לחץ כאן לתצוגת הדפסה

ניקוד שמות בגט כשיש כמה אופנים לקריאתם

מחבר: הרב יוסף גולדברג

אב"ד ביה''ד הרבני האזורי בירושלים

תוכן המאמר:
א. התלבטות הדיינים בנידון
ב. התלבטות הפוסקים בנידון במשך הדורות
ג. הסבר מחלוקת שו"ת דבר שמואל וספר עזרת נשים
ד. התמיהות על תירוצו של ספר עזרת נשים
ה. תירוצים נוספים שנכתבו על קושיית העזרת נשים ותמיהות עליהם
ו. הסבר שו"ת בית דוד בנידון והתמיהה עליו
ז. מבוכת העזרת נשים בעינה עומדת
ח. בחשש לפסול דאורייתא בשמות הגט – יש לנקדם
ט. הניקוד העברי וכן הניקוד בגט בתקופת הקדמונים
י. שיטות שאר רבותינו האחרונים שכתבו לנקד את השמות בגט
יא. בשמות לעז שיש להם שתי משמעויות יש להחמיר יותר משמות בלשון הקודש
יב. כשיש משמעות נוספת לשם אחר שאינו שכיח
יג. בדיני גיטין יש לחשוש לכתחילה אף לדעת המיעוט 

ניקוד שמות בגט כשיש כמה אופנים לקריאתם

התלבטות הדיינים בנידון

יש מקרים שכיחים בבתי הדין שבהם מתלבטים הדיינים כיצד לכתוב שמות חריגים בגט – כשהשמות נכתבים על פי הכללים המסורים בידינו אך אופן כתיבתם גורם לספקות במשמעות האמיתית של שמות המתגרשים ובדרך קריאתם.

 

ישנם שמות המאבדים את משמעותם ואת הקרי הנכון, כגון השם "וואווא" שמוצאו מרוסיה וכך הוא נכתב על פי הכתיבה האשכנזית (שכותבים אות א' להברת קמץ מעין חולם), אך לספרדים שכותבים אות ו' להברת חולם אין אפשרות לכותבו על פי הכללים: אם יכתבוהו בשלשה ווין – "וווא", לא ייקרא כפי השם האמיתי באופן כתיבה זה (ועיין בשדי חמד מערכת גט סימן לד אות לח שכתב בשם הפוסקים דאין לכתוב שלושה ווין רצופים משום שלא ניכר בזה הברת חולם), ואם יכתבו באות ב' רפויה – "בובא", יבואו לטעות ולקרוא באות ב' דגושה ויש חשש לשינוי השם.

 

כמו כן ישנם שמות שיש לכתיב שלהם שתי קריאות ומשמעויות ובמיוחד במקרים שהקרי השני ומשמעות השנייה (שאינם אלה של שמם האמיתי של המתגרשים) הם הנפוצים והעיקריים, כגון אישה ששמה "צֶעפִי" (בהברת סגול) וכך הוא נכתב על פי הכתיבה האשכנזית, אולם על פי הכתיבה הספרדית יש לכתוב "צֶיפִי" (באות י' להברת סגול), אך לאופן כתיבה זה יש משמעות אחרת השכיחה יותר של שם "צִיפּי" (בהברת חיריק) שהוא קיצור לשם ציפורה ורוב הקוראים וכמעט כולם יקראו כך. כך גם באישה ששמה הלועזי "יֶעל" (בהברת סגול וכך נכתב למנהג האשכנזים) אך הכול יקראו "יָעֵל" (בקמץ תחת הי' וצירי תחת הע'), או בשם "דֶזשעל" (לאשכנזים) שלמנהג הספרדים (על פי מנהג ירושלים שאין כותבין נקודה מעל האות) יכתבוהו "גֶיל" וכולם יטעו לקוראו "גִיל" (בהברת חיריק). יש עוד רבים מעין שמות אלו. הצד השווה בכולם הוא שלא מוכח באופן ברור מתוך כתיבת השם בגט מה שמם האמיתי של המתגרשים.

 

השאלה העומדת לפנינו היא אם אפשר לנקד את השמות בגט במקרים חריגים מעין אלו כדי לברר את שם המתגרשים, או שמא אף יש חיוב לנקדם דבלאו הכי אולי יש לחשוש לפסול דאורייתא כפי שיתבאר להלן. מאידך גיסא אולי יש לומר שמאחר שנכתבו לפי הכללים, לא אכפת לן שיש שתי משמעויות, אך בשמות שאין להם כלל משמעות (כגון שם וואווא הנ"ל למנהג הספרדים) לכאורה לכולי עלמא יש לנקדם, וצריך עיון.

 

התלבטות הפוסקים בנידון במשך הדורות

לאחר העיון:

ראינו לשדי חמד (מערכת גט סימן טז אות טז) שהתלבט בזה – עיין שם שבתחילה הביא מדברי מהר"א מוטל בספר תורת הנזיר דסבירא ליה דלפעמים עושים נקודות בכמה מן השמות כדי שלא יבואו לידי טעות בקריאה. ולאחר מכן הביא דעת רבנן בתראי שלא לחוש להצריך נקודה כדי לברר הקריאה, אלא שתמה שם מדברי מהרשד"ם הידועים הסובר שאין להניח נקודה מעל האות.

 

מאידך גיסא הביא שם בהמשך דבריו משו"ת שואל ומשיב (חלק ג סימן טוב) לגבי שם דוב שנכתב חסר ו' דאם היה נקוד בחולם הגט כשר.

 

ושוב הביא מדברי שו"ת צמח צדק (סימן קצז אות ז) בשם שו"ת דבר שמואל (סימן צד) על שם שַלְמָה (בפתח תחת האות ש', שווא תחת האות ל' וקמץ תחת האות מ') שאין צריך לעשות ניקוד כדי שלא יטעו בשם שְלֹמֹה (בניקוד: שווא, חולם, חולם), דכל שם שנכתבו האותיות כתיקונן הרי זה גט כשר כיוון שלא נשתנה מצורתו באותיותיו אף על פי שלא התברר הבדל המבטא ברשימת הנקודות. כן חלק שם על שו"ת משאת בנימין בעניין שם מִלכה (המ' בחיריק) דאין צריך לכתוב י' לאחר האות מ', דאף על גב דאיכא למשמע דשמה מַלכה (בהברת פתח) דכיוון דאפשר נמי לקרות בחיריק אין לחוש, עד כאן דבריו.

 

וחזינן מדברי השדי חמד שהתלבט בנידון, בתחילה הביא את דעת המקילים בנידון לנקד בגט ואחר כך הביא את דעת הפוסקים שאין צריך לנקד ושוב הביא את דברי שו"ת שואל ומשיב דינקד בגט במקרים חריגים ובסוף דבריו הביא משו"ת צמח צדק בשם שו"ת דבר שמואל דאין צריך לנקד בגט ולא הכריע בנידון וכמו כן לא ביאר לנו במה נחלקו. ואנן לא נדע מה נעשה לדינא.

 

והנה מבין השיטין של דברי השדי חמד ניכר שלא ראה את תשובת דבר שמואל (למהר"ש אבוהב) שהרי ציטט אותה מתוך דברי שו"ת צמח צדק שהביאה בקיצור, אך המעיין בשתי תשובות שכתב בשו"ת דבר שמואל הנ"ל יראה שאף הוא התלבט בנידון:

 

באחת נשאל (סימן צד) על השם שַלמה (בפתח תחת הש' וכו') אם יש לנקדו, וכתב שם דלכאורה לדברי מהרשד"ם שהחמיר לפסול את הנקודות בגט משום דדמי לספר תורה יש להחמיר בזה, אך דחה שם את דברי מהרשד"ם שהרי קיימא לן לגבי מגילת אסתר דאם ניקדה כשרה, וזאת על פי מה שכתב הרשב"א והובאו דבריו בבית יוסף (אורח חיים סימן תרצא), אך בכל זאת הסיק שם דבכל שם המופיע בכתבי הקודש וכן בשמות הנהוגים בכתבי וספרי הדיוטות במקום נתינת הגט – הגט כשר אף שאינו מנוקד בשמותיו, וטעמו:

כיון שלא נשתנה מצורתו באותיותיו אף על פי שלא יתברר הבדל המבטא ברשימת הנקודות, והגם כי אם ינקד אין לפוסלו כאשר אמרנו יש לחוש שלא להוציא לעז על הראשונים [...] ולא מצינו ברז"ל ראשונים ואחרונים מי שיחייב לנקד אותם.

עד כאן דבריו בתשובה הנ"ל.

 

אך בתשובה אחרת (שם סימן רמא) האריך בזה בשנית – עיין שם שנשאל שם לגבי שם חַנֵן (בצירי תחת אות נ'), והסיק שם בדרך אחרת, וזו לשונו שם:

ואלמלא דמסתפינא לחדש מדעתי הקלושה דבר שלא נהגו בו הראשונים ז"ל הייתי מראה פנים להכשיר הניקוד בשמות הגיטין כגון זה להסתלק מן הספק, דמאי שנא מרושם הרפה שבשם ג'וייא שרוב האחרונים נראה שחלקו על סברת מהרשד"ם האחרונה והכשירוהו [...]

 

ועיין שם שהביא בשנית את הראיה ממגילת אסתר וכתב:

ואם כי לכתבה [– למגילת אסתר] לכתחילה כולה בניקוד אינו נכון, שלא לשנותה כן כתב למראית העין מספר תורה או כדי שלא יבוא לטעות באיזה ניקוד מאמיתתו המקובלת מעזרא ואנשי כנסת הגדולה דלא בקיאינן בהו שפיר, בגיטין דליכא הנהו טעמי ואיכא למיחש טפי לטעותא דמאן דלא בדיק בשמא, אמאי לא מסלקינן מספיקא בניקוד השם ההוא.

