושגים
מנהגים
משנה, תלמוד ומדרש
משפחה
משפט עברי
ספרות
פילוסופיה וקבלה
ציונות
רפואה
שואה
תולדות ישראל
תנ"ך ופרשנות
תפילה
לדף ראשי

מוקצה

דבר שאדם הקצה מלהשתמש בו בשבת

רמב"ם שבת כד,יב
אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה? אמרו: ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול; ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר "ודבר דבר" - קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה "למען ינוח".
הגדרות
טלטול
הזזת חפץ ממקומו בדרך הזזתו הרגילה.
דרכים בהם מותר להזיז מוקצה או להשתמש בו:
הזזה ע"י בעיטה או דחיפה בגופו1. הזזה בעזרת חפץ אחר2 (במקרה כזה מותר להזיז רק אם תכלית ההזזה היא דבר מותר. כגון: לסלק קליפות בעזרת סכין כדי לערוך את השולחן). הזזה ע"י נשיפה3, או ע"י כך שיושבים על המוקצה4. נגיעה במוקצה מותרת5. מותר לכסות מוקצה בכלי כדי להגן עליו, אך לא יזיזנו6.
במקום הפסד רב, מותר לטלטל מוקצה להציל משריפה או מגזל11.

זמן
הרגע הקובע לגבי איסור מוקצה הוא רגע כניסת השבת. דבר שהיה מוקצה בכניסת השבת - יהיה מוקצה כל השבת7. לדוגמה: נר שבער בין השמשות, יישאר גם לאחר שכבה8. אם היה החפץ מותר בין השמשות, ובשבת נאסר, וחזר להתירו - הותר שנית10.

מושגים
צורך עצמו - טלטול חפץ כדי להגן עליו שלא ייגנב וכדומה. החפץ עצמו הוא תכלית הטלטול.
צורך גופו - טלטול החפץ לצורך שימוש בו, אבל לשימוש המותר בשבת. כמו: טלטול פטיש כדי לפצח בו אגוזים.
צורך מקומו - טלטול החפץ כדי להשתמש במקום בו מונח החפץ5

דינים בדיעבד
לקח לידו מוקצה שאסור לקחתו, יניחנו מיד. במקום הפסד יכול ללכת ולהניחו במקום שלא יוזק9.
מקורות: (1) שיא, ח. (2) שח, ט"ז ס"ק יח, מ"ב ס"ק קטו. (3) שח, מג. (4) שח, מ"א סוף ס"ק מא. (5) שח, ג ברמ"א. שח, מב. (6) שח, מ"ב ס"ק טז. (7) שי, ב. (8) רעט. (9) רסו, מ"ב ס"ק לה. ש"ע הרב שח, יג. (10) שי, ג. (11) שלד, ב.


סוגי המוקצה
(א) כלים
'כלי' הוא חפץ המיוחד לשימוש כל שהוא1, גם אם הוא גדול וכבד2, כמו שולחן ומיטה וקורה כבדה שיושבים עליה3.

סוגי הכלים:
(1) כלי שמלאכתו להיתר. דהיינו: עיקר שימושו למלאכה המותרת בשבת, כמו מזלג וצלחת4. בכלל כלי זה כלי שמלאכתו לאיסור ולהיתר במידה שווה5.
(2) כלי שמלאכתו לאיסור. דהיינו: רוב שימושו למלאכה האסורה בשבת, כמו פטיש6.
(3) "מוקצה מחמת חסרון כיס"7 - כלי המיוחד לשימוש אחד, ומקפיד עליו שלא להשתמש בו כלל לשימוש אחר משימושו הרגיל. או: כלי העומד למכירה ומטעם זה אין משתמשים בו.
(4) שברי כלים, פעמים הם חדלים מלהיות כלי, ודינם כדבר שאינו כלי8.

(ב) דברים שאינם כלי
(5) מאכל שאינו ראוי לאכילה, כמו טבל.
(6) דברים שאינם עומדים לשימושו של אדם, כמו אבנים, אדמה וכו'.

(ג) דינים המשותפים לכלי וללא כלי:
(7) חפצים שאי אפשר לשהות במחיצתם - "מוקצה מחמת מיאוס".
(8) חפצים שנעשו בשבת - "נולד".
(9) דברים שהוקצו למצווה - "מוקצה מחמת מצווה".
(10) דברים שמוקצה הונח עליהם: "בסיס לדבר האסור".
מקורות: (1) שח, מ"ב ס"ק ח. (2) שח, ב. (3) ערוך השולחן שח, י. (4) רמב"ם כה, ב. (5) ש"ע הרב שח, כא. (6) רמב"ם כה, ב. (7) רמב"ם כה, א; ש"ע שח, א. (8) שח, ו.


סוגי המוקצה לפרטיהם
(1) כלי שמלאכתו להיתר
כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו לצורך גופו, מקומו ועצמו, אך אסור לטלטלו שלא לצורך כלל1. טלטול סכין כל היום מפני שיזדקק לו במשך היום - נקרא טלטול לצורך2.
כתבי הקודש מותר לטלטלן גם שלא לצורך כלל1.
אסור לגרום למוקצה ליפול לתוך כלי מותר, כיון שהכלי ייעשה מוקצה, ואסור לבטל כלי מהיכנו (=היתרו)3.

