לחץ כאן לתצוגת הדפסה

פינלנד

שלווה צפונית

מחבר: אליהו בירנבוים

מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"

תקציר: חיילים רוסים שהגיעו לפינלנד בחרו להישאר בארץ איילי הצפון ויסדו שם קהילה יהודית שקיימת עד היום. במלחמת העולם השנייה נלחמו צאצאיהם לצד מדינות הציר.

פינלנד

סיפורה של הקהילה היהודית בפינלנד, הקהילה הצפונית ביותר באירופה, מרתק ביותר – אף שמדובר באחת הקהילות הצעירות והקטנות במונחים אירופיים.
 
כאשר באים להכיר קהילה יהודית בתפוצות ולעמוד על קנקנה, אחת משאלות המפתח היא מקורם של היהודים הראשונים. אינה דומה קהילה אשר ראשוני היהודים התיישבו בה אחרי חורבן הבית או גירוש ספרד, לקהילה אשר ראשיתה ביהודים ניצולי שואה; איננה דומה קהילה אשר חבריה הם יוצאי חלב שבסוריה לקהילות אשר הגיעו מאשכנז ומפולין. מקורה של הקהילה היהודית בפינלנד הוא ב"קנטוניסטים" – הלא הם החיילים היהודים ששירתו בצבא הרוסי, ועם שחרורם הורשו להתיישב במדינה במאה ה-19.
 
פינלנד לא פתחה את שעריה לרווחה ליהודים במהלך ההיסטוריה. רק במחצית השנייה של המאה הי"ט הורשו יהודים להתיישב בתחומי פינלנד של היום, ורק במאה העשרים זכו לזכויות אזרחיות. האזור בו נמצאת כיום פינלנד היה למשך למעלה מחצי מילניום, עד 1809, חלק מהממלכה השוודית. על פי החוק השוודי בתקופה זו, ליהודים היה מותר להתגורר רק בשלוש ערים מרכזיות בממלכה, אף אחת מהן לא בשטח פינלנד. ב-1809, כתוצאה מכישלונה של שוודיה במלחמה מול רוסיה כחלק ממלחמות נפוליון, איבדה שוודיה שליטה בפינלנד וזו הפכה לדוכסות השייכת לאימפריה הרוסית. למרות זאת, החוקה ומערכת המשפט השוודית נשמרו בדוכסות וכך גם האיסור על התיישבות היהודים.
 
ברם, החוק הרוסי התיר לחיילים היהודים בצבא הצאר הרוסי, ששירתו בפינלנד במחצית הראשונה של המאה ה-19, להישאר בפינלנד עם משפחותיהם לאחר שחרורם, והם קיבלו זכויות כחיילים. החלטה מעניינת זו משנת 1858 מתחילה את ההיסטוריה היהודית הפינית.
 
חיילים אלה הם אשר בנו את תשתית הקהילה הקיימת עד היום. לחיילים בפינלנד הצטרפו מאוחר יותר יהודים מרוסיה, מפולין ומליטא. לקראת סוף שנות ה-30 של המאה ה-20 קיבלו כ-250 פליטים יהודים ממרכז אירופה אישור כניסה לפינלנד, ובשנים האחרונות מספר יהודים מברית-המועצות לשעבר, מפולין וממקומות שונים ממזרח אירופה, מצאו מקלט במדינה.
 
בית הספר היהודי הראשון נפתח בפינלנד בשנת 1840. החברה קדישא הוקמה בשנת 1864, והרב הראשון, הרב נפתלי צבי אמסטרדם, הגיע להלסינקי בשנת 1867. קהילה יהודית מסודרת הוקמה רק בשנת 1903, ובית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1906. באותה תקופה גרו בפינלנד כאלף יהודים.
 
כל דאלים גבר
במשך המאה ה-19 חייהם של היהודים בפינלנד היו חיים דתיים. החיילים היהודים-הרוסים היו רובם ככולם יהודים שומרי מצוות אשר עזבו את השטייטל מתוך צורך או חובה להתגייס לצבא הרוסי, והם הקפידו לשמור בפינלנד על המצוות והמנהגים אשר למדו בבית אבא ברוסיה. הם המשיכו לדבר ביניהם יידיש ואף לשיר שירי עם ביידיש. ניגונים רבים נשתמרו מהחיילים הקנטוניסטים של אותה תקופה, וגם בחתונות השתתפו כליזמרים ורקדו ריקודים כנהוג בעיירה היהודית. כמובן שלא היתה כל התבוללות ולא היו נישואי תערובת עם נשות המדינה.
 