 

חזינן מדברי שו"ת דבר שמואל שאף הוא התלבט בזה: בתשובה אחת (בסימן צד) נטה לומר שאין צורך כלל בניקוד, אך באחרת (בסימן רמא) נטה לנקד את השמות החריגים שאפשר לטעות בהם בשם יותר.

 

והנה לעניין מה שכתב בשו"ת דבר שמואל (בסימן צד) דמדינא אין צריך לנקד שמות חריגים בגט משום שנכתבו כפי המופיע בכתבי הקודש או בספרי הדיוטות במקום נתינת הגט – בעל הגט פשוט בספרו עזרת נשים לא ניחא ליה בטעמו זה של הדבר שמואל, עיין שם (בספר עזרת נשים, שמות אנשים דף צא ע"ב טור ב) לגבי שם שלום שכתב וזו לשונו:

אך צריך עיון בין בשם שלום דהלמ"ד בחולם בין בשם שלום דהלמ"ד בשורוק – היאך יכתבו בגט, והלא הרואה גט זה אינו יודע אם הוא למי שנקרא שלום בחולם או למי שנקרא שלום בשורוק. וכבר ידוע מה שכתב מהר"י בן לב (חלק ג סימן י [צ"ל: ט]) מתוך תשובת הריב"ש (סימן נז) בגט שכתבוּ "הדרה בתלמיסאן" [שיכול להתפרש בעבר או בהווה, וחילק מהר"י בן לב בין האי גוונא דלעניין מקום המגורים לכהאי גוונא גבי שמו ושמה] דכל היכא דאיכא למיקרי שם המגרש בב' פנים, הווי ליה כמאן דליתיה ויש להחמיר כמו שכתבתי ([בגט פשוט] בסימן קכח סוף ס"ק ג באריכות וסימן קכט ס"ק קכו) (הג"ה: עיין ספר דבר שמואל סימן צד) [...] באופן דאני נבוך הרבה איך יצאנו ידי חובה בכתיבת שמות הללו שלום בחולם ושלום בשורוק, דכיון דמקרי הכי [לכאורה צ"ל: הכי והכי] הווי ליה כמאן דליתיה וכאילו לא נכתב שם המגרש.

 

ויראה ליישב בזה דכיון דכותב "שלום בן אברהם" – מכח שנכתב "בן אברהם" אנו מכירין ויודעין מי הוא המגרש אם שלום בחולם או שלום בשורוק, והרואה הגט יקרא שם המגרש לפי הסימנין שמזכיר שם אביו ושם אשתו וממילא יתברר לו ויקרא הגט כהלכתו, כנ"ל.

 

ועיין עוד בעזרת נשים (שמות אנשים שם) בשם מסעוד דאף שם הוא נבוך בזה משום שיש שם מסעוֹד בחולם ויש שם מסעוּד בשורוק והווי ליה כמאן דליתא, וציין שם למה שכתב לקמן לגבי השם שלום הנ"ל.

 

הסבר מחלוקת שו"ת דבר שמואל וספר עזרת נשים

וחזינן מדברי ספר עזרת נשים שבתוך דבריו בהגהה הוזכר תירוץ הדבר שמואל, ובין שההגהה היא מהעזרת נשים עצמו ובין שכתבה לאחר מכן הרב המגיה, בכל זאת חזינן דלא ניחא ליה לעזרת נשים בתירוץ הדבר שמואל, שהרי לדברי הדבר שמואל לא קשיא כלל משום שלדבריו כל היכא שכתב כדין כפי המופיע בכתבי הקודש, חשיב כמאן דאיתא והגט כשר, ובאמת צריך עיון רב מדוע לא ניחא ליה לעזרת נשים בתירוץ זה.

 

ונראה בביאור מחלוקתם כי הנה כל המעיין בשו"ת דבר שמואל (סימן רמא) הן בתחילת תשובתו והן בסופה יראה שכל החשש שלו בשמות שיש שתי דרכים לקוראם אינו מדינא אלא מחשש לעז בעלמא. עיין שם בתחילת התשובה לגבי שמות לעז:

שנתחדשו אחר חתימת התורה בכל הלשונות ובכל המקומות [...] לכתבם באותם האותיות המוסכמות באותו פרק ובאותו מקום להורות על אופן המבטא והניקוד [...] ובהני זהירי טפי שלא לשנות ממנהג המקום והוראת המבטא, שמא יבוא המערער לטעות ולהוציא לעז על הגט ההוא הנכתב שלא לשם אמיתי של אותה האשה או אותו האיש שהם מכירין יותר, דבשלמא בשמות הבאים בכתבי הקודש השוים באותיותיהם ומשונים בביטוי נקודותיהם [...] אין מקום לערער, שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים שהאותיות ההם הושמו וברוח הקודש נכתבו [...] ומפי הקבלה נשתנו בנקודותיהם.

 

וכן בסוף תשובתו שם כתב: "בגיטין דליכא הנהו טעמי ואיכא למיחש טפי לטעותא דמאן דלא בדיק בשמא."

 

וחזינן מדבריו דמה שכתב לנקד שמות אלו הוא אך ורק מחשש שמא יוציאו לעז על הגט, אכן מדינא סבירא ליה דהגט כשר אף בלא ניקוד.

 

אך העזרת נשים לא ניחא ליה בתירוצו של הדבר שמואל הנ"ל משום דסבירא ליה דמוכח מהריב"ש וממהר"י בן לב דכל היכא דיש שתי דרכים לקרוא את השם הנכתב נחשב שם זה כמאן דליתא וכאילו לא נכתב בגט, כלומר דאיכא כאן חשש פסול דאורייתא, גט ללא שמות יש אומרים דפסול מדאורייתא – עיין שולחן ערוך (אבן העזר סימן קכט סעיף יא) ובבית שמואל (שם ס"ק כא) כתב דהשלטי גיבורים סבירא ליה דבכהאי גוונא הגט בטל מן התורה, וכן כתב בים של שלמה (גיטין פרק ב סימן כ), עיין שם, ועיין בגט פשוט (סימן קכח ס"ק י) שהאריך בזה וכתב דלדינא בכהאי גוונא הוויא ספק מגורשת. ועיין עוד בגט פשוט (שם [במהדורת ר"א שלם – אור המזרח, תש"ם עמ' קפה ד"ה "אמנם"; במהדורת ר"א שלם, תשכ"ו – עמ' קעה]) שהביא את דברי הר"ן (בפרק ב דגיטין) דשמו ושמה מדאורייתא הוא דאי אפשר לספירת דברים של כריתות אם לא כתב שמו ושמה כדי שיראה שהוא כורת בינו לבינה.

 

ולדברי הר"ן ישנם שני חסרונות בהא דבעינן ספירת דברים של כריתות: הראשון, אם השמיט בגט שמו ושמה, השני אם שינה שמו ושמה. ומהר"י בן לב והעזרת נשים סבירא להו דכשכתב שם שיש לכתיבתו שתי משמעויות, כגון בשם שלום הנ"ל, אף דלא חשיב בכהאי גוונא 'שינה שמו ושמה', שהרי כתב את השם כדין וכמו שכתב בתורה, בכל זאת דחשיב כמאן דליתא ונחשב כאילו לא נכתב השם בגט כלל משום דבכהאי גוונא ליכא ספירת דברים של כריתות, שהרי לא מוכח מתוך הגט מיהו המגרש.

 

וכדברי מהריב"ל והעזרת נשים משמע אף מדברי התשב"ץ (חלק ב סימן פג) שכתב: "ובשם עירו ועירה [...] אם אינו נקרא יפה הרי הוא כמי שאינו" (והובאו דבריו בבית יוסף אבן העזר סימן קכח). חזינן אף מדבריו דאם אינו נקרא באופן ברור ואפשר לטעות בו, חשוב כמי שאינו, כלומר שנחשב כאילו לא נכתב השם בגט. ונראה דאף הוא סבירא ליה כדברי הר"ן הנ"ל דבכהאי גוונא ליכא ספירת דברים של כריתות.

 

שוב ראיתי בשו"ת צמח צדק (אבן העזר סימן רג בסוף הקטע הראשון) שכתב שם לגבי שם שיש לכתיבתו שתי משמעויות דצריך עיון להכשירו משום "שבעצם הספירת דברים של הגט אין השם מבורר כל כך", ודבריו שם הם כדברי הר"ן והעזרת נשים הנ"ל.

 

וכן כתב בספר שמות בשם צִפֹרה (ציפורה) בהסבר דברי מהר"י פולק שכתב לכתבו מלא ו' – צפורה, וזו לשונו:

הגם דמשפטו חסר בתורה, מכל מקום בעינן שיהא ניכר בגט שם המתגרשת [...] ואנן ידיים מוכיחות בעינן בגט [...] ובגט בעינן שיהא ניכר בתוך הגט שם המתגרשת, לכן יש לכתוב צפורה מלא.

 

ועיין עוד בים של שלמה (גיטין פרק ב סימן כ) שכתב "דבודאי שמו ושמה הוא תורף הגט וזולתו אין כאן סיפור דברים של כריתות".

 

וכן כתב בספר מכתב מאליהו (אלפאנדרי, שער ד פרק א ד"ה והנ"ל) וזו לשונו:

[...] דכיון דכתב רחמנא "ספר כריתות" דהיינו ספר כורת בינו לבינה, ממילא שמעינן שצריך לכתוב בספר שמו ושמה שיאמר "אנא פלוני" וכו' "תרכית ית פלונית אנתתי", דאם יאמר סתם וימסרנו לה בפני עידי מסירה, נמצא שאין הספר כורתה אלא העדים שיודעים מי הוא המגרש והמתגרשת הם הכורתים ואנן ספר כורת בעינן.

 

שוב ראיתי שכן כתב גם באור שמח (פרק א מהלכות גירושין הלכה א ד"ה והנה מדברי) דבלא שמו, אף דאיכא עדי מסירה, הרי העדים הם המספרים והגט אינו מספר מתוכו כלום ולא הווי ספר כריתות, עיין שם.

