לחץ כאן לתצוגת הדפסה

סיפור הברומטר

מחבר: א' קלנדרה

תרגום: מ. זילברשטיין
סיפור הברומטר

לפני זמן מה פנה אלי חבר וביקשני להיות בורר ופוסק בעניין הציון שניתן לתלמיד במבחן. הוא היה סבור שעליו לתת ציון אפס לתשובה שרשם התלמיד במבחן בפיסיקה, ואילו התלמיד טען כי מגיע לו הציון המרבי, ולדעתו אף היה מקבל אותו לולא היו המבחנים עשויים בכוונה להכשיל את התלמידים. המורה והתלמיד הסכימו להגיש את המקרה להכרעה של בורר ניטראלי, וכך נבחרתי לתפקיד זה.

 

נכנסתי למשרדו של חברי וקראתי את השאלה שעליה הייתה נטושה המחלוקת. השאלה הייתה: "כיצד אפשר לדעתך לקבוע את גובהו של בניין גבוה בעזרת ברומטר?" תשובתו של התלמיד הייתה: "קח את הברומטר, עלה על גג הבניין, קשור עליו חבל ארוך, הורד את הברומטר עד גובה פני הרחוב, משוך אותו בחזרה ומדוד את אורך החבל. אורך החבל הנמדד הוא גובה הבניין".

 

ללא ספק זוהי תשובה מעניינת, אך האם מזכה היא את התלמיד בציון חיובי? העירותי שלמעשה מגיע לתלמיד הציון הגבוה ביותר, כי אכן השיב תשובה מלאה ונכונה לשאלה שנשאלה. עם זה אישרתי כי אם יקבל את הציון הטוב ישפיע הדבר על ציונו הסופי במקצוע הפיסיקה. בדרך כלל צריך ציון גבוה להעיד על בקיאות התלמיד במקצוע, אך במקרה הזה תשובת התלמיד אינה מוכיחה זאת. בהתחשב בשיקולים אלה הצעתי שהתלמיד ינסה את כוחו שנית ויענה על השאלה. הסכמת חברי להצעתי לא הפתיעתני, אך כה הופתעתי כאשר גם התלמיד הסכים.

 

הוסכם כי יינתן לתלמיד להרהר במשך 6 דקות. הזהרתי אותו כי התשובה צריכה לגלות בקיאות כלשהי בפיסיקה. בתום חמש דקות עדיין לא רשם התלמיד מאומה. שאלתי אותו אם הוא מוכן לוותר. למעשה יש לו מספר תשובות לשאלה זו. הוא רק חוכך בדעתו איזוהי הטובה ביותר.


התנצלתי בפניו וביקשתיו להמשיך. בדקה הנוספת הוא רשם את תשובתו, שהייתה: "קח את הברומטר ועלה על גג הבניין. התכופף מעבר למעקה הגג, זרוק את הברומטר ומדוד את אורך זמן נפילתו בעזרת שעון-עצר. אחר כך חשב את גובה הבניין, כשאתה משתמש בנוסחה:

  S =  Q*t^2
 ------
  2

בנקודה זו שאלתי את חברי אם הוא מוכן לוותר. הוא הסכים, ואכן נתתי לתלמיד את הציון הטוב ביותר.

 

בעוזבי את משרד חברי נזכרתי כי התלמיד אמר שלמעשה יש לו מספר תשובות לבעיה, ובכן חזרתי אליו ושאלתיו: "מה הן שאר תשובותיך?" "או, כן!" ענה התלמיד, "ישנן דרכים רבות למדידת גובה הבניין בעזרת ברומטר. למשל, אתה יכול להוציא את הברומטר ביום שמש, למדוד את גובהו, למדוד את הצל שהוא מטיל, למדוד את צל הבניין, וכשאתה מתבסס על הרעיון של יחסים פשוטים, למצוא את גובה הבניין". "מצוין" אמרתי, "ומה עם השאר?" "כן" ענה התלמיד, "ישנה שיטת מדידה בסיסית ביותר, שייתכן שתרצה לבחור בה. בשיטה זו תשתמש במדרגות. כאשר תעלה במדרגות, ציין (בסימן) על הקיר את גובה מכשיר הברומטר עם עלייתך בכל מדרגה ומדרגה. ספירת מספר הרישומים תיתן לך את גובה הבניין ביחידות מידה של ברומטר. שיטה ישירה לכל הדעות!" "כמובן, אם רצונך בשיטה מתוחכמת יותר, הרי יכול אתה לקשור את הברומטר בקצה החבל ולטלטל במטוטלת היורדת על-פני הרחוב. חשב את ערך ה- "g" בגובה גג הבניין. עקרונית ניתן לחשב את גובה הבניין על-פי ההפרש שבין שני ערכי ה- "g".

 

"לבסוף" הוסיף הוא, "אם אינך מגביל אותי דווקא בפתרון פיסיקאלי, הרי ישנן מספר תשובות אחרות, כגון: לקחת את הברומטר ולדפוק בו על דלתו של השוער. כאשר השוער יפתח את הדלת פנה אליו בזו הלשון: "אדוני השוער, יש לי ברומטר מצוין. אם תואיל לומר לי מה גובהו של הבניין הלזה אתן לך את הברומטר".

 

בנקודה זו הפסקתי את התלמיד ושאלתיו: "במטותא ממך, האם באמת אינך יודע את התשובה לשאלה?" הוא הסכים מיד שאכן התשובה שאותה ציפה המורה לשמוע ממנו ידועה לו בהחלט; אולם ניסיונות מוריו ללמדו כיצד לחשוב וכיצד להשתמש בחשיבה ביקורתית במקום ללמדו את מבנה המקצוע - כבר יצאו מאפו והיו לו לזרא. זו הסיבה שבגללה החליט להעמיד פנים.