בביקורי בפילנד שאלתי את ראשי הקהילה כיצד מצאו החיילים היהודים בנות זוג אם לא התחתנו עם בנות הארץ? נשיא הקהילה השיב לי בסיפור מדהים ואמיתי:
"החיילים היהודים מצאו דרך מאוד מקורית לפתור את בעיית השידוכים. החיילים פנו לרבנים בקהילותיהם המקוריות ברוסיה, בליטא ובאוקראינה, וביקשו שישלחו להם נשים... ואכן, אחת לכמה חודשים היתה מגיעה עגלה רתומה לסוסים ובתוכה נשים יהודיות אשר הגיעו מהעיירות ומהכפרים היהודיים ישר לשוק היהודי, למקום שבו עבדו הרווקים היהודים הזקוקים לשידוך".
 
ותיקי הקהילה יודעים לספר שבחירת הנשים היתה מתבצעת בדרך של "כל דאלים גבר", כלומר החזקים ביותר זכו ל"זכות קדימה" בבחירת בנות זוגם העתידיות...
 
ב-1889 חוקקה הממשלה חוק מיוחד הנוגע לנוכחות היהודים בפינלנד ומצר את צעדיהם: על פי החוק הותר למספר יהודים, שהוזכרו בשם, להישאר במדינה רק עד להודעה חדשה, ולהתגורר רק בערים מסוימות שהוקצו להם. מחוץ לתחום זה ניתנו להם רק אישורי ביקור זמניים, בעלי תוקף של עד שישה חודשים. עוד קבע הצו כי המקצועות הפתוחים ליהודים יהיו מסחר בבגדים מיד שנייה בלבד, ונאסר עליהם להשתתף בירידים או לסחור מחוץ לעיר מגוריהם. ההפרה הקטנה ביותר של מגבלות אלו היוותה בסיס לגירוש מפינלנד. לילדים הותר להישאר בפינלנד רק כל עוד הם חיו עם הוריהם או לא נישאו. על היהודים שגויסו לצבא הרוסי בתוך פינלנד נאסר לחזור לפינלנד לאחר שחרורם.
 
המאבק לזכויות שוות ליהודים החל בפרלמנט הפיני בשנת 1872, אך רק ב-1917, כשזכתה פינלנד לעצמאות, זכו היהודים לזכויות אזרח. ב-22 בדצמבר 1917 אישר הפרלמנט חוק בנושא "בני דת משה" ((Mosaic Confessors. לפי החוק, יהודים יוכלו לראשונה להיות אזרחים פינים, ויהודים שאינם מחזיקים באזרחות פינית יזכו לאותו יחס חוקי לו זוכים זרים אחרים.
 
ספר תורה בחזית הנאצית
בין שתי מלחמות העולם גדלה האוכלוסייה היהודית בפינלנד לכ-2,000 נפש כתוצאה מהגירה, בעיקר מרוסיה הסובייטית בזמן התקופה המוקדמת של המהפכה. במלחמת העולם השנייה חתמה פינלנד ברית צבאית עם גרמניה נגד ברית-המועצות, ונלחמה לצד גרמניה הנאצית. יהודים פינים רבים נלחמו במלחמה לצד הצבא הגרמני נגד הרוסים. חברי הקהילה מספרים שלא פעם חיילים גרמנים נדרשו להצדיע לקצינים יהודים בצבא הפיני ולכבדם, כדי לשמור על הריטואל הצבאי.
 
אחת התופעות המיוחדות ויוצאות הדופן בהיסטוריה של אירופה היתה בית כנסת שדה שהופעל על ידי הצבא הפיני בחזית, עבור החיילים היהודים שנלחמו נגד הרוסים במלחמת העולם השנייה. בנים של חיילים וקצינים יהודים אשר שירתו בצבא בתקופה הזאת סיפרו לי שבמשך שנות המלחמה היה אוהל בו התכנסו היהודים להתפלל בשבת ובחול. אביו של נשיא הקהילה הנוכחי, יצחק סמולאר, היה גבאי בית הכנסת. באוהל היו ארון קודש וספר תורה קטן אשר נדדו ביחד עם החיילים ממקום למקום. ארון הקודש הקטן וספר התורה ההיסטורי שוכנים היום בבית המדרש של הקהילה בהלסינקי, ומהווים סמל ודוגמה לגבורה היהודית ולשמירה על המסורת היהודית.
 
למרות לחץ גרמני חזק, זוועות השואה נחסכו מיהדות פינלנד, גם תודות לעמידה האיתנה של הרשויות הפיניות שסירבו למסור את יהודי פינלנד לידי גרמניה. למעשה, ניתן לומר שלא היתה שואה בפינלנד. הממשלה הפינית סירבה לפעול נגד אזרחים פינים ממוצא יהודי והיהודים הפינים המשיכו ליהנות מזכויות אזרח מלאות לכל אורך המלחמה. רק במקרה אחד הרשו הפינים גירוש של פליטים יהודים מאוסטריה ומהארצות הבלטיות, וגם מצב זה הופסק אחרי שהיהודים הראשונים גורשו ונרצחו. נוצרים מפינלנד אף הקימו לזכרם בישראל את הכפר 'יד השמונה' שבהרי ירושלים (בשעת כתיבת מאמר זה, קיבלתי מידע מעניין מד"ר אפרים זורוף, יו"ר מרכז ויזנטל, הטוען שלאחרונה התגלה מידע חשוב לפיו פינלנד מסרה לגרמניה הנאצית חיילים יהודים-רוסים. על פי בקשת ד"ר זורוף, הוקמה לאחרונה ועדת חקירה בפינלנד לבחון את הנושא).
 