 

ומעתה, אי חשיב כאילו לא נכתבו השמות בגט לא הווי ספר כריתות כמו שנתבאר לעיל.

 

התמיהות על תירוצו של ספר עזרת נשים

הבאנו לעיל את תירוץ העזרת נשים על קושייתו שם שהקשה דלכאורה הווי כמאן דליתא, ותירץ העזרת נשים דעל ידי שם האב ניכר מי הוא המגרש.

 

ועיין בשו"ת משאת משה (חלק ב אבן העזר סימן ח) שהביא את תירוץ העזרת נשים ותמה עליו וזו לשונו:

ובאמת דברים תמוהים הם, לא ידעתי איך סילק הלעז אל תבוא רננה בו מכח שם האב והאשה, דאטו כל היכא דחשו ללועזות בגט ליכא שמא דאבהתא ושם המתגרשת בגט. וההיא דמהר"י בן לב בשם פאלומה תוכיח, דחוששנו לטועים – יאמרו לא זו המתגרשת דזו אצלם פאלומבא וכו' – ומה מקום בזה לחוש דנגמר משם אביה ושם הבעל ומשם בארה, אלא על כורחך דליתא, וכהנה רבות כוותיה בספרן של אחרונים.

 

ועיין בטיב גיטין (שמות אנשים, בשם שלום ס"ק י) שכתב על תירוץ העזרת נשים דהוא דחוק ולא ביאר את נימוקו.

 

שוב ראיתי בספר גט מסודר (שמות אנשים הישנים, בשם שלום – חקור דבר אות ה) שכתב בביאור דברי הטיב גיטין:

להכי נראה להטיב גיטין התירוץ של עזרת נשים דחוק, דאם תאמר דשם האב מוכיח על שם האיש איך לקרוא אותו, אם כן אמאי קאמר מהר"י בן לב התם דכל היכא דאיכא למיקרי שם המגרש בשני פנים הווי ליה כמאן דליתא ופסול, הלא שם אב יוכל להוכיח על שם המגרש, אלא על כרחך דבסימן זה התם לא סגי, אם כן הכא נמי לא סגי.

 

עד כאן דבריו. ודבריו אלו בהסבר קושיית הטיב גיטין הם כקושייתו הנ"ל של שו"ת משאת משה.

 

ועיין עוד בספר יד אהרן (אבן העזר, בקונטרס השמות בשם שלום) שהביא את תירוץ העזרת נשים וכתב שם דדבריו תמוהים.

 

עוד יש לתמוה על תירוצו של העזרת נשים הרי קיימא לן דמדינא אם לא כתב בגט את שם אבי האיש או אבי האישה דהגט כשר, וכן כתב הטור (אבן העזר סימן קכט) בשם שו"ת הרא"ש (כלל מה סימן כה) לגבי השמטת שם אבי האישה, וכתב שם הבית יוסף דהוא הדין לגבי השמטת שם אבי הבעל, וכן כתב בשו"ת הרשב"א (חלק א סימן אלף קעו) דאפשר דאף לכתחילה אין צריך לכתוב שם אביה כלל, ד"שם עירו ושם עירה תנן – שם אביו ושם אביה לא תנן", וכן פסק בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קכט סעיף ט). וכן נהגו בתקופת הקדמונים שלא הזכירו שם האב בגט – עיין בירושלמי (גיטין ב הלכה ג): "אמר רב זירא תנא בונא בר שילא אפילו כתב 'אנא פלוני מגרש אשתי' כשר", והובאו דבריו במגיד משנה (גירושין ד הלכה יז) ובאור שמח (שם פרק א הלכה א) וחזינן דלא הזכירו כלל שם האב בגט. על כן יש לתמוה על העזרת נשים: בתקופות שמאז מתן תורה ועד לתקופה שהנהיגו לכתוב שם האבות – כיצד גירשו נשותיהם כשלכתיב של שמות המגרשים הייתה משמעות כפולה, כגון בשם שלום דיש שלוֹם בחולם ויש שלוּם בשורוק, או בשם שלמה דיש שְלֹמֹה בשווא, חולם וחולם ויש שַלְמָה בפתח, שווא וקמץ וכדומה, ודוחק לומר דבשמות חריגים מעין אלו נהגו אף בתקופות ההם להוסיף את שם האב שהרי לא קיבלנו במסורת דבשמות חריגים יש חובה לכתוב את שם האבות, ואדרבה רבותינו הראשונים הנ"ל כתבו כלל בזה דאין צורך מדינא לכתוב את שמות האבות.

 

עוד יש לתמוה דאי נימא כשכותב את השם שלום חשיב כמאן דליתא משום שיש לכתוּב שתי משמעויות, אם כן איך מהני אחר כך שם האב או שם אשתו לתקן את השם, שהרי משעה שנכתב חשיב כמאן דליתא והוספת שם האב לאחר מכן היא כאילו כתב בגט "בן פלוני" בלבד דבכהאי גוונא כתב הרשב"א (הובאו דבריו בבית יוסף סימן קכט) דהגט פסול משום משום דאין המגרש והמתגרשת ניכרים באותו שם.

 

תירוצים נוספים שנכתבו על קושיית העזרת נשים והתמיהות עליהם

עין בטיב גיטין (שמות אנשים, בשם שלום ס"ק י) שהביא את תירוץ העזרת נשים הנ"ל וכתב עליו וזו לשונו:

ותירוצו דחוק לפי עניות דעתי, והעיקר דלא חיישינן ללעז רק כשיש להם במה לתלות שיש איזה גמגום בלשון אם האיש הזה המגרש, אבל כשהלשון מתוקן אין לחוש [...] ואף שמהר"י בן לב כתב לחלק דלענין שמות האיש והאשה כיון דאיכא למיקרי הכי והכי הווי ליה כלא נכתב, נראה שאף מהר"י בן לב לא חש להא מילתא אלא לשמות הלעז כגון פאלומבה דמיירי מינה התם, שדרך הלועז להניח אותיות במקום נקודות כשחיסר אחת מכל סימנים, יש חשש פסול. מה שאין כן בשמות הקודש שכך הונחו במקרא ואנו קורין אותו על פי המסורת והרי זה נכתב כהלכתו כאשר כתוב שם המגרש בתנ"ך, מה בכך שיש לקרות גם בענין אחר? מכל מקום כיון שכמו שכתוב בגט כן נקרא בתורה על פי המסורת אין לומר בזה דהוי כמאן דליתא, וכמאן דאיתא הוא.

 

ולכאורה דברי הטיב גיטין הם כדברי שו"ת דבר שמואל הנ"ל (סימן צד וסימן רמא) שכתב דכל היכא שכתב את השם כפי שמופיע בכתבי הקודש, הגט כשר. אך כל המעיין יראה שהטיב גיטין הוסיף חידוש גדול מעבר לאמור בשו"ת דבר שמואל, שהרי הוכחנו לעיל ששו"ת דבר שמואל סבירא ליה דכל שם שלכתיבתו יש לו שתי משמעויות כשר מדין תורה ורק איכא חשש לעז (כמו שביאר בסימן רמא ולכן צידד שם לנקד אם אינו שם שבכתבי הקודש ובסימן צד צידד שבכל גוונא אין צריך לנקד), ועל זה הוסיף דאף שאם ינקד – כשר בכל זאת אין לנקד כדי שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים, אך הטיב גיטין הוסיף לחדש דסברא זו – שכך נכתב בכתבי הקודש – מועילה אף לאפוקי מפסול דאורייתא, שהרי העזרת נשים סבירא ליה דחשיב כמאן דליתא בכהאי גוונא ונחשב כאילו לא כתב את השם בגט, ובכל זאת כתב הטיב גיטין דמאחר שכתב את השם כפי שמופיע בכתבי הקודש, חשיב כמאן דאיתא.

 

ואף שמהר"י בן לב כתב דבכהאי גוונא חשיב כמאן דליתא, כתב הטיב גיטין דדבריו נאמרו רק בשמות לעז כשהחסיר אחת מאותיות הניקוד, אך לדבריו בשמות הקודש שנכתבו כפי שמופיע במקרא, חשיב כמאן דאיתא.

 

וכל המעיין בשו"ת מהר"י בן לב (חלק ג סימן ט) יראה שם להדיא כהבנת העזרת נשים בדבריו דלעולם היכא דאיכא לכתיבת השם שתי משמעויות, חשיבא כמאן דליתא אף אם נכתב כדין ודלא כביאור הטיב גיטין בדברי מהר"י בן לב, דהנה מהר"י בן לב הביא שם את תשובת הריב"ש (סימן נז), ועיין שם בריב"ש שהסתפק לגבי גט שנכתב בו "אנת אנתתי הדרה במקום תלמסאן", והיא לא הייתה דרה שם בשעת כתיבת הגט וגם לא עתה, ועיין שם בריב"ש בהמשך דבריו שמצא צד היתר בדבר, וזו לשונו:

לבד זה מצאתי שנאמר שמה שכתוב בגט "הדרה בתלמסאן" ביאורו שהייתה דרה מקדם, ומלת "הדרה" היא מלעיל, כלשון "השבה עם נעמי" (רות ב, ו) שהוא לשון עבר, שהרי לא כתב "הדרה עכשיו" ולא "דדיירא" שיהא משמעו – עכשיו.