מקורות: (1) שח, ד. (2) ש"ע הרב שח, יח. (3) שי, ו.

(2) כלי שמלאכתו לאיסור
כלי שרוב שימושו למלאכה האסורה בשבת, אסור לטלטלו לצורך עצמו, ומותר לצורך גופו ומקומו1.
אם הכלי עומד להיגנב, מותר להשתמש בו שימוש כל שהוא, כדי שיוכל להכניסו לבית לצורך גופו1.
אם בתוך הכלי יש דבר היתר שמקומו בכלי, כמו מדוכה שיש בה אוכל, מותר לטלטלו אגב ההתר1.
לאחר שלקח את המוקצה בידו, מותר להניחו בכל מקום שירצה1. דוגמאות: פטיש וקרדום3. נר כבוי שלא בער בשבת4 תפילין (ובשעת הדחק גם לצורך עצמם)5. מחט שלמה6.
מקורות: (1) שח, ג. (2) שח, מ"ב ס"ק כו. (3) מג"א שח ס"ק ח. (4) ש"ע הרב שח, לג. (5) שח, מ"ב ס"ק כד. (6) שח, יא.

(3) מוקצה מחמת חסרון כיס
כלי המיועד לשימוש מיוחד, ומקפיד עליו שלא לעשות בו מלאכה אחרת כדי שלא ייפגם למלאכתו, אסור לטלטלו גם לצורך גופו, מקומו ועצמו1. דוגמאות: סכין של שחיטה1. כלים העומדים למכירה ומקפיד שלא להשתמש בהם1, אבל אם חשב לפני שבת להשתמש בהם - מותר2. נייר העומד לכתיבה בלבד3, מיקרוסקופ ודומיהם.
אם ייחדו מוקצה מחמת חסרון כיס לשימוש ק ב ו ע של איסור והתר, דינו כדין כלי שמלאכתו לאיסור4.
מקורות: (1) שח, א. (2) ש"ע הרב, שח, ד. (3) ש"ע הרב שח, ו. (4) ח"א סו, ט.

(4) שברי כלים
שברי כלים, הראויים לעשות בהם מלאכה כל שהיא - מותרים בטלטול. נשברו כלים והם מונחים במקום בו יוכלו להזיק לרבים - כמו שברי זכוכית - מותר לפנותם בכל מקרה1, גם אם אינם ראויים למלאכה.
נשבר הכלי ביום חול, ונזרקו שבריו לאשפה - בטלה תורת כלי ממנו, ודינו כאבן האסורה בטלטול2, גם אם החלקים השבורים ראויים למלאכה.
דלת שנתפרקה, אם הייתה מחוברת לקרקע, היא מוקצה ואסור לטלטלה. אם נתפרקה מכלי שאינו מחובר, איננה מוקצה, אבל אסור להחזירה, שמא יתקע מסמר3.
ספסל שנשמטה רגלו, ויש חשש שיתקע את הרגל בספסל - אסור לטלטלו4.
מקורות: (1) שח, ו. (2) שח, ז ומ"ב (3) שח, ח. (4) שח, טז.

(5) צרכי מאכל
כל דבר מאכל שאינו מחובר לקרקע, והוא ראוי לאכילה אינו מוקצה1. מאכל בהמה מותר בטלטול, גם אם הוא בחבילות גדולות וכבדות2. מאכל של בהמה וחיה שאינם מצויים ואין לו כמותם - אסור בטלטול3.
מאכל שאין אפשרות לאוכלו, כיון שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות - מוקצה הוא, ודינו כדבר שאינו כלי5.
מאכל שנולד בו ביום: ביצה שנולדה בשבת, חלב שנחלב בשבת, משקה שזב מהפירות מאליהם - מוקצה הוא, ודינו כדבר שאינו כלי5.
מאכלים העומדים לייבוש, ובשעת ייבושם הם מסריחים - כמו גרוגרות וצמוקים - הם מוקצה1.
פירות שנשרו מהעץ בשבת - מוקצה הם, כיון שאדם הסיח דעתו מהם6, וגם מחשש שמא יתלוש.
מקורות: (1) שי, ב. (2) שח, כז-כח. (3) שח, כט. (4) שח, לא. (5) ש"ע הרב שח, ט. (6) שכב, ג.