רצף היסטורי
בפינלנד חיים היום 1,500 יהודים, 1,300 בהלסינקי (עיר הבירה) ו-200 בעיר טורקו. הקהילה היהודית בטמפר הפסיקה את פעילותה ב-1981.
 
הקבוצות המרכיבות כיום את הקהילה הן צאצאים של החיילים היהודים-הרוסים, ישראלים אשר היגרו מהארץ לפינלנד ומעט מהגרים רוסים. מכיוון שיהודים המשיכו לגור בפינלנד במהלך מלחמת העולם השנייה, הרצף בין המהגרים הרוסים לבין בני הקהילה היום לא הופסק למעשה. רוב בני הקהילה היום הם פינים, ילידי פינלנד, נכדים לסבים שנולדו גם הם בפינלנד כצאצאים לקנטוניסטים היהודים. הרב של הקהילה בפינלנד, הרב משה אדלמן, מתאר את ייחודה של הקהילה ומסביר: "קהילה צפונית זו באירופה היתה מבודדת יחסית מהעולם היהודי בגלל מיקומה הגיאוגרפי, אבל הצליחה לבנות ולשמור על חייה היהודיים. החיים היהודיים שמרו על רצף בין העבר בשטייטל לבין ההווה בקהילה".
 
אחד הסיפורים המאפיינים את הרצון לשמור על הרצף ההיסטורי-קהילתי הוא שיפוצו של בית הכנסת הקהילתי לפני שנתיים, לכבוד היותו בן 100 שנה. ראשי הקהילה דאגו להביא אומנים מומחים לשימור מבנים. הם הורידו את שכבות הצבע שהצטברו במשך השנים עד שהגיעו לשכבת הצבע המקורית של בית הכנסת, והביאו אותה למצבה האוריגינלי לפני 100 שנה. כל זאת מתוך רצון לשמר את העבר של הקהילה וליצור רצף היסטורי.
 
רובם של הישראלים הגיעו בעקבות בנות זוג פיניות אשר הכירו בארץ או תוך חיפוש אחרי מקום עבודה באחת המדינות הידועות באירופה ובכל העולם ברמה הגבוהה של התנאים הסוציאליים הניתנים בה לאזרחיה. לעומת קהילות אחרות בעולם היהודי, בהן הישראלים מנותקים מהקהילה וחיים את חייהם בנפרד, בהלסינקי הם חלק אינטגרלי מהקהילה. הגעת הישראלים חיזקה את הקהילה מבחינה חברתית ורוחנית, וללא הגעתם בית הספר הקהילתי היה נסגר מחוסר תלמידים. מתוך כ-120 תלמידים בבית הספר היהודי, כ-60 הם בנים למשפחות של ישראלים. ללא ספק יש כאן פרדוקס ודילמה מעניינית: ירידה מהארץ, המחלישה את מדינת ישראל, מחזקת את הקהילות היהודיות בחו"ל. אחד המאפיינים של הקהילה בהלסינקי הוא האחדות והחיבור הקיימים בקהילה בין כל חבריה ופלגיה. הוותיקים והחדשים, הפינים והישראלים, האשכנזים והספרדים, כולם פועלים בצוותא ויוצרים משפחה אחת גדולה, קהילה לתפארת.
 
למרות היותה קהילה קטנה, הקהילה בהלסינקי נותנת את כל השירותים הדרושים ליהודים המבקשים לשמור על זהותם ועל חיים דתיים. יש בקהילה בית כנסת, בית ספר יומי, גן ילדים, בית אבות, חברא קדישא, תנועת נוער מכבי, שליח חב"ד, מסעדה וקייטרינג כשר, חנות כשרה, מקווה ורב. בבית הכנסת מתקיימות כל יום תפילות שחרית וערבית ובכל שבת עשרות רבות מחברי הקהילה באים לתפילה ולקידוש משותף.
 
מאמציה של הקהילה היהודית בהלסינקי לשמור על הגחלת היהודית מחממים את הלב, ומאפשרים לשמור על עתיד הקהילה גם במדינה הצפונית ביותר באירופה ואחת הקרות ביותר בעולם.
 
­­­­­­­­­­­­­ תודתי לקהילה היהודית בהלסינקי ולמנכ"ל מר דן קנטור על משלוח התמונות העתיקות של הקהילה, אשר פורסמו בספר "לחיים".
 
 
rabanim@ots.org.il