 

ומזה יליף מהר"י בן לב תחילה דהוא הדין לגבי שם פלומא שנכתב בלי האות א' לאחר האות פ', והדר מסיק דלא היא דמאחר דיש לכתיב זה שתי משמעויות לשני שמות – אחד בפתח באות פ' ואחד בשורוק באות פ', יש לומר דחשיב כמאן דליתיה, כלומר: גם לגבי תיבת "הדרה", אף שנכתבה כדין כמו תיבת "השבה" במגילת רות, בכל זאת מאחר שיש לה שתי משמעויות חשיבא כמאן דליתא, אלא שכתיבת מקום הדירה – אין חסרונה פוסל (מה שאין כן אילו נכתבה שלא כדין ולא היה אפשר לקרותה כלל אלא במשמעות שאינה נכונה הייתה פוסלת). וכשם שזו כמאן דליתא הוא הדין לגבי שמות לעז שיש לכתיבתן שתי משמעויות. וחזינן דאין הסיבה לפסול משום שחסרה אות ניקוד, אלא בכל גווני כשיש שתי משמעויות, חשיב כמאן דליתא אף שנכתב כדין דומיא דכתיבת "הדרה" הדומה לשם "שלום" שאף שנכתב כדין, בכל זאת מאחר שיש לו שתי משמעויות, חשיב כמאן דליתא וכהבנת העזרת נשים הנ"ל.

 

וראיתי בספר דברי חיים (שמות אנשים אות ש, בשם שלום ס"ק ה) שחולק על הטיב גיטין הנ"ל וכתב שם ליישב את דברי העזרת נשים, וזו לשונו שם:

ולעניות דעתי דברי העזרת נשים נכונים וברורים דאם כתב שם כהלכתו כמו שכתוב בתורה ורק שדומה לשם אחר שגם כן נכתב כן בקרא – לא איכפת לן כיון שנכתב כהלכתו, ואי דחיישינן לטעות אם כן מה יעשה בשני יוסף בעיר אחת או לשני שלום בחולם בעיר אחת ועל כן כותבין על שם האב, אם כן הכי נמי בוודאי הוי כמו שני יוסף בעיר אחת, ולכן אם שם אבותיהם שווים, צריך לכתוב סימן או לשלש, וזה דלא כהטיב גיטין ז"ל דלפי דבריו אף אם שם אביהם שווים, סגי בלא סימן, וזה אינו כמו שכתבנו.

 

וחזינן מדבריו שהבין דאף העזרת נשים סבירא ליה ביסוד הדין דאם כתב שם כפי שמופיע במקרא לא אכפת לן שיש שם אחר הדומה לזה, וזאת משום שהוא נכתב כהלכתו, אלא דבהא פליג העזרת נשים על הטיב גיטין וסבירא ליה דאף דמדינא כשר מכל מקום חיישינן ללעז שמא יאמרו דאין זה המגרש, ועל כן סבירא ליה לעזרת נשים דעל ידי סימן – שם האב ושם האישה – ליכא לעז, מה שאין כן לדברי הטיב גיטין דלא בעינן אפילו סימן.

 

וכל המעיין בלשון העזרת נשים יראה דלא משמע מדבריו כלל כהסבר הדברי חיים בדבריו, שהרי כתב שם שהוא נבוך מאוד בשם שלום כיצד יכתבנו משום שנחשב כמאן דליתא, ואי סבירא ליה דכשכותב כדין לא הווי כמאן דליתא אלא כמאן דאיתא דמי, אם כן מדוע היה נבוך בזה. ואי נימא דאומנם בקושייתו סבירא ליה דהווי כמאן דליתא ולכן היה נבוך בזה אך בתירוצו חזר בו וסבירא ליה דהוי כמאן דאיתא, אם כן עיקר התירוץ חסר מן הספר, דהווה ליה למימר דלעולם חשיב כמאן דאיתא משום שנכתב כדין ורק משום חשש לעז בעינן לסימן על ידי שם אביו ושם אשתו.

 

הסבר שו"ת בית דוד בנידון והתמיהה עליו

וראיתי בשו"ת בית דוד (לגאון רבי דוד טעביל ממינסק, סימן יט) שהתלבט אף הוא בעניין שם הנכתב בגט בכתיב שיש לו שתי משמעויות ולא ראה שכבר הקדימוהו בזה העזרת נשים ושו"ת דבר שמואל:

 

הוא התלבט בעניין השם פיגא בגט אם כתבוהו בשתי יו"דין – פייגא, שמאחר שמחד גיסא היה מנהג באשכנז לכתוב שתי יו"דין להברת צירי ומאידך גיסא היה מנהג נוסף שכותבין שתי יו"דין להברת פתח חריף (אַי), על כן יש להסתפק בזה דמאחר שיש לכתיב זה משמעות של צירי ואף משמעות של פתח חריף, אם כן יש להסתפק בזה על פי מה שהסתפק הריב"ש (הנ"ל, סימן נז) לגבי תיבת "הדרה" שיש לה שתי משמעויות והקל שם במקום עיגון.

 

והסיק בשו"ת בית דוד (שם) שיש להקל בזה אף לגבי שמות המתגרשים ובפרט שהלשון מורה יותר על שם פיגא בהברת צירי, עיין שם. והוסיף שם דנתן אל ליבו לעיין במקור דין זה, ולדעתו דין זה תלוי אי בעינן מוכח מתוכו בגט או לא, ומאחר דלדידן דקיימא לן כרבי אלעזר דעדי מסירה כרתי ודאי דלא בעינן מוכח מתוכו, ודווקא אליבא דרבי מאיר דסבירא ליה עדי חתימה כרתי נחלקו התוספות והרמב"ן אי צריך להיות מוכח מתוכו. על כן הסיק שם (דף לח ע"ב טור א ד"ה "ולפי זה") דצדקו לפי זה דברי הריב"ש, דלישנא דמשתמע לתרי אנפי כשר גם בשמו ושמה, וסיים שם (בד"ה "ותדע") וזו לשונו:

ותדע שאנו סומכין על זה, דאם לא תימא הכי האיך מצאנו ידינו ורגלינו בשם שְׁלֹמֹה ושַׂלְמָה שהם שני שמות נפרדים ושניהם נמצאים בכתובים כי שם שַׂלְמָה נמצא במקרא בסוף מגילת רות, ובלי ספק שהם שני שמות מתחלפים שזה נקוד בשווא ושני חולמין וזה בנקודות פתח וקמץ ולא עוד אלא שזה בשי"ן ימנית וזה בשמאלית, ואפילו הכי אנו כותבין בגט סתם בין לשְׁלֹמֹה בין לשַׂלְמָה ולא חיישינן כלל להא דלא הוי מוכח מתוכו, אלא ודאי כדכתיבנא דכל שהשם נקרא גם כהלכתו, לא אכפת לן כלל אי איכא למיקריא גם באופן אחר, והיינו משום דלא בעינן מוכח מתוכו וסמכינן על עידי מסירה.

 

חזינן מדבריו דסבירא ליה דמאחר דלא בעינן בגט שיהיה מוכח מתוכו, על כן אף שם דמשתמע לתרי אנפי כשר, ומבין השיטין של דבריו מוכח שלא ראה את מהר"י בן לב שכתב להדיא בהסבר דברי ריב"ש הנ"ל דהקל בזה אך ורק בשמות הערים אך בשמות המתגרשים חשיב כמאן דליתא ופסול.

 

כמו כן לא ראה כלל את דברי העזרת נשים שכתב במפורש דלדברי מהר"י בן לב הוא נבוך בזה כיצד כותבין שם שלוֹם בגט (בחולם) כשאפשר לטעות בו בשלוּם (בשורוק), וחזינן דלא סבירא ליה לעזרת נשים כתירוץ הבית דוד הנ"ל.

 

כמו כן חזינן מדבריו דלא ראה את דברי העזרת נשים בספרו גט פשוט (סימן קכח ס"ק י [במהדורת ר"א שלם – אור המזרח, תש"ם עמ' קפה ד"ה "אמנם"; במהדורת ר"א שלם, תשכ"ו – עמ' קעה]), עיין שם שהביא כסברת הבית דוד בשם המרדכי, אך הוסיף בזה דרוב הראשונים חולקים עליו, וזו לשונו שם:

וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה היא, דהרי מצינו אותה במרדכי (ריש פרק כל הגט [סימן שנד]) בשם רבנו יואל הלוי ז"ל, וזו לשונו: "אי לא דמסתפינא מחבריא הוה אמינא אפילו לא הזכיר שם האיש ואשה בגט כשר" – לרבי אלעזר דקיימא לן כוותיה דעידי מסירה כרתי ולא בעי מוכיח מתוכו [...]

 

אמנם יש חולקים על ר"י הלוי הלא המה הר"ן ז"ל (בפרק המביא תניין) דשמו ושמה מדאורייתא הוא דאי אפשר לספירת דברים של כריתות אם לא כתב שמו ושמה כדי שיראה שהוא כורת בינו לבינה וכו', גם הרב המגיד (פרק ג מהלכות אישות [הלכה ד]) כתב בשם הרשב"א דבשטר קידושין צריך שיזכיר שמות האיש והאשה כגט [...] אלמא דבגט פשיטא ליה דצריך מן התורה, גם מרן הבית יוסף לקמן (סימן קכט) הביא דברי רבינו יואל ז"ל וכתב:

ומדברי התוספות [ב]פרק ב' דגיטין [יט ע"ב] גבי ההוא גברא דעל לבי כנישתא שקל ספר תורה ויהב לדביתהו, משמע דאם לא כתב שמו הגט בטל מן התורה.

 

ועיין בגט פשוט (שם [ובמהדורת ר"א שלם תשכ"ו – עמ' קעו]) שכתב דהתבאר דשיטת תוספות דאם לא כתב השמות בגט, הגט בטל מן התורה, והוסיף דיש לתמוה בזה על ספר שארית יהודה "דרצה לומר דלא כתבו התוספות דהגט בטל אלא לרבי מאיר דבעי מוכיח מתוכו אבל לרבי אלעזר דלא בעי מוכח מתוכו – בעדי מסירה הגט כשר" – "דלפי דבריו צריכין אנו למודעי איך הוה מפרש לדברי התוספות", עיין שם שהאריך בזה.