(6) דבר שאינו עומד לשימוש: דבר שאינו כלי
כל דבר שאינו כלי אסור לטלטלו כלל1.
דוגמאות: אבנים וגושי עפר1. כסף3. לבנים העומדים לבנין4. עצים העומדים להסקה5. (ואם חשב בערב שבת להשתמש בהם - מותרים). קליפות ועצמות שאינם ראויים למאכל בהמה6. בעלי חיים (אבל מותר לדוחפם או לדדותם, פרט לתרנגולת שאסור לדדותה ומותר לדוחפה7); טבל, וכל שאר איסורי הנאה8.
קוץ שיכולים להיכשל בו, מותר לטלטלו שלא כדי יינזקו בו9. שברי זכוכית מותר לסלקם שלא יינזקו בהם10.
אבנים שסידרום וייחדום לישיבה עליהם לעולם - תורת כלי עליהם, ומותרים בטלטול11. בשעת הדחק - די אם ייחד את האבנים לישיבה לשבת אחת12.
דבר שאינו ראוי לכלום, כמו קליפות - צריך לעשות בהם מעשה כדי לתת להם דין כלי13.
מקורות: (1) שח, ז. (3) שט, מ"ב ס"ק כד. (4) שח, יז. (5) שח, כ. (6) שח. כז. (7) שח, לט-מ. (8) ש"ע הרב שח, ט. (9) שח, ו. (10) שח, ו. (11) שח, כא-כב. (12) שח מ"ב ס"ק צז. (13) ח"א סו, י.

(7) מוקצה מחמת מיאוס
מוקצה, אם הוא מאוס, מותר להוציאו מהמקום בו נמצאים כדי להשליכו לאשפה או לבית כסא. אם צריך להשתמש בכלי המאוס - מותר להחזירו למקומו לאחר שישים בו מים הראויים לשתיית בהמה.
אסור להביא לפניו כלי שיהיה אח"כ מאוס, על דעת שיוציאו כשימאס.
במקום הפסד מותר להביא מיטתו או שולחנו ליד מוקצה מחמת מיאוס, כדי שיוכל להוציא את המוקצה מהמקום.
דוגמאות: "סיר לילה"; חיתולים מלוכלכים; דבר מלולכך; עצמות וקליפות מרובים.
מקורות: שח, לד-לז.

(8) נולד
חפץ שנולד בשבת, או שקבל צורה חדשה בשבת2 - מוקצה הוא ואסור לטלטלו בשום דרך שהיא1.
דוגמאות: ביצה שנולדה בשבת1. קרח שנמס בתוך כוס שאין בה מים2. (אם נמס הקרח בתוך מים, בטל הקרח הנמס, ה'נולד', במים המותרים).
מקורות: (1) שכב, א. (2) שכ, ט.

(9) מוקצה מחמת מצווה
דברים שהוקצו לשימוש של מצווה הנם מוקצה ואסורים בטלטול.
דוגמאות: מאכלים ומשקים שתולים בסוכה לנוי סוכה1.
מקורות: (1) תרלח, ב.

(10) בסיס לדבר האסור
מוקצה שהניחוהו בעליו בערב שבת על דבר התר, כדי שיהיה עליו בין השמשות, נעשה ההיתר בסיס לדבר אסור, ודינו כדין המוקצה המונח עליו1.
אם המוקצה נשכח על דבר ההיתר, מותר לנער את המוקצה ולהשתמש בהתר2.
אם עלה המוקצה על החפץ המותר בשבת - כמו אפרוחים שטפסו על סל - מותר לטלטל את הסל לאחר שירדו ממנו האפרוחים4, כי אין מוקצה לחצי שבת.
בסיס לדבר אסור ולדבר מותר, והדבר המותר חשוב יותר מן האסור - מותר לטלטל את הבסיס, אבל מוטב לנער את האיסור מקודם5. מסיבה זו מניחים על שולחן השבת את החלות תחילה, ואחר כך את נרות השבת.
מקורות: (1) שם, ד. שי, מ"ב ס"ק כד. (2) שט, ד. (3) שט, ג. (4) שח, לט. (5) שי, ח.
ש"ע (משנה ברורה) שח-שיא. ק"ש פח-פט; זכרו תורת משה נג; חיי אדם סה-סז.


מקור הערך: יהודה איזנברג, שבת לה'


הערות לערך:
שם המעיר: נתנאל
הערה: בנוגע לבסיס לדבר האסור והמותר, אין ענין שיונח ההיתר לפני האיסור, אלא שבבין השמשות יהיו שניהם מונחים שם. ולכן אי"ז מדויק מה שכתוב כאן, שצריך להניח את החלות קודם.


מקור ההערה: ידע אישי


שם המעיר: אליעזר וייל
הערה: בסעיף 7 המסביר מה הוא מוקצה מחמת מיאוס הבאתם כמקור את סימן ש"ח סעיפים לד - לז.
נראה לי שהוא טעות, כי גרף של רעי מוגדר כמוקצה מחמת גופו במשנ"ב ס"ק קל"ו. כי לו היה גרף של רעי מוקצה מחמת מיאוס לא צריך לו היתר מיוחד כי קי"ל כר"ש שהוא מותר כנפסק בסימן ש"י א'.
חילכם לאורייתא.


שם המעיר: אליעזר וייל
הערה: בהמשך להערתי הקודמת בענין מוקצה מחמת מיאוס נראה לי שמקורותיו הם: שבת מ"ד ע"א המשנה "מטלטלין נר חדש וכו", שבת קנ"ז ע"א "פליגי בה רב אחא ורבינא וכו'עד המשנה" וסימן ש"י סעיף א'.
כל טוב.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן





נושאים קרובים באתר דעת
מוקצה


ספרים בטקסט מלא
מחלוקת ר' שמעון ור' יהודה ב'מוקצה' בתלמוד בבלי