 

וחזינן מדבריו דלרוב הראשונים הנ"ל אף לשיטת רבי אלעזר דקיימא לן כוותיה דעדי מסירה כרתי, בכל זאת אם לא כתב את השמות בגט הגט בטל מן התורה. והביאור בזה דאף דסבירא ליה לרבי אלעזר דלא בעינן מוכח מתוכו בכל זאת הגט בטל משום דאמר רחמנא "ספר כריתות" דהיינו ספר הכורת בינו לבינה, ואם ימסור לה גט ללא השמות, נמצא שאין הספר כורתה אלא העדים שיודעים מי הם המתגרשים הם הכורתים, ואנן ספר כורת בעינן, כדברי המכתב מאליהו הנ"ל בביאור שיטת הר"ן הנ"ל ושאר הראשונים.

 

ומעתה לפי זה נדחו דברי הבית דוד הנ"ל, שהרי מהר"י בן לב כתב להדיא דלגבי שמות חשיב כמאן דליתא וכן כתב העזרת נשים הנ"ל, כמו כן הגט פשוט כתב להדיא דאף אי נימא לרבי אלעזר דלא בעינן מוכח מתוכו בכל זאת הגט בטל ללא השמות משום דאין הספר כורת, וכשכותב שם דמשתמע לתרי אנפי חשיב כמי שאינו כדברי מהר"י בן לב וכאילו לא נכתב השם בגט, ובכהאי גוונא אין הספר כורת וליכא ספר כריתות כמו שנתבאר.

 

מבוכת העזרת נשים בעינה עומדת

הבאנו לעיל את דברי העזרת נשים שהוא נבוך בסוגיה זו כיצד כותבים בגט שם שיש לכתיבתו הרגילה שתי משמעויות וכן הבאנו את תירוצו הנ"ל. כמו כן הבאנו את תמיהת רבותינו האחרונים הנ"ל וכן תמיהות נוספות בנידון. מאידך גיסא תירוצו של הטיב גיטין צריך עיון ממשמעות דברי הריב"ש ומהר"י בן לב הנ"ל דמשמע להדיא מדבריהם דאף שם שמופיע במקרא – אם יש לו שתי משמעויות חשיב כמאן דליתא, כמו שנתבאר לעיל.

 

ואומנם בשו"ת דבר שמואל הנ"ל כתב כסברת הטיב גיטין, אך כל דבריו נאמרו לאפוקי מחשש לעז בעלמא, אך לא כתב דזה מהני לאפוקי מחשש פסול דאורייתא נמי, והא הכי סבירא ליה למהריב"ל ולעזרת נשים דאיכא כאן חשש לפסול דאורייתא דבעינן ספר כריתות וליכא. ובכהאי גוונא לא ניחא ליה לעזרת נשים בתירוצו של הדבר שמואל והוזקק לתרץ תירוץ אחר שדחוהו רבותינו האחרונים. אף הסבר הדברי חיים בדברי העזרת נשים לא משמע כלל בלשונו של העזרת נשים כמו שנתבאר לעיל.

 

כמו כן אף תירוצו של שו"ת בית דוד נדחה הן מדברי העזרת נשים שתמה בזה ולא סבירא ליה כדברי הבית דוד, הן מנימוקו של העזרת נשים בספרו גט פשוט שהאריך להוכיח דאף לרבי אלעזר הסובר דעדי מסירה כרתי, כשלא כתב את שמות המתגרשים הגט בטל משום דליכא כאן ספירת דברים של כריתות כמו שנתבאר לעיל. ומעתה לפי זה מבוכת העזרת נשים עדיין בעינה עומדת: כיצד כותבים שמות שיש לכתיבם שתי משמעויות, הרי חשיב כמאן דליתא, וכל היכא דחשיב כמאן דליתא, דינו שווה למקרים שלא כתב כלל את השמות בגט, דבכהאי גוונא ליכא ספירת דברים של כריתות לרוב הראשונים הנ"ל הסוברים דאי ליתנהו לשמות בגט, הגט בטל מדאורייתא.

 

יש להוסיף ולהעיר בזה שיש מהאחרונים שאכן הכריעו לכתוב שמות מעין אלו כפי המופיע במקרא, עיין בחלקת מחוקק (סימן קכט ס"ק ג) לגבי שם מִלכה (בהברת חיריק) שכתב: "נעשית במוסכם, וכתבו חסר בלא יו"ד, ובתשובת מורי ורבי זקני במשאת בנימין (סימן קיא) כתב מלא ביו"ד." ועיין בבית שמואל (שמות נשים אות מ') שהביא להלכה את פסק שו"ת משאת בנימין דיש לכתוב מלא י' והוסיף דכן כתב דמשק אליעזר, והובאו דבריו בספר שמות. מאידך גיסא בסדר הגט למהר"ם (אות מ ס"ק סב) כתב לכותבו בלי י' אף כשקורין המ' בחיריק, ובברכת המים (שם) הביא את דברי  המשאת בנימין שסיים שם שלא לחוש לדעת החולקים, וכתב על זה בברכת המים: "ולענ"ד שהדין עם החולקים, דמה שכתב 'כדי שיהיה ניכר' וכו' – לא מצינו בשום מקום שיש לשנות ממה שראוי לכתוב בגט כדי שלא יטעו העולם."

 

וחזינן מדברי ברכת המים דהא דפליג על המשאת בנימין הוא משום דלא חיישינן לטעות העולם ולהוצאת לעז, ודבריו אלו הם כעין מה שכתב בשו"ת דבר שמואל הנ"ל, אך מהר"ם בברכת המים שם לא נחית כלל לספקו של העזרת נשים הנ"ל, דאיכא כאן חשש פסול דאורייתא דחשיב כמאן דליתא, ועל כן, על אף הכרעת האחרונים הנ"ל לגבי שם מילכה (בהברת חיריק) דלא חיישינן לטעות העולם וללעז, עדיין צריך עיון בזה לדברי מהר"י בן לב והעזרת נשים הנ"ל דאי נחשב כמאן דליתא כיצד כותבין שמות מעין אלו בגט.

 

בחשש לפסול דאורייתא בשמות הגט יש לנקדם

הבאנו לעיל את תשובת דבר שמואל (סימן רמא) שהכשיר את הניקוד בגט, והוסיף שם שאף שמהרשד"ם (אבן העזר סימן רה) כתב שלא לנקד בגט משום דדמי לספר תורה, רוב האחרונים חלקו עליו והכשירו לעשות נקודה מעל האות כגון בשם ג'וייא וכדומה. (ועיין עוד בספר שער המפקד בהגהת נהר פקוד עמ' מט–נד שכתב קונטרס ארוך לדחות את דברי מהרשד"ם).

 

וראיתי לרבנו המהרי"ט שאף הוא דחה את דברי מהרשד"ם ובמיוחד במקרים שיש בהם חשש לפסול דאורייתא של שינוי השם – עיין בספר שמות (בשמות נשים) שהביא (לעניין השם ג'אמילה) את דברי מהרי"ט שדחה את דברי מהרשד"ם שהשווה את כתיבת הגט לכתיבת ספר תורה, ואלו דברי מהרי"ט שם:

ונראה דלא דמי, דכל מה שאנו כותבים בספר תורה נכתב במסורת – בפרק קמא דסנהדרין (דף ד ע"א): "וטמאה שְבֻעַיִם" – "אקרא אני שִבְעִים", ורביה דיואב אקריה "תמחה זַָכָר עמלק" [בבא בתרא כא ע"ב] וכן הכל.

 

אבל בגט שאנו כותבין מלות לקוחות מלשונות הגויים ויש אות שאין לנו מבטא כיוצא בה – צריכין אנו לכתוב בענין שיובן המבטא. ואם נכתוב אות הגימ"ל [בשם ג'אמילה] כמו שהיא הרי זה שינוי השם ממש. נמצא שהנקודה אינה קריאת האות אבל היא תיקון האות שיורה על מבטאה [...] ואף הרב מהרשד"ם ז"ל כל ימיו היה כותב ברפה ובאחרונה נתרשלו ידיו ואמר לכתוב שני גיטין, ונמצא מוציא לעז על גיטין הראשונים שנתן הוא.

 

חזינן מדברי מהרי"ט דכל היכא שהנקודה שמעל האות באה להורות על המבטא ובלא הנקודה יש חשש לשינוי השם – כל כהאי גוונא פשיטא ליה למהרי"ט שמניחים נקודה מעל האות וכגון בשמות ג'אמילה וג'וייא וכדומה.

 

אומנם המהרי"ט כתב את דבריו על נקודות מעל האותיות הבאות להדגיש את המבטא ולא עסק שם בנקודות הבאות מתחת לאותיות להורות על אופן הקריאה, אך זיל בתר טעמא דכשם שבנקודות מעל האותיות סבירא ליה לרשד"ם דאין לכותבן ובכל זאת פליג המהרי"ט עליו משום דחשש פסול דאורייתא דוחה את החומרא שיש להשוות גט לספר תורה, הוא הדין בנקודות מתחת לאותיות, היכא דיש חשש לפסול דאורייתא – כגון בנדון דידן שנבוך בזה העזרת נשים דלכאורה חשיב כמאן דליתא, ובכהאי גוונא כשנחשב כאילו לא נכתב השם בגט הרי הגט בטל מדאורייתא לשיטת רוב הפוסקים כמו שנתבאר לעיל – ועל כן בכהאי גוונא פשיטא דלפי סברת המהרי"ט יש לנקד את השמות שמשמעות כתיבתם היא לשני אופנים.

 

הניקוד העברי וכן הניקוד בגט בתקופת הקדמונים

לאחר העיון נראה שהניקוד בגט מופיע כבר בראשוני האחרונים בטרם כתב מהר"ש אבוהב את הצעתו הנ"ל – עיין בשו"ת מהר"י בן לב הנ"ל (חלק ג סימן ט) שכתב שם לגבי שם פאלומה במקרה שלא כתב א' לאחר הפ': "דכיון שלא נכתב אל"ף אחר הפ"א ולא שום נקודה מהנקודות, יש לנו לומר דמתקרייא הפ"א והלמ"ד בלי שום נקודה." וחזינן בדבריו שרמז להדיא שאם היה כותב נקודת פתח תחת האות פ' לא היה כל פקפוק בשם פאלומה, כלומר דניחא ליה לכתחילה לנקד את השם בגט.

 

ועיין עוד בסדר הגט למהר"ם (אות מ ס"ק סב וכמובא לעיל) לגבי שם מִלכה (בהברת חיריק) דיש לכתוב בלא י' אף כשקורין את המ' בחיריק. וכתב שם מהר"ם בפירוש ברכת המים (אות סב, בסוף דבריו): "וכן מצאתי כתוב בשם ים של שלמה [אינו לפנינו בים של שלמה אלא בסדר גט למהר"ש] מִלכה ונקוד חיריק תחת המ"ם ולא נכתב ביו"ד." וחזינן אף מדבריו דמהר"ש נהג לנקד שם המופיע בתורה שיש לו שתי משמעויות.

 

ומעתה לפי זה צריך עיון רב על העזרת נשים שנדחק לתרץ את תירוצו הנ"ל ולא כתב בפשיטות דיש לנקד כדברי מהר"י בן לב ומהר"ש הנ"ל.

 

ואפשר דמספקא ליה אם הניקוד העברי היה קיים בתקופת הקדמונים, שהרי אם אכן לא היה קיים שוב הדרא קושיא לדוכתא כיצד גירשו מאז מתן תורה בשמות שיש להם שתי משמעויות כשלא היה להם ניקוד, ועל כן הוצרך העזרת נשים לתרץ את תירוצו הנ"ל.

 

ואומנם מצאנו למדקדק הנודע רבי אליהו בחור שכתב שהניקוד נוסד לאחר התלמוד, אך כבר דחוהו גדולי הפוסקים, עיין בספר שם הגדולים לחיד"א (מערכת ספרים אות ט בערך הספר טוב טעם) וזו לשונו שם:

טוב טעם – לרבינו אליהו הלוי המדקדק על הטעמים [...] ובילדותי ראיתי שאומר שם [...] שהטעמים והנקודות עשו אותם אחר התלמוד חכמי טבריא, ועמו הסליחה כי הם הלכה למשה מסיני והוא בכלל מה שאמרו בנדרים ל"ז, וכבר ידוע שרשב"י, רבו של רבי מחבר המשנה, בתקוני הזהר מדבר נפלאות על הטעמים והנקודות.

 

וכן כתב בשו"ת רדב"ז (אלף סח (חלק ג סימן תרמג)) – עיין שם שנשאל למה אין כותבין נקודות בספר תורה הרי הכול ניתן למשה רבנו עליו השלום בסיני, והשיב שם הרדב"ז:

כי צוה האל יתעלה שיכתבו את התורה בלא נקודות וטעמים כאשר היתה באמנה אתו יתברך כדי שיהיו בה שתי קריאות רוחנית וגשמית כדי שמי שיכול להשיג ישיג. וכן אמרו: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ." ומסר הנקודות והטעמים כשאר תורה שבעל פה שהיא פירוש לתורה שבכתב.

 

ועיין עוד בשדי חמד (סוף כרך ט בקונטרס פקועות השדה) שהביא מחוברת המאסף (שנה חמישית) שנכתבו שם באריכות תשובות רבותינו האחרונים שהאריכו לדחות את דעת הסוברים שאת הניקוד תיקן עזרא הסופר או שנתקן לאחר חתימת התלמוד.

 

ומעתה, לאחר שראינו לרבותינו הנ"ל (וכן בשדי חמד הנ"ל באריכות) שאכן הניקוד ניתן למשה רבנו עליו השלום בסיני, יש לנו תשובה למבוכת העזרת נשים הנ"ל, ויש לומר בפשיטות דבכל התקופות: כל היכא שהוזכרו בגט שמות שיש לכתיבם שתי משמעויות היו מנקדים בגט, ובכהאי גוונא היו השמות ברורים ונחשבים כמאן דאיתא.

 

שיטות שאר רבותינו האחרונים שכתבו לנקד את האותיות בגט

הבאנו לעיל את דעת שו"ת דבר שמואל וכן סדר הגט למהר"ש שכתבו להדיא לנקד בגט בשמות שיש להם שתי משמעויות, וכן רמז לכך מהר"י בן לב הנ"ל.

 

ולאחר העיון ראינו לרבים מרבותינו האחרונים שכתבו כן. ראשון לכולם הוא מהר"א מוטל בקונטרס שמות הגיטין שבסוף ספרו תורת נזיר, עיין שם בשמות אנשים בשם חֶבֶר שכתב:

בעל יעל, כדכתיב "יעל אשת חבר הקיני", והכרנו [...] חַבֵר [...] ומי שבא לגרש בשם זה, ישאלו שמו אם הוא חֶבר [בהברת סגול] או חַבר [בהברת פתח], וכמו שיאמר כך יכתבו, וכדי שלא יבואו לטעות בשם חבר – לשם חַבֵר [בפתח] ישימו פתח תחת החי"ת, ואם יאמר ששמו חֶבֶר [בסגול], ישימו סגול תחת החי"ת.

 

וכן כתב שם לגבי שם יוספיה וזו לשונו:

ראינו אנשים נקראים בשם זה והוא שם כתוב בעזרא סימן ה', ושם כתוב יוסִפְיה בחיריק תחת הסמ"ך ושבא תחת הפ"א, ועם כל זה אין יוצא מזה שום פקפוק, שהגם שהסמ"ך תהיה נקוד בחיריק או בצירי או בסגול, האותיות לעולם הם שוות ואין אנו מוסיפים שום אות בכתיבה, ואם המגרש יאמר ששמו יוסִפיה וירגיש החיריק בפיו, ישימו בגט נקודת חיריק תחת הסמך.

 

וכן כתב שם לגבי שם שִלֵם (בחיריק תחת הש') וזו לשונו: "בפרשת פנחס כתוב בחיריק תחת השי"ן וצירי תחת הלמ"ד וכן יכתבו שלא יבואו לטעות בשם שָלֵם [בקמץ תחת הש']."

 

וכן כתב שם בשמות נשים בשם מִלכה (בחיריק תחת המ') וזו לשונו:

הנה יש אשה ששמה מִלכה [בחיריק] כשם מִלכה בת הרן, ובפסוק מילת [צ"ל: אות] מ"ם נקודה בחיריק [...] והנה בגט שאינו נקוד יבוא לטעות ולהבין שהוא מַלכה [בפתח] [...] ואינו שם מִלכה בת הרן, ולכן כדי שלא יבואו לטעות, נראה בעיני שישימו חירק תחת המ"ם [...] ואין קפידא לשים נקודה או נקודות, וראיה מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא מהריק"א [– מהר"י קארו – בבית יוסף] באורח חיים סימן [תרצה (בתורת נזיר הנדפס נשמט הסימן ונכתב כאילו תיבת "שמגילה" חלוקה לשתיים – סימן שמג לה)] שמגילה שהיא נקודה שהיא כשרה.

 

וכן כתב שם לגבי השם מרים וזו לשונו: "כך יכתבו בחירק תחת המ"ם שאם לא ישימו חיריק יקראו מַרִים בפתח תחת המ"ם מלשון כי מַרִים."

 

וכן כתב שם לגבי השם (פנינה הנכתב) פננה וזו לשונו:

בתחילת ספר שמואל חסר יו"ד אחר הנו"ן [הראשונה] [...] ואם יוכלו לשים תחת הנו"ן הראשונה חיריק, אין קפידא בדבר, ובמקומות אחרים כתבתי שיש לשום נקודה תחת האות.

 

וכן כתב שם לגבי השם (רוחמה הנכתב) רחמה, וזו לשונו:

הנה שם זה כתוב בהושע חסר, ונקוד רחמה בשורוק תחת הרי"ש ובפתח תחת החי"ת, וכן יש לכתבו חסר בלא וא"ו אחר הרי"ש, הגם שידעו ששמה רחמה שהוא השם הכתוב בהושע, יוכלו לשים תחת הרי"ש נקודת שורק כמו שנקוד שם [...] ושלא יהא מוכיח רַחמה [בפתח] מלשון "ויפתח את רחמה", וכבר כתבתי במקומות אחרים שיכולין לשים הנקודות תחת האות כשיש לטעות שהוא שם אחר.

 

וכן כתב שם בשם ריקא וזו לשונו: "וישים חירק למטה מן הרי"ש, שראינו [...] רֵיקה [...]"

 

ועיין בכנסת הגדולה (אבן העזר סימן קכט הגהות בית יוסף סוף ס"ק קצו) בשם ספר מגן אברהם (למהר"א מוטאל הנ"ל) שכתב לגבי שם מִלכה (בחיריק): "ישימו חיריק תחת המ"ם."

 

וכן כתב בספר יד אהרן (אבן העזר לאחר סימן קכט בקונטרס השמות) לגבי השם שִלֵם וזו לשונו:

בפרשת פינחס כתיב בחיריק תחת השי"ן וצירי תחת הלמ"ד, וכן ראוי לכתוב בגט בנקודות כדי שלא יבואו לטעות בשם שַלֶם – השי"ן בפתח והלמ"ד סגול שהוא אדם אחר – מהר"א מוטאל בספר מגן אברהם.

 

וכן כתב שם בשם שלוּם: "השי"ן פתח, הלמ"ד קובוץ [– שורוק] וכן צריך לכתוב בנקודות כדי שלא יטעה בשם אחר ששמו שלום." וכן כתב שם לגבי השם שלוֹם (בחולם): "ולי נראה שינקד הלמ"ד בחולם וכמו שכתב מהר"א מוטאל בשם שלום." וכן כתב שם בשמות נשים בשם מִלכה (בחיריק) שיש לנקד בחיריק, וכן בשם רֻחמה הביא ממהר"א מוטאל דיש לנקדו, אך הוא פליג שם וסבירא ליה דעדיף לכתבו מלא ו', רוחמה, עיין שם.

 

ועיין עוד בשו"ת תורת חסד (פרחיא, סימן קי) שנשאל לגבי כתיבת שם מִלכה (בחיריק) בגט, והשיב שם שיש לנקדו בחיריק תחת האות מ' כשם שיש לנקד שם שלוֹם (בחולם) כדי שלא יטעו בשם שלוּם (בקובוץ), והביא אף הוא ראיה מתשובת הרשב"א שהכשיר מגילה מנוקדת, אף על פי שיש כמה דינים שהמגילה דומה לספר תורה עיין שם.

 

ועיין עוד בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא קמא חלק ג סימן יז) שנשאל שם לגבי כתיבת שם דוב בגט, דלכתחילה ודאי צריך לכתוב דוב מלא ו' וכו' וכתב:

ומכל מקום נראה לי דאם היה נקוד בחולם, ודאי היה כשר, ואף דאין כותבין נקודות בגט, מכל מקום בכהאי גוונא יש להכשיר, וכעין זה מבואר בשו"ת ב"ח החדשות.

 

ועיין בשו"ת בית דוד הנ"ל (סימן יט) שכתב שם בתחילת דבריו דסבירא ליה דמדינא כשר שם שמשמעותו בשני אופנים משום דלא בעינן מוכח מתוכו (ולעיל דחינו דבריו), אך בסוף דבריו שם הוסיף וזו לשונו:

ולרווחא דמילתא, אם ירצה לעשות איזה תקנה [...] בכדי להוציא מחשש לעז [...] נראה לפי עניות דעתי למיעבד תקנתא מעליותא להך גיטא, והוא לעשות נקודות בשם האשה ובזה יצאנו מידי חשש לעז [...] וכיון דהא דאין כותבין נקודות בגט אינו אלא מנהג בעלמא, אז ודאי דיותר טוב לכתוב נקודות בגט כדי להוציא מכל לעז שבעולם, ובלאו הכי אי איישר חילי בהסכמת חכמי ישראל וגדוליהם היה נראה לי לתקן לכתוב נקודות בגט פשוט בשמו ושמה [...] כי בזה יצאנו מידי כל חששות שבעולם.

 

ועיין שם שהוסיף דלדבריו אפשר לתת את הגט בתחילה ללא נקודות ולאחר מכן ינקדו ויחזור ויתנו לה. ודבריו אלו הם לשיטתו שם שכתב דמדינא כשר בכהאי גוונא אף ללא ניקוד משום דלא בעינן מוכח מתוכו, אך לדברינו הנ"ל שהוכחנו דבכהאי גוונא איכא חסרון דספירת דברים בכריתות הגט והוא פסולא דאורייתא פשיטא דיש לנקד טרם חתימת ומסירת הגט, אך לאחר חתימת הגט ומסירתו לא מהני הניקוד.

 

ועיין עוד בקובץ אגרות (לגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, חלק ג סימן כד) שכתב שם דאם אין עצה יש לנקד את השמות בגט, והביא שם כמקור לדבריו את שו"ת שואל ומשיב הנ"ל וכן את השדי חמד הנ"ל שהביא להקת מחברים שהסכימו לנקד במקום שיש הכרח בדבר, והסיק שם דאם יהיה צורך גדול בדבר ביכולתו לעשות כן על ידי ניקוד.

 

והנה לאחר שהוכחנו שרבים מן הפוסקים סבירא להו דאפשר לנקד את שמות הגט ולאחר שהוכחנו לעיל שמחד גיסא בנידון דידן, כשהכתיב של השם משתמע לשני שמות, יש בזה חשש פסול דאורייתא של חיסרון בספר כריתות ומאידך גיסא כל התירוצים שנאמרו בנידון תמוהים כמו שנתבאר לעיל, פשיטא שיש לנקד שמות מעין אלו.

 

בשמות לעז שיש להם שתי משמעויות, יש להחמיר יותר משמות בלשון הקודש

הבאנו לעיל את דברי העזרת נשים שהיה נבוך בכתיבת שמות בלשון הקודש שיש לה שתי משמעויות, וביארנו לעיל את מבוכתו של העזרת נשים דאף שכתב את השם כפי שמופיע במקרא ולא חשיב בכהאי גוונא שינוי השם, אולם סוף סוף לא חשיב ספר כריתות מאחר שלא מוכח מתוך הגט שמו הברור של המגרש.

 

ומקור ספקו של העזרת נשים הוא מדברי מהר"י בן לב הנ"ל שכתב כן לגבי שם לעז כגון פאלומה שכתב ללא א' אחר הפ', דמאחר שיש לו אף משמעות של פלומה (בשווא תחת אות פ) על כן כתב שם דהווי כמאן דליתא.

 

והנה לגבי שמות הקודש הבאנו לעיל את דברי הטיב גיטין הסובר דכל היכא שנכתב על פי הכתוב במקרא נחשב "נכתב כהלכתו" ובכהאי גוונא נחשב כמאן דאיתא, וכעין זה כתב הדברי חיים המובא לעיל.

 

אך יש להעיר בזה שסברתם זו של הטיב גיטין והדברי חיים לכאורה נאמרה אך ורק בשמות בלשון הקודש הכתובים בתורה, שמאחר שהתורה כתבה כן לא אכפת לן שיש להם גם משמעות אחרת, מה שאין כן בשמות לעז שהמציאו אומות העולם וקבעו חכמי הדור לכותבם על פי מנהגים בכל מדינה ומדינה, האשכנזים קבעו לכתוב אות ע' להברת סגול והספרדים קבעו לכתוב אות י', וכמו כן האשכנזים כותבים אות א' לקמץ מעין חולם, מה שאין כן הספרדים כותבים אות ו' לחולם וכדומה, ומאחר שאין לנו מסורת כיצד לכותבם, וכל כתיבתם היא מכוח תקנת המנהגים, בכהאי גוונא ליתא להאי סברא דנחשב שנכתב כדין, ויש להחמיר טפי ולנקדם.

 

ועיין בשו"ת צמח צדק (אבן העזר סימן רג) שהסתפק לגבי אישה ששמה ראסיא – כיצד יכתבוהו בגט שהרי האשכנזים כותבים אות א' הן להברת פתח והן להברת קמץ ואם כן לעולם לא יבחינו את שמה המדויק של האישה, שהרי יש לכתיב זה שתי משמעויות, הן של הברת פתח והן של הברת קמץ, ובכהאי גוונא כתב שם הצמח צדק "שבעצם הספירת דברים של הגט אין השם מבורר".

 

וחזינן מדבריו דבשמות לעז שיש להם שתי משמעויות יש חסרון בספירת דברים מאחר שאין השם מבורר.

 

מאידך גיסא, עיין בשו"ת דברי חיים (אבן העזר חלק ב סימן קכט) שכתב שם דאף אם יש מקום לטעות בין הברת א' לקמץ להברת א' לפתח, בכל זאת לא אכפת לן בזה משום דניכרים על ידי שמות אביהם וכדברי העזרת נשים הנ"ל.

 

שוב ראיתי אף בספר דברי חיים (דף ד ע"ב טור א, שער הנקודות, נקוד פתח) שכתב בתחילה להעיר בזה וזו לשונו: "אבל בשם איש ואשה בגט דמעכב שמם, אם נוכל לקרות הא' בקמץ או בפתח, הרי אין שמה בגט כדברי מהר"י בן לב הנ"ל." ולאחר מכן בהמשך דבריו תירץ: "אבל באות אלף במדינתנו דנכתב במקום פתח ובמקום קמץ, ואם כן כתב שמו ממש בגט ורק דנוכל לטעות באחר, לזה מהני הסימן של שם אביו." ודבריו אלו הם כמו שכתב בתשובתו הנ"ל.

 

אך מאידך גיסא, עיין בספר גט מסודר (שער השביעי סימן טז אות יג) שכתב וזו לשונו:

אל"ף משמשת גם לפתח, אבל כשיש שם כזה גם כן בקמץ אין כותבין אל"ף על פתח משום שיכול לטעות ולקרותה בקמץ, למשל כותבין מניא ולא מאניא באלף אחר המ', שלא נטעה בשם איש שקורין מאניא [בהברת קמץ], וכותבין מטל [בהברת פתח] ולא מאטל באלף אף על פי שהתנועה היא ארוכה, שלא נטעה בשם איש – מאטל [בהברת קמץ].

 

וחזינן מדבריו שבשמות לעז מחמירים שלא לכתוב באופן שיש לו שתי משמעויות, ולדברי הדברי חיים הנ"ל הרי יכול לכתוב מאטל וכן מאניא באותיות א' לאחר המ' להברת פתח ולא אכפת לן שיטעה בהברת קמץ משום שנכתב כדין, ובעל כורחך צריך לומר שבשמות לעז לא נאמר כלל זה שנחשב שנכתב "כדין" משום שאין לנו מסורת כיצד לכותבן, ועל כן בכהאי גוונא כשיש לשם שתי משמעויות חסר בספירת דברים, ועל כן יש שתי אפשרויות או להשמיט את הא' שלאחר המ' או לנקדם.

 

וכן היא משמעות דברי הטיב גיטין בהסבר דברי ספר שמות – עיין בטיב גיטין (שמות נשים בשם חנוכה אות ו) שהביא בשם ספר שמות דאם כתב חאנוכה בא' אחר הח', אין לפסול את הגט. וכתב שם הטיב גיטין בהסבר דבריו:

נראה דרצונו לומר דלא תימא שיטעו לומר שהח' קריאתה בקמץ מדכתב א' אחריה ואם כן זהו אשה אחרת, ולזה כתב שלא יטעו בכך, שאין מי שנקראת שם זה הח' בקמץ [...]

 

וחזינן מדבריו דכל הנימוק שהכשיר בכהאי גוונא הוא משום שאין שם אחר בהברת קמץ, אך אם היה שם אחר כזה, היה מקום לפסול את הגט משום שיש לכתיב זה שתי משמעויות וליכא בכהאי גוונא ספירת דברים, וזאת אף שהטיב גיטין עצמו (הובאו דבריו לעיל) חלק על העזרת נשים וסבירא ליה לגבי שמות בלשון הקודש שאם נכתבו כדין, לא אכפת לן שיש לכתיבם שתי משמעויות, דשמות לעז שונים משמות קודש ויש להחמיר בהם טפי משמות שבלשון הקודש.

 

כשיש משמעות נוספת לשם אחר שאינו שכיח

עד עתה הבאנו את דברי הפוסקים בעניין שם שיש לו שתי משמעויות ושניהם שכיחים ביותר וכן במקרה שהשם השני שאפשר לטעות בו שכיח יותר משמות הבעל או האישה הנכתבים בגט, דבכהאי גוונא יש להחמיר ולנקד את השמות, אך במקרים שבהם השם השני שאפשר לטעות בו אינו שכיח כלל או שאינו קיים כלל ומאידך גיסא השמות שנכתבו בגט נכתבו כדין – בכהאי גוונא יש להקל בזה.

 

וכן כתב להדיא בשו"ת מהר"י בן לב הנ"ל (חלק ג סימן ט), עיין שם שבתחילה כתב דאם יש לשם שתי משמעויות פסול אפילו בדיעבד, דחשיב כאילו לא נכתב השם בגט, אך בהמשך דבריו כתב מהר"י בן לב וזו לשונו:

איברא דיש מקום לחלק ולומר דכיוון דבשאר הנקודות זולת האל"ף אין רגילות ואינו נמצא שם כזה כי אם פאלומה באל"ף הוא השם הרגיל, אבל בשאר הנקודות שינקד פאלומה לא שמענו מעולם ולכן אפשר להקל.

 

וכוונתו בזה דכשכתב שם פלומה בלי א' אחר הפ' להברת הפתח, אף שאפשר גם לקרוא פְלומה בשווא תחת הפ', אך מאחר ששם זה אינו שכיח יש להניח שהכול יקראו פַלומה בפתח אף בלי האות א' אחר הפ', ועל כן יש להקל בזה אם לא כתב א' אחר הפ' להברת פתח.

 

אך בהמשך שם סייג מהר"י בן לב את דבריו וכתב שכל דבריו אלו נאמרו לשיטת תוספות בכתובות (בפרק מציאת האשה) הסוברים דאין צורך מדינא באות א' להברת פתח, וכתב שם דהכי מסתבר לדינא, אך לשיטת רש"י (שם) הסובר דמדינא יש צורך באות א' להברת פתח יש לחשוש לשינוי השם, ועל כן כתב שם דלכתחילה יש להחמיר בזה, אך בדיעבד אם כבר ניתן הגט אין לנו להחמיר בזה מאחר שהתוספות והריטב"א דחו את פירוש רש"י, ופירוש רש"י דחוק, עד כאן דברי מהר"י בן לב שם.

 

וכן כתב הטיב גיטין הנ"ל בהסבר דברי ספר שמות דאם כתב את שם האישה חנוכה באות א' אחר הח' – חאנוכה, הגט כשר, אף שאצל האשכנזים נכתבת אות א' אף להברת קמץ, מאחר שלא שכיח שיקראו אישה בהברה כזו, על כן הגט כשר.

 

וכן כתב הטיב גיטין הנ"ל בשם שלמה (בניקוד: שווא, חולם, חולם) דאף שיש אף שם שַלְמָה (בניקוד: פתח, שווא, קמץ), אך מאחר דרובא דרובא משתמשים בשם שְלֹמֹה (בניקוד: שווא, חולם, חולם) ואילו השם שַלְמָה (בניקוד: פתח, שווא, קמץ) אינו שכיח, על כן אין לחוש בכהאי גוונא. אבל איפכא, כשהמגרש שמו שַלְמָה (פתח, שווא, קמץ), כתב הטיב גיטין דיש לחוש לזה, וסיים שם: "מכל מקום נראה דאף בזה אין מקום לחוש וכמו שכתבתי לעיל בשם העזרת נשים, וצריך עיון." וכוונתו למה שכתב שם לעיל (ס"ק י) בשם העזרת נשים לגבי השם שלום, אלא ששם כתב הטיב גיטין את תירוצו הנ"ל דמאחר דנכתב כדין לא אכפת לן במשמעות השנייה ואילו כאן לגבי השם שַלמה נשאר בצריך עיון ולא תירץ כתירוצו הנ"ל, ומאידך גיסא לא ניחא ליה בתירוצו של העזרת נשים, ועל כן נשאר בצריך עיון לדינא. ולדברינו הנ"ל דיש לנקד שם זה בגט אתי שפיר.

 

וכדברי מהר"י בן לב הנ"ל משמע אף בדברי התשב"ץ (חלק ב סימן פג) שהובאו במהר"י בן לב (שם) וכן בבית יוסף (סימן קכח). עיין שם שכתב התשב"ץ דאם כתב בגט "תנס" במקום "תונס", הגט פסול. ועיין בגט פשוט (סימן קכט ס"ק קכה) שהביא את דברי התשב"ץ וכן את הסבר המהרח"ש בדבריו דמה שהקפיד התשב"ץ לגבי העיר תונס שכתב תנס הוא משום שיש עיר אחרת ששמה תנס, ואילו לא הייתה עיר אחרת היה מכשיר התשב"ץ את הגט.

 

אומנם מהריב"ל והגט פשוט החמירו שם בזה דאפשר דטעמו של התשב"ץ דפסל משום שינוי שם העיר מאחר שהחסיר אות ו', אך עיין בנספח ב' לספרנו טיבו של גט (חלק ב מהדורת תשע"ה) שהוכחנו מדברי התשב"ץ עצמו (בחלק ג סימן סו) כהבנת המהרח"ש הנ"ל בדבריו ודלא כמהר"י בן לב והגט פשוט: התשב"ץ (שם) הכשיר גט שנכתב בו שם העיר "תנס" (כמתואר בשאלה שם, השאלה עצמה לא הייתה מצד שם העיר ועניין זה לא הועלה כלל), ולכאורה: הרי בתשובתו הנ"ל (בחלק ב סימן פג) פסל זאת אף בדיעבד כשכתב "תנס"? ובעל כורחך צריך לומר דהיו שתי ערים, האחת תונס והשנייה תנס, וכשהכשיר (בחלק ג שם) הכשיר משום שהאישה הייתה גרה בעיר תנס. מה שאין כן בתשובה הראשונה (חלק ב סימן פג) שבה עסק התשב"ץ בעיר תונס ולכן פסל שם כשכתב "תנס". וכיוון שמוכח שהיו שתי ערים יש לומר דהיינו משום שיש עיר אחרת הקרויה "תנס", אולם בלאו הכי היה מכשיר התשב"ץ וזאת משום שאף כשכתב "תנס" במקום תונס, אפשר לקרוא בהברת חולם ללא האות ו', ואין לחשוש שיקראו בהברת פתח אם אין עיר כזו.

 

בדיני גיטין יש לחשוש לכתחילה אף לדעת המיעוט

הבאנו לעיל את דעת מהר"י בן לב והעזרת נשים שכתבו דבין בשמות לעז ובין בשמות קודש, כשיש לשמות שתי משמעויות ולא ברור מתוך הגט שמות המתגרשים, הוי כמאן דליתא וכאילו לא נכתבו השמות בגט. ואף בשמות שנכתבו כדין התלבט בזה העזרת נשים, ואף תירוצו בנידון תמוה כמו שכתבו רבותינו האחרונים.

 

אומנם יש מן האחרונים שכתבו דכל היכא שנכתב השם כדין חשיב כמאן דאיתא – כן כתבו הדברי חיים והטיב גיטין הנ"ל, אך יש להעיר כמו שנתבאר לעיל שמשמעות הטיב גיטין לגבי שם שלמה (בניקוד: פתח, שווא, קמץ) שחזר בו מתירוצו הנ"ל, שהרי נשאר שם בצריך עיון איך כותבים שם שַלמה (בניקוד האמור) כשיש לו משמעות של שם שלֹמה (בשווא, חולם, חולם) שהוא קריאת רוב העולם, ולא תירץ הטיב גיטין כתירוצו הנ"ל דכשכותב כדין, לא חשיב כמאן דליתא. כמו כן שיטת רוב האחרונים הנ"ל דיש לנקד הגט בשמות מעין אלו.

 

ואומנם האחרונים הנ"ל לא כתבו דיש חיוב מדינא לנקד ואם לא ניקד הגט פסול, אולם מאחר שכתבו שיש לעשות כן כנראה התלבטו בנושא זה, וזאת משום דלא ניחא להו בתירוצים האחרים שנאמרו בנידון. ואף שאין בידינו מסורת על ניקוד שמות חריגים, בכל זאת מאחר שהסתפקו בזה הפוסקים בדין שמות גיטין שהוא דין דאורייתא, על כן מן הראוי להחמיר בזה ולנקד, ובמיוחד כשהשם השני שיש מקום לטעות בו שכיח ביותר, וקל וחומר כשהוא שכיח יותר משמות המתגרשים, ובשמות לעז ודאי שיש להחמיר בזה כמו שנתבאר לעיל.

 

 

אף אם נניח שדעת רוב הפוסקים להקל בזה, אך מאחר שראינו לרבותינו הנ"ל שהתלבטו בזה, יש להחמיר לכתחילה כמו שכתב הגט פשוט (בסוף הספר, כללים סוף כלל ה), וכן כתב בספר תומת ישרים (סימן קכה), דאנן בעינן בגירושין לאפוקי נפשין מכל צד פלוגתא, ושיצא ענין הגירושין בהיתר גמור, ונחוש אפילו לדעת מי שאין הלכה כמותו כדי שלא להוציא לעז על משפחות ישראל, עיין שם.